כשגל אלון נחת מלונדון ב־5 בפברואר, כבר נערכו בישראל לקורונה. הדרישה הייתה שכל השבים מחו"ל ייכנסו לבידוד. מהר מאוד התבררו לו ממדי הפרטץ'. "אני יורד מהמטוס ובטוח שיחכו שם נציגים של משרד הבריאות שיבדקו אותי או ייתנו הנחיות. אבל כשנכנסתי לנתב"ג, הכל היה כרגיל, חוץ מסטנד של פלאיירים ושלטים שקוראים לנוחתים להתבודד. אני הייתי הפראייר היחיד שבכלל ניגש אליו", הוא מספר בחצי חיוך. "בדרך קיבלתי סמס שקורא לי להיכנס לבידוד וכבר אז חשבתי - מי מעלה בדעתו שישראלים ייכנסו לבידוד בעקבות סמס? ואיך הם אמורים להגיע מנתב"ג הביתה? סימסתי לידידה שלי ממשרד הבריאות: 'אפשר פשוט לשים שלט גדול 'כאן כסת"ח' במקום מודעות מצחיקות שמבקשות סגר בהתנדבות".
מה היא ענתה?
"שאני טועה. אבל כשהתחיל הברדק לא התאפקתי וסימסתי לה: 'נו, רואה?' והיא הודתה שצדקתי בגדול. ב־5 במארס נסעתי לנתב"ג שוב, וראיתי שהכל אותו דבר בדיוק. אמרתי לעצמי: משהו רע מאוד קורה פה. אין קשר בין הקמפיין המטורף של משרד הבריאות למה שמתרחש בשטח".
ממשרד הבריאות נמסר בתגובה: "לא נכון. הייתה אכיפה של משטרת ישראל מתחילת האירוע באמצעות רשימות מבודדים שהועברו אליה".
שם, בדרך מנתב"ג הביתה, נולד הרעיון להקים קבינט קורונה אזרחי. קול ענייני נוסף שמושמע על ידי עשרות אנשי מקצוע שמתנדבים לצד סטודנטים לממשל ומדיניות. יחד הם עורכים מחקרים, אוספים נתונים, יוזמים תהליכי שיתוף ציבור ומציעים למקבלי ההחלטות נקודות מבט נוספות בתחומים שנוגעים לקורונה — בריאות, רווחה, חינוך, כלכלה. בינתיים הוציא הקבינט 24 מסמכי מדיניות בנושאים מגוונים ורשם כמה הצלחות. למשל במקרה של אישור כפל הקצבאות לנזקקים, שעבר בחקיקה. גם העיסוק בהשלכות המגפה על בריאות הנפש והקמת רשת ביטחון לעצמאים נלקחו בחשבון על ידי מקבלי ההחלטות. עוד יוזמה של הקבינט שנכנסה לשימוש היא סימולטור הקורונה שאומץ על ידי מכון גרטנר של משרד הבריאות.
איתנו יושבים גם חגי לוין, יו"ר איגוד רופאי בריאות הציבור של ההסתדרות הרפואית ופרופסור לאפידמיולוגיה באוניברסיטה העברית ובהדסה. לצידו דלית שטאובר, מנכ"לית משרד החינוך לשעבר, שעוסקת בנושאים של חינוך ומינהל ציבורי.
אלון, היזם, הוא דוקטור למדיניות ציבורית ומי שעבד בעבר כיועץ במשרד ראש הממשלה בשנת 2006, ימי מלחמת לבנון השנייה. "מה שהכי הדהים אותי באותה תקופה היה הקלות שבה יכולה ממשלה לבזבז מיליארדים בלי לראות שום תוצאה. הקמנו במשרד רה"מ מנגנון לתכנון מדיניות. אבל אחרי שעזבתי הבנתי שיש בעיה מובנית בקבלת ההחלטות. סביב שולחן עגול יושבים 25 אנשים, לא אלפים. אז הקמתי את 'תובנות', סטארט־אפ טכנולוגי ששיתף עד כה יותר ממיליון וחצי אנשים בקבלת החלטות. משתמשים בו בכל מיני מדינות, כולל דובאי", הוא מספר בגאווה.
