פנתר שחור לנצח
הוליווד הרכינה ראש השבוע עם מותו ממחלת הסרטן של צ'דוויק בוזמן בגיל 43. איילה אור־אל, שראיינה אותו לאחרונה עבור "24 שעות", חוזרת אל הכוכב שפרץ את תקרת הזכוכית כשגילם לראשונה על המסכים גיבור־על שחור. אבל גם העובדה שהפך לדמות מעוררת השראה עבור מיליוני שחורים באמריקה לא מנעה ממנו לחוות גזענות על גופו. "הרבה פעמים שוטרים עצרו אותי רק בגלל שנהגתי במכונית יקרה", סיפר בכנות. "זה קרה לי גם אחרי שהתפרסמתי והיה יכול להסתיים בצורה מטורפת"
בנובמבר האחרון ישבתי מול צ'דוויק בוזמן לראיון על סרטו החדש "21 גשרים", שבו גילם שוטר במשטרת ניו־יורק. בוזמן, שכבר אז התמודד עם סרטן המעי הגס, לא נראה חולה. לא הייתה לי, או לאף אחד סביבו, סיבה לחשוד. אך תוך חודשים ספורים, באפריל 2020, התחילו מעריציו לחשוש שמשהו לא בסדר עם כוכב "הפנתר השחור". בוזמן העלה סרטון לאינסטגרם שבו הוא נראה רזה מאוד וחלש, שונה כל כך מהדמות השרירית המזוהה איתו ככוכב מארוול. "אני מקווה שאתה בסדר", כתב מעריץ אחד. אחר התחנן: "בבקשה תגיד לנו שאתה בריא". צ'דוויק לא ענה. השבוע הלך לעולמו, והוא עדיין לא בן 44.
אין הרבה שחקנים הוליוודיים שמותם מביא נשיאים לשאת להם הספד. אבל מותו בטרם עת של בוזמן גרם לנשיא לשעבר ברק אובמה לכתוב: "להיות צעיר, מוכשר ושחור, להשתמש בכוח הזה על מנת להעניק להם גיבורים, לשאת עיניהם אליהם ולעשות כל זאת בעודו בכאב — איזה שימוש בחיים".
גם המועמד לנשיאות ג'ו ביידן צייץ בטוויטר על הדוגמה שהעניק בוזמן למיליוני צעירים שחורים ברחבי אמריקה: "הכוח האמיתי של צ'דוויק היה גדול יותר מכל מה שראינו על המסך. מהפנתר השחור לג'קי רובינסון. הוא היה השראה לדורות והראה להם שהם יכולים להיות כל מה שהם רוצים — גם גיבורי־על".
יחסים מורכבים
בוזמן הקפיד לשמור על מחלתו בסוד. יכול להיות שחשש שבמאים ומפיקים לא ירצו לעבוד איתו אם יידעו שהוא חולה, במיוחד אם התפקידים שהוא היה אמור לגלם דרשו כושר פיזי. כזה גם היה הסרט "21 גשרים" שבו כיכב לצידה של סיינה מילר. בוזמן גילם בלש ניו־יורקי החושף קונספירציה במהלך מצוד אחר שני פושעים שרצחו שוטרים. הסרט כלל מרדפים, יריות ומכיוון שהוא צולם בעיקר בלילות, בוזמן גם לא ממש ישן כמו שצריך. כל אותו הזמן, המשיך לקבל טיפולים, להיאבק במחלה הקשה ולהתייצב בזמן לצילומים. הוא צילם עוד שני סרטים, האחד, "הזהב של נורמן" של ספייק לי, יצא ביוני בנטפליקס. בשנה הקרובה יצא סרט נוסף בכיכובו, Ma Rainey’s Black Bottom.
לא פשוט להצליח בהוליווד, ועוד כגיבור־על. צחוק הגורל הוא שבמקביל ליציאת הסרט "קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים", שבו הופיע לראשונה כפנתר השחור, הוא גם אובחן כחולה סרטן. שנתיים אחרי יצא "הפנתר השחור", הסרט הראשון של מארוול שהציב במרכזו גיבור־על שחור. במאי 2022 היה צפוי לצאת סרט ההמשך, וכעת לא ברור מי ימלא את מקומו של בוזמן.
