חלוצי הטיסות

חן ואור ברקת, והילדים לירי (3) וארד

(8 חודשים), מתל–אביב, טסו לקרואטיה

ההתחלה: חן: "כשהתחילה הקורונה היינו בחופשת לידה, והייתה לנו נסיעה מתוכננת לחודש ביפן שבוטלה. כשחיפשנו מה לעשות בארץ גילינו שהכל נורא מפוצץ, וזה הרגיש שבאוגוסט יהיה טירוף בכל מקום, אז החלטנו לחכות לרגע האחרון ולראות אם ייפתחו השמיים. מראש החלטנו שנהיה גמישים לגבי היעד, והכי חשוב - שלא יהיה בידוד, לא שם ולא פה. כשהודיעו בחמישי שעבר על האפשרויות שנפתחו, החלטנו על קרואטיה".

מה קרה בפועל: "מאז שהתחלתי לתכנן את הטיסה, לא הפסקתי לעבוד בזה. היה מאוד קשה ורק ביום שלישי בצהריים, פחות מ־24 שעות לפני הטיסה, סיימנו עם הביורוקרטיה ואני עוד מחזיקה אצבעות שהכל יעבור חלק. לקרואטיה רק ישראייר טסה. העדפנו להוסיף מאה דולר ולהזמין דרך סוכן נסיעות, כדי שיהיה עם מי לדבר במקרה שמשהו ישתבש. על הכרטיסים (שעלו לכולנו 800 דולר ללא מזוודות) אין החזר, אם ביטול הטיסה בא מצידנו. אם לא עברת בהצלחה את בדיקת הקורונה, הפסדת את הכסף. לנו יש ביטוח נסיעות מהעבודה שכולל סעיף קורונה, אבל קיבלתי הצעה דרך פספורט קארד בשווי 400 דולר. הביטוח שלהם מכסה את הטיסה אם יצאת חיובי, אבל לא אם הבדיקה לא הגיעה בזמן. הזמנתי מלון שאפשר לבטל עד 48 שעות לפני ללא עלות".

חן ברקת ומשפחתה בדרך למטוס

קורונה: "ההנחיות אמרו שצריך בדיקה שלילית בתוקף 48 שעות לפני הטיסה. לא ידעתי איך אני משיגה בדיקה ואיך אני מסנכרנת את התוצאות עד 48 שעות לפני הטיסה. כדי להזמין את הבדיקה בהתחלה שלחו אותנו לכללית ואת הילדים למד"א. בסוף פנינו לרופאת המשפחה ולרופא הילדים, והם הוציאו לנו הפניות. אפילו תינוק צריך בדיקה. אומרים שהתוצאות מגיעות תוך 24־48 שעות, תלוי בקופת החולים. לא היה לי ברור אם מתכוונים ל־48 שעות מרגע הבדיקה או מרגע קבלת התוצאה. בכל אופן, אצלנו התוצאות הגיעו ביום שני ב־11 בבוקר, כשהטיסה היא ברביעי ב־10 בבוקר.

"מתברר שאחרי הכל, צריך למלא באתר משרד הבריאות טופס שנקרא דיווח יציאה מהארץ, ולקבל אישור שאתה רשאי לעלות לטיסה. לפי מה שהבנתי, בדוברובניק, שבה אנחנו נוחתים, לא נידרש להראות כלום. אולי רק את ההזמנה למלון".

הטיסה: "למרות שאין דיוטי פרי, תכננו להגיע לנתב"ג שעתיים וחצי לפני, למקרה של פקשושים ולבלת"מים. לא היה לי מושג על הסדרי הישיבה במטוס, אבל הזמנו ארבעה מקומות, ובשורה יש שישה. קיוויתי שלא יישבו לידנו. בגלל שהסוכנת הזמינה לנו, לא ראינו את מפת התפוסה של הכיסאות".

מה אמרו: "כשאנשים שמעו שאנחנו טסים, הסבים והסבתות פירגנו, החברים - חלק הביעו חשש, אחרים קינאו. אמרו שנהיה שפני הניסיונות ונעדכן".

רוני כהן ואמיר אדלר. ארבעה חברים, שלוש קופות חולים שונות

מה התוכניות: "אנחנו טסים לשבוע, נהיה בדוברובניק שלושה לילות ונמשיך לעיירת הנופש ספליט, ובדרך נעשה טיולים בשמורות טבע יפות. גם שם חם, 28 מעלות בבוקר ו־22 בלילה, אבל בישראל יותר חם ויותר לח".

