קארן אוברזון עוקבת מבחוץ אחרי המשבר הקיומי של עולם האופנה בתקופת הקורונה ונושמת לרווחה. עכשיו היא בטוחה מתמיד שההחלטה הדרמטית שלקחה לפני כשנה וחצי יחד עם אביה, גדעון, לסגור את בית האופנה המשפחתי המיתולוגי הייתה נכונה. "אין ספק שעשינו זאת בזמן הנכון", אומרת אוברזון. "זאת הקלה גדולה שאנחנו לא צריכים להתמודד עם פגעי הקורונה, עם פיטורי עובדים ועם קשיים כלכליים. עשינו את הפרידה בצורה הכי יפה והולמת שאפשר. עצוב לי לראות מעצבים ותיקים סוגרים בימים האלה את החנויות שלהם, אבל הקורונה האיצה את המשבר שכבר היה במילא בתחום".

בחלל ברחוב גורדון בתל־אביב שבו פעלו האוברזונים במשך שנים יש עכשיו מתחם כושר, יוגה ופילאטיס. את מקום השמלות המפוארות תפסו מתקני כושר, מיטות ומזרנים. כשאוברזון מגיעה לשיעור פילאטיס בבניין, היא לא חשה צביטה בלב. "אני בן אדם שלא נקשר לחפצים ולמקומות, רק לאנשים. אנחנו לא טיפוסים נוסטלגיים, אין לנו אפילו ארכיון. יש שלב שצריך לדעת לסיים. זה לא מובן מאליו, צריך לעשות את זה בשיא. אנחנו לא חייבים כלום לאף אחד, והלקוחות פירגנו לצעד שלנו".

למה בעצם בחרתם לסגור את העסק? היו דיבורים שזה קשור למשבר שפקד את עולם האופנה עוד לפני הקורונה.

"זה לא היה קשור למשבר. אבא שלי בן 77, הוא מעצב מגיל 17 והעסק הפך לעול עבורו. אבא הגיע לשלב שבו הוא אמר: 'די, אני רוצה לטייל, לעשות מה שאני רוצה, מתי שאני רוצה. זה הזמן לסיים'. כשאבא אמר שהוא רוצה לפרוש, הגעתי למצב שאני צריכה להחליט — האם אני לוקחת את המותג על עצמי או לא? והחלטתי שאני לא לוקחת על עצמי. אבא ואני עשינו את ההחלטה הזאת יחד, בצורה מאוד מושכלת".

עם אבא גדעון בתצוגה האחרונה של המותג "אוברזון"

כיאה לאוברזונים, מסיבת הסיום של המותג המשפחתי בן ה־50 הייתה הכי בסטייל ואלגנטיות. זה קרה בתצוגה מרגשת במסגרת שבוע האופנה תל־אביב 2019. בשורות הראשונות ישבו הלקוחות הקבועות והמפורסמות וחזו בעשרות דוגמניות עבר ומלכות יופי בדימוס, שעבדו בשנות ה־60 וה־70 עם אוברזון, מטופפות על המסלול לצד דוגמניות צעירות. הן הציגו גם יצירות קלאסיות אייקוניות של המוצג שנשלפו מהבוידעם, וגם עיצובים חדשים. בסיום התצוגה קיפצו האב והבת לבית אוברזון על המסלול, ונופפו לפרידה לקהל. כמה שבועות אחרי התצוגה, פירקו וסגרו האוברזונים את הבוטיק המיתולוגי. "דאגנו לעובדים שלנו והתקשרנו למעצבים ולחברות בתחום כדי שיקלטו אותם", אומרת אוברזון. "סיימנו ופרקנו את החנות והסטודיו עם הרגשה נהדרת, בלי תחושה של חנק. זה רק עשה לנו טוב".

"להיות סלב? העדפתי לעבוד"

אוברזון, 56, העבירה בעצם את כל חייה בצילו של המותג המפורסם ושם המשפחה שהפך שם נרדף לאופנה ישראלית. "כשנולדתי הסטודיו של אבא היה עדיין בבית וזחלתי בין מחטים וסיכות. ממש נולדתי לתוך זה".

איך היה לגדול עם השם אוברזון?

"אנחנו היחידים בארץ עם השם הזה, אבל גדלתי בתקופה אחרת מהיום, לא היה אז כזה עניין במפורסמים. אף פעם לא עניין אותנו להיות סלבריטאים, העדפנו לעבוד".

