ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    צילום: איליה מלי נקוב
    7 ימים • 29.08.2020
    פרופ' גרוטו, תן תאריך יעד שבו אולי הכל ייגמר, יום שנוכל להתחיל לפנטז עליו."בסביבות פורים. אני מקווה"
    חצי שנה מפרוץ המגפה, פרופ' איתמר גרוטו נשאר הבכיר היחיד במשרד הבריאות, שהיה שם ממש מההתחלה, כשבסין דיווחו משהו על מחלה מסתורית חדשה. בראיון מיוחד הוא מספר לראשונה על ההסתבכות שלו בפרשת טדי שגיא, ומדבר גם על הדם הרע בינו לבין בר סימן טוב וסדצקי, ולמה הוא ממש לא מאמין שיהיה לעולם חיסון בשנים הקרובות, אבל בטוח שהפתרון יגיע ממקום אחר: בדיקות סופר–מהירות, כמו אבחון הנגיף באמצעות הקול בסלולר, סריקות לייזר ואפילו מצלמות מעקב לנדבקים
    שרית רוזנבלום | צילום: איליה מלינקוב

    ביוני השנה, אחרי חודשים של מלחמה בקורונה ורגע לפני פרוץ הגל השני בישראל, נקלע המשנה למנכ"ל משרד הבריאות, פרופ' איתמר גרוטו, למלחמה מסוג אחר לגמרי. הפעם, הוא עצמו היה בסכנה, והמלחמה הזו נועדה להציל את משרתו הבכירה במשרד הבריאות. ואולי את הקריירה שלו כולה.

     

    המערכה הפרטית שלו נפתחה בידיעה שנחשפה בחדשות 12, שבה דוּוח כי גרוטו העניק למיליארדר טדי שגיא פטור חריג מבידוד, כאשר זה טס מביתו שבקפריסין למסיבה פרטית בתל־אביב. תוך שעות מרגע הפרסום, מצא עצמו הפרופסור המנוסה נלחם לא רק על שמו הטוב, אלא על מקום העבודה שלו.

     

     

    במכתב שקיבל ממנכ"ל משרד הבריאות דאז, משה בר סימן טוב, קרא לו המנכ"ל להתפטר: "הפטור מבידוד, שלא על פי הנהלים, מהווה פגיעה קשה באמון הציבור בנו, גורמי המקצוע במשרד הבריאות ובממשלה, אשר אמורים להתוות את הדרך ללא משוא פנים ולהוות דוגמה", כתב בר סימן טוב, והוסיף: "אם אכן יש בדברים ממש, הרי שנדרשת הסקת מסקנות באופן מיידי".

     

    הסיפור על גרוטו והמיליארדר שגיא לא ירד מהסדר הציבורי במשך ימים רבים. אבל למזלו הטוב של גרוטו, כפי שקורה לפעמים, גלגל המזל התהפך לטובתו. אחרי זמן קצר, ברסי - שדם רע זרם בינו לבין גרוטו זה חודשים - עזב את תפקידו במשרד הבריאות, והוחלף בפרופ' חזי לוי. גרוטו התנצל על הפרשה, הדברים חזרו במהירות למסלולם. מאז ועד היום, הוא לא התייחס לשאלה, מה באמת קרה שם?

     

    "קיבלתי פנייה לעזרה מצד שלישי, בלי להכיר את שגיא", מספר לראשונה גרוטו את גרסתו לאירועי הימים ההם. "נמסר לי שמגיע אדם באמצעות קפסולה, במטוס הפרטי שלו, לבר־מצווה משפחתית. על סמך הדברים האלה, ובגלל שקפריסין, ממנה הגיע, הוגדרה כמדינה ירוקה שהתחלואה בקורונה בה נמוכה, אני שלם לגמרי עם ההחלטה שקיבלתי אז. בדיעבד, התברר גם שהוא עונה לנוהל מחלימים, כלומר שלפי כל הכללים, הוא היה פטוּר מבידוד. האישור שנתתי היה באופן ספציפי להגעה לאירוע משפחתי, כמו שאישרנו לאנשים להשתתף בחתונה או בלוויה. כל שאר הזמן, הוא נדרש לשמור על בידוד. חוץ מזה, נאמר לי במפורש שהוא חלה והבריא בלונדון, מה שנשמע הגיוני, כי בלונדון הייתה באותו זמן התפרצות גדולה".

     

    העובדה שמדובר במיליארדר טדי שגיא שינתה את הדרך שבה התייחסת לפנייה הזו?

     

    "ממש לא. אם הייתי מקבל פנייה כזו ממשה מדימונה הייתי מתייחס אליה בדיוק באותה דרך. חשוב לי להבהיר: לא הכרתי את טדי שגיא. לא קיבלתי ממנו שום דבר. נאמר לי שהוא מתכוון להגיע במטוס פרטי לאירוע משפחתי חשוב, ומשם יחזור למטוס והביתה. אותו נוהל היה קיים גם לגבי קבוצות ספורט שהגיעו ממדינות אחרות. לא רק אני אישרתי חריגים כאלה".