"ראינו בצורה ברורה איך הרכבת מתרסקת לתהום ואיך אפשר היה למנוע את זה", אומר פרופ' לוין בלהט. "דווקא במדינת ישראל, שמצטיינת בחופש דיבור, לא היה קשב אצל קובעי המדיניות. אי אפשר לנהל משבר, אי אפשר לקבל החלטות, בלי ריבוי דעות. מי שחושב שהגל הראשון היה הצלחה טועה ובגדול וגורם נזק אדיר. הוא היה כישלון גמור כי תהליכי קבלת ההחלטות לא היו שקופים לציבור. ראיתי את התהליך הזה, בזעיר אנפין, בטיפול בהתפרצות החצבת ב־2019 כמזכיר ועדת החצבת בישראל. התעסקו אז ביחסי ציבור ופוליטיזציה. בקורונה זה היה שידור חוזר, רק הרבה יותר דרמטי".
במקום הסברה ‑ הפחדה
פרופ' לוין מצביע על הרגע שבו הבין שהמערכת איבדה כיוון. "כשרק התחילו לערוך בדיקות קורונה בארץ, המנגנון של המענה היה בלתי נתפס. כל תשובה חיובית עברה קודם למנכ"ל משרד הבריאות, שהעביר אותה לשר. רק בסוף הודיעו לרופא המטפל ולחולה. כשהשר יודע לפני המטופל שהוא חולה, סדר העדיפויות ברור: קודם פוליטיקה, אחר כך הציבור".
במשרד הבריאות מכחישים וטוענים כי כל הודעה הועברה ישירות לחולה ובני משפחתו.
דלית שטאובר: "כשפירסמנו את נייר העמדה הראשון, התקשרו אליי מאות אנשים ואמרו לי: 'איזה אומץ!' זה לא שימח אותי בכלל. מדכא לדעת שלהוציא חוות דעת מקצועית זה סימן לאומץ. המטרה שלנו היא לא להעביר ביקורת על מה שהיה. אנחנו רוצים למנוע את המחיר של הטעויות הבאות".
חוסר הנחת של החבורה מניהול המשבר על ידי שר הבריאות הקודם, יעקב ליצמן, והמנכ"ל שמינה, משה בר סימן טוב, ניכר. "שיקולים פוליטיים תמיד יהיו, וזה לגיטימי. אבל לפחות תביא בחשבון את הדעה האחרת. גם אם תחליט אותו דבר בסוף", אומר אלון. "יש הבדל גדול בין סבב א' לסבב ב'. אני אומר בעדינות שמחיר הסגר כפי שנעשה אז, בצורה כמעט דיקטטורית, היה לא הגיוני. לא הביאו בחשבון שום שיקול אחר. לא כלכלי, לא של בריאות הנפש, לא של אלימות במשפחה. הכתובת הייתה על הקיר".
חוסר ההיגיון, מוסיף פרופ' לוין, התבטא גם בהנחיות. "כשעושים תהליך מסודר ושקוף, גם אם הוא מהיר, אפשר להכין את הציבור. להסביר להם איך להיערך. אתה לא מפסיד כלום בפן הבריאותי, אבל מקל את מחיר הסגר, גם חברתית וגם כלכלית. בר סימן טוב כבר הודה שזו הייתה טעות לא לאפשר לאנשים לצאת לטייל ברחוב. אף אחד הרי לא יידבק באוויר הפתוח. ולמה לרדוף אחרי גולש גלים עם מסוק? אותו דבר עם המסכות – אנחנו אמרנו מההתחלה שהן כלי יעיל. אבל במשרד הבריאות עשו פליק פלאק קיצוני, ומעמדה של לא צריך מסכות עברו לחלק דוחות לאנשים שמסתובבים לבד, בחוץ, בלעדיהן. במקום הסברה יש הפחדה. ההתעקשות על מסכה באוויר הפתוח מפחיתה את האמון במערכת. אז אנשים עוטים מסכה ברחוב, מחשש לפקח, ומוותרים עליה עם סבתא בבית. שזה בדיוק המקום המסוכן".
