מה המדינה רוצה, שנחזור לרחוב?
קרוב לשלושים שנה שפרויקט היל"ה מצליח להחזיר למסלול הלימודים עשרות אלפי תלמידים ממשפחות מצוקה, ילדים ובני נוער עם תיקים פליליים או כאלה שלא מצאו את מקומם בבתי הספר. אבל בגלל היעדר תקציב למדינה התוכנית נמצאת בסכנת סגירה לקראת פתיחת שנת הלימודים. התוצאה? התלמידים ייזרקו לרחוב ומורים רבים יישארו ללא פרנסה. היום הם ייצאו להפגין: "בגיל 16 אושפזתי במרכז גמילה, גנבתי גם כספים. עם יד על הלב — לא הייתי שורדת בלי התוכנית הזאת"
ליאור, בת 17 מאזור הצפון, כבר כמה ימים בחרדות. רק לפני מספר שבועות סיימה את כיתה י"א בתוכנית היל"ה — המספקת לימודים לילדים ולנוער בסיכון שנשרו ממסגרות החינוך הפורמליות — ומאז היא נמצאת באי־ודאות גדולה לגבי עתידה של התוכנית ופתיחת שנת הלימודים הבאה. ליאור, כמו גם חבריה לספסל הלימודים, ניצלה במובן מסוים בזכות התוכנית. ואם לא יהיו שינויים של הרגע האחרון בגורל התקציב המתעכב, היא וחבריה ישלמו את המחיר. "מה המדינה רוצה?", הם תוהים, "שנחזור לפשע, לסמים ולמצוקה".
"אני מרגישה ששוב הקרקע נשמטת מתחת לרגליים שלי, כמו סוג של רעידת אדמה", היא אומרת. "עברתי מספיק טלטלות בחיים עד שמצאתי את המנוחה והנחלה בתוכנית היל"ה, ועכשיו סוגרים לנו אותה? זה הזוי. אני לא מצליחה להבין איך אסיים את הלימודים".
את תלויה מאוד בתוכנית?
"אי אפשר לתאר עד כמה. אני באה מבית של אבא נרקומן שהתמכר בהמשך גם לאלכוהול. צריך להבין, לצד העובדה שיש המון ילדים שההורים שלהם דואגים להם, יש כאלה שאין להם בית וגב. לי ולחברים שלי אין את הפריבילגיה לסיים תיכון כמו כל אחד אחר. ועד שמצאנו מקום שעוזר לנו, את המעט הזה לוקחים לנו".
"הצילו אותנו"
ליאור היא אחת מ־8,200 תלמידים בסיכון ונוער נושר. תוכנית היל"ה, שהוקמה ב־1992, סיפקה עד כה מסגרת לאלפים ותוקצבה בצדק ב־145 מיליון שקלים בשנה. אלא שמשבר התקציב שיתק את השירותים החברתיים במדינה, ואלפי ילדים ובני נוער בסיכון נותרו ללא מסגרת. לצד בני הנוער ניצבים גם כ־1,500 מורים ו־100 אנשי מטה שחרב הפיטורים מרחפת מעליהם.
אתמול התקיים דיון בבית הדין לעבודה בתל־אביב בדרישה להוציא צו מניעה כנגד פיטורי מורי תוכנית היל"ה. אחרי משא ומתן בין העובדים להנהלת החברה למתנ"סים הוחלט לבטל את השימועים למורי התוכנית. אבל האיום האמיתי הוא סגירת התוכנית ב־1 בספטמבר.
"משרד החינוך מטעה את הציבור לחשוב שמדובר בתוכנית משלימה", אומרות נציגות ועד מורות היל"ה. "מדובר במסגרת לימודים רגילה שבה לומדים תלמידים לבגרות ולתעודת גמר בעזרת מורים בעלי תעודת הוראה ובפיקוח משרד החינוך. במקום לראות במורים הללו את חוד החנית של משרד החינוך, המשרד בחר להגדירם כמורי קבלן העובדים בתנאים מופחתים. ועכשיו, מורי קבלן למורים מפוטרים. נמשיך וניאבק למען הצלת התוכנית".
