בין שתי השקפות העולם, של ראש הממשלה נתניהו ושל שליט האמירויות, מוחמד בן זאיד, מסתמן פער בולט. נתניהו מדבר על שלום "כמו עם מצרים" ו"כמו עם ירדן". בן זאיד מתעקש לצנן את ההתלהבות ומדבר על שיתופי פעולה ונורמליזציה בלבד, ושולח את השגריר שלו בוושינגטון, יוסף אל־עוטייבה, להסביר איך ייראו הטיסות מדובאי לתל־אביב ומה תרכוש אבו־דאבי מהתעשיות החכמות שלנו. ובעיקר, להבהיר שישראל התחייבה לבטל את הסיפוח בשטחי הגדה. אבל אף שבן זאיד דאג להבהיר שהכל נעשה "למען הפלסטינים", אבו־מאזן עדיין משתולל מזעם. ולא רק על נתניהו.
בן זאיד גם צייץ אתמול כי "הושג הסכם לעצירת המשך הסיפוח של שטח פלסטיני. איחוד האמירויות וישראל הסכימו לשיתוף פעולה ולמפת דרכים לייסוד הסכם בילטראלי"אבל הנה מה שלא הזכירו אתמול, בשלב ההצהרות החגיגיות: ליד אוזן שמאל של בן זאיד יושב מיודענו, מוחמד דחלאן הפלסטיני, מי שהיה מראשי הביטחון המסכל ותנועת פתח, ומשמש כיום כיועצו הבכיר של שליט הנסיכויות. ואיך כל זה משתלב עם ההסכם ההיסטורי? כי התוכנית הגדולה של טראמפ, נתניהו ובן זאיד טומנת פח לאבו־מאזן וליורשיו הפוטנציאלים. בן זאיד, יורש העצר הסעודי, מלך בחריין ונשיא מצרים א־סיסי כבר מבשלים את מהלך ההחלפה בלשכת הראיס ברמאללה. אבו־מאזן נמאס גם על סביבתו הקרובה של הנשיא טראמפ, ונתניהו לא מאמין לאף מילה שלו. דחלאן, לעומתו, נמרץ, פיקח, מה שקוראים ממזר אמיתי, מכיר היטב את השטח ויש לו נאמנים גם בעזה וגם ברמאללה. אתמול דיברו אמנם בנסיכויות המפרץ ובוושינגטון על ביטול הסיפוח, באותה הנשימה לא טרחו להזכיר אפילו שם אחד של מנהיג או דמות מפתח בגדה. לא במקרה. הכוונה היא להצניח לשם את דחלאן, בגיבוי הערבי, בתמיכה אמריקאית ובקריצת עין ישראלית.
לדחלאן לא בוער, גם לא לשאר שותפי המהלך. ייתנו לאבו־מאזן ובכירי הרשות להתפוצץ מזעם, וכשיעזוב, יתגייסו להושיב את המנהיג החדש על הכיסא. שימו לב גם לההערה שזרק נתניהו, "תשאלו את טראמפ". היא נועדה לרמוז שהממשל האמריקאי, ירושלים, וחמש מדינות בעולם הערבי, מאסו סופית באבו־מאזן. ודחלאן הוא הפתרון.
בסופו של דבר, מדובר במהלך היסטורי. גם אם לא ייחתם הסכם שלום, אנחנו צועדים לקראתו. ההבנה בין ירושלים לנסיכויות המפרץ, שנמשכת כבר שנתיים וחצי לפחות, נבנתה בדיסקרטיות ונחשפה סופסוף. אתמול נודע כי כבר הוקמה אפילו לשכת מסחר משותפת לישראל ולמדינות המפרץ, כולל שיחות זום על שיתוף פעולה עתידי. עכשיו חייבים להתקדם מהר, כל עוד טראמפ בבית הלבן. אחריו ‑ המבול.
