איש גדול עצוב

הפייק ניוז על בגידת אשתו הציף שאלות על מצבו הנפשי ‑ והן מצאו תשובות כואבות • יוסיפ איליצ'יץ', הענק מאטאלנטה, נתן עד הקורונה עונה מופלאה, אבל אז קרס עם המגפה אל זיכרונות הילדות האיומים מהמלחמה

לפני מספר ימים החלה להתגלגל שמועה באיטליה. יוסיפ איליצ'יץ' (32), הכוכב הסלובני של אטאלנטה, חזר במפתיע לביתו ותפס את אשתו טניה בוגדת בו עם גבר אחר. בעקבות הטראומה, טענו השמועות, הוא שוקל לפרוש מכדורגל. הסיפור הגיע על רקע ה"היעלמות" של איליצ'יץ' בשבועות האחרונים. המשחק האחרון בו הופיע היה ה־2:2 מול יובנטוס ב־11 ביולי. מאז הוא לא היה בסגל בשישה משחקים עד סיום העונה.

 

כשאנשי אטאלנטה והמאמן ג'אן פיירו גאספריני נשאלו לגבי היעדרות הקשר הגבוה (1.90 מטר), ההסבר הרשמי היה פציעה קלה בקרסול בעקבות תיקול חזק. אבל הזמן עבר, ואיליצ'יץ' לא חזר. הקבוצה נראתה לא רע גם בלעדיו וסיימה את העונה במקום השלישי, רק חמש נקודות פחות מיובנטוס ועם כרטיס לליגת האלופות גם בעונה הבאה.

 

בינתיים, לקראת משחק רבע גמר ליגת האלופות מול פריז סן ז'רמן ביום רביעי הבא בליסבון, החלו העיתונאים להתעניין שוב במצבו. בכל זאת, מדובר בשחקן שכבש רביעייה אדירה ב־3:4 של אטאלנטה על ולנסיה בגומלין שמינית גמר הצ'מפיונס.

 

השאלות נותרו ללא מענה - ואז התפוצץ סיפור "הבגידה". עבר יום נוסף עד שאיליצ'יץ' עצמו פירסם צילום שלו ושל אשתו טניה כשהם ביחד, מחייכים. המסר היה ברור: הזוגיות של השניים, הורים לשתי בנות קטנות, ויקטוריה וסופיה, כנראה בסדר. אלא שאז התחיל להתברר הסיפור האמיתי, שאף גורם רשמי לא מוכן לדבר עליו עדיין: דיכאון.

 

המגפה הציפה טראומה

הסימנים מראים שהסלובני שקע בדיכאון עמוק כאשר נגיף הקורונה היכה בכל העוצמה בברגאמו, העיר של אטאלנטה, שבה הוא גר בשנים האחרונות ‑ זו שהמגפה פגעה בה בתחילתה יותר מבכל עיר בעולם. בשלב מסוים מת בכל חצי שעה בממוצע אחד מתושביה. העיר הייתה אז בסגר מוחלט ואיש לא יצא מדלת ביתו במשך שבועות. סירנות האמבולנסים קרעו את האוויר 24 שעות ביממה, משאיות הצבא הובילו את ארונות הקבורה. המוות שלט ברחובות אחת הערים היפות ביותר באיטליה.

 

עבור איליצ'יץ', שכמו יתר חבריו לקבוצה נאלץ להישאר בעיר ולא יכול היה לחזור לביתו בסלובניה, זה היה קשה מנשוא. בימים האחרונים ניסו בתקשורת האיטלקית להבין מדוע דווקא הוא שקע לדיכאון כה עמוק, בניגוד ליתר חבריו. הסיבה, כנראה, טמונה בעברו הרחוק, בילדותו המוקדמת.