     

    אז למה התנצלת, בסופו של דבר?

     

    "בגלל הנראות הציבורית. הייתה פה פגיעה באמון הציבור, ועל כך הצטערתי. לא על ההחלטה עצמה. לא הכרתי מספיק את הבן אדם, כדי להבין איזו השפעה תהיה לצעד כזה על הנראות הציבורית. וגם, בסופו של דבר, הוא לא עמד בכללים שקבענו, כי הוא השתתף במסיבה מאוד המונית, ללא שמירה על כללי הריחוק החברתי. לא יכולתי לדעת את זה. יכול להיות שהייתי צריך לקחת בחשבון אפשרות כזו".

     

    קיבלת הרבה פניות כאלה בתקופה ההיא?

     

    "ספציפית על נושא של פטור מבידוד, לא. אבל היו הרבה מאוד פניות, מכל מיני סוגים. בסוף, זה תפקידו של עובד ציבור בכיר: לא להיות רובוט, אלא לפעול לפי שיקול דעת מקצועי".

     

    יצא לך לדבר עם שגיא לפני או אחרי האירוע הזה?

     

    "לפני האירוע הזה, לא דיברנו מעולם. אחריו, הרמתי אליו טלפון, כדי לשאול ולהבין בדיוק מה קרה שם".

     

    איך התנהלה השיחה הזו? הוא התנצל?

     

    "הוא הסביר שוב את כל הסיפור, אמר שכבר חלה בקורונה, והעביר לי תיעוד על זה".

     

    על מחול השדים שהתנהל בעקבות חשיפת האישור לשגיא, ובראשו הקריאה להדיח אותו מתפקידו, אומר גרוטו בלקוניות: "אלה היו 24 שעות קשות ביותר".

     

    כמה קשות?

     

    "כשהייתי בן שמונה אבא שלי נהרג בתאונת דרכים, שבה נפצעתי גם אני. לא סיפרו לי שהוא נהרג, עד שהתאוששתי והגעתי הביתה. זה, כמובן, היה יותר קשה. אבל ללא ספק, השעות הכי קשות מאז תחילת הקורונה, וכנראה בקריירה שלי בכלל".

     

    שידרת מצוקה גדולה.

     

    "הייתי במצוקה גדולה. אבל קיבלתי הרבה תמיכה, קודם כל בבית, מאשתי מירי, וגם מאנשים ומחברים שהתגייסו לעזור לי בלי לבקש תמורה. כמות האנשים שתמכה בי הייתה אדירה. זה היה מרגש מאוד".

     

    במכתב ההתנצלות שלך כתבת שאתה חושד שרודפים אותך ממניעים זרים. למה התכוונת?

     

    "כתבתי את מה שהרגשתי".

     

    שגיא. "השעות הכי הקשות בקריירה שלי" | צילום: אוראל כהן
    שגיא. "השעות הכי הקשות בקריירה שלי" | צילום: אוראל כהן

    × × ×

     

    גרוטו (55) הוא האחרון ממנהלי משבר הקורונה - אלו שהיו שם כשהכל ממש התחיל - שנותר בתפקידו. כל השאר עזבו: שר הבריאות, יעקב ליצמן הלך למשרד השיכון; ברסי יצא לחופשת שחרור; אפילו פרופ' סיגל סדצקי פרשה. והוא נשאר, עוד מהימים ההם, כשמסין התחילו להגיע דיווחים על מחלה מסתורית חדשה.

     

    גרוטו היה שם גם בתחילת חודש מארס, כשבארץ התגלו המקרים הראשונים וכבר הגיעו דיווחים מסמרי שיער על מעללי הנגיף בחו"ל. בזמן שאיטליה וספרד ספרו אלפי מתים ביום, המודלים של משרד הבריאות דיברו על עשרות אלפי קורבנות עתידיים. אבל גרוטו סירב להיגרר לתחזיות הפסימיות. "אני לא מאמין שיהיו עשרות אלפי מתים בארץ", אמר לי אז, "אולי כמה אלפים בודדים".

     

    איך ידעת?

     

    "התבססתי על האינטואיציה ועל הניסיון שלי מאירועים קודמים שטיפלתי בהם. ידוע שבאופן כללי, בכל מגפה שיעור הקטלניות בהתחלה נראה יותר גבוה ממה שמתגלה בהמשך, כי בהתחלה מכירים רק את המקרים הקשים. כך היה גם בשפעת החזירים ב־2009, כשבהתחלה דיברו על תמותה מאוד גבוהה, וזה היה מאוד מפחיד. בהמשך זה השתפר".

