"החודשיים ושלושה שבועות בלעדיו נראו לי כמו נצח, יותר נכון כמו גיהינום"
הוא היה אלמן חתיך בריאליטי. היא הייתה כוכבת העונה הראשונה של 'חתונה ממבט ראשון'. הם הכירו אחרי שפירשנה את התוכנית שלו ב׳גלית ואילנית׳ ונהיה סיפור אהבה גדול שהוביל לילד משותף. אחווה סיטבון ויונתן רונן חשבו שהחיים חזקים מכל ריאליטי עד שהגיעה הקורונה שהפרידה ביניהם. הוא נתקע בספרד, היא נשארה באשדוד, והתינוק שלהם לא ראה את אבא שלו חודשים בגלל ביורוקרטיה. עכשיו, באיחוד זריז לפני עוד פרידה כפויה, הם מספרים על המשבר הזוגי שעברו
את הצרבת של העטלף ההוא שנושנש כולנו עדיין מרגישים גם חצי שנה אחרי. קחו למשל את אחווה סיטבון ויונתן רונן, שהחיים הזוגיים שלהם נעצרו בחסות הקורונה, בזמן הכי לא אידיאלי שאפשר, ארבעה חודשים אחרי שנולד בנם דניאל בברצלונה. עד אז עיר אירופית מגניבה מלאה בתיירים, ובאותם רגעים, שדה קרב נגיפי, נטוש, סרט פוסט־אפוקליפטי של אלמודובר. "לפני חודשיים וחצי חשבנו שזה לא נורא אם אחווה ודניאל יטוסו לישראל", אומר רונן. "חשבנו שזו תהיה פרידה של שבועיים־שלושה. בחודש מאי דיברו על זה שהשמיים ייפתחו ביולי. מי העלה בדעתו שהקורונה באה כדי להישאר?"
למה בכלל החלטתם שאחווה תטוס לארץ בתקופה כזאת של אי־ודאות?
סיטבון: “בתקופת הסגר הרגשתי ממש חנוקה. הרגשתי שאני חייבת לברוח מברצלונה שסוגרת עליי כמו כלא, וישראל נראתה לי כמו מקום הרבה יותר בטוח גם בקורונה. אמא שלי, שבאה להיות איתי בלידה ולא תיארה לעצמה שתיתקע אצלנו ארבעה חודשים, כבר התגעגעה הביתה. אמרתי ליונתן שאני רוצה לטוס עם דניאל לשבועיים־שלושה והוא הסכים מיד. שנינו היינו תמימים מדי, האמנו לתחזיות האופטימיות של מומחי הקורונה. עשינו חישוב פשוט: דניאל ואני נבלה עם המשפחה באשדוד ונחזור לברצלונה, או שיונתן ולאיה, הבת שלו שכבר תסיים את שנת הלימודים, יצטרפו אלינו לחופשה משפחתית. עליתי לטיסה לגמרי שאננה, לא העליתי בדעתי שההחלטה הזאת תפריד ביני לבין יונתן למשך חודשיים ושלושה שבועות שנראו לי כמו נצח, יותר נכון כמו גיהינום. כבר בשבוע השני שלנו באשדוד התברר שזו הייתה טעות גדולה.
“בדרך כלל אני אחת שמסתכלת קדימה ולא בוכה על חלב שנשפך, אבל לא עבר יום מבלי שאכלתי את עצמי ברגשות אשמה. למה חשבתי שבתור אמא של דניאל יש לי זכות לקרוע אותו מאביו? הרגשתי שאני עושה עוול לשניהם. כשדניאל חייך אליי בפעם הראשונה לא יכולתי לשמוח כי חשבתי על מה שאבא שלו מפספס. כשהוא התחיל להתהפך בכיתי, איך אבא שלו לא רואה את זה? ביום האחרון של יונתן ולאיה בבידוד בישראל דניאל הוציא שן ראשונה. זה גמר אותי לגמרי מפני שבמהלך ההיריון דמיינתי איך אצלצל למשרד של יונתן, אקיש בכפית על החניכיים של דניאל וככה אבשר לו שהשן בקעה.
