חמש שנים אחרי שובה מ"הישרדות", לירון רביבו כבר לא זוכרת מתי ואיפה איבדה את הביקיני האדום שהפך לסמל שלה בהונדורס. "בטוח שלא שכחתי אותו באי", היא מכווצת את מצחה בפוזה של בגיל־26־אני־לא־פוחדת־מקמטים. "הצטלמתי איתו בארץ ואין לי מושג אם שכחתי אותו באיזו עבודה או בבילוי בבריכה".
זה לא עצוב לאבד משהו שהיה כל כך מזוהה איתך בימים הקשים?
"להפך", היא מצחקקת, "אני שמחה שברחוב כבר לא צועקים אליי 'לירון בגד ים אדום'. זה סימן שבחמש השנים האלה עשיתי מלא דברים אחרים".
גם היום את לובשת ביקיני?
"ברור. בעיניי, הביקיני יושב הכי יפה דווקא על בחורה עגלגלה. הוא כאילו אומר במקומה 'אני אוהבת את עצמי כמו שאני', וזה נפלא".
רק לפני שנה ושלושה חודשים ילדה את בנה הבכור, יהונתן. "אז מה? חצי שנה אחרי הלידה חזרתי למשקל של טרום ההיריון, 47 ק"ג. שתי אחיותיי לשלישייה, עמית ונוי, הן מאמנות כושר, ושתיהן ישבו עליי חזק. אני לא כמו הבחורות המעצבנות האלה, שיוצאות מבית היולדות בסקיני ג'ינס. עבדתי קשה מאוד כדי להיכנס לתוכו".
כמה קשה?
"במהלך ההיריון, מודה ומתוודה, לא דפקתי חשבון ועליתי 20 ק"ג. היו לי חשקים למאכלים שעד אז לא סבלתי, כמו צ'יפס, ואמרתי לעצמי שאם זה מה שהעובר שלי רוצה לאכול אז למה שאמנע ממנו. שנינו נהנינו. כשאמא נכנסה לחדר שלי, אחרי הלידה, אמרתי לה 'תראי, הבטן נעלמה'. אמא שלי חיבקה אותי ואמרה, 'לירוני, את מהממת איך שאת, אבל אל תפתחי אשליות'. כשהתאוששתי, נכנסתי לשגרה של אימונים יומיים ובמקביל עשיתי המון עבודה עם הראש כדי למנוע תסכול ודיכאון. לא הסתכלתי על בחורות שילדו יחד איתי מפני שאין טעם בהשוואות. לכל אחת יש גוף משלה וקצב משלה ואין כאן תחרות. אבל האמת? הכל עניין של גנים. למזלי קיבלתי את הגנים של אמא, שחזרה לגזרה שלה גם אחרי שילדה שלישייה".
על שחקנית מופעל לחץ כבד במיוחד?
"אמנם הגוף שלי הוא חלק מכרטיס הביקור שלי, אבל אף אחד לא לחץ עליי לרדת, בטח שלא אליאב, בעלי, שהבאתי לו אוצר. זה היה לחץ פנימי שבא מתוכי. הכי מצחיק זה שבמשך שלוש העונות של 'התחנה' (בערוץ KIDZ לצופי HOT) עברו עליי הרבה שינויים, אבל לא היה להם זכר על המסך".
הכיצד?
"לפני יותר משנתיים צילמנו את שתי העונות הראשונות ברצף והתחתנתי שלושה ימים אחרי סוף הצילומים, כך שלא הייתה לי שום בעיה לגלם את שקד התיכוניסטית שעוברת קורס הכשרה במד"א. שבועיים אחרי החתונה הריתי, בפגרה ילדתי, ובצילומי העונה השלישית כבר הייתי ארבעה חודשים אחרי הלידה, אחרי הירידה המשמעותית. צילמנו את הסדרה בתחנת מד"א במתחם בזל, ליד הבית שלנו, והרבה פעמים הביאו לשם את יהונתן".
הוא ינק על הסט, בין האלונקות לבלוני החמצן?