     

    והייתה עוד סיבה: "בתחילת הדיווחים על סין, התקשרתי למזכ"ל ארגון הבריאות העולמי, שאני חבר בבורד שלו. הוא העביר מסרים די מרגיעים. לפחות בהתחלה, הייתה תחושה שזה משהו שניתן להתמודד איתו. בתחילת פברואר היה כנס של הוועד המנהל בז'נבה, שהייתי בו. הקורונה כבר הייתה די בולטת בסין, אבל הם כמעט לא שינו את האג'נדה של הכנס, למעט דיון אחד או שניים. בדיונים האלה דיבר הנציג הסיני על מה שקורה אצלם, וגם המזכ"ל סיפר מה הוא ראה במהלך הביקור שלו במדינה. מהדברים של שניהם, נראה שמדובר במשהו שנמצא בשליטה. איש לא חשב שהקורונה תגיע לממדים כאלה".

     

    אז הם טעו, ובגדול. כבר במארס אותו ארגון הכריז על הקורונה כ"פנדמיה", מגפה עולמית. מה הם לא לקחו בחשבון?

     

    "לדעתי הם פשוט חשבו שהאירוע הזה יהיה דומה לסארס. גם הסארס התחיל במזרח, ונעלם אחרי שהצליחו להכיל אותו ביעילות. הם גם חשבו שהמוכנות לקראת מגפות במזרח, מדינות כמו דרום־קוריאה וסינגפור, הרבה יותר טובה, וששם זה ייעצר".

     

    ממה נבעה הטעות הזו? מדיווחים לא נכונים מסין? מקונספציה שגויה?

     

    "הנגיף יותר מדי מידבק. יותר מידבק מסארס. הדבר השני שהשפיע היה הקפיצה האדירה בגלובליזציה ובתנועה האווירית הבינלאומית. שני הדברים האלה איפשרו לו להתפשט בכל העולם".

     

    באותו זמן, שמו ודמותו של פרופ' גרוטו היו לא מוכרים למרבית הציבור בישראל. כל זה השתנה בתחילת פברואר. אז הוחלט לשלוח אותו ליפן, לטפל בנוסעים הישראלים של ה”דיאמונד פרינסס” (שכונתה "ספינת הקורונה"): אוניית התענוגות, שעגנה במשך שבועות בסמוך לחוף, כשעוד ועוד נוסעים חלו בה. בזמן שכל העולם ברח מהספינה הזו כמו מאש, גרוטו התנדב לעשות את הדרך ההפוכה.

     

    "מתישהו בתחילת המשבר, הייתה ישיבה במשרד הבריאות, שבה דיברנו על מה שקורה בסין", הוא נזכר. "מישהו אמר שהדבר הכי טוב יהיה לנסוע וללמוד מה קורה שם. אמרתי מיד: 'אני מוכן לנסוע'. הסתכלו עליי כמו על משוגע. כשקרה הסיפור עם הספינה ביפן, הציעו לי את תפקיד נציג המדינה שם. אמרו לי: 'אם אתה מוכן לנסוע לסין - ליפן בטח תסכים. אבל רק אם אתה רוצה. וקח בחשבון שיש כאן סיכון'. אמרתי: 'אין בעיה'".

     

    מה עבר לך בראש כשהסכמת לפגוש את הנגיף פנים אל פנים?

     

    "זו הייתה הדרך היחידה ללמוד מה באמת קורה שם. הייתי יחד עם ד"ר רן ניר־פז מהדסה, שיש לו קשרים ביפן. נפגשנו עם כל מיני רופאים ושמענו דברים מהשטח. ככה הבנו, למשל, שיש בעיה עם הבדיקות, שהתוצאה שלהן משתנה כל הזמן. באמצעות השגרירות הישראלית, יצרנו קשרים במשרד החוץ היפני, ושיחררו את הנוסעים שלנו יותר מהר. זה היה מעשה מאוד יפה של המדינה, שהתגייסה מיד למען אזרחיה".

     

    נכנסת ממש אל גוב האריות?

     

    "לא עליתי על הספינה. בנינו עמדה על החוף, עם ציוד רפואי שהבאנו. שמנו שלט של מדינת ישראל. הנוסעים ירדו אלינו בשרוול, כל פעם זוג או שניים. תישאלתי אותם, וידאתי שהם כשירים לטוס. הייתי ממוגן בצורה מקסימלית. אחר כך הורדתי את החליפה, ונסעתי איתם באוטובוס למטוס במסכה רגילה בלבד".

     

    פחדת?

     

    "האמת שלא. עד היום אני לא פוחד. התפיסה שלי אומרת שמי ששומר על הכללים, לא יידבק".

     

    נשמת לרווחה כשהבדיקה שלך חזרה שלילית?

     

    "לא נבדקתי מעולם לקורונה. נאה דורש נאה מקיים. לא נחשפתי מעולם לחולה מאומת ולא היו לי תסמינים. אין צורך להיבדק סתם".

     

    יכול להיות שחלית, היית א־סימפטומטי, ואתה אפילו לא יודע?

     

    "אני מניח שלא, כי שמרתי על כל הכללים".

