לא צחוק ילדים

נעמה אתל חזרה לישראל אחרי שנים בארה"ב כדי להתאחד עם החברות ללהקת הנשים המיתולוגית "חמסה". הכל היה מוכן לקאמבק — הלהיט הענק שלהן "אתה חייב למות עליי" כבר זכה לעיבוד חדש — ופתאום הגיעה הקורונה. אז האיחוד דולק בינתיים על אש קטנה, אבל הקורונה לפחות השאירה את נעמה בארץ. וכן, ברחוב מזהים אותה, אם כי בעיקר בני נוער וילדים שעדיין לא נולדו כשההרכב התפרק ב־2004. כי השם נעמה אתל אולי לא מוכר לרבים, אבל "נעמה סופר־על" היא כוכבת ילדים עם קילומטראז' ארוך בתעשייה.

תמיד עם חיוך על הפנים ותמיד עם לפחות פריט לבוש אחד בוורוד — נעמה מסתירה סיפור חיים לא פשוט. עשו על זה כבר סרטים. כוכבת הילדים שלא מפסיקה להצחיק על הבמה בורחת עם הקהל מהצד העצוב של החיים. ונעמה מכירה היטב את הצד הזה. אחותה נהרגה בתאונת דרכים כשהייתה בת שלוש, והיא עצמה עברה מספר גדול של הפלות, כולל אחת שכמעט סיימה את חייה. גם בקריירה שלה נאלצה להתמודד עם לא מעט אכזבות: הפירוק של להקת חמסה שגרם לה לעזוב את הארץ, וגם עימותים מאחורי הקלעים עם בכירים בעולם הצגות הילדים.

היא נשואה לדויד ואמא לשלושה, אבל רק בודדים מכירים את המחיר הכבד ששילמה כדי להביא ילדים לעולם. "הייתי בהיריון עשר פעמים, ובחלק מההפלות, וגם הלידות, הייתי ממש על סף מוות", היא אומרת. "הייתי בטראומה קשה, לא האמינו בכלל שאצליח להיכנס להיריון בגלל מה שהגוף שלי עבר. אחרי שילדתי את ליה בעלי רצה עוד ילדים אבל אני לא יכולה מבחינה רפואית להיכנס שוב להיריון. זה מאוד מסוכן לי. אנשים שואלים אותי למה אני לא מביאה עוד ילדים, אבל אין להם מושג מה עברתי. בעלי השלים עם העניין. בלידה האחרונה הגעתי ללחץ דם 200. יש משהו בגוף שלי שדוחה הריונות, זה קשה מאוד, אבל ברוך השם ילדתי שלוש בנות בריאות. יש אנשים שאין להם את זה. לא בוכים על מה שאין".

בעלי שילם בריבית

הפירוק של חמסה, רגע אחרי הפריצה הגדולה, פירק גם את נעמה. "כולם שאלו אותי ברחוב למה התפרקנו, לא יכולתי להתמודד עם זה, הייתי חייבת לטוס מפה כמה שיותר רחוק. טסתי לדודים שלי בארה"ב. זו הייתה תקופה שלא הפסקתי לבכות". אבל אחרי חודש וחצי הגורל חייך אליה. "הכרתי את דויד, הוא היה משווק נעליים, ישראלי שעבר לשם בגיל צעיר. הוא שמע אותי שרה וביקש שאשיר בחתונה של בן דוד שלו והבטיח שהוא ישלם לי. בוא נגיד שהוא כבר לא שילם על החתונה הזו אבל שילם בריבית דריבית לאורך כל החיים המשותפים איתי", היא מתפקעת מצחוק. "תוך חודש הוא הציע לי נישואים והתחתנו בישראל עם 600 איש".

עם להקת חמסה

זמן קצר לאחר הנישואים נכנסה להיריון. "אחרי הלידה הראשונה עברתי סדרה של הריונות מאוד קשים עם הרבה בתי חולים. מאחד מהם כמעט שלא יצאתי. בנוסף לכל הייתי צריכה להתמודד עם המרחק מהמשפחה שנשארה בארץ עם צלקת ענקית מהמוות של אחותי. כל השנים הרגשתי שאני צריכה לפצות על המוות שלה ולגרום להורים שלי סיפוק, לגרום לחיוך שלהם לחזור לפנים. אז לא התלוננתי ועשיתי הכל כדי להיות הכי טובה ולא להדאיג אותם".

