שתהיה מנה טובה

"אני מביא את המאפרת הקבועה שלי לצילומים", כתב לי אסף גרניט בהודעת ווטסאפ, "רוצה שהיא תבוא קצת מוקדם יותר לאפר גם אותך?"

שאני אוותר על המאפרת הקבועה של אסף גרניט? "בטח!" עניתי לו, "הכי גל גדות שלי". ואכן בשעה היעודה הגיעה ליבי, פתחה תיבת איפור מלאה מכחולים ואבקות צבעוניות ואיפרה אותי בתנועות עדינות ומיומנות. בדיוק אז הגיע יוסי שטרית, אוחז ארגז ובתוכו סירים וצנצנות, בנו תומר בן השבע צמוד לרגלו ומחייך חיוך מבויש. מהר מאוד זה עבר לו.

אסף הגיע כמה דקות אחרי יוסי, יחד עם שקד, השפית שלו ב'מחניודה', גם הם עמוסי ארגזים, סירים, תבניות, סכינים ומה לא. לבושים מדי עבודה ומצוידים בסט בגדים נוסף לצילומים. אם יש מאפרת, אין שום סיבה להישאר עם סינר מלא כתמי רוטב.

יחסית לגילם הצעיר - אסף בן 42, יוסי בן 43 - אני מכיר את שניהם הרבה שנים. את אסף פגשתי לראשונה כשהיה שף צעיר ואנונימי במסעדת 'אדום' בירושלים. אכלתי שם, היה טוב, הוא התיישב מולי לבקשתי בסוף הארוחה, ביישן, מופנם, מדבר בקול חרישי ונמנע מלהיישיר עיניים. כמה שנים אחר כך הוא הגיע אליי הביתה לשיחת התייעצות. "אני רוצה לפתוח מסעדה ליד שוק מחנה יהודה", סיפר לי, "מסעדת שוק". אמרתי לו ללכת על זה. הגעתי לשם יומיים לפני הפתיחה הרשמית, ובמדור הזה נכתבה הכתבה הראשונה על 'מחניודה'.

את יוסי הכרתי כשעבד כסו־שף במסעדת 'רפאל'. פעם הזמנתי אותו לבשל איתי באחת מתוכניות הבישול שלי. הוא היה נרגש ונבוך מול המצלמה. שניהם בגרו מאז, והיום הם ממש לא נבוכים מול מצלמה. הם מקרינים ביטחון עצמי, נראים מצוין, עושים כושר, מקפידים בלבושם.

שניהם שופטים ב'משחקי השף', אני שופט ב'מאסטר שף'. אנחנו מתחרים על אותה משבצת, אמורים להיות יריבים, אבל שמחים להיפגש לארוחת חג משותפת ומענגת. ממשלת פיוס לאומי? אצלנו זה היה עובר בקלות.

אהרוני וגרניט כבר מתים לטעום את הפירות הממולאים והקוסקוס של שטרית

× × ×

משטחי העבודה במטבח שלי מתמלאים מהר מאוד. המנה הראשונה היא שלי, אבל מבלי לבקש שניהם מתייצבים לעזור לי. "תקצוץ את הכוסברה דק", אני מבקש מיוסי. אסף מתערב: "אם אתה רוצה קצוץ דק מקצועי, תן לי. הוא בקיצוץ לא משהו". שנינו רגילים להומור שלו.

את הכוסברה הקצוצה אני מערבב עם קוביות דג אינטיאס קטנות, מלפפונים, פלפל צ'ילי אדום, בצל ירוק, קליפת ליים מגוררת, מתבל בנדיבות בשמן זית עדין, מיץ רימונים סחוט, מיץ ליים ומעט סירופ מייפל, וכל זה מונח בגבעות קטנות על עיגולים דקיקים של סלק נא שהושרו בתערובת דומה לרוטב.

אנחנו יושבים לשולחן ומרימים לחיים — שרדונה ESSENCE של יקב טפרברג — לארוחה המשותפת שלנו ובתקווה לשנה הבאה שתהיה יותר מוצלחת לכולנו, ואם אפשר בלי קורונה.

למרות הקורונה, לשניהם מצפה הרבה עבודה בזמן הקרוב. "יש לי עסקאות חתומות שאני צריך להוציא לפועל", אומר אסף. "אנחנו פותחים מסעדה בפריז כמו הצמחונית בירושלים וגם מסעדה באמסטרדם בתוך בית מלון. אבל הפרויקט שאני הכי מחכה לו מתוכנן לקיץ הבא - מסעדה בסן טרופה בריבריירה הצרפתית".