"יהונתן לא רצה לינוק ולכן שאבתי חלב במשך חמישה חודשים. לא כיף בכלל, אבל התעקשתי שהוא יקבל ממני את מה שבריא. גם במהלך הצילומים שאבתי, בכל פעם שהרגשתי גודש בחזה, ושמרתי את הבקבוק בצידנית. באחת ההפסקות הוצאתי את הבקבוק המלא וקפצתי איתו הביתה כי התגעגעתי למתוק שלי. לא שמתי לב שיצאתי מהתחנה עם מדי המתנדבת, וגם לא הבחנתי במבטים החשודים שליוו אותי במהלך ההליכה. כשהגעתי לבניין שלנו השכנים נבהלו. 'מה קרה? מי לא מרגיש טוב? למה מד"א מגיע לכאן?' קטעים".
זה לא קל לשאוב חלב, לקום בלילה לתינוק, ובבוקר להתייצב לצילומים בלי עיגולים שחורים מסביב לעיניים.
"נכון, זה מורכב, אבל מאז שהפכתי לאמא אימצתי פתגם שאני מוכיחה אותו כל יום מחדש".
והוא?
"אישה היא כל יכולה. לא שאני מזלזלת בגברים, אבל אני גם הרחם וגם האוכל וגם בעלת קריירה שלא נקטעת בגלל מחסור בשעות שינה. ראיתי את זה בתקופת הסגר, כשהזעיקו אותי להנחות את 'ישראל בבידוד'. בשבע בבוקר כבר חיכתה לי מונית שלקחה אותי לאולפן ויהונתן נשאר בבית עם עם אבא שלו. זה נראה לי לגמרי טבעי מפני שירשתי מאמא, נוסף לגנים, את הגישה החיובית לחיים. בזכות הקורונה והסגר והעבודה שלי הם קיבלו מדי יום שש שעות איכות של אבא ובן".
וכשחזרת מעמל ההנחיה הם פינקו אותך?
"לא. כמו אישה כל יכולה נכנסתי למטבח. בקורונה למדתי להכין דגים מרוקאיים ועוף וקוסקוס ומטבוחה, וכשהסגר נגמר התחלתי לארח. הפכתי לבשלנית, וכיף לי כשנהנים מהאוכל שלי".
לצערה, לא מתוכננת ל"התחנה" עונה רביעית. "זה עצוב לי מאוד, לא רק מפני שאני אוהבת את הדמות של שקד, אלא מפני ש'התחנה', שיצרו שחר סגל ואורן יעקובי, הביאה אלמנט חינוכי שנדיר למצוא על המסך. בעקבותיה, התנדבות במד"א הפכה בעיני בני הנוער למשהו אטרקטיבי, המון תיכוניסטים נרשמו לקורסים ואני גאה בנוער האיכותי שיש לנו. זו זכות להציל חיים, סיפוק אדיר. אילו יכולתי להחזיר את הגלגל לתיכון אולי גם אני הייתי מתנדבת במד"א, למרות שקשה לי לראות מצוקה. פעם, בילדות, עמדתי ליד נוי אחותי שעשתה בדיקת דם והתעלפתי. האחיות בקופת חולים עזבו אותה ורצו להרים אותי מהרצפה".
האחיות המוצלחות שלי
השלישייה ‑ עמית, נוי ולירון רביבו ‑ שנחשפו בעונת הנשים של "גולסטאר", נולדה במושב בית עוזיאל לאיריס (אשת תיירות) ודניאל (איש תחזוקה) שש שנים אחרי אתי, בתם הבכורה. "בעקבות הפלות אמא קיבלה טיפול להגברת הביוץ", מספרת הבת הרביעית, "וכשהתברר שאנחנו שלישייה הציעו לה דילול עוברים, אבל היא סירבה ואמרה, 'אני אפילו לא מוכנה לחשוב שילד שלי לא יגיע לעולם'. היא לקחה את הסיכון, סחבה כמעט עד הסוף ונולדנו בניתוח קיסרי, דקה אחר דקה. אמא בחרה בשם עמית, אבא בחר בשם נוי ולי רצו לקרוא דנה, אבל אתי, אחותנו הגדולה, פחדה שילדים יקראו לי 'דנה בננה' והפכתי ללירון. אתי, נשואה פלוס שתיים, היא הגאונה של המשפחה, עושה דוקטורט בביוטכנולוגיה. כבר אמרתי שאישה היא כל יכולה?"