מיקה, בת 18 מהצפון, מחכה להתחיל את השנה האחרונה שלה בבית הספר. אבל גם היא לא יודעת בדיוק מה יקרה בעוד שלושה שבועות עם התוכנית שהייתה לה מסגרת הצלה. "אני מזועזעת מההחלטה ההזויה הזו לעצור את התוכנית", היא אומרת. "זה לא הגיוני. זאת אחת התוכניות שאסור, אבל ממש אסור, למשרד החינוך להפסיק".
איך התוכנית עזרה לך?
"עברתי המון טלטלות בחיים שלי, עברתי חמישה בתי ספר שונים, ובכל בית ספר רק פצעו אותי יותר. לא הבינו אותי, לא באמת ראו אותי. מבחינה חברתית הייתה לי בעיה קשה. המורים פשוט איבדו בי כל אמון, ויתרו עליי. כל חיי לא אשכח את המשפט שאמרה לי אחת המורות אז, 'ממך לא יצא כלום'. אז נשרתי מהלימודים. ישבתי חודשים בבית עד שנפלתי לסמים. הסבל של תלמיד שחווה מה שאני עברתי, ויש המון כמוני, הופך לנטל קשה מאוד על כל המשפחה.
"בגיל 16 אישפזתי את עצמי במרכז לגמילה ליד ירושלים. אחרי חודש ברחתי גם משם. עבדתי כדי להשיג כסף לסמים, לצערי גם נאלצתי לגנוב כסף לא מעט. ואז הגיעה תוכנית היל"ה. כיום אני יכולה לומר עם יד על הלב — לא הייתי שורדת בלי התוכנית הזו".
גם אלמוג, בן 17 ממרכז הארץ, אמור לעלות לכיתה י"ב במסגרת תוכנית היל"ה, אבל חושש ממה שעתיד להיות אם התקציב השנתי לא יועבר. "נשרתי מהלימודים ולא ידעתי שיש אפשרות כזו של תוכנית לימודים כמו פרויקט היל"ה. חבל שהגעתי אליה כל כך מאוחר. אם הייתי יודע לפני, היה נחסך ממני הרבה סבל. זו תוכנית לימודים שתפורה כמו חליפה בשביל תלמיד כמוני".
באיזה מובן?
"המורים והמורות רואים את התלמידים באמת. זאת פעם ראשונה שהמורה ראתה אותי, הכילה תלמיד כמוני שלא יכול לשבת על התחת. לא האמנתי שאי־פעם אצליח ללמוד למשל מקצוע כמו אנגלית. היום אני כבר בחצי הדרך לקראת מבחן בגרות וכבר סיימתי מבחן בגרות 3 יחידות במתמטיקה בהצלחה יתרה. אף אחד לא האמין שאני אצליח לחזור ללמוד, ועוד לגשת לבגרויות. אז מה עכשיו — עוצרים לנו את הכל ככה פתאום. יש מורות שאשכרה באות בבוקר להעיר אותי אם אני לא מתעורר. הן מלאכיות משמיים מי שעובדות שם".
גם ג'וני ירון, בן 18 מקיבוץ גלעד, לא שקט בגלל אי־הוודאות הגדולה שמרחפת על גורל התוכנית ועלייתו לכיתה י"ב. במשך השנים הוא התגלגל בין בתי ספר עד שמצא בית בהיל"ה, ועתה משבר התקציב מאיים על סיום לימודיו. "מדובר בצוות מדהים שיודע להכיל אותי עם כל המורכבות שהגעתי אליהם. הקשיבו למצוקות שלי, ורק בזכותם יצאתי מהארון ועברתי שינוי מין. כיום אני טרנסג'נדר גאה. חד־משמעית אני חייב לצוות המורים בתוכנית הזו את הכל. הם עוטפים כל חלק בחיים שלי. ארבע שנים הייתי בפרויקט. ומה הלאה? אף אחד לא יודע מה לומר לי".
"בכייה לדורות"
הבוקר מתוכננת להתקיים מחאה של בוגרי היל"ה. אושר קוזניק, בת 19 מנתניה, סיימה זה עתה את לימודיה בתוכנית, ובימים האחרונים היא פועלת במרץ עם חבריה כדי שההפגנה תגיע לכמה שיותר אנשים.
