כבר לא מציצים

"אם הציור הזה עודד בני נוער לעשות מה שעשו הנערים בציור, אז אני שמח מאוד שהורידו אותו. אין לי ולא היה לי שום סנטימנט לציור הזה", כך אמר אתמול השחקן, הבמאי והמפיק צבי שיסל (74), מכוכבי הסרט "מציצים", בעקבות הסרת הציור מהקיר החיצוני של מלתחות הנשים בחוף מציצים בתל־אביב, שבו נראו נערים מציצים כביכול לתוך המלתחות.

הציור, פרי מכחולו של האמן רמי מאירי, צויר לפני 18 שנה בהשראת סרט הקולנוע "מציצים" משנת 1972, אותו ביים אורי זוהר, שגם כיכב בו לצד אריק איינשטיין ז"ל, סימה אליהו, צבי שיסל, מונה זילברשטיין ז"ל ועוד. הסרט תיאר את הווי החוף שבו התגורר גוטה (זוהר) בצריף ועבד כמפעיל הקיוסק. יחד עם חברו אלי (איינשטיין) שהיה מגיע לבקרו, היו השניים מנסים להכיר נשים ומגרשים את הנערים שהציצו למלתחות.

שיסל שיחק בסרט כ”דוידקה” אחד המציצים, כמו גם מוטי ארבל המוכר מתפקידו כ"אלטמן הקטן". אתמול היה ארבל נסער ממחיקת הציור. "זה מצער מאוד שמחקו את זה", אמר. "יש פה ציור שביטא את רוח הזמן באותה תקופה. הוא חלק מהתרבות הישראלית ואי אפשר לשנות את זה. בגלל חבורה של חוליגנים צריך לבטל את התרבות שלנו? לעלות על בריקדות?! זה איבוד פרופורציות לחלוטין. החוף הזה נקרא על שם הסרט, היעלה על הדעת שישנו את השם של החוף? מדובר באמנות".

לעומתו הזמר מיקי גבריאלוב, שגם השתתף בסרט, דווקא תמך בהסרת הציור. "הציור הזה היה טוב לזמנו וכעת הוא לא מתאים", אמר אתמול. "זה בסדר גמור וטוב שראש העיר בחר להוריד אותו. למיטב זיכרוני אני גם לא חושב שבפועל אנשים הציצו בחלונות של מלתחות הנשים בחוף הזה. אני ביליתי שם הרבה, רוב השירים מהאלבום 'בדשא אצל אביגדור' נכתבו שם".

צבי שיסל מתוך הסרט "מציצים"

ציור הקיר - שבשנים האחרונות הושחת כמה פעמים בגרפיטי על ידי פעילות ארגון לוט"ם, לוחמה בטרור המגדרי, ותמיד נוקה - נמחק אתמול לקול המחאות ברחבי הארץ נגד אונס ואלימות מינית כלפי נשים. “חופש הביטוי וחופש האמנות הוא ערך עליון בעירנו”, כתב ראש עיריית תל־אביב רון חולדאי בחשבון הטוויטר שלו. "ולמרות זאת, החלטנו שציור הקיר הוותיק אינו יכול להישאר על כנו שכן הוא נתפס על ידי רבים כעידוד או קבלה של מעשה פסול ופלילי".

ד"ר גל הרמט, מנהלת מיזם "הממגדרת" שעורכת סיורי מגדר במרחב הציבורי, ושחוף מציצים היה אחת התחנות בסיוריה, אמרה אתמול: "שמעתי שהצייר דיבר על תקופה נאיבית ונוסטלגיה. בתור אישה אין לי נוסטלגיה וערגה לזה שמציצים לי במקלחת. ציור קיר הוא מנגנון חינוכי, ואם אנחנו אומרות שזה מצחיק וזה נחמד, זה נותן לגיטימציה וזה גם מנרמל את התופעה הזאת".

לדברי ד"ר הרמט מדובר בתהליך כלל־עולמי שבמסגרתו מוסרים פסלים ונמחקים ציורים שאינם מתאימים לרוח התקופה: "זה קורה באנגליה, בדנמרק ובארצות־הברית. הדיון הוא לא מחיקת היסטוריה אלא הכנסת ההיסטוריה למוזיאון ולא למרחב הציבורי. אנחנו נשים פסל של יצחק רבין שנרצח ולא של יגאל עמיר הרוצח, כדי לא לזכור אותו בצורה חיובית. במרחב הציבורי אני שמה את מה שאני רוצה להאדיר. זה מצוין שהורידו את הציור הזה, אבל זה באיחור של 14 שנים מאז החלו המחאות. חבל שנערה הייתה אמורה להיאנס באונס מאוד אלים בשביל שזה יקרה. זו העת לשנות גם את שם החוף כך שייקרא על שם אישה ולעשות תיקון של עוול היסטורי".

ציפי ברנד, סגנית ראש העירייה ויו"ר הוועדה לשוויון מגדרי, הבהירה אתמול: "בימים אלו, כשאנחנו נאבקים למגר את ההטרדות המיניות והאלימות כלפי נשים, אין יותר מקום לציור כזה פוגעני ומחפיץ בעיר".

מאירי והציור, בשבוע שעבר | צילום: ריאן פרויס

האמן רמי מאירי, מי שצייר את ציור המציצים, הגיע אתמול לחוף ושמע תגובות מהאנשים במקום. "לא קל לאנשים להיפרד מזה", אמר אתמול. "כואב לאנשים שהתרבות שלהם נמחקת והשעיר לעזאזל זה הש.ג. - האמנות. אמר לי מישהו בחוף שעם שמוחק את התרבות שלו לא יכתוב תרבות בעתיד".

עם זאת, מאירי מודה: "היום לא הייתי מצייר ציור כזה. הוא צויר בתקופה אחרת, נאיבית יותר. המטרה שלו הייתה הומוריסטית. התקופה השתנתה, ואני מבין את הסיבה שביקשו למחוק אותו. החינוך שלנו לקוי, זה לא הציור. לכן אני גם פעלתי לשנות אותו כדי שיעביר מסר נגד תרבות האונס. רציתי שכולם יהיו מרוצים. אפשר לשנות ולהתאים אמנות לרוח התקופה. רציתי להכניס את המשפט נגד תרבות האונס שרוסס שם וגם הייתה הסכמה עם הפעילות שהשחיתו אותו, אבל לא נתנו לי והודיעו לי שהוא נמחק לגמרי, לצערי".