בגבולות הצחוק

ב"רשת" התנצלו אתמול על שאלה שהופיעה בשעשועון "13 מי יודע" (במסגרת "העולם הבוקר"), שם המשתתפים התבקשו להשיב: "אם האנשים שעומדים מאחורי המחאה נגד התוכנית 'היהודים באים' רוצים לשלוח מכתב נאצה לשחקנים, למי מהבאים הם לא צריכים לשלוח?".

כשאברי גלעד (שנראה כאילו החלטורה המביכה הזאת מעוררת גם אצלו געגועים ל"אחד נגד מאה") קרא את השאלה, לא נשמע שהנוסח סר הטעם הפריע לו. הוא כן טרח להזכיר שנציג מהמחאה נגד "היהודים באים" התארח ב"העולם הבוקר". מעניין שנמצא מקום לדיון בערוץ 13 על תוכניות שנויות במחלוקת של המתחרים מערוץ 11, אפילו שעסקינן בשידור ציבורי. אגב, חבל שלא היה אייטם דומה על המופע של אייל גולן בערב יום העצמאות ב"רשת".

המחאה נגד "היהודים באים", שאמש הגיעה לשיא עם הפגנה בירושלים, היא כמובן לגיטימית. חופש הביטוי שמור לא רק לתוכניות סאטירה אלא גם לאלה שנעלבים מהן. במקביל, מתברר שלא מיותר להבהיר שאיומים אינם אמורים להיות נושא לוויכוח או לשאלת טריוויה, אלא לחקירת משטרה.

סוגיית המימון חושפת את "היהודים באים" לביקורת על פגיעה ברגשות של אזרחים, שגם הכסף שלהם מאפשר את הפקת התוכנית. אלא שישראל, אולי שמתם לב, היא מדינה שבה יש יותר סערות שלג מאשר מוקדים של קונצנזוס. לכן אם לא תהיה לתאגיד עצמאות לבחור מה לשדר ומה לא, אכן עדיף לוותר עליו ולהעתיק את הריבים המתישים לזירה אחרת. אבל מכיוון שהתוכנית כן זוכה לאהדה מסוימת, וחלק מהטענות נגדה פשוט משוללות יסוד (למשל, שהיא לא כותשת אייקונים חילונים), עתידה צריך להיקבע אך ורק על ידי אנשי התוכן לפי הפרמטרים הרגילים: איכות, חשיבות ובמידה כלשהי גם נתוני הצפייה.

בהקשר הזה, יש לציין, לא הרבה השתנה: "היהודים באים" נהנית מאנסמבל מעולה (בהובלת יניב ביטון, הקומיקאי הכי טוב בטלוויזיה מחוץ ל"ארץ נהדרת") ועיצוב נהדר, אבל קשה להגיד שהיא מייצגת את פסגת הסאטירה הישראלית. הכתיבה שלה נעה, לעיתים כמטוטלת היפראקטיבית, בין הברקות פרועות ונועזות לעומת שטאנצים צפויים (בעיקר באזורי המיניות והמגדר), שמוצו מזמן.

ומהי האירוניה? שהפער הבולט ביותר הוא דווקא בין מערכוני התנ"ך והיהדות לעומת שחיטת פרות קדושות עדכניות יותר. בעוד אמש הטייק על איוב נשמע כמו חיקוי פחות מוצלח של "חצי המנשה" (אגב, מה עם איחוד?), היציאה מהשבוע שעבר על הפעילים לשחרור גלעד שליט התחילה משעשע והסתיימה בכאפה מצלצלת. חיוני להגן על זכותה של "היהודים באים" לצחוק על הכל. בדרך, מותר גם להצביע היכן היא באמת בועטת.