גרסיאס, קסיאס

איקר קסיאס הוא אגדת כדורגל, מהגדולות שהיו אי־פעם במשחק. באופן אישי, נהניתי וגם למדתי מכל משחק שראיתי אותו.

 הוא שימש עבורי מודל לחיקוי והיה דמות מאוד דומיננטית בקריירה שלי. אני זוכר את עצמי מגיל 15 וגם שנים אחר כך יושב לראות משחקים שלו כדי ללמוד איך להיות שוער מצטיין. עקבתי אחרי כל צעד וצעד שלו במגרש, ואני יכול להעיד שזה מאוד עזר לי.

מה שבלט אצלו זה שהוא היה שוער עם אינסטינקטים מטורפים, ולכן הייתה פשוט חוויה לראות אותו משחק. הוא היה מגיע לכדורים בלתי אפשריים, ואני הייתי תופס את הראש ומסתכל שוב ושוב על ההצלה כדי להבין איך הוא עשה את זה.

כמו כל שוער היו לקסיאס, ולקבוצה שלו, ימים פחות טובים, אבל גם אז היה מרתק להבחין בשפת הגוף שלו ברחבת ה־16, שמשדרת שהכל בסדר ותחת שליטה.

-

בעיניי, זה שהוא לקח כל תואר אפשרי, גם בריאל מדריד וגם בנבחרת ספרד, ועשה את זה כקפטן וכשחקן מוביל, רק מעצים את יכולתו בין הקורות.

אי אפשר כמובן שלא להיזכר במשחק שבו הפך לכוכב, כאשר ב־2002 נכנס כמחליף במחצית השנייה בגמר ליגת האלופות (לאחר שהשוער הראשון נפצע) וניפק הצלות מצוינות ששמרו על היתרון של ריאל, שניצחה את באייר לברקוזן. ואת זה הוא עשה כמה ימים לפני שחגג יום הולדת 21. מה שקסיאס עשה שם בגיל כל כך צעיר היה אדיר. מאותו רגע כולם הבינו שצומח במדריד שוער ענק.

לקסיאס הייתה בריאל קריירה ארוכה ושופעת הישגים, ומה שאפיין את התקופה הארוכה, שבה גם הפך לסמל של ממש וליקיר האוהדים, הייתה המחויבות שלו למועדון. תמיד נשאר נאמן לבלאנקוס. לצד זה בלטה גם הצניעות שלו, ובעיקר התשוקה שלו למשחק. כשראית את קסיאס עולה לדשא - ידעת שהוא נותן את כל־כולו.

באופן טבעי, עבורי זה רגע עצוב וכואב שהוא פורש מהמשחק, אבל זה גם הזמן הנכון לומר לו: תודה, איקר!