 

הוריו קרואטים, והוא עצמו נולד ב־1988 בעיירה פריידור שבבוסניה, לשם היגרו בעקבות מלחמת האזרחים ביוגוסלביה. כשהיה בן שבעה חודשים אביו מת בנסיבות שאינן ידועות ‑ ויש הטוענים שהן קשורות למלחמה. כשהיה בן ארבע אירע בפריידור טבח מזעזע. המיליציות הסרביות רצחו כ־3,000 מקומיים ‑ גברים, נשים וילדים ‑ כחלק מהטיהור האתני הנפשע באזור. אימו של יוסיפ ברחה מהתופת עם שני בניה ומצאה מקלט בקראן, העיר הרביעית בגודלה בסלובניה, שם השיגה סוף־סוף את השקט שחיפשה. איליצ'יץ' היה אמנם ילד קטן, אבל האירועים הדרמטיים השפיעו על נפשו הרכה. הוא ניצל, אבל רבים מבני משפחתו המורחבת נרצחו. הסיפורים הללו, שמלווים אותו מאז, הם חלק ממנו.

 

הוא החל לככב במגרש ולצמוח כדורגלן, אבל במקום לשחק בנבחרת קרואטיה שממנה הגיעו הוריו או בבוסניה שבה נולד, הוא החליט לייצג את סלובניה, המדינה שבה גדל. פאלרמו רכשה אותו ב־2.3 מיליון דולר ב־2010, והוא הספיק לשתף בה פעולה לתקופה קצרה גם עם ערן זהבי. אחרי שלוש שנים שם וארבע נוספות בפיורנטינה, נחת ב־2017 באטאלנטה. הוא כבר היה בן 29, אבל רק אז החל לפרוח.

 

בשלוש העונות שלו במדי הקבוצה ההתקפית ביותר באירופה הוא הפך לסופרסטאר, עם 49 שערים ו־28 בישולים ב־111 משחקים. אבל מעבר למספרים, הוא הביא קלאסה ‑ טכניקה פנטסטית, ראיית משחק, בעיטה אדירה, ואינסוף כריזמה.

 

מקווים שהאהבה תנצח

העונה הנוכחית, עד לפרוץ מגפת הקורונה, הייתה הטובה ביותר בחייו. אחרי הרביעייה מול ולנסיה הוא זרח מאושר: "אומרים שככל שאתה זקן יותר, כך אתה טוב יותר. זה כנראה נכון. אני רוצה להמשיך ליהנות מכדורגל". אלא שאז הגיעו הקורונה והדיכאון. כשהליגה האיטלקית חזרה בסוף יוני הוא עלה לשחק, אבל זה לא היה אותו הדבר. לא רק שהוא לא הבקיע, הוא גם היה בבירור השחקן החלש בקבוצה. אי אפשר היה לפספס שמשהו רע מאוד עובר עליו.

 

בימים האחרונים אמר גאספריני: "יוסיפ מוקף בהרבה אהבה, זה משהו שיכול לקרות לכל אחד. כולנו עוזרים לו, ואנחנו מקווים שהוא ייחלץ מהמצב הזה. אני לא רואה מצב שהוא ישחק בליגת האלופות, ורק מקווה שהוא יהיה איתנו בעונה הבאה". על המכה המקצועית שתגרום היעדרותו אמר המאמן: "נכון, אמבאפה ייעדר מפ.ס.ז', אבל איליצ'יץ' הכרחי מבחינתנו. זה בדיוק כמו שדיבאלה ייעדר מיובנטוס, אימובילה מלאציו או לוקאקו מאינטר. אין לנו מחליף אמיתי ליוסיפ, אבל שחקנים אחרים עשו עבודה טובה בהיעדרו".

 

אחד מראשי המועדון, אומברטו מארינו, אמר ל"גאזטה דלו ספורט": "חשוב שהוא יידע שהעיר ברגאמו אוהבת אותו ותומכת בו". גם חבריו לקבוצה רוצים לראות אותו חוזר לעצמו כמה שיותר מהר. בשבת, במשחק סיום העונה בליגה מול אינטר, הם הצטלמו עם החולצה מספר 72 שלו. בתגובה הוא העלה באינסטגרם תמונה של הקבוצה, עם המילה "ענקים" ולידה לב אדום. אולי האהבה הזו היא שתמשוך אותו החוצה מהתהום.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים