הציוץ הפתאומי של הנסיך עלי, אחיו למחצה של עבדאללה מלך ירדן, בישר על פתיחת מלחמה קרה. באמצע השבוע שעבר הוא ציטט מאמר של הפרופסור אבי שליים, ישראלי לשעבר המתגורר בבריטניה וחבר באסכולת "ההיסטוריונים החדשים" הביקורתית כלפי ישראל, תחת הכותרת "השלום בין ישראל לאיחוד האמירויות – צעד חיובי או כניעה?" מעל לכותרת המאמר הוסיף הנסיך תמונה של שליט האמירויות בפועל, יורש העצר מוחמד בן זאיד, שעליה מתנוססת הכתובת "בוגד".
עוד באותו הערב, הציוץ נמחק בהוראת המלך עבדאללה. למרות שירדן לקחה את הצד של הפלסטינים, ולא בירכה על המהלך ההיסטורי בין ירושלים לאבו־דאבי, הציוץ עורר תרעומת: בן זאיד, כך נשבעו יודעי הדבר, טילפן בעצמו לארמון המלוכה בעמאן, להזהיר שרבע מיליון העובדים הירדנים בנסיכויות עלולים להיות מסולקים מיד. המלך עבדאללה הבטיח לטפל בציוץ, וגם להפסיק לאלתר את הפגנות ההזדהות עם הנסיך עלי שהחלו לצוץ ברחובות הממלכה הקטנה. מי שיחפש עכשיו את הציוץ מחולל הסערה שנמחק, יוכל למצוא אותו בקלות בעיתונים הערביים ששמחים לאידה של ירדן.
זה לא נגמר שם: למחרת התפרסמה ב"אל־ערבי אל־ג'דיד", היוצא בלונדון, קריקטורה פרי מכחולו של הקריקטוריסט הירדני המפורסם עימאד חג'אג'. כאן נראה יורש העצר בן זאיד, שפניו גלויים, סופג יריקה על הלחי מיונת השלום הישראלית. על הלחי צוירה הכתובת מטוסי אף־35, להזכיר לקוראי העיתון את עסקת המטוסים שאבו־דאבי מעוניינת לבצע עם ארצות־הברית. לאמור: נתניהו המתחפש ליונת שלום יורק על בן זאיד, גם בעניין המטוסים.
חלפו שעות ספורות בלבד, וכשהגיע חג'אג' לביתו בעמאן, המתינו לו שם קציני צבא, העלו אותו למכוניתם, ולקחו אותו לבית הסוהר אל־בלקא. "היה לי קשה מאוד בכלא", סיפר חג'אג' בתרעומת גלויה למקורביו אחרי שחרורו. "זאת הפעם הראשונה שמכניסים אותי למאסר בגלל קריקטורה. אמנם זכיתי ליחס טוב מצד האסירים, אבל חוויתי בושה גדולה".
אפשר להבין את גודל ההפתעה: חג'אג' מכיר היטב את המלך, ונפגש איתו עשרות פעמים. "הוא בחור מקסים, פתוח, נבון מאוד ורגיש", מעיד עליו חברו הוותיק סלאמה ניעמת. "לא היה צריך לזרוק אותו לכלא, אבל הוא גם היה צריך לחשוב פעמיים לפני שהוא מפרסם קריקטורה כזאת, בגלל השלכותיה". העיתונאי דאוד כותאב משמיע בפנינו דעה שונה: "כל מי שעוקב אחריו יודע מה זאת קריקטורה פוליטית. זאת זכותו של כל אמן, ואני לא מתפלא על התגובות הנזעמות, בעדו, בעמאן".
יומיים אחרי המעצר הדרמטי יצאה חבורה גדולה של עיתונאים ירדנים להפגין מול משרדי ההסברה והפנים. יושב ראש אגודת העיתונאים הירדנית הציע להפקיד סכום כסף, ככל שיידרש, עבור שחרורו בערבות של חג'אג'. שר הפנים סירב. העיתונאים המשיכו למחות בקולי קולות. "מצד אחד, ירדן הלכה עם אבו־מאזן וניתקה כמעט לחלוטין את היחסים עם ישראל", מסביר לנו איש האקדמיה ראתב מחאמיד. "מצד שני, המלך נותן הוראה לעצור קריקטוריסט שביטא בדיוק את מה שחושבים ברחוב הירדני. זה נראה רע, כאילו ירדן תומכת במהלך של נתניהו".
