תשכחו מטיולי בר־מצווה לקאמפ נואו: כשגיא ניב היה בן 13, הוא ביקש מאבא שלו לקחת אותו לצפות מקרוב בטור דה פראנס. שלוש שנים קודם לכן הוא החל לרכוב בחוג מקומי (גדל ביישוב עצמון שבגליל המערבי), וכבר ידע לאן הגלגלים ייקחו אותו. הדרך הייתה מסובכת ומפותלת, עם עליות, ירידות וספרינטים למטרה, אבל הילד הזה נועד להיכנס להיסטוריה. אתמול הוכרז רשמית: גיא ניב (26) יהיה הרוכב הישראלי הראשון בטור דה פראנס. מדהים!

מאז ש"יזראל סטארט אפ ניישן" השיגה את הרישיון לסבב המרוצים הבכיר לפני כשמונה חודשים, הצוות המקצועי סימן את המטרה: להביא ישראלי למרוץ האופניים הגדול בעולם. רק שמאז קרו המון דברים – הקורונה שיבשה את הלו"ז, הטור נדחה ל־29 באוגוסט וכולם התחילו לדבר על הרכש הטרי, כריס פרום. אבל הבריטי יצטרף רק בדצמבר (אגב, קבוצתו הנוכחית "אינאוס" לא כללה אותו בסגל שישתתף בטור הקרוב), והמגפה הקפיצה את המניות של ניב, שבנחישות אדירה הצליח לשכנע את הצוות להעניק לו את הכרטיס כחלק מקבוצת הרוכבים שנבחרה למשימה. "זה יום היסטורי עבור עם ישראל, ענף האופניים ובשבילי", אמר ניב. "אהיה גאה לייצג את כל מי שחלם להגיע לרגע הזה".

לאורך רגעים רבים המסע הזה נראה דמיוני. לפני כמה שנים לא הייתה שום אינדיקציה שדווקא ניב יהיה זה שישבור את תקרת הזכוכית בקבוצה של סילבן אדמס ורון בר־און. הוא התחרה רוב השנים באופני הרים, דבר שונה במהותו מתחרויות כביש, התפתח בכיוון מקצועני בתור רוכב עם נתונים פיזיים מושלמים לעניין – קטן פיזית (1.68 מטר ו־58 ק"ג) וטכני, וחלם על האולימפיאדה, אבל אז הגיע צו ראשון.

למי שמפקפק לרגע בקשיחות הדרושה מרוכב מקצועני, אז כדאי שתדעו שניב התגייס לסיירת מטכ"ל וזנח את החלום הספורטיבי. לפי מה שמספרים בקבוצה, הייתה דרושה חצי שנה כדי שיבין שהוא לא מוכן לוותר על האופניים. ביחידה המובחרת באו לקראתו, נתנו לו לחזור להתחרות כדי שיראה אם אכן מדובר בכיוון שלו, והיכולת שהפגין לא השאירה ספקות.

מבחן האש

הצעד הבא היה המעבר לכביש. ב־2017 היה ניב חלק מקבוצת הפיתוח של סטארט אפ ניישן, אבל עדיין כסוג של אאוטסיידר עם אופני ההרים. הוא היה חלק מגוש של מספר רוכבים מהמקצוע שלו שקיבלו הצעה מהמאמן אביעד יזרעאל להחליף את ההתמחות. ניב היה היחיד מביניהם שהחזיק מעמד, וזה לא דבר של מה בכך – הוא היה צריך ללמוד מאפס את הענף, מרכיבה בפלוטון, דרך ניסיון במרוצים ועד שינוי קו המחשבה. כאשר קיבל הזדמנות להראות מה הוא יודע אחרי ארבעה חודשים בטור של יוטה, הוא בקושי סיים 120 ק"מ בגלל שלא ידע איך להתנהל בתחרות כזו. לכן מדהים לחשוב שבתוך שנתיים הוא השתדרג בצורה כזו.

הבעיה לא הייתה רק הניסיון: אחרי שלחץ על הקבוצה להאמין בו למרות הכל, ניב וגיא שגיב נבחרו להתחרות בג'ירו ב־2018, שני הישראלים הראשונים בגראן־טור, אבל ניב נאלץ לפרוש אחרי הקטע החמישי בגלל מחלה. בזמן שהדבר "ישב עליו כמו סל אבנים", לדברי מקורב, הצוות המקצועי לא ידע אם ניתן יהיה לסמוך עליו שוב בתחרות כזו. שנה לאחר מכן הוא חזר לאותו מקום וסיים במקום ה־113 כדי להוכיח לכולם שהוא ראוי. השנה, בזמן הקורונה, ניב לקח את עצמו עד לקצה ועלה מדרגה נוספת. "התקופה בארץ הייתה לי ממש נהדרת", הוא מספר. "עברתי לקיבוץ דן למרגלות החרמון, עם שקט לחזור לאימונים". לא סתם אימונים — הוא עבד ללא הרף, ובקבוצה נדהמו מהנתונים שנאספו.

מבחן האש האחרון היה הדופינה, מרוץ קורע בן חמישה ימים באזור האלפים הצרפתיים, חמישה קטעים שמסתיימים בעליות מטורפות. ניב היה אמור לעשות אודישן בפני הצוות המקצועי בתחרויות אחרות, אבל בגלל תג המדינה האדומה שקיבלה ישראל הוא לא הצליח לצאת מהארץ במשך זמן רב – והדופינה היה האפשרות היחידה לבדוק אותו. הוא עשה את זה בגדול, ושם הבטיח רשמית שיעשה היסטוריה ישראלית. "קיבלתי את ההזדמנות. סומכים עליי ומאמינים בי, ואני משוכנע שאעמוד בכל האתגרים", הוא מבטיח.

הבועה, גרסת הטור

זה יהיה טור שונה לגמרי. כל קבוצה תהיה בבועה מתגלגלת, 30 איש שיעברו מעיר לעיר בלי חיכוך עם אחרים, ויישנו במלונות מבודדים. הם יעברו בדיקות קורונה קבועות, ובמקרה שיתגלו שני חולים בו־זמנית – הקבוצה תורחק מהטור. שלושה חולים – והטור יבוטל, לא פחות ולא יותר. זה יהיה הנרטיב, אבל מבחינתנו הכל יתגמד לעומת המעקב אחרי ניב, שעומד בפני אחד האתגרים המנטליים והפיזיים הגדולים בעולם הספורט.

"זה לא סוד שבקבוצה רוצים שה־ישראלי הראשון גם יחזיק מעמד עד לקטע האחרון בפריז", הוא מודה, "ואהיה חייב להיות חכם כדי להצליח. זו תהיה אבן דרך חשובה, אבל לא אסתפק רק בלשרוד את השלבים, אני צופה שתראו אותי בבריחה לפחות פעם אחת. אהיה שחקן קבוצתי, אעשה כל מה שיידרש ממני. אולי זה יהיה מרחוק, אבל אשמח לתמיכה של הקהל הישראלי, שיהיה חלק מאיתנו".

בעולם האופניים מתים על ניב, בזכות מקרה מתועד שבו נתן את המים שלו לילד קטן במהלך מרוץ לפני חצי שנה. בקבוצה שלו מתים עליו בגלל האופי חסר הפשרות. עכשיו הזמן שלו לצלול לתוך המרתון הזה כדי שגם ישראל כולה תתאהב בו.