ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    צילום: יאיר שגיא
    24 שעות • 26.08.2020
    בגילגול הזה
    גיל קופטש כבר בן 50 אבל עדיין לא החליט מי הוא: ימני, שמאלני, חילוני או דתי. אחרי שרץ בבחירות עם מרצ עכשיו הוא בכלל תומך בליברמן ובנט. רק דבר אחד לא השתנה אצלו: הצורך הבלתי נשלט להצית אש. גם בכתבה הזו יש כמה ציטוטים שירתיחו חרדים, תומכי נתניהו ומצביעי מרצ. בינתיים הוא מוציא ספר ילדים חדש, מסביר למה הוא מוצא שלווה בעבודה עם צעירים אוטיסיטים ומספר איך הילד הרע של פעם הפך אבא לשניים
    יואב בירנברג | צילום: יאיר שגיא

    הילד הרע גיל קופטש כבר לא כל כך ילד. או אם תרצו: הילד בן 50 רק בלי החום הגבוה. והוא גם מקריח, נשוי פלוס שניים, גר על הים במכמורת, הרחק מתל־אביב ומוציא ספר לילדים. אבל דבר אחד נשאר כמו פעם: הפה שלא דופק חשבון. נכון, בגילו ובמצבו המשפחתי כבר אין לו כוח לחטוף אש כמו פעם, אבל כנראה שזה גדול ממנו. "בכל פעם שאני מביע דעה, אני חוטף איומים וקללות", הוא אומר. "אין לי כבר סבלנות לקללות, לאיומים ולהסתה נגדי. לא מזמן הבעתי בתקשורת דעה פוליטית בקטנה וקיבלתי ערימה של סחי וקללות עליי ועל משפחתי. החוגים השמרנים והחשוכים מנכסים הרבה פעמים את היהדות לעצמם, חושבים שהמפתחות של אלוהים אצלם. ממה הם פוחדים? ש־3,000 שנה של ארון ספרים יהודי יתנפצו ויקרסו בגלל איזה פאנץ' או שניים ב'היהודים באים'?"

     

    אתה בטח מזדהה עם היוצרים והשחקנים של "היהודים באים" שחוטפים איומים וקללות מהחוגים הדתיים.

     

    "אני מרחם על האלוהים שלהם. האלוהים שלי אוהב הומור וצחוקים. הוא גם לא מפחד מביקורת והוא מאיר פנים, והאלוהים שלהם נקמן, קטנוני ועלוב מילולית. הם תקועים בתנ"ך, ולא מבינים שאלוהים עבר אבולוציה במשך השנים".

     

    המצב במדינה מפחיד אותך?

     

    "אני לא חושב שאני מנוול. אני חושב שיש לי לב טוב". גיל קופטש | צילום: יאיר שגיא
    "אני לא חושב שאני מנוול. אני חושב שיש לי לב טוב". גיל קופטש | צילום: יאיר שגיא

     

     

    "בהחלט. כל הכבוד לביבי שהוא עושה שלום עם הערבים, עכשיו שיעשה שלום עם יהודים. שמעון ריקלין אמר שבגלל האנרכיסטים, שהניפו את בלוני הבולבולים בהפגנה בבלפור, אנסו את הנערה באילת. חוצפה. בא לי להגיד לו, בוא נעשה סקר בקרב האנסים הקבוצתיים — מי יזכה שם ברוב, הימין או השמאל?"

     

    אתה רוצה להסתבך עוד פעם עם הימין. לא הספיקה לך הפעם הקודמת כשפרסמת פוסט נגד נתניהו שגרם לך לאבד את העבודה כמרצה ב"סיורי הסליחות" לחיילי צה"ל.

     

    "כתבתי פוסט זועם נגד ביבי שהיה מתאים יותר לבמות הסטנד־אפ", הוא מודה. "עזוב איומים על חיי, קיבלתי איומים על חיי הילדים שלי. צילמו את הפוסט הזה והפיצו אותו לכל משרדי הממשלה ולענף תודעה יהודית, וביטלו לי הרבה הרצאות. אמרו שחבל שהיטלר לא גמר עליי. פתאום כולם בימין הקיצוני בעד היטלר. הצליחו לאיזו תקופה לפגוע בפרנסתי ולקח לי הרבה פגישות עם ראש אכ"א ועם ענף תודעה יהודית כדי להחזיר את המצב לקדמותו".

     

    גאון או אידיוט?

     

    קופטש עם ספר הילדים החדש שלו | צילום: יאיר שגיא
    קופטש עם ספר הילדים החדש שלו | צילום: יאיר שגיא

     

     

    קשה להגדיר את קופטש. לא בטוח שהוא גם רוצה שתגדירו אותו. נוח לו להיות חילוני ודתי, ימני ושמאלני, מתנגד לכפייה דתית, ומגדולי המצדדים בלגליזציה של קנאביס. וזו רשימה ממש חלקית. מיהו בעצם גיל קופטש האמיתי?

     

    "לאורך חיי המקצועיים התגובות עליי מתחלקות לשניים — גאון או אידיוט־מנוול. פיפטי־פיפטי".