והייתה גם הקריירה שנראתה קצת אבודה. נעמה נדדה בין מועדונים קטנים וברים, בעיקר של הקהילה הישראלית, מנסה לשכוח מקשיי ההריונות. גם שם כולם שאלו אותה למה חמסה התפרקה. "לאט־לאט הבנתי שהדבר שהקהילה היהודית והישראלית בארה"ב הכי צמאה לו זה הופעות של אמנים מהארץ".

וכך התחילה הרפתקת ה"פסטיפן" — פסטיגל הילדים שנעמה הפיקה במשך שנים בארה"ב. היא הטיסה לאמריקה את הכוכבים הכי גדולים מישראל, דאגה להם לגוד טיים, והרימה פסטיבל שבשיאו קיבץ אלפי צופים בשורה ארוכה של ערים ברחבי ארה"ב שמתגוררים בהן ישראלים לשעבר. "הפסטיפן נולד במקרה", היא צוחקת. "לבת הקטנה שלי ליה הייתה יומולדת. בעלי, שאסור לו לזרוק לי רעיונות כי הוא מיד מתחרט עליהם, אמר לי שצריך להביא לה מישהי מפורסמת מהארץ שתשיר לה. אני כמובן ישר התחלתי לברר. דויד אמר שאם אני כבר מביאה מישהי מפורסמת אז שאביא תפאורה, תאורה, שהכל יהיה כמו שצריך. התחלתי לעבוד על זה, אבל המפורסמת שרציתי ביטלה בדקה ה־90. חרב עליי עולמי, הכל היה מוכן, הזמנתי אנשים ולא ידעתי מה לעשות. התקשרתי ל'מותק של הפקות' וחיפשתי אמנים שיחליפו אותה. בסוף הבאתי את טל מוסרי, מיכל צפיר ועודד פז ועשיתי מופע רציני, לא רק ליומולדת. בלי צוות, בלי כלום, אני עשיתי הכל ובנוסף שילמתי לכולם משכורות, כרטיסי טיסה, לינה ובזבוזים".

ומי כתב את המופע?

"אני. החלטתי שאני כותבת את השירים ומלחינה מאפס. החיים לקחו אותי לזה, לא תיכננתי כלום. רציתי להיות זמרת, לא חלמתי להיות מפיקה. מופע הילדים הראשון עלה ב־2013 בלוס־אנג'לס. כאן התחילו כבר לצוץ בעיות מאנשי התעשייה. המפיקים בארה"ב אמרו לי שחבל לי על הכסף, שאבטל ואלך הביתה. לא הקשבתי, אמרתי להם בואו נראה, מקסימום נטעה. מפה לשם זאת הייתה הצלחה גדולה. בעלי ואני הבנו כמה הישראלים בגולה צמאים לקצת ציונות. אנחנו מאוד פטריוטים, והדבר החשוב ביותר אצלנו זה לקרב את הילדות שלנו לשפה ולתרבות הישראלית. פתאום הבנו שיש לנו שליחות".

ראיתם מזה כסף?

"חשבתי שנצליח להרוויח, אבל ירדתי לקרקע מהר מאוד. החלטתי שזו תהיה התרומה שלנו לקהילה הישראלית. שנה שלמה הייתי עובדת רק על זה. להופעה השנייה כבר הבאתי את יובל המבולבל, קראנו לזה 'פסטיפן'. היה לנו מסע הופעות שעבר במיאמי, לוס־אנג'לס, לאס־וגאס. התחילו להגיע דרישות גם מישראל שנביא את ההופעה לארץ, והסכמנו".

כאן, מספרת נעמה, התחילו הצרות. "כבר בהתחלה הרגשתי ששמים לי רגליים", היא אומרת. "מתחרים בתחום שלחו לי הודעות קשות, אמרו לי שלא אצליח, שאלו למה אני צריכה את זה. הפקות זה שוק תחרותי מאוד. אמרו לי שאפסיד ים כסף".