ואם יהיה סגר בחגים, אסון?

"לא נורא".

כי מה?

"כי מהסגר הקודם אני יודע שאנחנו יודעים להצטמצם ממש יפה. גם אין לנו חובות. אין לנו הלוואות ואנחנו משלמים לספקים במזומן, לא בשוטף פלוס".

אבל מה יקרה אם המסעדות לא יעבדו עכשיו שבועיים?

"אם לא יעבדו שבועיים, כמו שהיה בסיבוב הקודם, בעלי הנכסים יתחשבו בזה, אנחנו נעבור את הסגר".

גם ליוסי יש תוכניות. "לפני הקורונה תיכננו לפתוח מסעדה חדשה. הייתי בטוח שתוך כמה חודשים כבר תהיה לי מסעדה. זה נמשך כמעט שנה, אבל הנה, סוף־סוף זה קורה. כבר יש תוכנית, כבר התחלנו להתניע, השבוע קיבלתי צילומי הדמיה של המקום ומאוד התרגשתי. אני חייב להגיד שבאופן אישי יצאתי טוב מכל הסיטואציה המשונה הזו, לא נפגעתי יותר מדי. המצב החדש נתן לי זמן להירגע ולהגיד לעצמי, "קח את הזמן, תתכנן את המסעדה כמו שצריך, תחשוב על הכל מלמעלה עד למטה — על סוג האוכל, על מבנה התפריט, על התאמתו למציאות החדשה, על העיצוב, האווירה, על הכל. אני רוצה מסעדה בלי קורונה, לא בא לי לפתוח מסעדה עם אלכוג'ל וכל מיני כאלה".

× × ×

לאסף יש שבע מסעדות בירושלים, ועוד שתיים בפריז ושלוש בלונדון. הפעם האחרונה שביקר במסעדות בחו"ל הייתה לפני חצי שנה. הוא זוכר את התאריך במדויק. “ב־5 במארס בערב היה אמור לבוא למסעדה שלנו בפריז, 'שבור', נציג של מדריך המישלן, לאכול ולהסביר לי מה אני צריך לעשות כדי לקבל כוכב ראשון בשנה הבאה. בצהריים של אותו יום אני יושב עם הצוות שלי ומחליטים סופית מה נבשל לו. מסיימים ועולים על מונית לכיוון המסעדה. ואז אני מקבל טלפון מבר, העוזרת האישית שלי: "'אתה חייב לטוס מיד לארץ. עושים סגר'. תפסנו טיסה של מעכשיו לעכשיו, עליתי על מטוס וזהו. זו הפעם האחרונה שהייתי שם".

איך זה עובד מאז?

"מדברים כל יום. עכשיו אנחנו בעיצומו של תהליך הכנסת תפריטים חדשים. זה מתסכל נורא. עושים ישיבות, מעלים רעיונות. צריך לעשות טסטים, אז הם עושים טסטים בלעדיי. משחקים, משחקים, משחקים, מגיעים לאיזו תוצאה, ואז הטבח מכין את המנה בזמן שאני מסתכל בווידיאו, הוא טועם, ואז מצלחתים. אני יכול להציע, 'אולי תנסה את זה ואת זה?' זה כבר תפריט שלישי שאנחנו יוצרים ככה".

עד הקורונה חיית במטוסים. אמרת שטיסות עבורך זה כמו שמישהו אחר לוקח גט טקסי. איך זה עבד?

"ברמה האישית זה קשוח. שני שלישים מהחודש הייתי בחו"ל. ובגלל שיש לי המון מחויבויות בארץ — ראשית הבן שלי, ליאו, ואחר כך המסעדות והטלוויזיה — זה אף פעם לא קורה ברצף. זה יומיים פה, יום שם, שלושה ימים במקום אחר. זה ממש להתעורר בבוקר ולא לדעת איפה אתה נמצא".

אז לפחות הבעיה הזאת נפתרה מאז הקורונה.