“משבוע לשבוע הרגשתי שיונתן ואני מתרחקים זה מזה. אל תשכחי שהיינו זוג די טרי שעוד לא הספיק לעכל את הצטרפות התינוק הראשון למשפחה. בחודש הראשון לפרידה שיחות הטלפון היו נחמדות. אחר כך איבדנו את הסבלנות, זה לזה, אני האשמתי אותו, הוא האשים אותי, כל שיחת טלפון נגמרה במריבה. האמת? פחדתי שנתפרק. שעד שנצליח להיפגש זה כבר לא יהיה זה”.
שיא המתח היה דווקא אחרי שרונן ובתו לאיה בת השבע, מנישואיו הראשונים, הגיעו לארץ ושהו בבידוד אצל אחותו במושב רמות. “גם היא וגם האחיינית שלו נכנסו לבידוד יחד איתם כדי שהם לא ימותו משיעמום”, מספרת סיטבון. “הם ראו טלוויזיה, שיחקו רמיקוב, מילאו מים בבריכה בחצר. בשבועיים האלה הייתי ממש על קוצים, לא קלטתי איך יונתן יכול להימצא בישראל ולהיות כל כך קרוב וכל כך רחוק. הלב שלי יצא אליו, חששתי שאני עלולה למות מרוב געגועים ונאלצתי להזכיר לעצמי שמוות הוא פתרון קל מדי ולא אחראי. הרי אני אמא לשניים”.
× × ×
סיטבון, בוגרת העונה הראשונה של ‘חתונמי’ כשעוד קראו לה בשמה המלא, ורונן, בוגר ריאליטי הדייטינג החצי־נשכח ‘כמה רחוק’, יושבים עכשיו במסעדה מול חוף הים של אשדוד. גם עיר לחוף הים התיכון, אבל קשה לומר שדומה לברצלונה. רק לפני שלושה וחצי שבועות הוא סוף־סוף הגיע לארץ, שבועיים מהם היה בבידוד, ובשבוע הבא הוא שוב עוזב, ומשאיר אותה כאן עם הילד לפרק זמן לא ידוע.
בימים הראשונים אחרי נסיעתם, כשהוא ולאיה נשארו לבדם, הוא נהנה לישון שוב לילה שלם בלי הפרעות. "גם לאיה שמחה לקבל אבא במשרה מלאה כמו פעם", הוא מודה, "אבל מהר מאוד הבית הרגיש לי ריק. התגעגעתי לקום כדי לתת בקבוק, אפילו התגעגעתי לחתל. כשנשברתי, לאיה ואני טסנו ארצה. נכנסנו לבידוד, ואני מודה שקצת חששתי מהרגע שבו אחווה ואני סוף־סוף..."
"אני דווקא לא פחדתי", סיטבון מתפרצת, "רק נורא התרגשתי".
מהר מאוד הם המשיכו את הבידוד יחד, רק שניהם. שלושה לילות באילת במין ירח דבש מזורז. "בלי הילדים", היא מסמיקה, "זה היה קצר מדי, אבל נזכרנו למה התאהבנו".
"נזכרנו תוך שנייה", הוא אומר. "אחווה גם עשתה לי הפתעה, היא חזרה לגזרה של טרום־ההיריון. חבל שבדרך חזרה מאילת עצרנו ביטבתה".
"אל תדאג, אני אחזור לאימוני כושר אחרי שתיסעו הביתה", היא מבטיחה.
רונן לא יכול להישאר בישראל כי הוא חייב לחזור לעבודתו כמנכ”ל חברת קוסמטיקה, ולאיה צריכה לעלות לכיתה ב’. אבל סיטבון חייבת להישאר כאן בינתיים. אין לה אזרחות ספרדית. ואף שסיטבון התחתנה כבר פעם אחת בפייק חתונה מול עשרים ומשהו אחוזי רייטינג, במשך שנתיים וחצי הם לקחו את הזמן ולא התחתנו.
אם הייתם נשואים לא הייתם נאלצים להיפרד עכשיו.
סיטבון: "ברור. נכון לעכשיו, הכניסה לספרד מותרת לאזרחים בלבד. סיימתי עם הניירת, אבל עוד לא קיבלתי דרכון ספרדי. והמצב החמיר מאז שישראל סומנה כמדינה אדומה".
רונן: "עד עכשיו הסתפקנו בבקשה לאיחוד משפחתי עם בת זוגי. עכשיו אגיש בקשה לאיחוד משפחתי עם דניאל, הבן שלי, ואולי בדרך הזו אחווה תוכל להיכנס. עורכי הדין שלי יותר אופטימיים עכשיו".