"נשרתי מהלימודים באמצע כיתה ח'", היא מספרת, "למדתי עד אז בבית ספר ממלכתי־דתי, ישבתי יותר משנה בבית. ההורים שלי היו אז בהליכי גירושים, המצב בבית לא היה משהו בכלל. אמא תמכה בי, אבל אבא לגמרי לא. זה גרם לטלטלה בחיים שלי. בעוד שבית ספר רגיל לא יכול היה להבין ולהכיל את המצב שבו הייתי באותה תקופה כנערה מתבגרת, בכיתה י' הגעתי לתוכנית היל"ה והמורים עזרו לי להאמין בעצמי, בזכותם סיימתי שלוש שנות תיכון עם בגרות מלאה".
נעמי ששון, בת 38, גרושה ואם לשניים מבאר־שבע, מורה כבר עשר שנים בתוכנית היל'"ה, במעונות סגורים של חסות הנוער, וחברה בוועד איגוד מורות היל"ה. "כחלק מתוכנית היל"ה יש גם נערים בגילאי 13 עד 18, עם עבירות פליליות או שהוצאו בצו בית משפט מהבית ונמצאים במסגרות של 'חסות נוער' כחלופה למעצר", היא אומרת. "למשל, נערים שהיו בכלא אופק או במעצרי בית על עבירות פליליות. הם מגיעים אלינו להזדמנות אחרונה. מדובר בנוער קצה, ההארד־קור של המקרים. אנחנו מהווים עבורם את תחנת הסיוע האחרונה. מעבר ללמידה הפדגוגית הם מקבלים בתוכנית זו מיומנויות לחיים. הנערים האלה מסיימים עם תעודת בגרות, מתגייסים ליחידות מובחרות. וגם אלה שלא התגייסו חרוצים בעבודה, פותחים בתי עסק משלהם ועובדים".
איך היית מתארת את התוכנית שאתם מציעים להם?
"המוטו העיקרי הוא יצירת קשר אישי. זה קריטי להתחלת תהליך עם תלמיד כזה. אנחנו מחזירים להם את האמון בעצמם. לא כולם באים מבתים הרוסים, אבל הם עדיין נשרו ממסגרות לימודים ויש להם קשיים אחרים, ואנחנו כאן כדי לעזור להם. עכשיו החליטו מקבלי ההחלטות לסגור את החמצן להם ולנו. זו הפרנסה שלנו, אחרי הכל. לאן ילכו הילדים האלה בתחילת ספטמבר? אנחנו, המורים, נצטרף למעגל מיליון המובטלים. למה? יש לנו עבודה, וחשוב שנמשיך לעשות את מה שנשלחנו לעשות מלכתחילה. אסור שהמדינה תוותר עליהם, פשוט אסור. זה מטורף, לא הגיוני ויהיה בכייה לדורות".
תגובת משרד החינוך: "לתכנית היל"ה חשיבות גדולה מאוד ומשמעותית. המשרד ערוך להפעלתה, אך בשל היעדר תקציב מדינה, יש בכך קושי. עם קבלת התקציב נמשיך בהפעלתה".
אבי וורצמן, יו"ר החברה למתנ"סים בישראל: "כשפוגעים בתוכניות כגון היל"ה פוגעים בהשתלבות חלקים נכבדים באוכלוסייה שנים קדימה ובתרומה הנובעת מכך לחברה כולה ולמשק הישראלי. כל נער ונערה מ־8,200 תלמידי התוכנית לנוער נושר ובסיכון הוא עולם ומלואו. הודות למורים המסורים בהיל"ה, שהאמינו בהם, הם סיימו לימודיהם בהצלחה, שירתו בצבא, למדו באקדמיה והשתלבו במשק. כעת אלפי ילדים ישובו לשוטט ברחוב, ו־1,500 מורים מסורים יאבדו את מטה לחמם. זו פשיטת רגל מוסרית ואני מקווה שהממשלה תמנע זאת". •