"אחד הדברים שהקורונה גרמה לי להבין, זה שאני אמשיך לעשות מסעדות בחו"ל ואמשיך להתפתח החוצה, אבל זה לא יהיה באותה אינטנסיביות מטורפת כמו שהיה עד עכשיו. לא סתם יש לי שותפים. הנה, עובדה, המסעדות עובדות, האוכל נשאר באותה רמה, ולמרות שאני פה אני מרגיש בשליטה ומרגיש מעורב. אז זה כנראה אפשרי. כשתיגמר הקורונה זה לא יהיה ניתוק פיזי מוחלט כמו עכשיו, אבל מתברר שיכול להיות מצב ביניים".

יוסי: "מן הסתם גם האינטנסיביות שלך תתמקד במקום שבו אתה רוצה לקבל את כוכב המישלן הראשון, אני מניח שזה עדיין צפוי לקרות ב'שבור' בפריז".

אסף: "כן, את הכוכב נקבל שם".

× × ×

שטרית גדל במעלות תרשיחא, למד בישול בצרפת, חזר ארצה ועבד ב'לחם ארז' המקורית, אחר כך נדד בין כמה מסעדות עד שפתח את 'ויולט' במושב אודים. בהמשך הפך לשף של 'קיטשן מרקט', אבל את הפריצה הגדולה עשה ב'משייה', שם כבר אפשר היה לזהות בבירור סגנון קולינרי אישי, ייחודי ומעניין.

לפני כשנה שטרית ושותפיו לקבוצה נפרדו בנסיבות עלומות כששני הצדדים משחררים הצהרות בנוסח "נפרדנו כידידים ומאחלים בהצלחה". "זה עדיין מוזר לי לא לעבוד כל יום", הוא אומר, "בסילבסטר האחרון ישבנו בבית אשתי נעמה ואני עם כוס יין ואמרתי לה, 'את קולטת? סילבסטר ראשון שאני איתך בבית'".

הוא נזכר בתחילת הדרך בתל־אביב. "פחדתי מתל־אביב עד כדי כך שאפילו לא הייתי מסוגל ללכת לקנות סיגריות לבד. זה נראה לי המקום הכי מפחיד בעולם. כשהגעתי לעבוד אצל ארז קומרובסקי הוא הכניס אותי למקרר, סגר את הדלת ואמר לי, 'כאן זה לא הגליל. כאן אין את עץ התאנה ועץ הזית. כאן אנשים עם מרפקים ינגחו בך חזק. תיזהר'. למחרת הוא הציע לי להיות הסו־שף שלו. זה רק גרם לי לפחד יותר. ממש. פחד מוות".

אסף מכין את המנה הבאה. הוא הביא תבנית ענקית מלאה בגראטן תפוחי אדמה, שורש סלרי וארטישוק ירושלמי וחותך ממנה עיגול גדול. על הגראטן הוא מניח שלוש תלוליות נאות של תבשיל מנגולד חמצמץ ונהדר ("חמוט" — השם הירושלמי למנה שמקורה במטבח הסורי), ועל זה פילה של דג לברק שנצרב בדייקנות. על כל דג הוא זולף קרם גבינת פטה קטיפתי ונהדר ואם זה לא מספיק, מוסיף גם מטבוחה חלקה ונהדרת ומפזר מעל הכל צלפים מיובשים מטוגנים עד פריכות. זו מנה נהדרת, שילוב עז והרמוני של טעמים מדויקים שמקור ההשראה המקומי שלהם לא מוטל בספק.

המטבוחה לבד מתבשלת ארבע שעות. גראטן עם פילה לברק

במסעדות בחו"ל המטבח שלך מוגדר כמטבח ישראלי?

"כן. חד־משמעית. אנחנו אפילו קוראים לזה 'מטבח ירושלמי'".

ואתה יוסי ידוע כמבשר של אוכל מרוקאי חדש.

"התהליך שעבר עליי משותף להרבה מהשפים מהדור שלנו. אני עדיין שומר על האסתטיקה הקלאסית בבישול שלי, אבל עושה אוכל שמתקשר למטבח השורשי שלנו. לכולנו לוקח זמן להתחבר לשורשים שלנו, להבין ולהפנים אותם, ולתת להם פרשנות אישית".

אסף: "בסופו של דבר, הבישול שלנו הוא סך כל החוויות שעברנו בחיים. גם כשאני מבשל פתיתים בלונדון או פריז יש לזה רפרנס, כי זה באמת מה שאכלתי כילד".