יש עוד צד לסיפור: הקריקטורה של חג'אג', הנחשב כיום לגדול ציירי הקריקטורות בעולם הערבי, התפרסמה ב"אל־ערבי אל־ג'דיד" שאותו ייסד חבר הכנסת לשעבר עזמי בשארה. מאז סילוקו־בריחתו מישראל ב־2007, וגם מירדן עוד באותה השנה, מתגורר בשארה בדוחא בירת קטאר. שם הוא מנהל מכון מחקר ושני עיתונים ערביים רבי־תפוצה: "אל־קודס אל־ערבי" ו"אל־ערבי אל־ג'דיד". "זה נראה", מסביר לי מחאמיד מעמאן ,"כאילו הקריקטורה נהגתה והוזמנה בידי האמיר של קטאר, השיח' תמים, יריבו המושבע של שליט האמירויות. אני מאמין שבשארה הגה את הרעיון שמאחורי הקריקטורה, בשמו של השליט מקטאר, כדי לתת מכה לכל האמירויות שמצפצפות על קטאר. בזה הוא הצליח. ואני גם משוכנע שבשארה לא חשש לגורלו של הקריקטוריסט. הוא ידע שיסבול קצת בכלא, ישחררו אותו, והוא יהפוך מיד לגיבור מקומי. אחרי הכל, זה בדיוק מה שקרה".
חמישה ימים ולילות ישב חג'אג' בן ה־53 בבית הסוהר. ביום ראשון השבוע שוחרר במפתיע, בלי שהועמד לדין. "בקרוב נביא אותך לבית משפט אזרחי", נמסר לו. הצבא, מתברר, סירב לנהל נגדו את התיק על "העכרת הרוחות". חג'אג' מצידו מיהר להודות "לכל מי שהביעו רגשי הזדהות ואחווה". בביתו התראיין לערוץ "אל־ג'זירה" של קטאר, ולעיתוניו של בשארה. התקשורת בירדן לא פירסמה אף מילה על הפרשה.
הנסיכה וההתשה
היחסים בין ירדן לאמירויות "דורכים על הקצה", מסביר לנו קצין בכיר לשעבר בצבא ירדן. "באמירויות נהגו בנו בנדיבות וסייעו למלך עבדאללה בכספים. גם התירו מעבר נוח מאוד לירדנים שחיפשו עבודה בכל המקצועות: מרצים באקדמיה, רופאים, מהנדסים ונותני שירותים". לפני שנתיים החלו הבעיות, ולא במקרה, כשהחל להיווצר קרע בארמון שליט דובאי מוחמד בן ראשד, עם רעייתו, הנסיכה הירדנית הייא – אחותו למחצה של עבדאללה. היא ברחה ממנו לפני קצת יותר משנה עם ילדיה ללונדון בפרשה שמסעירה את העולם הערבי.
עד אז, נראתה ירדן לאמירתים כאח במצוקה כלכלית, ובדרכם, האמירתים נטו לעזור. בן ראשד החליט לא לפגוע במצבם של הירדנים באמירויות שטופחו בידי הנסיכה. הם נשארו לעבוד גם אחרי שעזבה אותו, אבל אין ספק שהפרשה העכירה את האווירה.
בינתיים, גם בירדן אפשר לראות כיצד סכסוכים בין בני משפחת המלוכה הופכים לבעלי השלכות פוליטיות. בעיקר היחסים בין הנסיך עלי לאחיו הבכור, המלך, שהיו מתוחים עוד לפני הציוץ. לפני שלוש שנים הורה עבדאללה לפטר את שני אחיו, הנסיך פייסל והנסיך עלי, ששירתו בתפקידי ניהול בכירים בצבא ירדן. לכאורה ביקשו השניים לפרוש לגמלאות. למעשה, המלך החליט לפנות את הדרך לבנו הנסיך חוסיין בן ה־26, להכשיר ולטפח אותו עד לרגע שבו יוכרז כמלך הבא של ירדן. אך מקורות יודעי דבר טוענים בפניי כי הייתה סיבה אחרת לסילוקם של שני האחים: הם נרתמו, כביכול, לתוכנית הסודית שנהגתה בסעודיה, לסלק מהשלטון את אחיהם הבכור, המלך עבדאללה.