     

    ומי אתה באמת?

     

    "תלוי איך אני מתעורר. אני לא חושב שאני מנוול. אני חושב שיש לי לב טוב. אני בלתי ניתן להגדרה כנראה. אנשים אוהבים לקטלג, לתייק אותך באיזו מגירה בראש. אם שמים אותך במגירה זה כמו מים עומדים. זה מתחיל להסריח. אתה צריך לבחון את עצמך כל פעם ולהתרענן".

     

    אתה חילוני? דתי?

     

    "אני חידתי — ראשי תיבות של חילוני דתי. המילה חילוני היא מילה מאוד חזקה בשפה העברית. אני מעדיף את המילה יהודי חופשי. אני יכול להגיד שאני דתי כי אני מקיים כמה מצוות. האם זה הקריטריון? אין היום יהודי, אפילו גדול היהודים, שמקיים את כל תרי"ג מצוות. זה מטבע לשון שחוק".

     

    הפוליטיקה עוד מעניינת אותך?

     

    "ההתמודדות בפריימריז של מרצ הייתה אחת הטעויות הגדולות שלי. קודם כל כי באתי מעלה ירוק, סוג של מפלגה אנרכיסטית פוליטית, ומרצ היו בשבילי בורגנים. טעיתי כשלא הבנתי ששולה אלוני ויוסי שריד כבר עברו מהעולם. הרי כששולה הקימה את מרצ זה היה למען זכויות האדם. עזוב שבתפיסה המדינית אני יכול להיחשב גם ימין. היום אם אמרת זכויות האדם מתייגים אותך כשמאלני, ואם אתה מאמין בדמוקרטיה אתה שמאלני אנרכיסט. מרצ היא מפלגה מאובנת. הם קפוצי תחת בדיוק כמו החרדים, אולי אפילו יותר. נורא נעולים באידיאולוגיה שלהם. נורא חוג סגור. אין שם פנים חדשות".

     

    מה תצביע בבחירות הבאות?

     

    "אולי ליברמן או בנט. על מה אתה ממליץ? אצל ליברמן אני אוהב את החד וחלק שלו ואת האנטי־חרדיות. אצל בנט אני אוהב שהוא ארץ ישראל, ולי יש חיבה לארץ ישראל התנ"כית, מה שנקרא יהודה ושומרון. בנט הוא לא הימין של פעם, ימין צר אופקים. אני מאמין לו שהוא פטריוט ושהוא אדם ישר משאר הפוליטיקאים. זה שתמיד, ברגע האמת, הוא נהיה סמרטוט רצפה של ביבי, זו בעיה שלו".

     

    מה הצבעת בבחירות האחרונות?

     

    "הצבעתי לגנץ אחרי שמרצ ביאסו אותי ברמות. להגיד לך שלא התבאסתי מהסיבוב פרסה שהוא לקח? התבאסתי, אבל חשבתי שהוא עשה גם טוב. כואב לי עליו. הוא איש טוב וישר, ישראל של פעם. זה מראה לך כמה הציניקנים משחקים בו בגלל שהוא איש טוב וישר".

     

    "הלכתי עם שומר ראש"

    הוא החל את הקריירה כסטנדאפיסט, ופרץ לתודעה בשנות התשעים כשהגיש את פינת "פרשת השבוע" בתוכנית "סוגרים שבוע" בערוץ הראשון, שבה הציג סוגיות מפרשת השבוע וחיבר אותן למציאות הישראלית הפוליטית והחברתית. המפלגות החרדיות איימו להפיל את הממשלה אם הפינה לא תרד, אבל היא נשארה, הרבה בזכות תמיכה גדולה שקיבל בכנסת. "החרדים איימו על חיי והלכתי עם שומר ראש תקופה", הוא אומר. "בכנסת הגנו עליי רובי ריבלין ויוסי שריד. זה משהו שהאמנתי בו. הסתכלתי אחורה וראיתי חצי מדינה מאחוריי. ברבות השנים אנשים באו ואמרו לי, 'למדנו עליך בחוג לתקשורת'. עשיתי עליך תזה. דוקטורט', אז אמרתי, 'וואלה עשיתי משהו בחיים'".

     

    בהמשך הנחה קופטש את תוכנית הלייט־נייט "מי רוצה להיות יהודי" והשתתף ב"פיני הגדול". ב־2003 יצר עם עורך התוכנית, גיא מרוז, מערכון שבו נראה שמעון סרברניק, ניצול מחנה ההשמדה חלמנו, בקטע וידאו מתוך סרטו של קלוד לנצמן, "שואה". במערכון הצמידו מרוז וקופטש לדבריו תרגום אלטרנטיבי, בעל אופי פורנוגרפי בוטה. המערכון עורר תגובות סוערות ואף הגיע לדיון בבית המשפט.

