"השער הצהוב לא מסמ ל הפרדה או התנשאות, אלא דרך חיים"

לירז אנקר לוי גדלה כל חייה מאחורי שער צהוב. היא בת 43, אמא לשלושה ילדים, תושבת קיבוץ נירים במקור ולאחרונה תושבת עין הבשור. במושב שלה, כמו בקיבוץ שבו גדלה והתחנכה, לירז מכירה כל שביל וכל עץ, כל מדשאה וכל ילד שרוכב על אופניים בכבישים הריקים. בכל זאת, השער סגור ומעטים מגיעים לביקורים.

"עבורי, כקיבוצניקית, השער הצהוב מסמל את השער לבית שלי", היא אומרת, בלי להתנצל על כך שהכניסה ליישוב סגורה בפני מי שאינם תושבי המקום. "הוא סגור, ונפתח רק למי שצריך להיכנס לכאן וחי כאן. המרחב בחוץ, המדשאות מסביב לבתים שלנו, זה כמו הסלון שלנו".

אז את לא מסכימה עם הביקורת נגד סגירת שטחים ציבוריים כמו המחאה, למשל, של תושבי בית שאן שרוצים לרחוץ בנחל האסי — נגד קיבוץ ניר דוד.

"קיבוץ זו קהילה סגורה ומצומצמת. המרחב הציבורי בקיבוץ שבו אני גדלתי הוא בעצם המרחב הפרטי עבור כל חברי הקיבוץ. כשהשער סגור אני מרגישה בטוחה, לא רק מפני גניבות וחדירה של מחבלים כפי שידענו בעבר. אלא גם בגלל המרקם החברתי והאופי של החיים שלנו".

"שומרים על בטיחות ילדינו". אילן לוי

מה לגבי הטענה שבמדינות אחרות כפרים לא סגורים בפני זרים?

"בחו"ל אין דבר כזה מודל כמו קיבוץ או מושב. מלכתחילה לא ניתן להשוות בין החופשיות של תייר או מקומי שחי בכפר או בעיר בכל מקום בעולם, לבין ישראלים שבחרו לחיות בקונספט של קיבוץ או מושב".

והעובדה שזה לא חוקי, משנה משהו?

"הנושא הזה נדון במשך שנים בכנסת ובבתי משפט. אין ספק שצריך שיהיה כאן חוק שמסדיר את זה אחת ולתמיד. אנחנו גרים בעוטף עזה ולכן לנו צריך להיות שער חשמלי סגור. אבל בעיניי זה מוצדק לגמרי שלכל קיבוץ יהיה שער סגור".

נלחם להסיר את השערים. עמרם זהבי

"השערים, סכנת נפשות"

הוויכוח סביב קיבוץ ניר דוד ופתיחת המקטע של נחל האסי הזורם בתוכו, הוציא את כל השדים מהבקבוק — מהשד העדתי ועד המלחמות בין ישראל הראשונה לשנייה. והוא גם עורר דיון עז בסוגיה של יישובים שמחליטים לסגור את עצמם לציבור הרחב באמצעות גדרות ושערים צהובים. לירז ומשפחתה הם ודאי לא היחידים שבוחרים באורח חיים שקט ואינטימי, עם קהילה מצומצמת שבחרה להקיף את עצמה בגדרות.

הסיבות רבות, חלקן מוצדקות. אלא שבישראל 2020 החוק קובע כי, "ליישובים חקלאיים או קהילתיים אין סמכות למנוע כניסה של מי שאינם תושביו" — כך הבהיר רק לאחרונה היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, עקב ריבוי מקרים של סגירת יישובים בשל חשש מהדבקה בנגיף הקורונה. המאבק סביב קיבוץ ניר דוד הוא רק אחד מעשרות מאבקים שהתנהלו ומתנהלים בימים אלה, על הזכות לחופש התנועה.

יצאנו למסע בין יישובים בעקבות השערים הצהובים, בניסיון להבין היכן עובר הגבול והאם לגיטימי שקהילות יסגרו את עצמן בפני מי שאינם תושבי המקום. "קיבוץ ניר דוד עלה על הקרקע במסגרת 'חומה ומגדל'", אומרת לירז. "החלוצים התמודדו עם פורעים, ביצות, יתושים ומלריה. כנגד כל הסיכויים הם הצליחו להקים בעמק קיבוץ יפה ופורח. הם השקיעו, ביטנו את קרקע הנחל והזרימו מים נקיים. הם הקפידו לשמור על הניקיון, כי בקיבוץ כל המרחב הציבורי הוא כמו המרחב הפרטי, כמו סלון הבית. ככה זה. אנחנו בחרנו לגור בצורת חיים של קיבוץ. מה פסול לשים שער בכניסה שייפתח רק למי שגר כאן או מוזמן לכאן".

מפגינים לפתיחת קיבוץ ניר דוד וגישה לנחל האסי

הנחל הוא משאב טבע ותושבי בית־שאן רוצים לרחוץ בו.