לסיכום: "היה מאתגר. בהרבה רגעים הייתי בטוחה שלא נצליח לטוס, ואני עדיין כולי תקווה שעוד נעלה על המטוס ושלא יהיו הפתעות. ללירי סיפרתי שאנחנו טסים כמו בשנה שעברה לקרואטיה. היא יודעת שיש מחלה ששמה קורונה שבגללה צריך לשמור מרחק, לשטוף ידיים, ושגני שעשועים זה אסור, ושצריך לשמור על סבא וסבתא. כששמעה שטסים, היא שאלה אם זה אומר שהמחלה נגמרה".

דיברנו עם חן שוב אחרי הטיסה. איך היה? "הגענו לשדה התעופה שעתיים וקצת לפני הטיסה. לקח זמן עד שנכנסנו. היו הרבה פחות אנשים בשדה, אבל גם הרבה פחות עמדות פתוחות. הדיוטי לא פתוח, אבל יש כמה מקומות של אוכל, והדיוטי הקטנים בשרוולים היו פתוחים. למטוס נסענו באוטובוס, כולם היו עם מסכות כל הזמן. המטוס היה די מלא, ולא היו הרבה רווחים בין נוסעים. כל הטיסה צריך להיות עם מסכה, אבל לא הילדים, רק מגיל שש. הצוות לבוש בחליפות מגן לבנות, מגישים מים ועוגייה, ואין דיוטי פרי או שירות מעבר לזה. אפשר לאכול אם הבאת משהו מהבית. הדיילים אמרו שזו הטיסה הראשונה לקרואטיה והם מתרגשים, ודיברו על הנחיות. משתמשים רק בשירותים מאחור. אלה שמקדימה מיועדים לצוות. כשנחתנו ביקשו את הבדיקה באנגלית וטופס כניסה לקרואטיה. הפקיד לקח את הטופס של הבדיקה, אז צילמתי אותו לפני כן. לפי מה שהבנתי היו לא מעט נוסעים שלא הכניסו אותם למדינה, כי התוצאה שלהם הייתה מיום ראשון, כלומר "ישנה" מדי. כנראה שלא יחזירו אותם לארץ, אבל הם אמורים ללכת לבית חולים ולעשות בדיקה, ואז ישוחררו אם תחזור שלילית. השדה בדוברובניק היה די נטוש, מעט מאוד דלפקים פתוחים, המזוודות הגיעו ברגע. גם שם כולם עם מסכות.

"הייתה התרגשות לטוס, והיה מאוד כיף לנחות ולראות את המקום היפה הזה, שהוא אפילו יותר יפה משזכרתי".

רוני כהן (38), אמיר אדלר (36), ליאור (33) ולילך (45) ברגמן (אחים),

מתל–אביב והוד–השרון, טסו לוורנה, בולגריה

ההתחלה: רוני: "אמיר ואני חברים טובים. אמיר היה השותף של ליאור בדירה, וכולנו, כולל לילך, אחותו של ליאור, נהיינו חברים טובים. מהרגע שהתחילה הקורונה אנחנו מפנטזים לטוס לחו"ל ואומרים 'נהיה הראשונים שיעלו על טיסה כשייפתחו השמיים'. כשאישרו את שלושת היעדים החדשים ללא בידוד, ליאור שלח לי הודעה ושאל, כמו שהוא אוהב לדבר: 'אנחנו טסות?' עניתי מיד: 'אמא'לה, ברור', ומאותו רגע התחילו הצרות, טריליון צרות. בחרנו בוורנה כי לקרואטיה היה צריך בדיקה בתוקף של 48 שעות לפני הטיסה, ולגבי יוון, בגלל הגבלת 600 איש לשבוע, חשבנו שיתמלא בדקה במשפחות".

מה קרה בפועל: "מהרגע שהבנו שצריך בדיקה, כל אחד התחיל לבדוק איך הוא עושה את זה. אנחנו בשלוש קופות חולים שונות, ולכל קופה נהלים אחרים. במאוחדת, שבה אני חברה, ובכללית, שבה נמצא ליאור, היינו צריכים הפניה מרופא. אמיר, שהוא במכבי, עשה בדיקה ליד הבית, אחרון מכולנו, וקיבל ראשון את התוצאות. מאז הוא ניפנף לכולם שהוא טס בלעדינו. קנינו כרטיסים ב־230 דולר לאחד, כשאם הבדיקות לא מגיעות בזמן, לא מקבלים חזרה את הכסף. עשינו ביטוח בפספורט קארד. הסכום השתנה מיום ליום. ליאור קיבל הצעה של 59 דולר, אני ואמיר 48 דולר, והם לא יודעים להסביר למה. אומרים שזה משתנה על בסיס יומי. אם את נכנסת שם לבידוד, לא מחזירים את הכסף.