אתם מתכוונים להתחתן?
"כן", שניהם עונים יחד.
"כבר יש לי טבעת", היא מראה את היהלום על האצבע. "ביקשתי מיונתן טבעת יהלום מתנה ללידה. כשהמוהל שהטסנו מהארץ הגיע לדירה שלנו לברית ברחתי לחדר השינה, לא רציתי לראות מה הוא עושה. שכבתי שם, בוכה, ההורמונים שלי השתוללו, היה לי רע נורא, ופתאום יונתן נכנס לחדר ואמר, 'מאמי, את יודעת שאני אוהב אותך' וכרע ברך".
"עד לקורונה אחווה ואני היינו שאננים”, הוא אומר. “היא אמרה שלא מסקרן אותה לבדוק איך היא נראית בשמלת כלה מפני שהיא כבר לבשה אחת ב'חתונמי'. אני טענתי שלא דחוף לנו להתחתן כשמשהו הרבה יותר משמעותי מחבר בינינו - ילד משותף, אבל בתוך תוכי רציתי שהקשר שלנו יהיה יותר שלם לפני שהמוהל מתחיל את הברית. זה היה מתוכנן".
אז מתי זה יקרה? ואיפה? באשדוד או בברצלונה? העם מחכה.
"העם?" הוא מגחך. "בעקבות ‘כמה רחוק' הציעו לי להשתתף בעוד תוכניות ריאליטי וסירבתי. זה לא העולם שלי, אבל מאז שאחווה נכנסה לחיי הבנתי שהחשיפה היא חלק מהעסקה. רק בגללה ובשבילה אני זורם".
× × ×
סיטבון ורונן רגילים ללונג־דיסטנס ריליישנשיפ, וגם פסקי זמן הם לא משהו שזר להם. כשהם הכירו, לקח זמן עד שבכלל נפגשו. היא נדלקה על האלמן פלוס ילדה שהגיע מברצלונה לחפש אהבה כשהוזמנה לפרשן עבור ‘גלית ואילנית’ את הריאליטי בהשתתפותו. אחרי עשר דקות של צפייה בפרק הבכורה היא הורידה את האוזניות ושאלה: “מה זו התוכנית השובניסטית הזאת ומי זה יונתן רונן ההורס?“ וניגשה לפעולה. “כתבתי לו באינסטגרם שהוא בחר בבחורה הכי חמודה, ולא ידעתי שבזמן שאני עוקבת אחרי הפרקים מה שהיה ביניהם כבר נגמר”, היא נזכרת.
הוא בחר שם בדניאל צדוק, שאף הגיעה אליו לברצלונה. “זאת לא הייתה אהבה, רק הידלקות הדדית. משכנו את זה כמה שיכולנו ונפרדנו בלי שהלבבות שלנו נשברו לרסיסים. אחרי שהתוכנית עלתה היו כמה וכמה ישראליות שכתבו לי באינסטגרם, כנראה שלהרבה נשים יש אופי טיפולי, אבל העדפתי לחזור לשקט שלי”.
השקט הופר כשסיטבון נכנסה לתמונה. “את שלושת החודשים הראשונים שרפנו בפטפוטים, הקשר התחמם והתקרר, דיברנו פעמיים בשבוע או פעם באף פעם, וסיכמנו שניפגש בביקור הבא שלו בישראל”, היא מתארת, “אבל כשכבודו הגיע ארצה כבודה הייתה בתאילנד. סיכמנו שניפגש בביקור הבא. קבענו שניפגש בשישי בערב והזמנתי לנו שולחן במסעדה. ביום חמישי ראיתי שהוא העלה סטורי עם חברים בים ואמרתי לעצמי, ‘יופי, כבודו הגיע, אבל לא טורח לצלצל’. גם בשישי כבודו לא השמיע קול. רק בחמש אחר הצהריים הוא הואיל בטובו לצלצל”.
“הגעתי ארצה עם לו”ז צפוף”, הוא מתנצל, “רציתי לפגוש כמה שיותר חברים”.
“וכמה שיותר חברות”, היא עוקצת.
“נכון, אסור לי?” הוא תוהה. “הייתי פנוי, אלמן”.