"אני חושבת שאותם תושבים מבית־שאן, פשוט צרי עין. הכל נובע מקנאה. אבל אם הם כל כך רוצים נחל, שיתכבדו וישקיעו בחלקיו האחרים של האסי שעובר ליד בית־שאן. שימצאו משאבים, יטפחו וישקיעו, וגם להם תהיה פינת נחל נהדרת. כל הסיפור הזה סביב פתיחת האסי, רק הקצין את סוגיית סגירת הקיבוצים על ידי שערים ומאבטח. גם אצלנו יש מאבטח בנוסף לשער סגור. וכך זה צריך להיות".

איך את מסבירה את הדיון שהתפתח סביב זה עכשיו?

"מוזר מאוד. דווקא בימים אלה, כשאנחנו מתמודדים עם משבר כלכלי ויש מיליון מובטלים — מוזר מאוד הצורך ללבות את הלהבות בפרץ השנאה כלפי חברי קיבוץ ניר דוד. סיסמאות כמו, 'אליטה מתנשאת', 'אשכנזים לבנים', 'צדק חלוקתי', לא רלוונטיות. הן רק חלק מהסיסמאות שנזרקות לאוויר בהקשר הזה. לא חסרות כאן צרות, לא חסר במה להתעסק ובאמת שאין צורך לפתוח בצורה כל כך נמוכה ועלובה על חברי הקיבוץ, שכל חטאם הוא שהשקיעו והם משקיעים כבר יותר מ־80 שנה בטיפוח סביבת המגורים שלהם".

עמרם זהבי מכיר את סוגיית השערים הצהובים לא מהיום. כבר שנים שהוא נאבק משפטית ביישובים סגורים ואף נחשב לחלוץ המפגינים נגד סגירת מושבים וקיבוצים. לא פעם המאבק שלו הגיע גם לעימותים פיזיים, אבל זהבי לא מתנצל. הוא בן 72, תושב כפר הדר עם, איש שמאל מובהק שמתנגד נחרצות להתיישבות ביו"ש ולכפייה דתית — אך לא פחות לוועדות הקבלה שמחליטות מי יוכל לגור ביישובים מסוימים, ומי יצטרך להישאר בחוץ.

"הגיע הזמן לעשות לגדרות האלו סוף", זהבי אומר בתקיפות. "אני קורא למקבלי ההחלטות להבין שיש כאן בעיה שצריך סוף־סוף להעלות לשיח הציבורי ולפתור אותה אחת ולתמיד. אני למעשה פעיל חברתי עצמאי שמנהל בין היתר מלחמת חורמה נגד שערים חשמליים בכניסה לקיבוץ, מושב או יישוב".

איך התחיל המאבק שלך?

"במאבק על שער רופין, על הכביש שבין הדר עם למרכז רופין. ניהלתי את המאבק מול הוועד של הכפר אצלנו ומול מועצת עמק חפר. באתי ואמרתי, 'חבר'ה אנחנו לא יכולים לבנות לעצמנו אחוזות פרטיות. אנחנו על שטחי מדינה — זה אבסורד!' זה יצר מצב שבו 'סידרנו לעצמנו' אחוזות פרטיות. לא יכול להיות דבר כזה וגם אין חוק שמאשר את זה בפועל, לפי כל מה שאני בדקתי וחקרתי בשנתיים האחרונות. זכותו של כל אדם לנסוע ולהיכנס חופשי לכל מקום בארץ".

המחאה שלך עבדה?

"עתירה שהגשתי לפני שנתיים לבית המשפט נדחתה בטענה שלא הבאתי חתימות של לפחות אלף אזרחים המתנגדים לשער שהוצב ברופין. הצגתי חמישה מקרים של אנשים שנמחצו למוות בשערים הארורים האלה, אבל זה לא עזר. כל הסוגיה הזאת בעייתית. אסור לסגור לפלוני את המעבר בשער חשמלי. זו עבירה על החוק ללא היתר".

מה דעתך על סוגיית נחל האסי?

"עבדתי 25 שנה בקיבוץ ניר דוד והקמתי את מערכת המחשוב במפעל הנייר שלהם. באחת הפעמים שהגעתי לעבודה, עברתי בעצמי חוויה לא נעימה כששומרת בכניסה לא פתחה לי את המחסום. זה הכעיס אותי כל כך שפשוט נכנסתי עם הרכב שלי במחסום. הגיעו למקום שוטרים ואמרו שביצעתי חבלה. אמרתי להם, 'נכון, זו חבלה, ואני אתבע גם אתכם כי זה שטח ציבורי'. הסיפור נגמר בזה שהקיבוץ ביקש ממני להפסיק להילחם נגדם. מאז, כל פעם שאותה שומרת ראתה אותי, היא פתחה את השער והתחבאה מאחורי הבודקה.