"הטיסה יוצאת ביום חמישי בחמש וחצי, וצריך מקסימום 72 שעות מאז הבדיקה, אז היינו צריכים לבצע את הבדיקה החל מיום שני בחמש וחצי. אם זה היה בארבע וחצי - זה היה 73 שעות וכבר לא בתוקף. מדובר באמא של כאב הראש. ואז הגיע עניין המלון. בגלל שוורנה תהיה מוצפת בישראלים, רצינו את המלון הכי יקר. אבל מה, נקנה בלי לדעת ואולי לא יחזירו את הכסף? אחרי שלושה ימים החלטנו שנזמין ויהי מה, ונחשי מה - כבר לא היה מקום.

"בינתיים קיבלתי את תוצאות הבדיקה, אבל מתברר שבמאוחדת אי־אפשר לקבל את זה באנגלית. ניסיתי להשיג את רופאת המשפחה ולא הצלחתי, ובינתיים השעון ספר לאחור. ואז ראיתי שרשום על הבדיקה 'מעבדות שיבא', והתקשרתי לשם. למזלי מנהלת המעבדה הייתה מקסימה, והם הצליחו לתרגם לי לאנגלית, אבל ביקשו שאגיע לאסוף אותו עם דרכון. אני יודעת שגם חבריי בכללית נתקלו בבעיה. בסוף כולנו קיבלנו מתורגם מרופאי המשפחה שלנו. יצאתי מותשת. חיכינו לראות שכולם נוסעים, ורק אז ניגשנו להזמין מלון".

הטיסה: "נגיע לשדה התעופה ארבע שעות לפני כי ככה מבקשים, בגלל המצב. הבנתי שכל הטיסה יושבים עם מסכה, ושאין אוכל. בהזמנת הכרטיסים המטוס נראה רגיל לגמרי ומאויש בצורה רגילה. אני ואמיר המפונקים חטפנו את החלונות".

מה אמרו: "כולם קינאו, אבל בפועל, אנשים נורא מפחדים. חברים אמרו לי, איזה כיף לך אבל לי אין אומץ, לא בא לי להידבק. אני מניחה שיש גם חשש להוציא כסף על הנסיעה, כי את לוקחת סיכון. אני מנסה לדלות מידע מהקבוצה 'חו"ל זה כאן'. העליתי שאלה על הבדיקה ועל הזמנים, ובמפתיע אין מידע, ובדרך כלל זו קבוצה שוקקת. תכלס, אנחנו שפני ניסיונות. ללילך יש ילדים וזה מציף אצלה הרבה סימני שאלה. ואנחנו צריכים למצוא בייביסיטר לכלב שלנו, שזה יקר. אם פתאום יהיה חולה מאומת במלון ואת תיתקעי שבועיים והביטוח לא מכסה, ואולי הטיול שעלה איקס יעלה ארבעה איקס".

מה התוכניות: "להשתזף ולהיות כל היום עם דרינקים ביד".

לסיכום: "הפרוצדורה היא סיוט, יד ימין לא יודעת מה שמאל עושה. זה מורכב, לא כיף, טו מאץ' התנהלות. אם אתה לא אדם עם תושייה, לא תיסע בקלות. זה לא מתאים לכל אחד, ועוד לא היו מספיק אנשים שעשו את זה כדי שיהיו תשובות. אמרו לנו שצריך את כרטיס הטיסה בבדיקה, אבל בפועל לא ביקשו מאף אחד, אבל לא תסתכני. גם אף אחד לא מבטיח שיהיה לך תור לבדיקה בזמן, או שהתוצאות יגיעו בזמן. אפשר לעשות בדיקה פרטית, אבל זה עולה יותר מהטיסה והמלון. היה רגע שרצינו לרדת מזה. רק כשלכולם היו בדיקות מתואמות, קנינו את הכרטיסים. ישבנו כל היום בטלפון על משרד הבריאות, שגרירות בולגריה, פספורט קארד, כולם במתכונת קורונה. זה מתיש. אבל הדודא לטיסה גומרת אותך, אתה באטרף".