המצב הכלכלי החמור בתוך הממלכה הקטנה הידרדר עוד יותר מאז הקורונה. אין תיירים, בעמאן ובפטרה. הסלע האדום עומד שומם. מקומות העבודה התכווצו, אלפים פוטרו. פליטים סורים, שמספרם מגיע ליותר מחצי מיליון, מתגייסים לעבודות כפיים בשליש מהמשכורת המקובלת בשוק המקומי. בדאון־טאון ההומה של עמאן אין כמעט תנועה. בכל יום סוגרים עשרות חנויות.
אחרי חודש הוסר העוצר מהערים הגדולות, אך אחרי ארבעה חודשים שוב הוטל סגר. המחלה מתפשטת, ואין מקומות עבודה. ואם לא די באלה, באה שביתת המורים שהעסיקה את כל הממלכה, מהצמרת ועד לאיש מהרחוב.
הציוץ של הנסיך עלי – המשמש גם כסגן נשיא פיפ"א – נגד שליט הנסיכויות לא נולד במקרה: יש לו חשבון ארוך עם האמירויות, בשם אחותו, הנסיכה הייא. הייא הייתה אשתו השישית של שליט דובאי, מוחמד בן ראשד. בחודש יולי 2019 לקחה את הנסיכה ג'לילה ואת הנסיך זאיד, עלתה איתם על מטוס לגרמניה, והגיעה בהמשך לבית מגוריה המפואר בלונדון. כאן החל קרב מכוער בבתי המשפט הבריטיים על החזקה מלאה של הילדים, כשכל צד מגייס לצידו פרקליטות ידועות שם.
המלך עבדאללה הקפיד לא להתערב. אפילו כשהגיע ללונדון במהלך המשפט, נמנע מלפגוש את אחותו. עם זאת לפני חודשיים, בביקור נוסף, הכריז משרד החוץ הירדני על מינויה של הנסיכה לתפקיד דיפלומטי בשגרירות ירדן בלונדון. כך הוסדרו מעמדה באופן חוקי והחזקתה בילדיה, כעובדת מן המניין בשגרירות.
בניגוד ליחסים המתוחים עם אחיו המלך, בין הנסיכים עלי להייא יש יחסים קרובים במיוחד: שניהם הרי אחים מלאים, שנולדו בשנות ה־70 בפער של שנה וחצי למלכה עאליה, אשתו השלישית של חוסיין שנהרגה בתאונת מסוק כשהיו ילדים. תמונה יפהפייה של הייא חבוקה בזרועותיו של עלי, בלונדון בשנה שעברה, העבירה מסר ברור: "אחותי, בבת עיני", נכתב ככותרת לתצלום, סוג של קריאה שלא ינסו להפריד ביניהם, שלא ינסו להחזיר אותה ואת ילדיה לדובאי. שלא במקרה, בעיתוני בריטניה התפרסם סיפור על ניסיונו של האב, שליט דובאי ראשד, לשדך את בתו ג'לילה בת ה־14 ליורש העצר הסעודי בן סלמאן, כרעייתו השנייה. לאמור: תראו איזה גורל אכזר מחכה לה שם.
המלכה נור, אלמנתו של המלך חוסיין, החליטה להצטרף לחגיגת הציוצים וצייצה בעקיפין נגד המלך המכהן – שכזכור אינו בנה. ביום שלישי השבוע, יומיים אחרי שחרורו של חג'אג', העלתה מוושינגטון את הציוץ הבא: "בני העם הירדני", כתבה, "מביעים תמיכה בנסיך עלי ובקריקטוריסט חג'אג'". לא עזרו ניסיונות השכנוע, שהחוק קובע שאין לפגוע בשום צורה במנהיג ערבי, בטח לא בקריקטורה. המלכה נור התעקשה לצדד בנסיך עלי ולהוסיף שמן למדורה המשפחתית הבוערת.