לקחת את זה קשה?

"נפגעתי מאוד. השוק הזה נשלט על ידי גברים ואני אישה. באמת ניסו בכל דרך להוריד אותי מלהופיע בארץ. שתביני, תלשו לי אשכרה שלטים של ההצגות, כתבו לי הודעות נאצה בפייסבוק. מישהו חדש בתחום הזה היה מתפרק. המזל שלי יש משאבים ואמביציה, יש לי אפשרות לעשות את זה לא רק בהיבט הכלכלי אלא בהתמדה האין־סופית. כמה כוכבי ילדים צצו בשנים האחרונות שמאחוריהם לא עמד משרד ענק? אני עשיתי הכל לבד, רק עם המשפחה שלי. הזהירו אמנים וחברות כרטיסים לא לעבוד איתי, והם נאלצו להסכים".

בין האמנים שנעמה הטיסה להופעות באמריקה על בסיס קבוע היה רוי בוי. נעמה ראתה כמו כולם את הסרטון שבו הוא מציע לילדיו "להאכיל בדואים" ולא האמינה שהחבר הטוב שלה יכול להתבטא בצורה כזו פוגענית וגזענית. "תראי, הקשר שלי עם רוי בוי מאוד טוב. הוא הופיע אצלי כמה פעמים. אמרתי לו כמובן שהוא סתום, הוא לא נורמלי, מה שהוא עשה זה נוראי ואני מגנה את זה".

בגרסת הילדים: נעמה סופר־על | צילום: עדי אורני

אני מרגישה שיש גם אבל.

"כן, אבל אני גם מגנה את התלייה בכיכר העיר, אנשים איבדו פרופורציה. הוא התנצל מעמקי נשמתו, הוא הודה בטעות. אני מאוד כועסת עליו, זה לא מצחיק אותי למרות שזה ההומור שלו, אבל יחד עם זאת אי אפשר לשלול את כל הטוב שהוא עושה בסרטונים לילדים חולים. ישר לתלות אותו זה חסר פרופורציה. מה אנשים מצפים שיקרה, שהאדם יתאבד? הוא עשה טעות, אבל אם הוא יעשה לעצמו משהו כולם יצטערו. מזל שהוא חזק. אני לא יודעת איך הייתי מגיבה אם היו עושים לי את זה".

נעמה היא מרואיינת פתוחה. עונה לכל שאלה, משתפת גם ברגעים הכי קשים של חייה. רק על דבר אחד היא מסרבת לענות — הגיל שלה. מין ג'וק כזה שיש לה בראש. בכל מקרה, אם חמסה נוסדה בשנת 2000, זמן קצר אחרי השחרור שלה מצה"ל — אתם מוזמנים לעשות לבד את החשבון.

היית ממליצה לבנות שלך ללכת לתחום?

"האמת שליה שלי כבר בכיוון הזה. הילדה החליטה לפני כמה חודשים שהיא רוצה להיות זמרת. באה ואמרה שהיא רוצה לשיר. ביקשתי ממנה להשמיע לי משהו וכשהיא פתחה את הפה הייתי בהלם. היא רק בת 9. יש לי בנות גדולות יותר אבל הן לא בקטע הזה. לליה יש קול, היא לא רואה אותי ממטר. אני רוצה שהיא תעשה מה שעושה לה טוב. זה עולם קשה נפשית, אני מכינה אותה לזה. יש לה אודישן ל'בית ספר למוסיקה'. האמת, בואו נראה מה יהיה".

עם הבעל דויד והבנות | צילום: אלי דסה

גם את תגשימי יום אחד את החלום שלך לשיר סולו על הבמה?

"לא. אין לי חלומות שהם לא בעולם הילדים. בעלי אומר לי שבכל תחום אחר הייתי עושה יותר כסף, אני עונה לו שזה מי שאני. אם אני מסתכלת על חני נחמיאס וציפי שביט, אין למקצוע הזה גיל".