כשהוא התקשר היא קצת כעסה. “החלטתי לחזל”ש אותו”, היא צוחקת. “רק בדקה ה־90 הוא נזכר בי? אני אחווה סיטבון שאף גבר לא יסובב אותה על האצבע הקטנה. הודעתי ליונתן שכבר עשיתי תוכניות אחרות והוא אמר, ‘למה? את מאוד מעניינת אותי’. עניתי לו שככה לא מתנהג בן אדם שמתעניין”.
“באמת התעניינתי בה”, הוא אומר. “הרגשתי שיש לנו שפה משותפת בגלל שעברנו דברים דומים מבחינת חשיפה על המסך, רציתי לחלוק איתה חוויות. אבל היא שיחקה את הקשה להשגה. בדיעבד, אני שמח שהיא עשתה לי חיים קשים. כשהחיים קלים מדי זה לא מספיק מעניין”.
מרגע פגישתם ועד סוף החופשה, שבועיים תמימים, הם לא נפרדו, “אפילו לא לדקה”, היא אומרת. “ברגע שראיתי את העיניים הכחולות שלו, ראיתי שהוא שלי. ידעתי שאסור לי לוותר עליו. במשך חודשיים הייתי על הקו. בפעם הראשונה שהגעתי לברצלונה הוא פרש שטיח אדום בשדה התעופה, מדלת היציאה עד אליו. זה הפך לטקס הקבוע של קבלת הפנים. התאהבתי בו ברמות־על, למרות שהוא היה רדום ונעול, נכה מבחינה רגשית”.
רונן: “הייתי חייב לעטוף את עצמי בשריון כדי להרגיש כמה שפחות. רק ככה יכולתי להמשיך לסחוב”.
סיטבון: “אולי זה מה שהעצים את האהבה שלי אליו”.
רונן: “כנראה שאת מטפלת שנמשכת למקרים קשים במיוחד”.
סיטבון: “טסתי וחזרתי ואחותי כעסה עליי. היא טענה שאני מתאהבת סדרתית ושאלה אותי, ‘למה לך לצאת איתו? זה לא שמחר בבוקר תעברי לספרד’. דווקא ההערה הזאת הבהירה לי שזה מה שאני רוצה לעשות. ארבעה חודשים אחרי הפגישה הראשונה התפרצתי לבית שלו כמו רוח סערה”.
“כמו טורנדו”, הוא מחייך. “בימים הראשונים שמרנו על פרופיל נמוך ולא חשפנו את עצמנו בפני לאיה. חששתי שאם זה לא יעבוד בינינו הילדה עלולה להתבלבל”.
× × ×
לאיה היא בתו מסוניה, אותה פגש בספרד. רונן, 41, נולד בגינוסר לאבא ישראלי ולאם שוודית שהגיעה לקיבוץ כמתנדבת. הוריו התגרשו, ואמו חזרה למולדתה. הטיול אחרי צבא שלו לקח אותו בין השאר לספרד, בגיל 23. “כשהחבר’ה מהקיבוץ שאלו מתי אני חוזר עניתי ‘עוד מעט, בעוד שנה, בעוד חמש שנים’. לא הייתה לי שום כוונה לעזוב את הארץ. היה שלב שבו כבר החלטתי שזהו, אני חוזר, אבל אז הכרתי את סוניה. היא הייתה מבוגרת ממני בשבע שנים, גרושה ואם לשתיים, בנות 12 ו־15. כשהכרנו, היא סיפרה לי שהחלימה מסרטן השד”.
לא נבהלת?
“לא. אפילו לא מהעובדה שהיא לא יהודייה. הקשר בינינו התחיל כמשהו קליל, בשביל הכיף, והחיים זרמו. רק אחרי תשע או עשר שנים התחתנו. כשאתה חי הרבה שנים בחו”ל אתה מתרגל לצוף, בלי חתונות ובלי לוויות, עם כמה שפחות מחויבות”.
איך לאיה הגיעה לעולם?
“אני! אני!” הילדה שדוברת עברית מרימה את ראשה הזהוב מקערת הגלידה. “קוראים לזה פונדקאות. אמא שלי לא יכלה להוליד אותי אז יצאתי מהבטן של אישה אחרת”.