שלישיית בנות זה גימיק.
"לדעתי, שתי אחיותיי יותר יפות ממני. לעמית יש עיניים ירוקות, לנוי כחולות ולי חומות. מגיל אפס אמא חינכה אותנו לפרגן ולהרים זו לזו, וכשראתה שאנחנו משחקות בדוגמניות היא לקחה אותנו לאודישנים. בגיל חמש הצטלמנו ל'מאמא עוף' והשתתפנו בתוכנית 'אחת שתיים הופ!'. שלושתנו למדנו בבית חשמונאי, במגמת תיאטרון, באותה הכיתה, כי סירבנו להיפרד. זה כיף לגדול בידיעה שתמיד יש לצידך שתי אחיות שהן הרבה יותר מחברות, אבל בגיל 15 עשו עלינו חרם כיתתי. אולי מקנאה, אולי מפני שהיינו כוח חזק מדי. זיכרונות החרם שימשו אותי כששיחקתי בהצגה 'ביוש' בתיאטרון חיפה, שעוסקת בשיימינג, למרות שהם לא השאירו בי צלקת. בתור שלישייה מגובשת פשוט חיפשנו ומצאנו חברים אחרים".
בצבא הן נאלצו להתפצל, לירון שירתה במודיעין כגרפיקאית ("אין לי מושג למה הוחלט שאני טובה בשרטוט, קשה לי להושיב את האנרגיות שלי על כיסא") אבל הניתוק הממשי אירע רק כשהמריאה להונדורס. "אחרי השחרור התחלתי לברמן בתל־אביב, וכשסיפרו לי על האודישנים ל'הישרדות' החלטנו שנלך יחד. כשהן נשרו, די בהתחלה, התבאסתי נורא, אבל עמית ונוי שמחו בשבילי אפילו יותר ממה ששמחתי בשביל עצמי. אחרי הבאסה הגיע הפחד. איך אני אסתדר בלעדיהן כשבפעם הראשונה בחיי אהיה לגמרי לבד, ועוד בסוף העולם? בדיעבד, דווקא הניתוק מהן דחף אותי להוכיח את עצמי. בשבילי, 'הישרדות' הייתה שיעור בהתבגרות. באתי ילדה ‑ יצאתי אישה".
גם בעונה שלך הייתה אלימות מילולית, כמו בעונה הנוכחית?
"לא, אבל בתור אחת שהייתה שם אני לא שופטת. מי כמוני יודעת שהרעב והקור מביאים אותך למצבי קיצון. אני בטוחה שגם מתמודדי העונה הנוכחית יושבים בבית מול הטלוויזיה ושואלים את עצמם, 'איך אמרתי דבר כזה? אה, זה צולם ביום שבו הבטן שלי ממש נדבקה לגב'. דקה אחרי שחזרתי ארצה פגשתי את יוסי שיר, שהפך לסוכן שלי וגם של טילטיל, שזכה. יוסי שאל אותי מה אני רוצה להיות ויריתי את החלום שלי ‑ להפוך לכוכבת ילדים. הוא הסביר לי שהחשיפה ב'הישרדות' היא סוג של מקפצה, אבל יש לה מחיר - יהיה עליי לעבוד הרבה יותר קשה מאחרים כדי להוכיח שאני לא רק פליטת ריאליטי".