הראיון האחרון שערכתי עם בוזמן התקיים אמנם לפני המהומות שהתחוללו באמריקה בעקבות הריגתו של ג'ורג' פלויד על ידי שוטר במיניאפוליס, אבל לקהילה השחורה תמיד היו יחסים מורכבים עם המשטרה. חלק מהדברים שאמר לי בוזמן נשמעים היום אקטואלים יותר מתמיד. כמי שייצג דמות של שחור ששוברת את תקרת הזכוכית,
הסתקרנתי לדעת איך בוזמן הרגיש בדמותו של בלש במשטרת ניו־יורק, לא מהדמויות החביבות במיוחד על הקהילה השחורה.
"את יודעת, היו לי יחסים מסוימים עם שוטרים שלא היו בהכרח טובים", סיפר בכנות. "הרבה פעמים שוטרים עצרו אותי ללא סיבה רק משום שנהגתי במכונית יקרה והם לא הבינו מה יש לבחור כמוני לחפש במכונית כזאת. זה קרה לי עם ארבע או חמש מכוניות, וגם אחרי שהתפרסמתי. הם מסתכלים עליך וחושבים, מה אתה נוהג במכונית כזאת? במה אתה עובד? אולי גנבת אותה? הו, הדברים האלו קרו לי מספר פעמים".
מתי הייתה הפעם האחרונה שזה קרה?
"לפני שבועיים הייתה הפעם האחרונה ששוטר הטריד אותי".
הוא זיהה אותך?
"כן. זה היה מין: למה אני מכיר אותך? הו גבר, אתה נראה שונה במציאות".
שאלת אותו למה בכלל הוא עצר אותך?
"את יודעת מה? אין לי זמן להתווכח עם אנשים כאלו. לא הייתי עצבני או מפוחד אבל זה מכיוון שאני נמצא במקום שבו אני נמצא היום. לא שמשהו מטורף לא יכול לקרות. אני מבין שאנשים עושים את העבודה שלהם, ואני לא אדם ששונא שוטרים או משהו כזה, אני שמח שיש שוטרים שעושים את העבודה שלהם. אבל יש מקרים שלא צריכים לקרות, שוטרים שמנצלים את הכוח שלהם לרעה. אפילו בקולג' שבו למדתי, אחד מהסטודנטים שם נהרג על ידי שוטר וכולנו יצאנו להפגין נגדו. יש לנו היסטוריה שלמה עם הנושא הזה וגם לי באופן אישי יש סוג של יחסי אהבה־שנאה".
אבל למרות זאת בוזמן לא הונע משנאה, וניסה בעבודה על הסרט ללמוד מה עובר גם על הצד השני. "נכנסתי לתפקיד מנקודת המחשבה של מי הם באמת השוטרים, וככל שלמדתי עליהם יותר, כך הבנתי אותם יותר. חיבבתי את השוטר לשעבר שהתאמנתי איתו בשימוש וירי בנשק, ובין אימון לאימון התיידדנו. הוא אפילו בא למסיבת יום ההולדת שלי בשנה שעברה. הרגשתי שהבלשים שעבדנו איתם בניו־יורק במהלך העבודה על הסרט, נתנו לי הצצה למציאות חייהם. איך זה להיות באמת שוטר. התחלתי להבין למה הם אוהבים לבלות שלושה לילות ברציפות ברדיפה אחרי מישהו ומה מניע אותם. התפקיד נתן לי הזדמנות לראות איך שוטרים רואים את העולם כשהם נמצאים במצב של עימות עם מישהו. הם רואים את הכל מבעד לקנה הרובה. כל טעות קטנה יכולה לעלות בחייהם. הבעיה היא שכשאתה מסתכל על העולם מבעד לקנה האקדח, אתה רואה דברים בצורה מסוימת וטעויות יכולות לקרות".
נשמע שאתה מנסה להבין אותם.