    פרופ' גרוטו (משמאל), ליד "ספינת הקורונה" ביפן. "עד היום, לא עברתי בדיקת קורונה" | צילום: שגרירות ישראל ביפן
    פרופ' גרוטו (משמאל), ליד "ספינת הקורונה" ביפן. "עד היום, לא עברתי בדיקת קורונה" | צילום: שגרירות ישראל ביפן

     

    כשיצא מהבידוד אחרי יפן, כבר אובחן החולה הראשון בישראל, והבלגן בארץ התחיל. "בדקתי איפה אני משתלב הכי טוב בתוך האירוע, ולקחתי על עצמי את כל נושא תשתיות המעבדה", הוא מספר. "כמה ימים אחר כך נגמרו המטושים. השיא היה ביום שישי אחד, כשקיבלתי טלפון מהאחראי על האגף לשעת חירום שאמר לי: שמע, פשוט אין לנו מטושים למחר. פנו אליי כל מיני אנשים שלא הכרתי, חלקם היו קשורים למוסד. עשינו כמה חיבורים, והצלחנו להשיג מטושים דרך מישהו שהיו לו מטושים בבית. הוא נתן אותם בלי לשאול שאלות. רק עכשיו שילמנו לו על זה. במקביל, הצלחנו יחד עם אנשי המעבדה לנגיפים לפתוח פס ייצור של מטושים בארץ. בשבת בשמונה בבוקר כבר התחילו לייצר מטושים בישראל".

     

    × × ×

     

    מפעל המטושים הזה שהוקם מאפס תוך סופ"ש, היה אולי הפרויקט הטכנולוגי הראשון של גרוטו במשבר הקורונה, אבל ממש לא האחרון. גרוטו מעורב מטעם משרד הבריאות בפיתוח של כמה אמצעים, שנועדו לשחרר את צוואר הבקבוק של המגפה: הזמן הארוך שבין לקיחת הבדיקה, ועד שמתקבלת התוצאה שלה. הפרויקטים כוללים, למשל, מטוש שנוטל דגימת רוק ובודק אותה תוך 40 שניות; סריקת רוק שנעשית באמצעות לייזר; אבחון מהיר של נשאות על ידי צילום תאי רירית הגרון במיקרוסקופ; ואפילו זיהוי תסמיני נשימה מדאיגים שעשויים להעיד על הימצאות הנגיף, על סמך הקלטת קול מהטלפון הסלולרי.

     

    איך זה יעבוד בעצם?

     

    "המטרה היא לנסות לזהות באמצעות הקול סימנים של הדבקה, בהתבסס על ההערכה שהדבקה במחלות זיהומיות עשויה לגרום לשינויים בקול, שניתן לזהות אותם באמצעות אלגוריתמים מתוחכמים. זה כנראה לא יזהה באופן ספציפי רק קורונה בשלב הזה, ולכן לא יחליף את הבדיקות הרגילות. אבל זה יאתר אנשים שיש סבירות גבוהה שהם חולים, ויכוון אותנו טוב יותר את מי צריך לבדוק".

     

    עד שקורונה תאובחן באמצעות הסלולרי, יהיו כאן עוד שלל אמצעים חדשים. "יש לנו בדיקות חדשות, בהן בדיקות רוק ואפילו בדיקה לזיהוי הנגיף בדמעות, כולן נועדו לתת תשובה במקום", אומר גרוטו. "אבל הבדיקה המתקדמת ביותר, היא בדיקת נשיפה, שמסוגלת לגלות את הנגיף תוך שניות, ממש כמו הינשוף המשטרתי לגילוי אלכוהול. הינשוף הזה נמצא בשלבי פיתוח מאוד מתקדמים, אחרי שמשלחת ישראלית בחנה אותו ב־8,000 בדיקות בהודו. המכשיר הזה צפוי לשמש במקומות שבהם רוצים לבצע בדיקות מהירות בהיקף גדול: בנתב"ג, במפעלים חיוניים שרוצים לבדוק בהם את כל העובדים, בבתי אבות ובבתי ספר".

     

    תוך כמה זמן, אתה מעריך, ינשוף הקורונה יהיה בשימוש נרחב?

     

    "בהנחה שיעבור בהצלחה את כל הבדיקות, אני מקווה שלקראת סוף ספטמבר".

     

    רעיון מהפכני אחר שהוא מגלגל כרגע, הוא הענקת זכויות יתר למי שהחלימו מהנגיף. "יש בישראל כיום כמאה אלף מאומתים, בהם רק כ־20 אלף חולים פעילים. מי שהחלים, סביר מאוד שהוא מחוסן. המטרה היא לייצר מצב שאותם אנשים יוכלו לפעול חופשי. לכן פניתי לכמה יזמים, שאולי יפַתחו צמיד שלא ניתן יהיה לזייף אותו, ויוכיח שמי שנושא אותו החלים מהנגיף. אנשים כאלה יוכלו להיכנס לכל מקום, לעזור לחולים ולעבוד במקומות מסוכנים. זה יאפשר להם להסתובב ולטוס באופן חופשי".