בתי ספר למשחק הזמינו אותה לבקר אצלם, "אבל ידעתי שהם עלולים לאסור עליי להופיע והרעב שלי היה אדיר. התחלתי להנחות את 'החופשה המושלמת', שיחקתי ב'פלאשבק', ובמקביל למדתי במשך שנתיים ב'טכניקה', בית ספר למשחק מול מצלמה. כדי לממן את עצמי בעיר הגדולה המשכתי לברמן. לקראת פורים, בעל הבר רתם את כל העובדים לחלוקת משלוחי מנות באיכילוב והציע שכל אחד יבחר סלב. הוא עצמו בחר בי והסתובבנו יחד בין המאושפזים. ידעתי שקוראים לו אליאב בן חמו, שהוא גדול ממני ב־13 שנה ושהוא רווק, אבל לא העליתי בדעתי שאחרי שנתיים הוא יהפוך לבעלי. התחלנו בקשרי עבודה והתקדמנו לידידות טובה, שהצמיחה אהבה".
צום ואנרגיות טובות
יחד הם גם מתחזקים. "תמיד הייתה בי זיקה לדת, למרות שבבית הוריי עושים קידוש ומדליקים טלוויזיה. אחיותיי צמות רק ביום כיפור ואני צמה גם בתשעה באב. איך לא, זה חורבן בית המקדש. רק כשחזרתי מ'הישרדות' בתת־משקל וחלשה לא הייתי מסוגלת לצום ואמא שלי אמרה, 'לירוני, במצב הלא רגיל הזה אני אצום גם במקומך'. התחתנתי יום אחרי תשעה באב, והציעו לי לטבול במקווה בלילה שלפני הצום, אבל התעקשתי לטבול בצאת הצום, שלמרות הקושי ממלא אותי באנרגיות טובות. עכשיו, בערב שבת, אליאב ואני הולכים לבית הכנסת. זו חוויה. בספטמבר אם ירצה השם, יהונתן יתחיל ללכת לגן חב"ד".
תפסיקי לעבוד בשבת?
"כשהצטרפתי לצוות המנחים של ערוץ הילדים בניתי מופע של להיטים מסדרות שבהן השתתפתי, כמו 'פולמון' ו'הצלצול האמיתי', והופעתי גם בשבתות. בפסטיגל, עומר אדם ביטל את מופעי השבת והרווחתי. נראה מה יהיה אחרי הקורונה, אם בכלל. אנחנו שומרים ככל האפשר, לשמחת הוריי, כמובן. במקום לנסוע אליהם לביקור קצר, אנחנו באים לשישי־שבת. עמית התחתנה חודשיים לפניי והיא אמא של מיה. יהונתן שלי הוא הבן הראשון במשפחה שלנו, שיש בה רוב נשי מוחלט. עכשיו נשארה לנו רק משימה אחת ‑ למצוא חתן לנוי המהממת".
מתי הרגשת שהפכת לכוכבת?
"בכיתה ג' עבדתי על הכיתה שלי והשווצתי שחיים רביבו הוא דוד שלי. המורה התלהבה וצילצלה לאמא שלי כדי להזמין אותו לבית הספר. אמא כעסה עליי כי שיקרתי, ואני כעסתי עליה כי היא הרסה לי הכל. לפני חמש שנים, כשחזרתי מ'הישרדות' ואת היית הראשונה שראיינה אותי, למוסף הזה, סיפרתי שאני מציגה את עצמי בתור 'לירון רביבו, בלי קשר לחיים רביבו ו/או ל'פרויקט של רביבו'. מאז יצא לי לפגוש את חיים רביבו בהשקה, את 'הפרויקט של רביבו' אירחתי ב'ישראל בבידוד' וככה נסגר המעגל".
עכשיו הם מזדהים בתור "רביבו, בלי קשר ללירון"?
"תשאלי אותם". *
איפור: שירלי ויינר; שיער: אדיר מרגי לארטבוק; ע. סטיילנג: לי גורן
לוק 1-
בגד ים - Mio Swimwear, שמלה - Efrat Shenhar padwa, תכשיטים - MONÈ, נעליים - ZARA
חליפה - NOLÉ, תכשיטים - MONÈ, נעליים - ZARA ; בשער: חליפת סריג - ZARA, ז'קט - BRENDA, תכשיטים - MONÈ, נעליים - ZARA
לוק 3-
חולצה - Helena TLV, מכנסיים - Helena TLV, תכשיטים - MONÈ, נעליים - ZARA
