ג'ניפר אניסטון, גידי גוב ואני

עות אחדות לפני פגישתנו בבית קפה תל־אביבי, קיבלה רונית רביץ־בוס ווטסאפ מג'ניפר אניסטון. "רק בודקת אם את בסדר", כתבה לה השחקנית ההוליוודית המצליחה. "אוהבת אותך ומתגעגעת אלייך. נתראה בקרוב!" רביץ־בוס, בת 64, אחת ממנהלות התסריט הבכירות בהוליווד, עשתה עם אניסטון שלושה סרטים — "לזרום עם זה", "עוגה" ו"תעלומת רצח".

"כבר בסרט המשותף הראשון הייתה התאהבות גדולה", היא מספרת. "ג'ניפר היא לא רק סטארית מטורפת ונערצת. היא אחד האנשים היותר מקסימים שיש בתעשייה".

עד כדי כך?

"לגמרי. פשוט בחורה נהדרת, חכמה, מצחיקה, חמה. בתחילת מארס הייתי חולה וג'ניפר שלחה לי אוכל, ויטמינים וחבילות הביתה. היא מכנה אותי בשם 'רו', ואני קוראת לה 'מאמא'. זו התשובה ההוליוודית שלי ל'מאמי'. מאוד נוח לי איתה. אני מגדירה את הקשר בינינו כ'חברות מקצועית'".

אניסטון הייתה זאת שהביאה את רביץ־בוס לעבוד איתה ב"תוכנית הבוקר", סדרת הדגל המדוברת של Apple TV. העלילה מתמקדת במגישת תוכנית בוקר פופולרית (אניסטון), שצריכה להתמודד עם ההשלכות של פיטורי השותף שלה להנחייה (סטיב קארל), שהואשם בניצול מיני.

"מה שיפה ב'תוכנית הבוקר' שהיא לא צובעת את סוגיית MeToo בצבע אחד. היא לא מראה רק את הצד של הנשים, ושואלת האם רק מדובר באשמתו של הגבר", אומרת רביץ־בוס. "צריך להציג גם את הצד של הגברים. ההתנהלות היא לא חד־ממדית או חד־צדדית. לא שחלילה אני מצדיקה את המעשים של הגברים. אבל גם הנשים הן לא תמיד זוך וטוהר. יש כאלה שמתחילות עם גברים בשביל הפרסום".

יצא לך לחוות הטרדות מיניות בהוליווד?

"כמובן, אבל בגלל שאני ישראלית, המפיק שניסה לנשק אותי חטף סטירה איומה. אני מאלה שלא מוכנות לסבול התנהגות שוביניסטית. אף פעם לא הרגשתי שבגלל שאני אישה, אני פחותה".

החודש ייערך בהוליווד טקס חלוקת פרסי האמי, שבו יוענקו פרסים בתחום הטלוויזיה. "תוכנית הבוקר" מועמדת לשמונה פרסים. בשל משבר הקורונה, הטקס יהיה נטול קהל. "הייתי בהלם כשהתבשרנו על המועמדויות", היא אומרת. "חשתי אושר, בגלל שקרענו את התחת בצילומים. החלום של ג'ניפר הוא לזכות בפרס על תפקיד דרמטי, ואני מחזיקה לה אצבעות".

היא לא מתרשמת מחיי הזוהר. לצד אניסטון היא גם מנהלת התסריט הצמודה של אדם סנדלר (שלוקח אותה טרמפ במטוסו הפרטי), מייק מאיירס ואחרים. "סוד ההצלחה שלי בהוליווד זה הישראליות שלי", היא אומרת. "השחקן ברוס דרן אמר לי בתחילת הדרך, 'הוליווד הולכת לעוף עלייך'. לא ידעתי על מה הוא מדבר. בסך הכל היה לי הרבה מזל".

תסבירי.

"אף פעם לא ניסיתי להתמזג ולא ניסיתי להראות שאני אמריקאית. אנשים מאוד נגנבו על זה. הרבה שחקנים אוהבים לחקות את המבטא הישראלי שלי. אדם סנדלר עושה צחוק ממני, ובאחת הפעמים רבנו ולא דיברתי איתו יומיים, ואז הוא בא להתנצל והתחנף וסלחתי לו. עם מייק מאיירס עשיתי את סרטי 'אוסטין פאוורס'. ובכל פעם שהזכרתי לו את השורה שהוא צריך להגיד, הוא תמיד אמר תפילה בעברית, משהו כמו ברוך אתה אלוהינו מלך העולם, ואז חוזר לטקסט שלו. כאמור, אני לא מתרשמת מזוהר. אנשים הם אנשים הם אנשים. אם אתה מתייחס לסטארים כמו בני אדם, אז זה נורא נעים להם. פרסום זה גם לא הקטע שלי".