"תראי, אני מבין שהאקדח הוא מה שמגן עליהם. אני יכול גם לטעון טיעונים נגד ולערוך על כך דיון שלם לכאן ולכאן. מה שצריך לקרות הוא שאנו צריכים לחשוב מה צריך להשתנות מהבחינה הפסיכולוגית עבורם כדי שהם ישתמשו באקדח בצורה חכמה ושקולה. זה משהו שלא הבנתי אותו קודם לכן, לפני שגילמתי את הדמות הזאת. הסתכלתי על זה כמו: היי, למה הוא לא ראה מה קרה, למה הוא ירה? העניין שהוא לא היה יכול לראות את זה כי הוא עמד מאחורי האקדח והראייה משם היא מוגבלת".
דנזל וושינגטון תמך
בוזמן נולד ב־1976 בדרום־קרוליינה למשפחה נוצרית שנהגה לבקר בכנסייה מדי יום ראשון. אביו עובד במפעל לטקסטיל והיה בעל עסק לריפוד ואמו אחות. הוא למד משחק ובימוי באוניברסיטת הווארד בוושינגטון. אחת המורות שלו הייתה פליסיה ראשאד (שגילמה את אשתו של ביל קוסבי בסדרת הטלוויזיה המצליחה), שהפכה לגם מנטורית שלו. היא גם זו שעזרה לו לגייס כספים כך שהוא וחבריו יוכלו ללמוד באקדמיה למשחק בלונדון. אחד התורמים הנדיבים היה השחקן דנזל וושינגטון.
בחזרה בארה"ב, הוא קיבל תפקידים קטנים בסדרות טלוויזיה כמו חוק וסדר, סי־אס־איי: ניו־יורק ואי־אר. הפריצה הגדולה שלו על מסך הקולנוע הייתה בשנת 2013, אז גילם את כוכב הבייסבול ג'קי רובינסון — השחור הראשון ששיחק בליגה המקצוענית בארה"ב. יש בתפקיד הזה משהו סמלי כמובן, כי כמו רובינסון גם בוזמן היה פורץ דרך כשהפך לכוכב השחור הראשון בסרט קומיקס. במקביל לפריצה הגדולה, אובחן כחולה בסרטן המעי הגס.
גילמת הרבה תפקידים אייקוניים בקריירה שלך, דמויות גדולות מהחיים. מי הגיבור שלך?
"גדלתי כשההורים הם הגיבורים שלי. אני חושב שאתה תמיד מסתכל עליהם ככה, זה כמעט מובן מאליו. כשאני חושב על אבי היום, אני עדיין רואה גיבור. האחים הגדולים שלי גם היו תמיד הגיבורים שלי בילדותי, תמיד רציתי להיות כמותם. אני לא יודע אם הם היו מקריבים משהו בשבילי (צוחק) אבל תמיד הסתכלתי עליהם בצורה הזאת. מוחמד עלי הוא קרוב לוודאי האדם המפורסם שאני מסתכל עליו כגיבור".
ההורים שלך הקריבו הרבה בשבילך?
"כן, חשבתי על זה בדיוק אתמול. חשבתי על כך שאיפה ואיך שאנו חיים נקבע על ידי ההורים שלנו. סבא שלי הוריש לאבי אדמה באזור שבו גרנו, אבל אבי החליט לוותר ולא לקחת את האדמה ולהישאר שם, כי הוא רצה שנלך לבתי ספר טובים יותר. וזו הייתה הקרבה מצידו מכיוון שהאדמה הזאת הייתה צריכה להיות שלו, ובסוף מישהו אחר במשפחה קיבל אותה. אמא שלי גם הקריבה עבורנו הרבה. היא תמיד הייתה חכמה. אחות במקצועה, אבל חכמה כמו רופאה. היית יכולה ללכת אליה עם איזו בעיה רפואית והיא הייתה אומרת לך ממה את סובלת. קרוב לוודאי שהיא הייתה יכולה להיות רופאה אבל לא היה מספיק זמן ומקום כדי שהיא גם תלמד וגם תגדל אותנו. היא לא הצליחה להגשים את השאיפות שלה כי היא הקריבה אותן עבורנו". •
לפנייה לכתב/ת 