     

    אתה לא חושש שאתה בעצם בונה פה שני מעמדות חדשים? מעמד עליון, המחלימים בעלי הצמידים, שיהיו חופשיים לעשות הכל; ומעמד תחתון, נטולי הצמידים?

     

    "אין סיבה שמי שהחלים נטיל עליו את כל המגבלות. כבר היום נותנים כל מיני פטורים למחלימים, כולל פטור מבידוד. ככל שייווצרו יותר כאלה, יהיה צריך לתת להם יותר הקלות".

     

    × × ×

     

    אתה תומך באידיאולוגיה שמנחה את פרופ' רוני גמזו, לנסות להימנע מסגר בכל מחיר?

     

    "בהחלט. שיטת הרמזור הייתה במחשבה כל הזמן, אבל לקח זמן לתהליך הזה להבשיל. בסוף, ההצלחה בתוכנית שלו מאוד מותנית בשיתוף הפעולה עם הרשויות".

     

    בסופו של דבר, איך שלא מציגים את זה, הקורונה הפכה לבעיה של שתי אוכלוסיות מרכזיות: החרדים והערבים. איך פותרים את זה?

     

    "גם החרדים וגם הערבים חיים בסביבה שמעודדת הדבקה: בתים קטנים וכיתות צפופות. הם לא נדבקים בגלל שהם מתנהגים לא בסדר. המדינה תצטרך לחשב מסלול מחדש לגבי שתי האוכלוסיות האלה, ולעשות איתן חוזה חדש. שתיהן עוברות ועוד יעברו תהליכים משמעותיים בעקבות הקורונה. אני חושב שבסוף זה יהיה לטובה, אולי כי אני אופטימי מטבעי".

     

    ובכל זאת, השבועות נוקפים ואין הישגים משמעותיים בהפחתת התחלואה. להפך, ההדבקה רק עולה.

     

    "מדובר בתהליך איטי מאוד, ייקח זמן עד שנראה את ההשפעות שלו. כשיולי אדלשטיין נכנס לתפקיד שר הבריאות, היו לנו 21 אלף בדיקות ביום. היום כבר אפשר לבצע לפי הנחייתו 42 אלף. בינתיים נראה שהתחלואה די סטטית. השינויים במספר החולים נובעים לרוב מעלייה במספר הבדיקות. כל עוד אין עלייה דרמטית בתחלואה, צריך לתת לדברים זמן לעבוד".

     

    היית בודק על עצמך את החיסון הרוסי?

     

    "חד־משמעית, לא. מצד שני, יכול להיות שאם הייתי מקבל את הנתונים המדעיים, הייתי משנה את דעתי. בסופו של יום, רוסיה היא אחת המדינות המובילות בתחום של ביולוגיה וחיסונים. כך שאולי יש דברים בגו".

    גרוטו. "חד־משמעית, לא הייתי מנסה את החיסון הרוסי על עצמי"
    גרוטו. "חד־משמעית, לא הייתי מנסה את החיסון הרוסי על עצמי"

     

    מה לגבי החיסון הישראלי של המכון הביולוגי?

     

    "יש למעלה ממאה חיסונים שנמצאים בשלבי פיתוח שונים, והחיסון הזה הוא אחד מהם. הם בעצמם אמרו שלא יהיו הראשונים שיגיעו אל קו הגמר, וטוב שכך. בכל נושא החיסון באופן כללי, קשה לי להאמין שאפשר לקצר מאוד את הדרך. פיתוח של חיסון רגיל לוקח בין עשר ל־15 שנים. אפשר לזרז קצת, אבל לא לחודשיים וגם לא לשנה. לא הייתי בונה על זה. הרבה קודם נפתֵּח את הבדיקות המהירות ואמצעים לסמן מחלימים כאמצעים פשוטים ונגישים להתמודד עם האירוע הזה".

     

    אז איך כל זה ייגמר, ושאלת טריליון הדולר: מתי?!

     

    "אנחנו הולכים עכשיו לקראת תקופה מאוד מאתגרת. יש את החגים ואת החורף. אבל אני חושב שאם נצליח לעבור את שניהם בלי גל גדול של תחלואה, נדע שיש לנו את הכלים להתמודד עם הנגיף ונוכל לנשום לרווחה".

     

    מה התסריט הגרוע ביותר שאליו אתם מתכוננים בחורף הקרוב?

     

    "שיהיה לנו שילוב של קורונה ושפעת, שיביא לתחלואה כפולה ומכופלת, עומס ניכר על בתי החולים, ובמקרה קיצון גם לפתיחת מיטות החירום בבתי החולים".

     

    אנחנו מוכנים לכזה תרחיש?

     

    "אנחנו נערכים לקראתו".