“סוניה ואני רצינו ילד”, רונן מספר, “והרופאים אסרו עליה להרות. הם חששו שהיריון יגרום לסרטן שלה לחזור. אני מאמין שלכל דבר יש סיבה. לאיה נוצרה בוואן־שוט. זה לא היה מקרי שהפונדקאית הגיאורגית הרתה בניסיון הראשון. אילו היו דחיות ועיכובים, לאיה לא הייתה נולדת”.
למה?
“זה כבר היה מאוחר מדי בשבילנו. לאיה הייתה רק בת שמונה חודשים כשהסרטן של סוניה חזר, ובדרגה יותר חמורה. במשך שלוש שנים היא דעכה מול עיניי. סוניה נאבקה בסרטן כמו נמרה. לא היה טיפול שהיא לא ניסתה”.
איך הסתדרת בשלוש השנים של המחלה?
“קיבלתי המון עזרה מאנטוניה, אמה של סוניה, שבאה לגור איתנו, וגם אמא שלי הגיעה משוודיה לביקורים ארוכים. בפעם הראשונה שהלכתי לקנות בגדים ללאיה גיליתי שאני לא יודע איזה מספר היא לובשת. גם לא ידעתי שיש מידות בחיתולים. כמה ימים לפני פטירתה של סוניה לקחתי את לאיה לבית החולים כדי להיפרד מאמא. לאיה הייתה בת שלוש וקצת. סוניה חיבקה אותה, ליטפה את שערה וזימזמה לה שירי ערש. אחרי שלוש שנים של גסיסה, המוות שלה, לא נעים לומר, היה בגדר הקלה. היא נגאלה מייסוריה. סוניה ביקשה ממני לפזר את האפר שלה בים. אני מצטער מאוד שאין קבר שלאיה יכולה לעלות אליו כמו שאני עולה לקבר של אבי”.
נשארת עם שלוש בנות.
“לסוניה ולבעלה לשעבר הייתה משמורת משותפת. שבוע אצלנו, שבוע אצלו. הסידור הזה המשיך להתנהל עד שנקלעתי לסיטואציה לא נעימה. אחת מבנותיה רבה עם החבר שלה, שרטה אותו והוא הגיש תלונה במשטרה. כיוון שזה היה השבוע שלה אצלי, אני הייתי זה שהלך לתחנה לשחרר אותה בערבות. השוטרים הסבירו לי שמבחינה חוקית אסור לי לארח בביתי קטינה. נכנסתי לשגרה של עבודה־ילדה, ילדה־עבודה. הלו”ז שלי היה מחושב על הדקה. לא היה לי זמן לחשוב על עצמי. הייתי סוג של נזיר. מסרטוני יוטיוב למדתי איך עושים קוקו ואיך מוציאים כינים. בזה דווקא פחות הצטיינתי. אולי לא היו. אולי לא ידעתי איך לחפש”.
“זה הדבר הראשון שגרם לי להתאהב בו”, סיטבון מעירה. “ראיתי בטלוויזיה איך הוא מגדל את לאיה ונדהמתי. ידעתי שאני רוצה אבא כזה לילדים שלי”.
“ככה זה אצל בנות 30 פלוס”, הוא צוחק. “לפני שהן מתאהבות הן בודקות אם הגבר יהיה אבא טוב לביציות שלהן”.
לאיה רצתה שתביא אישה הביתה?
“בהתחלה היא פחדה מהאפשרות שמישהי תגנוב ממנה את הפאפי שלה. בגיל חמש בערך שמעתי אותה אומרת שהיא רוצה להיות נורמלית. שאלתי אותה מה זה, ולאיה ענתה שהיא רוצה בית עם פאפי ומאמי”.
× × ×
סיטבון (35), הייתה אז אחרי ‘חתונה ממבט ראשון’. המומחים מצאו עבורה את טל כוכבא ועל המסך הם נראו כמו אהבה ממבט ראשון. “לא כמו”, היא מדייקת, “מתחת לחופה היו ניצוצות אמיתיים. הבמאי והצלם רק תיעדו את מה שקרה”.
עשרה חודשים אחרי, החליטו בני הזוג להיפרד כידידים. “אני כבר הייתי חזק בקטע של ילדים, וטל עוד היה רחוק משם”.