אוברזון למדה כלכלה וניהול באוניברסיטה ואחר כך פילוסופיה הודית. "בהתחלה הייתי בטוחה שלא אתעסק באופנה, חשבתי לעבוד בפרסום. אבל אופנה זה ממכר. בכל זאת, יש משהו בגנים. נסעתי עם אבא לתערוכות טקסטיל בעולם והייתה לי כניסה איטית לעסק. יותר עסקתי בניהול והייתי אחראית על קניית הבדים והאביזרים. ואז גם התחלתי ללמוד מאבא שלי עיצוב".

כעבור שנים אחדות, אוברזון הקימה את מותג הבת KO, הנושא את ראשי התיבות שלה. בעוד אביה יצר שמלות זוהרות, אלגנטיות ומרהיבות, אוברזון העדיפה לקוחות "שבגד בשבילן הוא מהבוקר עד הערב. היה לי קשה עם בגדי לילה ועם כל ההכנות של מה ללבוש לאירוע. בחתונה שלי לבשתי מכנסיים וחולצת גולף, סימן ההיכר שלי, שאבא כמובן עיצב".

לא הרגשת שאת חיה בצילו הגדול של אבא?

"לגמרי לא. עבדנו יפה יחד, הרבה שנים. אבא ידע לתמוך בי, כשעובדים יחד תמיד יש מחלוקות, אבל שנינו, שעה אחרי שהטונים קצת עלו, לא זכרנו על מה זה היה. אנחנו לא טיפוסים ששומרים טינה וכעסים וזה יתרון מאוד נוח".

ואיך התמודדת עם הביקורת שלו?

"אני דווקא חיכיתי לביקורות שלו והערכתי אותן. אבא גם העריך מצידו את הביקורת שלי. לפעמים נלחמתי על הצד שלי, אבל בסוף תמיד התאזנו".

ואיפה אמך, דינה, הייתה בתוך כל הסיפור?

"אמא ואבא עבדו הרבה שנים יחד, הם לא יכולים להיפרד אפילו ליום, אבל שלושתנו אף פעם לא עבדנו יחד. אמא הייתה שם בשבילנו אם היינו צריכים את עצתה".

איך פגשתי את בעלי

כבר 16 שנה שקארן אוברזון מתרגלת יוגה על בסיס יומיומי. "בגיל 40 נסעתי עם בעלי שלומי להודו וגיליתי את התחום, זה הפך לחלק ממני. אני עושה אשטנגה — יוגה דינמית ואינטנסיבית. מעבר לתרגול הפיזי המדהים ששומר על הגוף והחיוניות, היוגה עושה לי טוב ונותנת הסתכלות אחרת מבחוץ על היומיום ועל העולם המודרני. זה מלמד אותך מתי לעצור ומתי לנשום".

זה רק טבעי שאוברזון עיצבה קולקציה של בגדי יוגה וספורט עבור "אנג'לי", מותג אקולוגי ישראלי שעושה שימוש רק בחומרים אורגניים. "דיגדג לי לעשות משהו אחר, אז התקשרתי לגילי רביד, בעלת המותג, שאיתה תירגלתי יוגה בעבר, והצעתי לה לשתף פעולה. גילי חשבה ואמרה יאללה, ומשם התגלגלנו".

הקולקציה שיצרה אוברזון נועדה אמנם לנשים, אבל גם גברים יכולים ליהנות ממנה. "הצבעוניות היא לבן, שחור ואפור. הכנסתי לקולקציה את כתב היד והשפה שלי — קו נקי, הקפדה על פריטים, חיבור החומרים. למרות שהרבה אנשים נפגעו כלכלית בקורונה, יש עדיין צורך להתחדש בבגדים, ואפשר לרכוש גם באמצעות האונליין, זה יותר פשוט ובטוח".

אוברזון מעידה על עצמה שארון הבגדים שלה מאוד קטן. "לא תמצא שם שמלות פאייטים, ואין לי פטיש לאף מעצב, וכיום, בעיקר בגלל הקורונה, אני חושבת שאנשים יעריכו יותר איכות ופחות כמות, בלי האחד פלוס אחד פלוס אחד. זה בסך הכל טוב גם לכדור הארץ".