יוסי: "כשאני מספר בחו"ל שאני נשוי לאישה חצי פולנייה חצי גרמנייה ובמשפחה שלה אוכלים בראש השנה כך וכך, ובנוסף אמא שלי מגניבה לי את האוכל המרוקאי שלנו — זה נשמע לאירופאים הדבר הכי מוזר בעולם. קשה להם להבין איך עובד כור ההיתוך הזה".

יוסי ניגש להכין את המנה העיקרית, פירות יבשים ממולאים בשר על קוסקוס. על מגש גדול יפה הוא פיזר באווריריות קוסקוס זהוב ומשיי, יצר במרכז הערימה גומה רחבה והניח בתוכה בסדר מופתי את הפירות היבשים הממולאים בשר ותבלינים ריחניים. רוטב כהה, ארומטי ומתקתק השלים את המנה. אחרי עוד כוסית יין, אנחנו מוצאים את עצמנו נמרחים על הכיסאות.

× × ×

אנחנו מדברים על הפרסום שהופך בשנים האחרונות שפים לרוקסטארים, עד כמה זה משפיע על האוכל שאנחנו מבשלים ומה זה עושה לנשמה. "שנתיים־שלוש אחרי ש'תפוח זהב' נפתחה וכבר הייתי בטלוויזיה ובעיתונים, אני זוכר בבירור את הרגע, שבו הבנתי באופן ברור שמתחיל לעלות לי השתן לראש", אני מספר להם. "זה הבהיל אותי. המזל הגדול שלי שהייתי מודע לזה בזמן אמת ואמרתי לעצמי שאני חייב להיפטר מזה לפני שיהיה מאוחר. ואני מאמין שהצלחתי, אבל אני גם יודע שזה יכול לקרות מבלי שבכלל נבין או נזהה את זה בזמן אמת".

יוסי נותן בי מבט ארוך. "וואי, איזה מדהים שאתה מציף את זה. אין ספק שהטלוויזיה הייתה המקפצה הגדולה בחיים המקצועיים שלי", הוא מאשר. "זה גם עשה לי הרבה טלטלות של חוסר שקט בהתחלה. אני זוכר שבעונה הראשונה של התוכנית, אחרי שסיימנו את האודישנים, נסענו לאילת נעמה ואני. בחמש בבוקר קמתי מרוב סיוטים ופחדים, ממש התקף חרדה. כתבתי לבמאי התוכנית הודעה שאני בהיסטריה גמורה. הוא התקשר אליי מיד, שבת בבוקר. מה קרה? אני בוכה לו בטלפון שאני לא רוצה לבוא לצילומים ביום ראשון. כולי בפחד. הוא הרגיע אותי. למחרת הוא לקח אותי לחדר העריכה, הראה לי איך זה נראה וזה קצת הרגיע אותי. עם הזמן למדתי שאני לא צריך לשחק איזה משחק. אני יכול להיות אני, וזה עובד. מצד שני, ברור שכל האהדה הזאת משנה אותך, עושה משהו לביטחון העצמי שלך".

אז איך מונעים את זה שהביטחון העצמי לא יעלה לראש?

"היום אני יודע לווסת את זה, אבל עדיין, בכל פעם שאני נוסע באיילון ורואה את עצמי מרוח בענק על שלט חוצות, זה מבהיל. בכל פעם שזה פוגש אותי מחדש, אני פותח את הטלפון, מסתכל על התמונות של הילדים שלי, מזכיר לעצמי שהדבר הכי חשוב זה לשמור את הבית יציב וזה משאיר אותי מחובר למציאות. אבל ברור שכשאתה מקבל את האהדה הענקית הזאת וברחוב אתה מלך וכולם רוצים להצטלם איתך, זה יוצר מעין שיכרון גבהים. אתה מתמכר לזה, וצריך לדעת להסתדר עם זה מבלי לאבד פרופורציות. וחוץ מזה, בהתחלה חששתי כל הזמן שישוו אותי למאיר אדוני".

מה שמוביל באופן ישיר לשאלה: למה בעצם מאיר אדוני עזב את התוכנית?

"הופה, עלית על נקודה רגישה".

אסף צוחק ואומר: "הוא הרגיז אותי".

רבתם?

"אני לא יודע אם אפשר לקרוא לזה רבנו. זה פשוט לא עבד טוב יחד. זה קורה לפעמים".