"אסור לחסום אף בן אדם. יש כאן דרך ציבורית שנסללה על חשבון המדינה, למעט בתוך הבתים עצמם. כך שאם בא לי להסתובב בדרכי הקיבוץ, לטייל שם, אסור לאף אחד לעצור אותי בכל שעה, מחמש בבוקר עד חצות".

"הקרקעות שייכות למדינה"

סוגיית סגירת השערים אינה רק בעיה של קיבוצים או של יישובים בעוטף עזה. לאחרונה נוהלו כמה מאבקים גם נגד יישובים באזור המרכז; היישובים ארסוף וסביון עלו לכותרות לאחר שמנעו גישה ציבורית. סוגיית השער בכניסה ליישוב סביון נדונה לאחרונה, לאחר שתושבי גני תקווה עתרו לבית המשפט נגד השער בטענה כי המחסום "מאלץ את מי שאינם תושבי סביון להתקשר לטלפון של סייר היישוב ולקבל אישור בטרם יתאפשר להם לעבור בדרך ציבורית".

"מרבית הקרקעות במדינת ישראל שייכות למדינה, ולכן הרוב המכריע של הקיבוצים והיישובים הקהילתיים מצויים על קרקע בבעלות מדינת ישראל", אומר עו"ד נוריאל אור שעוסק בתחום. "בחוק כתוב כי מי שמחזיק במקרקעין זכאי לדרוש מכל מי שמפריע לשימוש בקרקע להימנע מכך. בלשון החוק מצוינת גם המילה 'לסלק'. יחד עם זאת פרשנות לפיה כל כניסה לשטח הקיבוץ מהווה הפרעה לשימוש בקרקע היא פרשנות מרחיקת לכת שככל הנראה לא תתקיים. המקרים שבהם ניתן על ידי בית המשפט סעד לקיבוצים ולמושבים הם מקרים של הסגת גבול משמעותית, פלישה לקרקע וכו'. קשה לי לראות איך אפשר לעשות שימוש בסעיף הזה כדי למנוע מראש כל כניסה ליישוב".

אילן לוי שגר ביישוב גילון מצדיק את הצורך בשערים חשמליים בכניסה ליישובים, בשל בעיות ביטחוניות. "אצלנו יש שער צהוב סגור במשך כל שעות היום, לא הייתה ברירה אחרת", הוא אומר. "אנחנו ידענו לא מעט אירועים לא נעימים, אנשים נכנסו, ישבו בגינות הציבוריות אצלנו ביישוב, שברו בקבוקי אלכוהול מסביב. זה הוביל לעימותים עם בני הנוער שלנו. נשים חששו לצאת מהבית, אפילו לזרוק את הזבל בשעת ערב. אז החלטנו לסגור את היישוב עם שער, והכניסה רק לתושבים שמתגוררים כאן. יש גם מאבטח בכניסה".

מה אתם אומרים על הביקורת שנמתחת כלפי יישובים סגורים?

"אני לא חושב שאנחנו מתנשאים או סנובים. אנחנו שומרים על עצמנו ועל השטחים שלנו".

שי, השותף העסקי של אילן המתגורר בשמשית, מוסיף: "ממש לידנו, ביישוב הקהילתי רקפת, השער סגור רוב שעות היום. ככה הם החליטו שם. כל מקום והסיבות שלו. כך למשל ביישוב מורן יש פאב בתוך היישוב אבל יש שער חשמלי סגור, כך שצריך בכל פעם שרוצים להגיע לפאב להתקשר ולהזדהות ולקבל אישור לפתיחת השער. נכון, זה מטריד ומסרבל. אבל עובדה שכך זה עובד כבר הרבה זמן. אין כאן שחור ולבן. צריך שיהיה שיח בריא ויצירתי למציאת פתרון, כזה שיהיה מובן לכל הצדדים".

"תושבי ניר דוד צודקים שהם סוגרים את הקיבוץ עם שער ומאבטחים", אומר אילן, "לא ייתכן שכל אחד יוכל להגיע לתוך מתחם שבו מתגוררים אנשים ולעשות מה שבא לו. זה לא אחד או שניים. זו מאסה של מבקרים".

הסוגיה המורכבת כנראה שלא תוכרע בקרוב, אבל זהבי לא מתכוון לוותר על המאבק שלו בשערים הצהובים. "אני ידוע כמי שמוגשות נגדו עתירות לבתי המשפט", הוא אומר, "יש לי שם של אחד שיוצר סקנדלים בכנסים ואירועים ציבוריים. אני גם יושב בימים אלו ומפגין בבלפור. אני איש של מחאות. מישהו חייב לזעוק בשם אלו שלא עושים זאת. סוגיית השערים הוציאה אותי לגמרי מהכלים. יצאתי למלחמה ולא אוותר עד שמקבלי ההחלטות יפתרו את הסוגיה. המחשבה שאנחנו יכולים לסגור לעצמנו רחובות, אתרים, קיבוצים, זו מחשבה סנובית מיסודה. צריך לסרס אותה מהיסוד". •