סיטבון אומרת שלא חששה להיכנס לקשר עם אלמן פלוס ילדה. בדיעבד, לגור איתם יחד היה קשה משציפתה. “לא קניתי חתול בשק”, היא אומרת, “אבל לא ידעתי שאף אישה לא תוכל לעמוד במקום הראשון של גבר שמגדל את בתו. באותה תקופה הם גרו בבית יפה בקסטלדפל, עיירת חוף משעממת שמתאימה לפנסיונרים. בבוקר הוא יצא לעבודה, את שעות אחר הצהריים הוא הקדיש ללאיה ואז, בסוף היום, נשארה לו חצי שעה בשבילי. שאלתי את עצמי, ‘בשביל זה ויתרתי על תוכניות טלוויזיה והתפטרתי ממשרד רואי החשבון? בשביל זה הקרבתי את כל הקריירה שלי? בשביל חצי שעה ביום?’ כשהצגתי את השאלות האלה ליונתן התחילו מריבות”.
“מריבות? פיצוצים”, הוא מתקן. “דקה אחרי שאחווה הגיעה היא רצתה שנעבור לעיר. מה לעשות שנשארתי קיבוצניק שנמשך לטבע יותר מאשר לאבנים?”
ואיך הילדה קיבלה אותך?
“כבר בפגישה הראשונה היא שאלה אותי אם זה בסדר שהיא לא תקרא לי אמא. הבנתי שהיא מתגעגעת לאמא שלה, שהיא לא יכולה לקבל אותי בגלל החשש לבגוד בזיכרון של אמא שלה, אבל למה שילדה בת ארבע וחצי תישן בלילה על מזרן ליד המיטה של הפאפי שלה? הרי יש לה חדר. כשאמרתי ליונתן שצריך להציב לה גבולות הוא טען שאני קשוחה מדי. אחרי חצי שנה נפרדנו וחזרתי ארצה”.
רונן: “בדיעבד, טוב שזה קרה. כל אחד מאיתנו היה זקוק לפסק זמן כדי להתאפס על עצמו, להבשיל, וללמוד לוותר”.
× × ×
הפרידה ארכה רק חודש. “יונתן נלחם על חייו”, אומרת סיטבון. “הוא הבטיח לי שאם אחזור אליו נעבור לברצלונה והוא יארגן מחדש את סדר היום שלו ויהיה יותר שלי. כשחזרתי לספרד, כבר לא הרגשתי כמו אישה שהקריבה את חייה למען האהבה. הבנתי שזה הגבר שאיתו אני רוצה להקים משפחה. אחרי עשרה חודשים יחד הרגשתי שמשהו מתחיל לבעור בי. הרדמתי את לאיה, נשמתי אותה, ואחר כך ניגשתי ליונתן ואמרתי לו, ‘אני חייבת ילד משלי’. והוא הסכים. רק כשיצאה לי בטן הבנתי עד כמה לאיה השתוקקה למשפחה שלמה. כשבאתי לאסוף אותה מבית הספר היא הרימה את החולצה שלי והשוויצה לכל הילדים, ‘היא תביא לי אח קטן’. במקביל, התחלנו טיפול משפחתי עם מטפלת מדהימה. ישראלית”.
עד אמצע החודש השמיני להריונה סיטבון נעה על קו ברצלונה־אשדוד. “עברתי כאן את כל הבדיקות כולל מי שפיר, מפני שאני כבר לא פרגית, ובעיקר מפני שהרפואה הספרדית מחפפת במעקב. יונתן רצה שאלד בברצלונה, והצירים התחילו כשישבנו בדירה שלנו וצפינו בפרק הפתיחה של ‘חתונמי’ עם דובי ואריק. זוג כל כך לא מתאים! כשהגענו לבית החולים נפלנו בפוקס על גינקולוג דובר עברית ונרגעתי. עד אז לא ידעתי באיזו שפה אני אמורה לצרוח מכאבים”.
איך זה ללדת בימי הקורונה בספרד?
“הצוות בחדר הלידה לא עטה מסכות, זה היה לפני שיצאה הוראה על כך, הוא רק הקפיד מאוד על רחיצת ידיים, אבל הפחד מהמגפה היה הרבה יותר גדול מהפחד הטבעי שיש לכל אישה בלידה ראשונה”.
היית לבד בלידה?
רונן: “הייתי איתה כל הלידה. זו הייתה הפעם הראשונה שלי. כשהפונדקאית שלנו ילדה את לאיה הרשו רק לאדם אחד לשהות בחדר, וסוניה נכנסה. זו גם הייתה הפעם הראשונה שלי עם אישה בהיריון, שחיה על הקצה”.