אסף, לך היו התקפי חרדה?

"לא”.

אף פעם?

"לא. אולי אני בן אדם טיפש מדי מכדי שיהיו לי התקפי חרדה".

אני זוכר אותך בהתחלה, היית בחור די ביישן וסגור.

"אני עדיין בחור ביישן וסגור".

בטלוויזיה אתה לא נראה ביישן. ההפך.

"הטלוויזיה היא העבודה שלי. יש לי תפקיד לעשות ואני שחקן טוב. באחד על אחד אני עדיין כמו שהייתי. עם אנשים שאני לא מכיר או כאלה שלא נוח לי איתם, אני עדיין ביישן וסגור. אבל למדתי להרגיע את עצמי בכל מיני סיטואציות".

במציאות אתה מתעצבן פחות מאשר בטלוויזיה?

"כן. כן. אין ספק שהטלוויזיה הזניקה אותי קדימה ובמקביל גם העסקים גדלו מהר. היום אני יכול לפגוש טבח באחת המסעדות שלי רק אחת לחודשיים, יכול להיות מצב שמישהו התחיל לעבוד ועוד לא פגש אותי. הוא לא יודע מי אני. בשבילו אני הדמות המפחידה מהטלוויזיה. אני צריך להיות אובר־נחמד כדי שהוא יצליח לתפקד, יצליח לבשל כמו שצריך".

איך אתה עושה את זה?

"אני בודק את עצמי כל הזמן. בחוויה הפרטית שלי אני עדיין לא מרגיש ראוי ובגלל זה אני בכזה דרייב. אני יודע לנתח באופן סופר־אובייקטיבי את המציאות שבה אני מצליח ואהוב, אבל בחוויה הפרטית שלי, עם עצמי, במיטה, אני מרגיש ממש לא ראוי. בעבודה אני עושה את מה שאני צריך לעשות, יודע לנתח את כל אלף הפרמטרים שצריך להכניס לפעולה כדי שהדבר יעבוד. בסוף, כשנגמר, יש את הקאט. היו שנים שזה היה מכניס אותי לדיכאון".

אני עובר להכנת המנה האחרונה לערב, עיגול גדול של מרנג, עליו שכבה עבה של קרם לימון ומרווה ועל זה תאנים צלויות עם פירות אדומים ועלי נענע טריים.

"אני עושה המון כושר", מנדב אסף, "כל יום, שלוש שעות. שעה אחת אימון כוח, משקולות וכל מיני, שעה אחת אני מתאגרף ושעה אחת אני עושה פילאטיס. כל יום".

יוסי: "ואני עושה קרוספיט. כבר הרבה שנים ככה". הוא שולף את הטלפון ומראה לי שתי גרסאות של עצמו, לפני ואחרי, אחת שמנמנה מלפני כמה שנים ואחת חטובה ודקה מהזמן האחרון. ההבדל בהחלט ניכר. מה שבטוח, שניהם יורידו את הקלוריות העודפות מחר באימון.

טרטר דג ים עם סלק ורימונים

החומרים הדרושים:

500 גרם פילה דק ים טרי, ללא אדרות ועור

3 מלפפונים טריים

2 בצלי שאלוט קצוצים דק

פלפל צ'ילי אדום קצוץ דק

2 כפיות ג'ינג'ר מגורר דק

3 בצלים ירוקים קצוצים דק

1/2 כוס כוסברה קצוצה דק

קליפה מגוררת מלימון אחד

מלח ים, פלפל שחור גרוס

3 סלקים בינוניים קלופים

4 כפות עירית קצוצה דק

לרוטב:

1/3 כוס שמן זית

1/3 כוס מיץ רימונים סחוט

1/4 כוס מיץ לימון

2 כפות סירופ מייפל

2 כפיות ג'ינג'ר מגורר דק

מלח, פלפל גרוס

אופן ההכנה:

1. פורסים את הסלקים לפרוסות רוחב דקיקות (מנדולינה תעזור פה מאוד).

2. מערבבים את חומרי הרוטב לתערובת אחידה. מניחים את פרוסות הסלק בכלי רחב, יוצקים עליו את הרוטב, מערבבים היטב ומשהים שעה לפחות.

3. חותכים את הדג והמלפפונים לקוביות קטנות ושמים בקערה. מוסיפים את כל שאר החומרים.