"סטאלון היה משוגע"

היא סרבנית ראיונות ידועה (הראיון שלפניכם הוא הראשון שהיא מעניקה). אבל למרות זאת מצאה את עצמה מככבת במדורי הרכילות של התקשורת הישראלית, בזכות הרומן הטרנס אטלנטי, שניהלה עם גידי גוב, שנתיים אחרי שהתאלמן מאשתו ענת. כשמתוודעים לאישיותה של רביץ־בוס, נטולת הפוזה, הגינונים והאטיטיוד, אפשר להבין למה גוב נכבש בקסמיה. השניים סירבו לשתף פעולה עם הרכילאים ונראו חומקים מבועתים מצלמי הפפרצי שרדפו אחריהם לכל מקום שאליו הגיעו ביחד.

הקשר הסתיים כעבור שנתיים ומקורבים לשניים מספרים כי המרחק והעובדה שמרכז חייה של רביץ־בוס נמצא באמריקה, הקשו על הזוגיות, למרות שהכימיה ביניהם הייתה נהדרת. "גידי מקסים. נקודה", אומרת היום רביץ־בוס. "החלום שלי תמיד היה לחזור לישראל, וחשבתי שגידי יהיה כרטיס החברות המחודש שלי עם הארץ, אבל לצערי זה לא קרה. גידי הוא איש מדהים, מיוחד במינו".

היא נולד לאביבה ולאייב רביץ, שנמנה על מקימי אל על. "כשהייתי בת שנתים וחצי, אבא שלי מת בלונדון מגידול במוח. הוא היה בסך הכל בן 31", היא מספרת. אביבה התחתנה בשנית עם מייק אצ'רקן, חברו הטוב ביותר של אייב, ולזוג נולדו שני ילדים, דניאל ואורנה. "אני קוראת לו אבא", היא מספרת על אביה החורג. "הוא אבא שלי מגיל שלוש. הוא בן 97 ואנו קוראים לו פלא גנטי. אמי נפטרה לפני שבע שנים מסרטן, וכשהיא מתה אדם סנדלר שלח לי זרי פרחים ענקיים".

בצבא שירתה בנח"ל ואחרי השירות החליטה לממש את חלומה להיות מתרגמת סימולטנית. "למדתי בלשנות אנגלית באוניברסיטת תל־אביב ועבדתי כמזכירה במכון הישראלי לקולנוע. אחרי שנתיים, הבמאי אבי כהן הציע שאעבוד כמזכירת הפקה בסרט שלו 'המשחק האמיתי', וכך הכל התחיל". היא מילאה תפקידים מגוונים בתעשיית הסרטים המקומית: עוזרת עריכה, נערת תסריט ועוזרת במאי. בין היתר עבדה ב"סבבה" ("זה היה כזה סרט מטורף") ובהפקות בינלאומיות, שצולמו בארץ, כמו אגדות הילדים שהפיקו מנחם גולן ויורם גלובוס "השגריר" עם רוק הדסון ורוברט מיצ'ם. "התבקשתי לשמור על רוברט מיצ'ם, בגלל שהוא מאוד אהב לשתות אלכוהול ולעשן ג'וינטים. שמעתי ממנו את הסיפורים הכי טובים על הוליווד".

ידעת שהדסון חלה באיידס?

"הוא אמנם לא נראה טוב, אבל לא ידענו אז מה זה איידס. אמרו שיש לו בעיה עם הלב. בכל מקרה, הוא היה סגור ומרוחק".

הפקה בלתי נשכחת אחרת הייתה "רמבו 3", שצולמה בחלקה בישראל. בסרט היא עבדה כנערת תסריט. "לא למדתי קולנוע בחיים, וזאת הייתה האוניברסיטה שלי — עשר מצלמות, מאה פרשים, טנקים וסילבסטר סטאלון אחד משוגע. ההפקה הייתה פשוט גיהינום ואנשים עבדו מתוך פחד. המפיקים פיטרו שני במאים, ארבעה צלמים ועוזרי במאי. מתוך 200 אנשי הצוות המקוריים, נשארו חמישה. איכשהו הצלחתי לשרוד ועד היום אני שומרת טישירט שעליה נכתב: 'אחת מחמשת אנשי הצוות המקוריים'".

איך היה לעבוד עם סטאלון?