     

    תן תאריך יעד שבו אולי הכל ייגמר, יום שנוכל להתחיל לפנטז עליו.

     

    "בסביבות פורים. אני מקווה".

     

    אבל איך בעצם זה ייגמר? הרי אתה אומר שיהיה חיסון רק בעוד שנים.

     

    "בעזרת טכנולוגיות מתקדמות. זה אומר בדיקות מהירוֹת, ובאמצעות כלים חדישים נוספים, כמו חקירות אפידמיולוגיות אוטומטיות. השבוע ביקרתי בחברה שמציעה טכנולוגיה, שמאפשרת לזהות בכל מצלמה את פניו של מי שאומת כחולה, ולדעת בדיוק איזה מסלול הוא עשה, עם מי הוא נפגש וכמה זמן, והאם היה בזמן הזה עם מסכה. זה טיפה 'אח גדול' במובן מסוים, מצד שני המצלמות הללו קיימות בכל מקרה וכולנו מצולמים כל הזמן. כמובן שחקירה כזו תיעשה בכפוף להסכמת החולה ולכל הכללים המשפטיים. התוכנה הזו גם תאפשר לנעול באופן אוטומטי את השער או הדלת לעסקים בפני מי שאינו עוטה מסכה. ברגע שיהיו בידינו טכנולוגיות כאלה, נוריד את התחלואה באמצעות איתור מגעים זריז ויעיל".

     

    ומה בשלב הבא?

     

    "אז אני מאמין שיגיע הרגע שבו אחוז מסוים מהאוכלוסייה יידבק, ונוכל להקל את ההנחיות. כך תיווצר חסינות עדר מתגלגלת לאורך זמן, לא במכה. ככל שמספר הנדבקים יגדל, נוכל לקחת יותר סיכונים, ולאט־לאט נשחרר את הפיקוח".

     

    כמה זמן זה ייקח?

     

    "זה תהליך איטי שייקח חודשים. לא שנים".

     

    × × ×

     

    למרות הביקורת הציבורית הקשה על התנהלות משרד הבריאות במפגש הראשון עם הנגיף, גרוטו סבור שהמדינה סך הכל עשתה עבודה טובה. זה כולל גם את המשל"ט, שגרוטו היה אחד ממקימיו, ושנולד בתחילת המגפה ברגע. "תוך זמן קצר יצרנו שלישייה שניהלה את האירוע, ראש אגף מבצעים בצה"ל, אהרון חליוה, ח' מהמוסד ואני", משחזר גרוטו. "לא היו שם בכלל מאבקי אגו. המקום הזה התנהל באופן מושלם. ראש המוסד, יוסי כהן, היה מאוד פעיל שם, והגיע לדיונים כמעט כל יום. גם המל"ל היה שותף מרכזי בעשייה".

     

    במערכת הבריאות העניינים התנהלו אחרת.

     

    "יש לנו מערכת אשפוז חזקה שמחזיקה עד היום. זה מוכיח שאנחנו מתמודדים טוב, למרות שהיום תופסים אותנו כמדינה אדומה. צוותי בתי החולים, קופות החולים ואנשי החקירות האפידמיולוגיות והמעבדות, נשאו ונושאים בעול הזה בלי הפסקה. הם החיילים בחלוקים הלבנים, אלה שהחזיקו אותנו במצב שבו ישראל נחשבת למובילה בתחום הטיפול בקורונה. למרות התחלואה הגבוהה, יש לנו מעט נפטרים. עשינו חישוב, שאם התמותה כאן הייתה גבוהה כמו בניו־יורק, היו לנו 16 אלף מתים. בינתיים יש בסביבות 900".

     

    טוענים שזה פשוט עניין של מזל, בגלל הגיל הצעיר של האוכלוסייה שלנו, ואולי גם יש איזה פקטור גנטי עלום, שעוד לא התגלה, שעובד לטובתנו.

     

    "זה לא יכול להיות רק עניין של מזל. גם בניו־יורק שליש מהתושבים יהודים, ושיעור הפטירה שם היה מאוד גבוה. אנחנו מנהלים את המלחמה בקורונה בצורה מסודרת. יש לנו נוהלי בידוד ברורים, אנחנו מבצעים הרבה בדיקות. לפי התוכנית, ב־1 באוקטובר נבצע מאה אלף בדיקות ביום, ואולי יותר. מיום שהמדינה הוקמה לא הייתה הסברה כל כך אינטנסיבית, בשום אירוע. הקמנו מטה הסברה ערבי, חרדי ורוסי, גייסנו אנשי דת ומנהיגי דעת קהל. קופות החולים מטפלות בעשרות אלפי חולים בבית, וכמובן, יש את בתי החולים. אין ספק שאם חטפת מחלה רצינית כתוצאה מהקורונה, עדיף לך להגיע לבית חולים בישראל. לא בשום מקום אחר בעולם".

