"מגיעה לנו מנהיגות שמכבדת את המוות של הבן שלי שנפל בקרב"

המפגינים בקיסריה היו מופתעים. הם נבלמו על ידי המשטרה שלא איפשרה להם להתקרב לביתו הפרטי של ראש הממשלה. חבורה של כמה עשרות הורים וילדים, חלקם רכובים על אופניים מנופפים בדגלים שחורים ובדגלי ישראל. אבל אז יצאה אליהם אחת השכנות ברחוב. המפגינים היו בטוחים שהיא מוחה על הרעש שהם עושים ומבקשת מהשוטרים להרחיקם, אך לאחר כמה שניות הבינו כי היא דווקא מבקשת מהשוטרים לארח אותם בביתה, שצמוד לבית ראש הממשלה, כדי לאפשר להם להמשיך ולמחות מקרוב ככל האפשר. הפתעתם גברה עוד יותר כשגילו שמדובר בענת פרקש, אמם של טייס חיל האוויר, תם פרקש שנפל במלחמת לבנון השנייה, ושל השחקנית עמית פרקש.

"מגיעה לנו מדינה עם מנהיגות שמכבדת את המוות של הבן שלי", הסבירה ענת לשוטרים ולמפגינים.

אמירה קשה.

"אין פה עניין של ימין ושמאל", אומרת פרקש בראיון ל"ידיעות אחרונות". "כשהבן שלי יצא להגן על המדינה כטייס בצבא ההגנה לישראל הוא יצא להגן על כל תושבי העם בלי לחשוב – אני מגן על זה או על אחר. הוא אמר אני מגן על כל מדינת ישראל, ואנחנו כמשפחה שלו ממשיכים להגן על הקיום החברתי, הערכי וההוגן של כל תושבי מדינת ישראל וזה מה שנותן לנו את הכוח להמשיך – הערכים והאנשים הנפלאים שחיים במדינה הזאת".

המשטרה מחוץ לבית, המפגינים בתוך ביתה של פרקש בקיסריה

איך הכל התחיל?

"ההפגנה הייתה בשבת האחרונה", מספרת פרקש, "ראיתי את המפגינים ברחוב שלנו שהוא בעצם גב אל גב עם הרחוב של נתניהו. יש שביל גישה עם שטח ירוק בין הבית שלנו לבית של נתניהו. המשטרה לא נתנה להם להתקרב ואמרתי לשוטרים שאני מזמינה אותם אליי כדי שיוכלו להפגין מתוך החצר שלי לכיוון הבית של נתניהו. השוטרים הסבירו לי שמותר עד 20 איש, על פי הנחיות הקורונה. אמרתי לשוטר, 'סבבה, תספור 20 איש שיבואו אליי'. הם כולם פעלו בדיוק לפי כללי הקורונה. מעבר לחצר שלי יש שטח ירוק, כמה מטרים משם זה החלק האחורי של הבית של משפחת נתניהו".

לא הפריע לך להכניס את המפגינים לתוך הבית שלך?

"למה שיפריע לי?"

המשטרה מחוץ לבית, המפגינים בתוך ביתה של פרקש בקיסריה

את שכנה של נתניהו ויש כאן נקיטת עמדה. בנוסף, מכנים את המפגינים אנרכיסטים, מפיצי מחלות.

"אני לא רוצה להתייחס לאמירות האלה. הם היו בכל מיני גילים, גברים ונשים עם ילדים קטנים ובני נוער. אלה אנשים שפשוט רוצים לחולל שינוי למען המשך קיומה החברתי, המכבד, של מדינת ישראל. הזעקה שלהם היא שיראו שאנחנו קיימים ושידאגו לנו באמת, לא מתוך שיקולים פוליטיים. מי שלקח על עצמו את המנהיגות של המדינה שינהל אותה כמו שצריך וידאג לתושביה. מה שקרה זה ששנים אנשים התייאשו ולא יצאו לרחובות כי הרגישו שאין להם איך להשפיע, היה צריך את הקורונה רק כדי שאנשים ירצו לקחת אחריות אישית ולהיאבק. כמו שהורים דואגים לילדים שלהם זו החובה של המנהיגים לדאוג לאזרחים שלהם וזה לדעתי כרגע לא קורה".

"השוטרים היו נבוכים"

צור משעל וחזי כסיף, העומדים מאחורי יוזמת "הרכיבה למען הדמוקרטיה", החלו לפני כשלושה שבועות את מחאת סובב בלפור, רכובים על אופניים עם דגלים שחורים ודגלי ישראל. בשבת האחרונה הגיעו יחד עם כמאה רוכבים לקיסריה. "היינו עם דגלים וזמבורות וניסינו להתקרב כמה שניתן לבית ראש הממשלה", מספר משעל. "הבן שלי אביב בן ה־14 הצטרף, אבל המשטרה בלמה אותנו. לפתע יצאה אישה עם בני משפחתה מבית שסמוך לביתו של נתניהו. חששנו שאנחנו מפריעים לה ולשכנים עם הזמבורות. היא התקרבה, אך למרבה ההפתעה של כולנו היא פנתה לשוטרים בשאלה: 'למה אתם לא נותנים להם להפגין? אני רוצה שהם ייכנסו לבית שלי! זכותם להפגין במדינה דמוקרטית'. השוטרים בתחילה לא נענו לבקשתה והתפתח שיח בנושא בינה לבין השוטרים".

