כורש נתן, כורש לקח

"מר גוזמאי הבדאי" היה אחד הגיבורים האהובים על קוראי "דבר לילדים". הכרתי אותו דרך הכרכים הישנים של העיתון שניצבו אחר כבוד על מדף הספרים שלי. גוזמאי היה בן דמותו העברי של הברון מינכהאוזן, רק הרבה יותר נחמד. הוא היה איש קטן שהמציא סיפורים מופרכים על עצמו. חרזה יפה המשוררת לאה גולדברג.

את "מר גוזמאי והשמש" אני מכיר כמעט בעל־פה: "מר גוזמאי אמר לי אמש / האמינו זו עובדה. / בביתי עכשיו השמש / ארוזה במזוודה. / בין ערביים / אצתי בסירה לים / ואקח מן השמיים / שמש השוקעת שם. / ארזתיה, עטפתיה / בסדין חלק לבן / ובדרך לי שמרתיה / שחלילה לא תוצן. / ועכשיו אני נוסע / בשמחה מחוץ לעיר / שהרי אני יודע / שהשמש לי תאיר".

כנגד מה דברים אמורים? אתמול הגיע אליי מייל מצוות הבחירות של דונלד טראמפ. "ידידנו", נאמר בו, "הנשיא טראמפ השיג את הבלתי אפשרי. בתפנית ענקית, ארצות־הברית, ישראל ואיחוד האמירויות חתמו על הסכם שלום היסטורי שיחולל עידן חדש של שלום וביטחון במזרח־התיכון. בניגוד לממשלים אמריקאיים בעבר, טראמפ מבטיח שלום באמצעות דיפלומטיה, לא מלחמות אינסופיות. הם אמרו שזה בלתי־אפשרי, אבל כמו תמיד, הנשיא טראמפ עשה זאת.

"זאת לא הפתעה שתקשורת הפייק ניוז לא נותנת לו קרדיט על ההישג (הם אף פעם לא נותנים). אי לכך אנחנו לוקחים את העניין לידינו ומשיקים עצומה רשמית שקוראת להעניק לנשיא טראמפ את פרס נובל לשלום.

"מעסקות סחר ועד הסכמי שלום, הנשיא טראמפ הוא גדול הדילמייקרים בהיסטוריה".

אילו לאה גולדברג הייתה איתנו היא הייתה חורזת מהמייל הזה חרוזים. "מר גוזמאי הבדאי / הביא מתנה מדובאי. / אמרנו גדול, אמרנו ענק, אמרנו שדי / אבל הפתעה! אללי / בחבילה יש גם תנאי".

טראמפ לא התברך בחן של האיש הקטן מעיתון הילדים: בניגוד אליו, הוא לוקח את ההתפארות העצמית שלו ברצינות. 25 שנה ויותר מתקיימים יחסים משמעותיים בין ישראל לאיחוד האמירויות, כולל שיתוף פעולה ביטחוני. ההחלטה להוציא אותם לאור היא תפנית חיובית, שסוללת דרך גם למדינות מוסלמיות אחרות. הקרדיט עליה מגיע קודם כל לשייח' מוחמד בן־זייד, שליט האמירויות.

מכיוון שמדובר באיש חכם ומנוסה, איש שיודע לעמוד על שלו, מסקרן מאוד לדעת מה, מעבר להתחייבות הישראלית להימנע מסיפוח, דרש במשא ומתן. כפי שדיווחתי בעיתון ביום שישי, האמירויות מבקשות לרכוש מטוסי אף־35. ארצות־הברית סירבה עד עכשיו, בין השאר בגלל ההתנגדות של ידידי ישראל בקונגרס. האמירויות רכשו מאמריקה 80 מטוסי אף־16 שעברו ועוברים שיפור, אבל הן עדיין מבקשות לרכוש את המטוס המתקדם יותר. לפני פחות משנה, בנובמבר 2019, הבקשה חזרה ועלתה, במהלך הסלון האווירי בדובאי. בתגובה הבהירו בכירים בממשל טראמפ שהתשובה שלילית: אין אישור. האם האישור יינתן עכשיו? סביר להניח שכן.

האם נתניהו התבקש בחשאי להסיר את הווטו הישראלי? אינני יודע. מה השיב, אם השיב? לא במקרה השאלות האלה מזכירות את ההסכמה שנתן נתניהו לגרמניה, מאחורי גבה של מערכת הביטחון, למכור צוללות מתקדמות למצרים. ספק אם גנץ ואשכנזי יודעים את התשובות.

ההסכם פתח ויכוח מר בימין. היה מי שאמר, ישראל היא מדינה ריבונית: היא לא סרה למרותו של נשיא ארצות־הברית. ההחלטה לספח היא שלה, ושלה בלבד. זאת עמדה שאפשר להבין אותה. קשה יותר להבין את הזעקה של בנט ושקד. השניים עטפו את טראמפ בשירי הלל. שקד אפילו השוותה אותו למלך כורש, גואל העם היהודי. והנה, אותו טראמפ הוריד את הסיפוח מהשולחן. ההזדמנות "בת מאה השנה" התנדפה באחת ואיננה. כורש נתן; כורש לקח. מה להם כי ילינו על נתניהו.

ספק אם זעקת ראשי המתנחלים תגיע רחוק. קודם כל, משום שקשה לצאת להפגנות בגלל משהו שלא קרה; שנית, משום שהממשלה תדאג להמיר את הסיפוח בפיתוח; שלישית, משום שהחלת החוק לא קסמה לחלק מהציבור הזה מלכתחילה. משעשע היה לראות את המהירות שבה עברו בכירי הליכוד מתמיכה בסיפוח בכל מחיר לתמיכה בהסכם בכל מחיר. גם להם מגיע פרס נובל לשלום. √