"מה שהכי כאב לי היה שמנעו כפל קצבאות", אומר אלון. "מי שקיבל קצבת נכים או קצבת זקנה ‑ לא היה זכאי לדמי אבטלה. האנשים הכי עניים, שיצאו לעבוד בשביל להחזיק את עצמם, נזרקו לכלבים. אגף התקציבים הוציאו חוות דעת קלגסית, אכזרית. זה לא היה מקצועי ולא ערכי. טלי ניר שעוסקת ברווחה בקבינט שלנו קידמה את מתן כפל הקצבאות – וזה הצליח, דרך חקיקה בכנסת".
את הסימולטור, אולי ההישג המרשים ביותר של הקבינט, פיתחו ניר גביש ועמרי ברק מהטכניון, במטרה לחזות אילו צעדי התערבות יהיו יעילים יותר. "עשינו ארבעה מדדי תוצאה: מספר הנפטרים, היקף הבידוד, עלות משקית ועלות תקציבית", מספר גל. "באנו ואמרנו: רוצים לקבל החלטה? סבבה. תבדקו גם אלטרנטיבות. הסגר נבנה במודל של 0 או 1, שזה הכי לא מקצועי שיש. והסימולטור נותן אופציות נוספות. בסוף, האתגר הוא להפחית בשליש את מספר המגעים. כמו שבתקציב יש חלופות לקיצוץ, גם פה, עושים מיפוי של המגעים ומחליטים מאיפה מפחיתים שליש. אחת התובנות בסימולטור הייתה שעליית הציות להוראות משרד הבריאות בעשרה אחוזים, אפקטיבית כמו בידוד של כל בני ה־70 ומעלה".
שיטת הרמזור סופר–נכונה
שנת הלימודים עתידה להיפתח השבוע, וההורים מוכי פוסט־טראומה מהגל הראשון, הולכים שוב אל הלא נודע. דלית שטאובר, ששימשה גם כמנכ"לית משרד החינוך, מבינה לליבם. "בסבב הראשון היה ניתוק מהשטח. לא דיברו עם הרשויות המקומיות ועם מנהלי בתי הספר. לא פלא שבפעם הראשונה בתולדות מדינת ישראל ראשי רשויות יצאו למרד גלוי נגד החלטות משרד החינוך. הם סירבו לפתוח את המסגרות באופן שבו הורו להם וביקשו את הזכות להיערך. אני מאמינה בכל לבי שהקורונה יכולה להיות המתנה הכי גדולה למערכת החינוך. זו מסגרת מאוד שמרנית שהתקשתה לשלב טכנולוגיה ולשבור את גבולות הזמן והמקום.
"היום צריך לעבוד על פיתוח יכולות, כי הילדים יחליפו 14 קריירות בחיים שלהם. הם כבר לא צריכים לזכור הכל בראש. המלצנו גם לתת עכשיו הרבה יותר גמישות למנהל ולרשות העירונית. זה שילד בכיתה ה' יישב לבד מול המחשב שעות בלמידה מהבית, למשל, זה משהו שראוי לבחון מחדש. אם המשרד יספק יותר תקציבים ומנדט, אפשר יהיה למצוא פתרונות גמישים ולדאוג שהילדים יהיו תחת השגחה. כבר יש שיפור בתחום, אבל לא מספיק. העובדה שאומרים למשל למורים ללמד בזום מתוך חדר מורים, מעידה על חוסר אמון. זה בניגוד לכל מה שקורה בעולם. הבעיה היא שזו גישה רוחבית. מס הכנסה מאמין לך? ביטוח לאומי מאמין לך?"
"אם הממשלה לא סומכת על הציבור ועל אנשי המקצוע בשטח, גם הציבור ואנשי המקצוע לא יסמכו על הממשלה", אומר פרופ' לוין. "אנשים בשטח כן מצילים את המצב. ההורים סומכים על המורים, החולים סומכים על הרופאים, יש משהו בדנ"א הישראלי עם יכולת האלתור והספקנות, שמוביל למציאת פתרונות בשטח. אבל זה פשוט עצוב שוויתרנו על המערכות שלנו. שכבר אין לנו ציפיות מהן. לציבור יש שכל, הוא שואל את עצמו מה ההיגיון באיסור על תנועות הנוער לפעול כשהן הכי חיוניות? מה ההיגיון בהגבלת תחבורה ציבורית במקום לתגבר אותה אם רוצים למנוע צפיפות? אין תשובות. ממשלה שלא תאמין שיש פה ציבור אחראי ואינטליגנטי ‑ היא גם מנותקת וגם מפסידה שיתוף פעולה אמיתי".