התגובות מהמפרץ לא איחרו להגיע. עשרות גולשים, בהם גם אישים בתפקידים בכירים, ועיתונאים, נזפו במלך עבדאללה. מבחינתם הוא האחראי, ולא יעזרו לו הניסיונות לשכנע שאין לו יד ורגל בציוצי משפחת המלוכה או בקריקטורה של חג'אג'. "תתבייש לך, אדוני המלך", כותב לו איש האקדמיה ד"ר מועלם סבאח מדובאי, "מה אתה חושב לעצמך? הלוא כולנו יודעים מי מספק לבני המדינה הקטנה שלך את הלחם והמלח". גם דינה חריסאת, מורה בבית ספר יסודי באבו־דאבי מתנפלת על המלך, על אחיו, ועל המלכה נור: "אתם חיים טוב בירדן, אבל ההמונים חיים מכספינו". נפסיק מיד להשקיע בירדן, מזהיר אותם בעל חברת השקעות מקומית בדובאי, אחמד מוסאלח. "שיגיעו מצידי לחרפת רעב. מגיע להם".
האזרחים הירדנים שעובדים בדובאי ובאבו־דאבי ממלאים פיהם מים. "המשפחה שלי חיה בירדן, ואני נמצא כאן, מרוויח כסף טוב", מסביר מוחמד, "הראש שלי כאן והבטן בעמאן. תעשו טובה, אל תכניסו אותי למלחמה המלוכלכת הזאת".
מתנה מישראל
מאז שחרורו בתחילת השבוע הקריקטוריסט חג'אג' ממשיך לארח את ידידיו בבית בעמאן. צר לי, הסביר לאחד מהם, שפגעתי במלך עבדאללה אבל אני לא מתחרט. שיתפתי פעולה עם הארמון בנושאים לאומיים רבים כמו הקורונה, ונתתי לכך ביטוי חזק בקריקטורות, להזהיר ולהסביר עד כמה חמור הנגיף הזה. אני מכיר את החוק הירדני מספר 118, שאוסר לפגוע במנהיגים ערבים. אך בקריקטורה שלי הייתי כמו מראה, להמוני העם בירדן ובשטחי הרשות הפלסטינית. אל תשכחו שאני, במוצאי, פלסטיני.
חג'אג' הוא יליד רמאללה. פגשתי אותו מספר פעמים בירדן. שוחחנו ארוכות. התרשמתי מסגנונו החד, הברור. גם את הנסיך עלי, שנהג להגיע בחשאי לכאן, פגשתי לא אחת. כשהתחתן עם העיתונאית רים ברהימי, שלחתי להם מתנה מישראל. מה קרה לנסיך עלי, אני שואלת את אחד מידידיו בעמאן, איך החליט להתעלם מהשיקולים הממלכתיים כלפי שליט האמירויות? הידיד משביע אותי, "בגלל הרגישות", לא לנקוב בשמו. "יושב נסיך מתוסכל בבית. הוא שומע את הדיבורים ברחוב, רואה את החבירה של המלך עבדאללה לאבו־מאזן, וזוכר ש־60 אחוז מתושבי ירדן הם פלסטינים. אלא שהוא שוכח את הצד השני של התמונה, וזה מאות אלפי הירדנים באמירויות. אני מאמין שהנסיך עלי עשה את המעשה לא בחוכמה. בדיוק כמו שהקריקטוריסט לא היה צריך לפרסם את האיור".
ובינתיים, בזהירות, ובחשאיות מוחלטת, מתכנסת קבוצה ישראלית של "לשעברים" בכירים, לתכנן איך לצרף את ירדן למהלך השלום המתרקם. א־סיסי, נשיא מצרים, שנועד לאחרונה עם המלך עבדאללה, היה למנהיג הערבי הראשון שבירך על המהלך מול האמירתים. גם בחריין ועומאן. המסרים מישראל מגיעים אל ארמון המלך עבדאללה ואל לשכת הנסיך חסן – אחיו הצעיר של המלך המנוח חוסיין – שנחשב עד היום לכתובת נוחה לישראלים. המלך לא השיב עד כה לפניות, הנסיך חסן מאזין. הקבוצה הישראלית מתכוונת להמשיך ללחוץ.
"מבחינתנו", אומר לי ניעמת, "מאז שנתניהו עלה לשלטון, אין יתרונות כלכליים להסכם השלום עם ישראל. אתם מונעים מאיתנו אפילו להעביר סחורות לגדה המערבית. כל העסק הזה, של ההסכם, לא בנוי על העמים אצלנו או אצלכם, אלא רק על הגנה על גבולות. בעניין הזה, אנחנו ממלאים את חלקנו. נתניהו לא סופר אותנו, יש לו עכשיו מקום חדש שמרתק אותו".