אוברזון היא לא רק יוגיסטית — היא נמנעת מאכילת בשר שנים רבות לפני שתל־אביב הפכה מֶכה לטבעונים. "אני צמחונית מלידה. בתור ילדה לא הסכמתי לאכול בעלי חיים, והוריי לא הכריחו אותי. כשנסעתי בצעירותי לפריז ואמרתי שאני צמחונית, המשיכו להציע לי עוף ונאלצתי להסתפק בגזר גמדי, שעועית ותפוחי אדמה. לא היה מקובל אז להציע מאכלים לצמחונים. בשנים האחרונות למדתי לאכול גם קצת דגים. כמו כל דבר בחיים שלי, שום דבר לא בהיסטריה, ואני לא פנאטית, ואפילו מבשלת בשר למשפחה".

אוברזון נשואה לשלומי רביד, שעוסק בשיווק אופנה ולייף סטייל. "בצעירותנו, שלומי אמנם גר שני בתים ממני ברמת־השרון, אבל בגלל שהיו בינינו ארבע שנים של הבדל לא נפגשנו. בסוף הכרנו דווקא בלונדון. נסעתי לטייל באנגליה עם חברה שהכירה חברים של שלומי, שעבד אז באל על".

איך הזוגיות שלכם שרדה את הסגר?

"אני במילא אדם משתבלל שנעים לו בבית. גם טיילנו עם הכלבה טיולים ארוכים והיא ממש התחטבה, ובישלנו המון — מחלקת הקמח עבדה שעות נוספות ואכלנו טוב. שלומי ואני נורא אוהבים להיות יחד".

למזלם שני הבנים שלהם — רוי ונמרוד — גרים בסמוך לביתם ביפו. "אני אמא נוכחת. בכלל משפחת אוברזון היא משפחה מאוד חמה ומלוכדת. אנחנו מחוברים, גם סביב אוכל איטלקי, וכל המשפחה אוהבת להיפגש יחד לארוחת שישי. כולנו מעורבים ומעורבבים. בגל הראשון נפגשנו עם ההורים בחצר הבית שלהם, ובהרכבים קטנים. ברגע שאמא הבינה שהקורונה היא חלק מהחיים, היא אמרה שעלינו ללמוד לחיות עם זה, והיא ואבא שיחררו והתחלנו להיפגש כרגיל".

איזה ציון היית נותנת לניהול הממשלתי של משבר הקורונה?

"אני לא נושאת הדגל של ההפגנות, אבל בהחלט מעורבת במה שקורה ובעיקר חרדה לדור הבא. זה עצוב מה שקורה בארץ — הכל בשליפות, גם הפוליטיקה, גם ההתמודדות עם הקורונה. ומי נפגע מכל זה? הציבור. הממשלה הזאת איבדה את האמון לחלוטין, אף אחד כבר לא מאמין לכלום. כשיש לך אמון בממשלה אתה מקשיב, אבל כשאין אמון — כל אחד לעצמו. משמח אותי לראות שהצעירים התחילו להתעורר ולצאת להפגין. היום כשמצלמים עם רחפנים הפגנות מלמעלה לא רואים רק קרחות".

בשנה וקצת מאז שסגרו את העסק, אוברזון בחרה לא לקחת חופש. היא עיצבה בגדים לעובדים של מרכז המבקרים של חברת "אבן קיסר", ובעיקר התפנתה לעיסוקיה כמנטורית. במסגרת פעילותה ב"קרן שמש" היא מלווה את מעצבת האופנה מיכל מנגיסטו שעלתה מאתיופיה ועובדת עם רוקמות ממוצא אתיופי. במקביל אוברזון משמשת בהתנדבות גם כיו"ר עמותת "לצאת מהקופסא" לקידום תחום העיצוב בישראל וקידום כישרונות צעירים. "יש לנו הרבה מעצבים מוכשרים ואני מנסה לתרום להם עם הקשרים, הכלים והניסיון שלי כדי לעזור להם לפרוץ בעולם. יש בחיבור הזה משהו מפרה גם עבורי, אני לא כופה עליהם את הטעם שלי ומקבלת בתמורה תשוקה וראייה אחרת של העולם בהרבה דברים. יש משהו מלהיב בלתרום, חבל שבגלל הקורונה התבטלו חלק מהפרויקטים שעבדנו עליהם". •