אז מה אתם אומרים על הפרויקטור, פרופ' גמזו?
"גמזו עשה מה שצריך – הקים צוות ועשה עבודת מטה", אומר ד"ר גל אלון. "אמנם דרשו ממנו להביא תוצאות תוך ימים, אבל זה כבר נראה הרבה יותר טוב".
"הרמזור הוא רעיון סופר־נכון", אומר פרופ' לוין. "אבל תוקעים לו מקלות בגלגלים. השמועות שיפטרו אותו מרחפות באוויר מהרגע הראשון שהוא נכנס לתפקיד. כשממנים איש מקצוע לפרויקטור, המינימום זה לתת לו גיבוי. עכשיו, במשבר סביב אומן, הוא שוב לבד במערכה".
איך צריך לפתור את המשבר הזה?
"אנחנו משלמים עכשיו את מחיר חוסר האמון בקהילות מסוימות, לאור חוסר השקיפות בפעם הקודמת. חבל שהנושא של הטיסות לאומן הפך לזירת התגוששות פוליטית. בשורה התחתונה יש כאן סיכון משמעותי לבריאות הציבור. אבל גם פה, לא צריך לכפות את ההחלטה. צריך להסביר את הרציונל. ייתכן שמספר מצומצם יכולים לנסוע כנציגות, כמו שבל"ג בעומר עשו הדלקה מרוכזת במירון".
מה ההבדל בין זה לבין הפגנות?
"הבדל של שמיים וארץ. הכי בטוח באוויר הפתוח. בגלל זה אין שום סיבה להחזיק אנשים בכלוב שנה. להפך, צריך לעודד אותם לעשות אירועים בחוץ. לכן גם בהפגנות לא ראינו הדבקות. פשוט לא ראינו. באומן טסים יחד, ישנים יחד, אוכלים יחד. הדבר הנכון הוא לערוך ניסויים – כמו שעשו בגרמניה. לקחו צעירים בריאים וקיימו כל מיני סוגי אירועים באולמות כדי לראות מי יידבק. תכף חגי תשרי, למה לא לבדוק מה קורה בכל מיני מודלים של התכנסות בבתי הכנסת? זה קל, זה פשוט, זה לא יקר. שאלתי את משרד הבריאות אם בדקו מה פיזור הרוק של תקיעה בשופר למשל. איזו סיבה יש להמתין עם מתן ההנחיות בנושא?"
"אותו דבר בנוגע לארוחת החג", אומרת דלית, " למה לא לקבוע איך ובאיזה הרכב צריך לערוך אותה בצורה בטוחה מראש?".
מה אתם אומרים על נפתלי בנט?
"אני בעד כל מי שרוצה לעשות טוב למדינת ישראל. כרגע הוא הקים קבינט אזרחי משלו, שמשרת את בנט הפוליטיקאי. טוב, מותר לבנאדם לרצות להיות ראש ממשלה".
יפעת שאשא ביטון?
"העובדה שוועדות הכנסת הפכו לחותמת גומי זו בושה", אומרת דלית, "יפעת היא אשת מקצוע".
"היא עשתה את תפקידה", אומר חגי.
עכשיו ממשיכים חברי הקבינט לאתגר הבא: להפוך את הקורונה להזדמנות שישראל חיכתה לה. "שנים דיברנו על 20 תלמידים בכיתה? זה הזמן לייצר מודל כזה, גם בלי קשר למגפה", חגי לוין מסביר. "זו הזדמנות גם לשנות את אופן החשיבה של הציבור. במקום להתייאש מההנהגה, הם ילמדו לדרוש ממנה תשובות", אומר אלון. "הקורונה היא אחת הפעמים הבודדות שבהן אוזלת היד והיהירות של המערכת נחשפות. זה קרה גם במלחמת לבנון השנייה וביום כיפור. אנחנו רוצים לשנות את זה".
"אני חושבת על אדם לא עשיר ולא מקושר, שקם בבוקר לעמל יומו. גם לו מגיע שירות ציבורי מצוין", מסכמת שטאובר, "כרגע החזקים מתחזקים והחלשים נחלשים. אנחנו חייבים לנצל את המשבר כדי לבצע מתוכו קפיצה אדירה קדימה".