"ממשיכים להגן על הערכים שלו". סרן תם פרקש ז"ל

בשלב הזה, מספר משעל, לא היה לנוכחים מושג שמדובר בענת פרקש, האם השכולה. "כשהיא אמרה לשוטרים מי היא, השתררה דממה. השוטרים היו בסוג של מבוכה, הם הרגישו לא בנוח להמשיך להתווכח עם אם שכולה ואיפשרו לנו להיכנס לביתה. המשפחה שלה שילמה מחיר כל כך יקר בשביל המדינה והיה לנו ברור שאנחנו כאן כדי להשמיע את הזעקה של אם שכולה. מה שהיא אמרה בעצם זה שכל עוד לא יושג ביטחון חברתי לעם אז בשביל מה בעצם החיילים נלחמים, בשביל מה חלילה חיילים ייהרגו".

את בנה, סרן תם פרקש, שכלה ענת במלחמת לבנון השנייה. תם, טייס מסוק אפאצ'י בן 23, נהרג ב־24 ביולי 2006. יחד איתו במסוק נהרג גם אל"מ צבי לופט ז"ל. הם היו בפעילות מבצעית בדרכם לשטח לבנון, עם מסוק נוסף. תקלה טכנית גרמה לרוטור המסוק להתפרק. המסוק צלל והתרסק אל הקרקע. את ענת ליוותה כל אותו היום תחושה רעה. כך סיפרה בראיון לשבועון "לאשה": "כמה ימים קודם לאסון שלנו נפל מסוק אפאצ'י אחר. תם הגיע הביתה בשבת לאפטר קצר והיה נסער מאוד כי הכיר את הטייסים שנהרגו. אחד מהחבר'ה שנפצעו היה חברו הטוב נועם גרשוני, ואחרי שביקר אותו בבית החולים הוא בא הביתה ודיבר על הסכנה המוחשית והפחד למות. ביום ראשון בבוקר נישקתי אותו בצוואר ונפרדתי ממנו בלב כבד. יצאתי לעבוד אבל לא הייתי מסוגלת לתפקד. למחרת, לראשונה בחיי, הודעתי במקום העבודה שאני חולה והלכתי עם חברה לבית קפה. שפכתי בפניה את הלב, סיפרתי לה כמה קשה לי, ובאמצע השיחה קיבלתי טלפון מחברה אחרת, שסיפרה לי שראתה באינטרנט שנפל מסוק. התקשרתי לטייסת, הפקידה אמרה לי להמתין על הקו ושהיא מעבירה אותי לסגן מפקד הטייסת. הבנתי מיד שתם נהרג".

"לא רק על החרב"

ענת ומשפחתה בחרו להמשיך להיאחז בחיים. עמית, אחותו הצעירה, כתבה ושרה את השיר "מיליון כוכבים" לזכרו, והפכה לשחקנית מצליחה. "אני חושבת שתם כמו רבים אחרים שנתנו את חייהם בקרב עשו זאת כדי שיהיה לנו עתיד טוב יותר בארץ ישראל. יש הרבה שמסכנים את חייהם יום־יום למעננו, הם רוצים לעשות הכי טוב שהם יכולים, ואני מאוד מעריכה את זה. לא רק אצל הבן שלי אלא אצל כל מי שעושה את זה, בכל דרך שהוא עושה את זה – גם אם זה לא בדרך צבאית. יש הרבה מאוד אנשים שפועלים במסגרת אזרחית וחברתית כדי שיהיה לנו את המדינה הכי טובה לחיות בה, אני נפגשת עם הרבה אנשים כאלה שנותנים לי הרבה כוח במיוחד אלה שרואים את הכלל לפני שהם רואים את עצמם".

את גאה בעמית?

"מה זה גאה, בוודאי שאני גאה בעמית. היא בחורה מאוד מיוחדת כל מה שהיא עושה היא עושה ב־200 אחוז, היא מחויבת ומאתגרת את עצמה כל הזמן, יש לה הרבה אמפתיה, סימפתיה ויש לה ערכים שאני מאוד מעריכה".

שמעתי שבקרוב היא תביא נכד או נכדה.

"נזכה סוף־סוף לנכד או נכדה ואנחנו נורא מאושרים. המאבק שהמפגינים מנהלים הוא גם עבורם. האחיינים שלי עלו על הגשר עם הדגלים ואני כתבתי לא מזמן שהנה הם נאבקים למען העתיד שלהם. אנחנו פה ועכשיו, אבל חייבים לחשוב על העתיד, על קיימות חברתית ועל דו־קיום בין האדם לטבע, הנושא הסביבתי חשוב לא פחות מהנושא הצבאי. אני רואה שלוש חומות מגן לאזרחי ישראל. הערך החברתי – הדמוקרטיה, הערך הסביבתי – שם נמצא הבסיס לקיומנו, החקלאות והטבע, והערך הצבאי – שלצערנו עדיין מאוד חשוב, ומדינת ישראל שחיה 70 שנה על החרב חייבת להתחיל להבין שאנחנו צריכים להיאבק גם על שתי חומות המגן הנוספות". •