     

    גם בפוליטיקה ניסה את מזלו, וגם הפרק הזה לא ממש עבר בשקט. בגיל 39, כיו"ר מפלגת "עלה ירוק" שרצה לכנסת, הצטלם לוקח שאכטה על קברו של דוד בן־גוריון. אחר כך התמודד בפריימריז של מרצ וקיבל 519 קולות שהשאירו אותו הרחק מהרשימה. "כשרצתי לראשות הממשלה מטעם עלה ירוק, השגתי ב־20 שקל חשיפה כמו מרצ, שהשקיעו שני מיליון שקל", הוא אומר. "אחרי הסרטון שבו אני יושב על קברו של בן־גוריון ומעשן, כל הפרשנים, העיתונאים והפוליטיקאים קראו לי הזוי, נרקומן ומשוגע. בתכלס, די הקדמתי את זמני".

     

    היום השימוש בקנאביס ברפואה כבר לא זקוק להפגנות.

     

    "מה שקורה עכשיו זה ימות המשיח. אנחנו, הדור שהיה, מחפשים את זה ברחובות, ביפו, ונוסעים לכל מיני פינות אפלות ומסכנים את חיינו, ופתאום אתה קונה קנאביס בבית מרקחת ומקבל חשבונית מס מוכרת".

     

    כאילו שלא מספיקות לקופטש כל המלחמות, הוא גם צריך להתמודד עם גיל 50. "עד לפני שנייה הייתי הצעיר הבועט ועכשיו אני מהקשישים שבחבורה", הוא מחייך. "אני רואה את זה גם בעולם הסטנד־אפ. אם להשתמש בדימויים מעולם הכדורגל — החלפתי הרבה זוגות נעליים, והצעירים עוד לא חרשו את הבמות כמוני. על במות הסטנד־אפ אין לי מה לדבר לצעירים. הם לא מבינים מי זה הזקן הזה ומה הוא רוצה מהם. למזלי, הייתי אחד מהחלוצים בתחום, אז הקהל שלי גדל איתי. להופעות שלי באים מגיל 30 ומעלה. הם אומרים לי — 'גדלתי עליך'. חושבים שאני זקן, עושה סידורים אחרונים ואני נפרד סופית מהעולם".

     

    אתה בכלל מרגיש בן 50?

     

    "אף פעם לא הייתי קליל כזה, ספונטני. תמיד הייתי כבד ומתלבט. מהבחינה הגופנית אני בטח לא מרגיש זקן. אני מתעסק בגלישת גלים. אני חושב שהצעירים כיום הרבה יותר מקובעים ושמרנים ממני ומהדור שלי. אני בעיקר מודאג".

     

    מה מדאיג אותך?

     

    "לאיזה עולם יגדלו הילדים שלי. בגלל זה אני כותב לילדים. אני לא רוצה שהם יגדלו לעולם של שנאה ופחד".

     

    בשנים האחרונות הוא מתגורר במכמורת, נשוי לתסריטאית ענבל ברק והם הורים לשניים — יהלי (12) וגיא (8). מלבד כתיבה, סטנד־אפ ועיסוק במוזיקה (לפני חודשיים הוציא את האלבום "חסידות קופטש'", קאנטרי רוח וחסידות רוקנרול), הוא מוביל את הסטארט־אפ "למידה מרחוק" — אפליקציה של טכנולוגיה חינוכית.

     

    בראש השנה ייצא בהוצאת "ידיעות אחרונות" ספרו השני של קופטש לילדים — "סיפור קטן על יונה ולויתן", המבוסס על הסיפור המקראי של יונה הנביא (דב אלבוים ערך את הספר והאיורים הם של גל שקדי). "לקחתי את הסיפור של יונה והתאמתי אותו לילדים קטנים. הספר הוא בעצם קריאה להתעוררות — חייבים להציל את האנושות, שלא יהיו פה אלימות ושנאה, לכן הוא מאוד רלוונטי, וכשילדים אוהבים אותי, זה מציף אותי תחושת אושר נקייה".

     

    אחד העיסוקים שמרגשים אותו במיוחד הוא הדרכת גלישה לילדים עם צרכים מיוחדים, בחלקם הגדול אוטיסטים, והכנת ילדים לבר מצווה. "יש לי 22 שנות לימוד, אבל אין לי תעודה בכלום. התעודה היחידה שיש לי זה של מדריך גלישה", הוא מחייך. "אני עובד הרבה עם אוטיסטים כי הנושא מאוד קרוב לליבי ויש לי גם בן משפחה אוטיסט. מבחינתי זאת שליחות. זה עושה להם כל כך טוב וגורם לי סיפוק לראות אותם שמחים. הם מתחילים לשיר לי במים. מקומי בגן עדן מובטח אם עזרתי להם קצת".

     

    קופטש אוהב את החיים במכמורת, הרחק מתל־אביב הסואנת. "מתי שמעת ציפורים בתל־אביב? ואני לא מתכוון ליונים. יונים זה לא ציפורים. זה עכברים עם כנפיים", הוא אומר. "היו זמנים שלא הייתי יכול לעבור ברחוב. לא רק הציקו לי, רחשו אליי גם הרבה כבוד. נישקו את ידיי ואת בשרי כאילו אני הרב עובדיה. אני מבין שהכבוד הזה הוא לא אמיתי, אז אני משחק את המשחק הזה, אבל עד גבול מסוים". •

     


    פרסום ראשון: 26.08.20 , 19:38