     

    מה לגבי המערך האפידמיולוגי? קטיעת שרשראות ההדבקה קרסה בשלב מוקדם, ולא התאוששה עד היום. 27 אחיות זה מספיק?

     

    "המערך של החקירות האפידמיולוגיות בישראל נחשב למוביל בכל העולם. יחד עם זאת, מספר התקנים שקיים בשגרה לחקירות נמוך. יש לנו 27 אחיות מאוד מקצועיות, שיודעות להתמודד עם אירועי שגרה ואפילו עם אירועים כמו התפרצות החצבת. נכון שאין לנו יכולת להרחיב את המערך הזה בשעת חירום. זו נקודה שיש בה כשל. אני מסכים. היום, עוד לפני שפיקוד העורף נכנס, יש כבר כ־700 אחיות וחוקרים".

     

    טענו נגד סדצקי, שהיא שמה רגליים לכל ניסיון לשפר את מערך החקירות האפידמיולוגיות, ושהיא אחראית למחדל הבדיקות בתחילת המגפה.

     

    "אין ספק שהיא הייתה מאוד ריכוזית. היא רצתה להיות מעורבת בכל תהליך של קבלת החלטות. לפעמים זה עיכב חלק מהתהליכים, כי בסוף קשה מאוד לפקח על כל דבר".

    סדצקי. "רצתה להיות מעורבת בכל תהליך" | צילום: יונתן בלום
    סדצקי. "רצתה להיות מעורבת בכל תהליך" | צילום: יונתן בלום

     

    יש משהו שאתה מתחרט עליו באופן אישי בניהול המשבר?

     

    "שלא הקדמנו להמליץ לאנשים להשתמש במסכות. הגישה המקצועית הרווחת הייתה שלמסכות אין שום אפקט. בכל העולם חשבו ככה. אני עברתי מטמורפוזה בעניין הזה, אחר כך הייתי צריך לשכנע את האחרים, ברסי, סדצקי, שמסכות הן חשובות. זה היה לא פשוט. בדיעבד, אני מתחרט על זה שלא הבנו את זה קודם".

     

    במבט לאחור, כשאנחנו יודעים היום את מה שאנחנו יודעים לגבי הנגיף וגם לגבי ההשפעות ההרסניות של הסגר, אתה חושב שהגזמנו?

     

    "לא. הידע שלנו בתקופה הזו היה חסר. לא היה ברור מה רמת הקטלניות של המחלה. פעם העריכו אותה בשלושה אחוזים, עכשיו כבר מדברים על אחוז אחד בלבד. כשלא היה ברור עד כמה המחלה קטלנית, היינו חייבים לנקוט באמצעים הכי דרסטיים כדי לעצור אותה. אני לא חושב שזו הייתה טעות".

     

    ומה לגבי הדרך שבה יצאנו מהסגר הזה? אף מדינה בעולם לא פתחה את המשק כל כך מהר. התוצאה היא תחלואה חסרת תקדים, אפילו ביחס לעולם.

     

    "אין הסכמה עולמית באיזה קצב צריך לצאת מסגר כזה. אין ספק שהיה אפשר לעשות את זה בקצב איטי יותר ולפתוח בצורה הדרגתית, כדי שנדע את ההשפעה של כל צעד. מצד שני, היה קשה לבחור מה לפתוח ומה לא. לא בטוח שהיה אפשר לעשות את התהליך הזה אחרת. עובדה שעכשיו רואים עלייה בתחלואה גם באירופה, ופונים אלינו כדי לקבל עצות. אני מניח שעוד תקופה נהיה יותר ירוקים מרוב המדינות".

     

    מה עמדתך בנושא סגר בחגים?

     

    "אני חושב שלא נכון לעשות סגר רק כדי למנוע התכנסויות משפחתיות. עם הסברה נכונה, אפשר יהיה לצמצם את הסיכון בלי לסגור את כל המדינה בבית".

     

    אתה לא חושש שמפני שאם נגיע לסגר, יהיה פה מרד אזרחים?

     

    "אם בסוף נצטרך להגיע למצב של סגר, אני מעריך שהציבור יקבל בהבנה שזה מה שחייבים לעשות".

     

    רק שבינתיים כל יומיים יש פה דיווח על איזו מסיבת סלבס שבה יש הדבקה. והציבור רואה, ותוהה: למה הם כן, ואני לא.

     

    "זו תופעה שמרתיחה אותי, ואין ספק שזה פוגם גם באמון הציבור. הייתי מצפה שחלק מהסלבס יתגייסו למלחמה בקורונה ולא ייצרו את התופעה ההפוכה".

     

    לדעתך נכון יהיה לפתוח שוב את השמיים לטיסות, עם שלל המגבלות?

     

    "העולם מתחיל לחזור לטיסות ולפתוח את הגבולות. בסופו של יום, לא נוכל להתקיים בלי זה. כמובן שצריך לעשות את זה בזהירות. אני מאמין שההנחיות שקבענו ומנגנון ניהול הסיכונים שבנינו, יאפשרו לנו לחדש את הטיסות, בתנאי כמובן, שמצבנו מבחינת התחלואה ישתפר, כדי שיקבלו אותנו בעולם".