ואיך עבר הסגר עם תינוק קטן?
סיטבון: “דיכאון של החיים. הרגשתי שאני משתגעת. ההורמונים, הכאבים, החולשה, הכל התערבב. אמא שלי אחות במקצועה וידעתי שאני יכולה לסמוך עליה בעיניים עצומות, אבל פחדתי שאם ארשה לעצמי לנוח אני עלולה לא לשמוע את הבכי של התינוק. כולם היו בבית 24/7: יונתן עבד מהבית, אמא שלי, לאיה, דניאל, לא היה לי רגע אחד לעצמי. חברות מהארץ סיפרו לי שבסגר הן חורשות את נטפליקס, ולא הבנתי על מה הן מדברות. טלוויזיה? סרטים? הראש שלי התעסק רק בסטריליזציה של הבקבוקים.
“בימים מסוימים הרגשתי שאני כבר לא נושמת, פשוט נגמר לי האוויר. לא ידעתי אם החיים בסיר לחץ גרמו לכך שאני כבר לא שומעת את הקול שלי, או שהוא באמת התאדה. באינסטינקט הישרדותי אמרתי לעצמי ‘לא נורא, אני אצא קצת עם העגלה’, ועוד לפני שסיימתי את המחשבה נזכרתי שמותר לצאת רק לקניות של אוכל ומוצרים רפואיים. אפילו מכון הכושר הושבת. שלוש פעמים ביום טיפסתי בריצה את כל מדרגות הבניין כדי לרזות. היו עליי 25 ק”ג מיותרים. נראיתי כמו פילה”.
העלית לאינסטגרם צילום חשוף שלך שלושה שבועות אחרי הלידה. למה זה היה חשוב לך?
“באמצע ההיריון קיבלתי קמפיין להלבשה תחתונה, ‘טריומף’, וצילמתי את התחתונים שגדלים יחד עם הבטן שלי. התחייבתי לצלם אותה גם אחרי הלידה. ברור שיכולתי לרטש את מה שלא נעים לראות, אבל רציתי להראות איך נראית אישה נורמלית אחרי לידה, לשים פס על כל אלה שמצפים מנשים לצאת מחדר לידה בסקיני ג’ינס. הצילום הזה גרר המון תגובות, ורובן היו טובות. נשים כתבו לי שאני אמיצה, שהן מזדהות עם הצעד הזה, חלק אפילו הבטיחו להראות את הצילום שלי לבעלים שלהן, למקרה שהם לא יבינו למה הגוף שלהן השתנה. הקמפיין נעצר בגלל הקורונה. חבל”.
אתם חושבים לחזור לישראל?
רונן: “זה תמיד בתוכנית, אבל לא בזמן הקרוב. דווקא אחווה היא זו שרוצה להישאר עוד כמה שנים בברצלונה”.
סיטבון: “עבדתי קשה מאוד כדי להתרגל לאורח החיים בברצלונה ולמצוא לי חברות. כשאחזור הביתה, אני מתכננת להכניס את דניאל לפעוטון ולדאוג לעצמי. לא מתאים לי להיות רק עקרת בית ואמא. אני רוצה להתלבש, לצאת, לפגוש אנשים, אולי אעשה השלמות כדי לקבל רישיון עבודה כרואת חשבון”.
יש מצב שתשתתפו בעוד ריאליטי?
"רציתי לעשות 'מחוברים', לצלם את סיפור האהבה שלנו, אולי גם לתת עצות לאישה שמתאהבת באלמן. הסוכנת שלי פנתה להפקה וזה לא יצא, כנראה שהיו סיפורים יותר מעניינים. יונתן רוצה ללכת ל'הישרדות'. אם הוא ילך הוא יביא את המיליון. יש לו את כל מה שצריך כדי לנצח".
"אל תגזימי", הוא נראה נבוך. "מדי פעם זה עובר לי בראש, אבל אני לא עובד בזה. אני גם לא יודע איך זה יסתדר עם המשפחה והעבודה".
"זה בסדר", היא מדביקה לו נשיקה. "יש לך מספיק 'הישרדות' בבית. רק תגיד שחסרים לך אתגרים ואני אמצא לך משימות".
לפנייה לכתב/ת 