עידו מינצקר, בעלים ומנכ"ל של גלובל סרף, המתמחה בטיולי גלישה בחו"ל. הוציא ביום שלישי טיול ראשון למלדיביים, ל–13 גולשי גלים בגילי 22־52

ההתחלה: "הקונספט של הטיול זה לעלות על יאכטה שתהיה הבית ל־12 הימים הקרובים. שטים בין האיים המלדיביים בחיפוש אחר תנאי הגלישה האידיאליים. זה מוצר שאנחנו מפעילים כל שנה. פתחו את המלדיביים ב־15 ביולי, אבל לקח לנו כמה שבועות כדי לבדוק מה קורה ולוודא שהכל כשורה. עדיין יש שם קורונה באחוזים יחסית גבוהים, אבל התיירות נפתחה. בניגוד ליעדים החדשים של משרד הבריאות, המלדיביים לא נחשבים מדינה שבחזרה ממנה לא צריך בידוד, כך שסיכוי סביר שנחזור לבידוד, אם כי יש ויכוח סביב המלדיביים ואנחנו מקווים שלא נצטרך בידוד".

מה קרה בפועל: "טסנו דרך שלושה נמלי תעופה - מישראל לטורקיה, מטורקיה לדוחא ומשם למלדיביים. מסע של 15 שעות הפך ל־33 שעות. באף אחת מהמדינות שנכנסנו אליהן לא ביקשו בדיקה, רק למלא הצהרת בריאות דיגיטלית ולהצהיר שאנחנו לא מדינה אדומה. אנחנו לא מדינה ירוקה, אבל גם לא אדומה. במטוס חייבו במסכות כל הזמן וחילקו מסכות שקופות. לא נתנו לנו לעלות עם תיקי גב, רק דרכון וארנק. יש הרגשה שהחברות די מתוקתקות. במטוס לא הקפידו על ריחוק, בשדות התעופה כן".

קורונה: "נערכנו מראש לבלת"מים. בגלל שאין בדיקות קורונה לפני הטיסות, יכולים למצוא חולים בין הטסים. אם למשל מישהו מהצוות של היאכטה או מהמטיילים חולה. דאגנו שביאכטה יהיו שני חדרי בידוד. אם אחד מאנשי הצוות יידבק, אני צריך פתרון של החלפת יאכטה, או צוות, כולל השארת אנשים מאחור. כל טעות כזו יכולה להפוך לי את הטיול מאירוע רווחי לכישלון. אני צריך להיערך לכך שכל טיסה יכולה להתבטל, ואין לדעת מתי תהיה אחרת. גם ברמת הטיסות יכולות להיות צרות של גירוש או ביטול. הביטוחים התייקרו ב־70%".

מה אמרו: "אנשים מתפלאים. אתם נוסעים למלדיביים? מסוכן, מה יקרה, תחזרו לבידוד? אבל הרצון לחופש גובר על הכל".

מה בתוכניות: "אנחנו גולשים באיים שונים, ועל הדרך עושים שנורקלים, דייג, סאפ ושיעורי יוגה".

לסיכום: "הלוגיסטיקה קשה, אבל החוויה טובה יותר: שדות התעופה ריקים, הכל הרבה יותר רגוע וכיפי כי אנשים לא בלחץ. לטייל בעולם ללא עומס זו כיף. צריך להיות גמיש. אנחנו למשל הגענו לשדה התעופה עם הנחיות מסוימות לגבי הכבודה, ובשדה נתנו לנו הנחיות אחרות, אבל אין מה להתווכח".

רוצים לטוס לקרואטיה, בולגריה או יוון? מה צריך לעשות

• יש צורך באישור על בדיקת קורונה שלילית. לקרואטיה – בתוך 48 שעות מהטיסה, לבולגריה - בתוך 72 שעות, וליוון - בתוך 72 שעות (ועוד בדיקה עם הנחיתה ביוון).

• יש צורך לבוא לבדיקה עם כרטיס טיסה.

• הפניה לבדיקה מבקשים מרופא המשפחה, ואז מתקשרים אליכם מקופת החולים לתאם מועד. בכל קופה מתחייבים לתוצאה בטווח זמן שונה.

• אחרי קבלת התוצאה השלילית - יש להמיר את המסמך לאנגלית, כשהשם שלכם מופיע באותה צורה כמו בדרכון. רצוי לברר מראש איך זה נעשה.

• לפני טיסה לקרואטיה יש להיכנס לאתר משרד הבריאות, למלא "דיווח יציאה מהארץ", ולקבל אישור יציאה הנשלח באינטרנט. לגבי שאר היעדים - חברת התעופה מיידעת את הנוסעים.

• הנוסעים מתבקשים להגיע לשדה התעופה שלוש שעות לפני הטיסה, מאחר שיש מעט דלפקים פעילים.