4. מסננים את פרוסות הסלק היטב. את הרוטב יוצקים לקערת הדג, מערבבים, טועמים ומתקנים תיבול.

5. פורסים את פרוסות הסלק בצורה נאה על צלחת, מניחים על הסלק תלוליות קטנות של טרטר דג, מפזרים מעל עירית קצוצה ומגישים.

טרי־טרי. טרטר דג עם סלק ורימונים

פירות יבשים ממולאים בשר

החומרים הדרושים:

30 משמשים יבשים גדולים

15 תאנים מיובשות גדולות

10 שזיפים מיובשים גדולים, ללא החרצן

למילוי:

500 גרם בשר טחון

1 בצל קטן קצוץ

חופן פטרוזיליה קצוצה

1 כף בהרט

1 כפית קינמון

1 כפית זרעי ינסון

מלח, פלפל גרוס

לרוטב:

3 כפות שמן זית

2 בצלים פרוסים

4 כפות רכז רימונים

2 כפות סילאן

1 כפית בהרט

1 כפית קינמון

1 כפית זרעי ינסון

מלח, פלפל גרוס

כ־3 ו־1/2 כוסות מים

אופן ההכנה:

1. מערבבים את חומרי המילוי לתערובת אחידה.

2. עושים חתך בכל פרי, מרחיבים את החתך בעדינות בעזרת האצבעות וממלאים כל פרי בתערובת.

3. מכינים את הרוטב: שמים את השמן בסיר רחב ומטגנים בו את הבצל עד שהוא רך. מוסיפים את שאר החומרים, מביאים לרתיחה ומבשלים יחד כ־10 דקות. מסננים מהבצל.

4. מסדרים את הפירות הממולאים בכלי עגול בצפיפות, יוצקים את הרוטב כדי כיסוי, מכסים בנייר כסף ואופים בחום של 180 מעלות כ־45 דקות. מוציאים את נייר הכסף וממשיכים לאפות עוד כרבע שעה.

מרנג עם קרם לימון ומרווה, תאנים צלויות ופירות אדומים

החומרים למרנג:

5 חלבונים

3/4 כוס סוכר

2 כפות קורנפלור

1 כפית תמצית וניל

קליפה מגוררת מלימון אחד

אופן ההכנה:

1. שמים את החלבונים בקערת המיקסר, מתחילים להקציף, מוסיפים לאט ובהדרגה את הסוכר עד שמתקבל קצף יציב ומבריק. מוסיפים את הקורנפלור, הווניל וקליפת הלימון, נותנים ערבוב אחרון.

2. מרפדים תבנית תנור בנייר אפייה, משרטטים עליו עיגול בקוטר של כ־24 ס"מ. עורמים את הקצף עם כף לעיגול.

3. אופים בחום של 100 מעלות כ־4 שעות עד שהמרנג קשה.

לקרם הלימון:

4 חלמונים

2 ביצים שלמות

1/3 כוס מיץ ליים או לימון סחוט טרי

קליפה מגוררת מליים או לימון

3/4 מכל שמנת מתוקה

6 עלי מרווה

אופן ההכנה:

1. טורפים את הביצים והסוכר בקערה כמה דקות עד שהתערובת תפוחה ובהירה. מוסיפים את המרווה, המיץ וקליפת הלימון וטורפים מעל סיר אדים רצוף כ־6־7 דקות עד שהתערובת מסמיכה יפה. מוציאים את עלי המרווה ומקררים במקרר לגמרי.

2. מקציפים את השמנת לקצפת יציבה. מערבבים אותה בעדינות עם הקרם. מקררים.

לתאנים הצלויות:

8 תאנים בשלות חתוכות לרבעים

40 גרם חמאה מומסת

מעט סוכר

אופן ההכנה:

1. שמים את רבעי התאנים על תבנית התנור מרופדת בנייר אפייה. מורחים במעט חמאה מומסת ומפזרים מעט סוכר.

2. צולים מתחת לגריל הביתי כמה דקות.

עוד צריך:

1 קופסת פטל

1 קופסת אוכמניות

חופן עלי נענע טריים

הרכבת המנה:

1. מורחים את קרם הלימון־מרווה על המרנג. מסדרים סביב את התאנים הצלויות. מפזרים מעל את האוכמניות, הפטל ועלי הנענע ומגישים.

יש גם תאנים. מרנג, קרם לימון ופירות אדומים