     

    אתה אישית היית טס היום ליוון, למשל?

     

    "אם היה לי זמן, בשמחה".

     

    ומתי ישראל תהיה מדינה ירוקה?

     

    "זה תלוי בכולנו. אם נצליח להפעיל את המנגנון שבו מצד אחד נרתום את הציבור ואת הרשויות, ומצד שני נתאים את המגבלות לכל עיר, אני מאמין שזה יכול לקרות כבר באוקטובר־נובמבר".

     

    × × ×

     

    גרוטו עובד במשרד הבריאות כבר 13 וחצי שנים. בכל הזמן הזה, הייתה פעם אחת שהוא חשב לעזוב. הוא לא מוכן לגלות מתי בדיוק זה קרה, אבל יש להניח שהשמות "ברסי" ו"טדי שגיא" הידהדו שם ברקע. "הרעיון לעזוב עלה בדעתי", הוא מודה, "אבל בסופו של דבר החלטתי שהאתגרים שלפנינו יותר חשובים, ושאני יכול להתעקש ולהמשיך הלאה, בניסיון להשפיע על הדברים. בסופו של יום, אני מרגיש בסדר גמור עם זה שנשארתי ואני אכן משפיע".

     

    לאורך כל החודשים האלה, מצא עצמו גרוטו לא פעם בעימות מול ברסי וסדצקי. "היה בינינו עניין פרקטי של חלוקת עבודה", הוא אומר בדיפלומטיות על הקשרים המורכבים עם הצמד. "אני התעסקתי יותר בדברים האופרטיביים של ניהול המשל"ט, והייתי אחראי על הקשר עם כל משרדי הממשלה, והם היו יותר בדיונים האסטרטגיים בקבינט. נכון שבסופו של יום, בתקופה שברסי היה המנכ"ל, הייתי פחות קרוב למקבלי ההחלטות. אני חושב שהיה לי יותר מה לתרום".

     

    איך אתה מסכם את פועלו של בר סימן טוב במשבר הזה?

     

    "אני חושב שבגל הראשון הוא גילה מנהיגות, והוביל את הדרך שהאמין בה. צריך לזכור שהוא פעל במצב של חוסר ודאות גדול. המהלכים שעשה היו מהלכים נכונים, שבסופו של דבר הביאו לזה שהגל הראשון לא היה קטלני מבחינתנו. הגל השני לא התאים לתפיסת העולם שלו. הוא הבין מראש שזה הולך לכיוון שבו נצטרך יותר להסתכל על ההיבטים הכלכליים והחברתיים, והיה לו קשה להתאים את עצמו".

     

    אתה חושב שהוא בחר נכון כשהחליט ללכת?

     

    "אני חושב שעם מה שקורה כרגע, היה לו מאוד קשה להתנהל. המציאות הנוכחית דורשת הרבה מאוד איזונים בין החברה לבריאות, והוא הסתכל על הדברים באופן מאוד חד־צדדי. לא הייתה לו את הראייה הרחבה הנדרשת להתמודדות עם מה שקורה היום".

     

    בר סימן טוב. "לא הייתה לו את הראייה הרחבה" | צילום: אוראל כהן
    בר סימן טוב. "לא הייתה לו את הראייה הרחבה" | צילום: אוראל כהן

     

    גם סדצקי לא עשתה לך חיים קלים.

     

    "דווקא היינו חברים בהתחלה".

     

    ומה השתבש?

     

    "צריך להגיד לזכותה של סיגל, שהיא מקצועית ומאוד־מאוד פדנטית. היא עבדה במסירות, וכל מה שעמד לנגד עיניה הוא המלחמה בקורונה. כמו במקרה של ברסי, בגל הראשון, התפיסה שהיא הובילה הייתה מאוד טובה. לא ידענו הרבה ולכן היינו חייבים לנהוג בשמרנות, גישה שמאוד התאימה לה. ייתכן שאם לא היינו נוהגים באותה שמרנות, היינו גומרים כמו ניו־יורק או איטליה במספר הקורבנות. אבל ברגע שנגמר הגל הראשון, המרכיב הכלכלי הלך ונעשה יותר חשוב. לדעתי היא התקשתה לעמוד בתפיסה הזו, היה לה קשה להתמודד עם שינוי הקונספציה. וזה מה שהביא בסופו של דבר להתפטרות שלה".

     

    נעלבת ממנה?

     

    "אני לא כועס עליה. בואי נסתפק בזה".

     

    אבל הרמת אליה טלפון מאז שעזבה? נפגשתם?

     

    "לא, לא דיברנו".

     

    ועם ברסי?

     

    "גם לא".

     

    sarit_r@netvision.net.il

     


    פרסום ראשון: 29.08.20 , 21:13