קרב חייה, קרב חייו

היה רגע אחד במהלך השנתיים שבהם הוא מלווה את רעייתו מירית במלחמתה נגד הסרטן שבו דידי הררי איבד את שלוותו. זה קרה לפני כמה שבועות. על מירית עברו שבועיים מאוד קשים, עם אשפוזים, קבלת מנות דם. "זה הגיע למצב שבו היא רצתה לעשות שיחות סיכום עם הבנות".

קשה.

"באותו יום היא הייתה במצב לא טוב ממש. ההמוגלובין צנח, היה דימום פנימי, והיא די ויתרה".

על מה?

"על הכל, אמרה שנמאס לה להמשיך ככה, ויתרה. רצתה באמת לדבר עם הבנות, לכתוב מכתבים, ביקשה להכין את 'צבר', החברה שבאה אליך הביתה ומרפדת לך את הסוף עם משככי כאבים ונוזלים. מירית אמרה בפירוש שהיא לא רוצה ללכת יותר לבית החולים".

עצוב.

"אני השתוללתי ממש, אמרתי לה: מירית, אני מבין אותך אבל את לא שם, לא במקום של הסוף, לא הגעת למקום שבו אין מה לעשות. כעסתי עליה, אמרתי לה שחייבים לנסות והבטחתי לה שאם נגיע לבית החולים והם יגידו שאין מה לעשות, אני מחזיר אותה הביתה לטיפול של צבר, כמו שהיא רוצה. וכל הזמן הזה אני אומר לה שלא תוותר, שיש עדיין מה לעשות. מירית ראתה שאני מאוד נסער ואמרה לי, 'אוקיי, אם חשוב לך תזמין אמבולנס'. מיד הזמנו טיפול נמרץ שהטיס אותה לאיכילוב. היא קיבלה שלוש מנות דם בלחץ מהיר ואחרי כמה ימים הצליחו לייצב את המצב שלה. מירית התחילה לשמוח מחדש".

אז בעצם משכת אותה מהבור באותו יום.

"כן, אני לא מכיר דרך אחרת. לא הייתי יודע להתנהג אחרת עם מישהו שאתה אוהב, אלא להילחם עליו בכל שנייה. זה היה רגע קשה, אבל הייתי נסער מאוד לראות את מירית ככה, ובעיקר אמרתי לה שזה לא נכון מה שהיא עושה, שיש לה למה לחיות עוד, שהיא לא במצב של סוף, שאפשר לטפל".

דידי הצליח לשכנע את מירית. כעבור זמן קצר ליוו שניהם את בתם אבישג לחופתה. "מירית צעדה, כולם היו עם דמעות בעיניים וכל כך חיזקו אותה. ובדיוק גם הייתה שקיעה. כל התפאורה מסביב — הנוף, האנשים האהובים — עשתה לי צמרמורת.

הייתם במתח שתספיקו, מבחינת הבריאות של מירית?

"כן, חד־משמעית, גם שנספיק וגם שהיא תהיה במצב שתוכל לא רק להיות בחתונה אלא ליהנות, לבלות בה. כי המצב מאוד נזיל והמחלה הזו היא כמובן לא צפויה מרגע לרגע. לפני החתונה הפרופסור אמר 'תגיעו לבית החולים, נפטם אותה בסטרואידים ובמנות דם ובכל מה שצריך'. ממילא מירית, בבסיס שלה, היא אישה מאוד חזקה. רקדה כל הלילה וקפצה לבריכה עם כולם".

כשהוא נשאל עד כמה המחשבות על המוות נוכחות בביתם, משיב הררי: "הבנות לא כל כך רוצות לדבר על זה. מירית היא זו שמעלה את זה מדי פעם. אם יש משהו שמירית הכניסה אלינו חזק זה את המושג של לחיות כאן ועכשיו, את ההווה, לא לחשוב על מה יהיה בעתיד וגם לא להישען בנוסטלגיה על העבר. מירית היא אישה חזקה ואופטימית, לא פוחדת מכלום".