"לסטאלון היה כוח אינסופי ובלתי מוגבל, והוא היה מגיע לסט מלווה בפמליה גדולה והפחיד את כולם. אין ספק שהוא כריזמטי, חכם ומצחיק, והרגשת את הנוכחות שלו".

רביץ־בוס התערתה בבוהמה התל־אביבית הסוערת וההוללת של שנות ה־80 ("הסתובבתי הרבה עם עלי מוהר והבמאי איתן גרין. ישבנו ב'כסית', ב'שמיל' וב'צלע בירה'. מי לא היה משוגע אז? כולם היו משוגעים"), ומדי פעם הגיחה להפקות אקשן, שצולמו בפיליפינים, ואפילו עבדה עם צ'אק נוריס. "צ'אק חמוד ומקצועי", היא אומרת, "אבל אחיו הבמאי ארון נוריס היה מגעיל".

במהלך אחת הגיחות האלה היא התאהבה בפעלולן קליי בוס, ונסעה לארה"ב בעקבות האהבה. השניים התחתנו ב־1989, לזוג נולדה בת, נטאלי, כיום בת 30. "נטאלי עבדה איתי כמאפרת ועוזרת הפקה בסרטים אחדים, ועכשיו היא חייה עם בחור ישראלי בקונטיקט", היא אומרת. ב־1994, רביץ־בוס התגרשה מבעלה, ומאז לא התחתנה. "אני לא טובה בזוגיות. איך אני יכולה לנהל זוגיות, כשאני כל הזמן עובדת?" היא צוחקת. "בעשר השנים האחרונות הייתי אולי שלושה חודשים בבית בלוס־אנג'לס כל השנה".

נעזרת ב"מאפיה" הישראלית בהוליווד?

"אמרתי לעצמי שאם אני רוצה לעשות קריירה בהוליווד, אני לא צריכה לחפש אותה דרך הישראלים. לא רציתי לקבל עבודה בגלל שאני ישראלית, אלא בגלל שאני טובה. החברים הישראלים הכי טובים שלי בהוליווד הם הבמאי בועז דוידזון ואשתו ברוריה, ואני הרוסה עליהם".

מה בעצם את עושה?

"אני יד ימינו של הבמאי/ת. אני יושבת לידם ומזכירה להם דברים. מזכירה לשחקנים מה הם עשו קודם. דואגת להמשכיות של הבגדים, האיפור והתספורת, לדיוק של הזמנים המצולמים, לתוכן ולמהות של התסריט. אני יכולה להגיד: 'זה לא הגיוני שהדמות תעשה כך וכך'. אני כותבת מה הטייקים הכי טובים ואחראית על התקשורת עם חדר העריכה. העבודה שלי זה להיות פסיכולוגית, אמא, מפשרת, שוטרת ונודניקית. אני משתדלת לא לבלבל לשחקנים יותר מדי את המוח".

"בית זה בית"

ובמקום הזה רביץ־בוס גם מכירה את הכללים. היא משתדלת לא לטנף על הסטארים הקפריזים, בעיקר לפזר מחמאות. במהלך הראיון היא אומרת עוד ועוד: "אני אוהבת אדוארד נורטון ברמות שאי־אפשר לתאר", "סטיב קארל אהבת נפשי, רק משתבח", "אנג'לינה ג'ולי הרשימה אותי כשעבדנו ב'נערה בהפרעה"," ריס ווית'רספון מקסימה ושחקנית נהדרת", "ג'יימס פרנקו מתוק".

אבל כשאנחנו מגיעים לברוס וויליס היא מתקשה להתאפק, ומסכמת את החוויה במשפט קצר: "הוא היה לא נעים". אתמול המריאה רביץ־בוס למשכנה במרינה דל ריי ומשם תיסע לפילדלפיה, שם יצלם אדם סנדלר קומדיה חדשה על רקע עולם הכדורסל. "אדם הוא מענטש", היא אומרת ומראה לי את המדליון מזהב שסנדלר העניק לה אחרי סיום צילומים של אחד הסרטים. "אשתו עיצבה את התכשיט. אדם ידוע בנאמנות לאנשי הצוות שלו. אם הייתי חלילה בצרה איומה, הייתי יכולה להתקשר ולבקש את עזרתו. אני אוכלת עם המשפחה שלו ארוחות ערב ולפעמים חוגגת איתה את החגים. אמא שלו יהודייה מצחיקה, מבקרת לפעמים בצילומים, ותמיד נותנת הערות לאדם על המשחק שלו. הוא מתעצבן ואומר, 'למה שלא תלכי ותעשי שלאפשטונדה בתוך הנעל של שאקיל אוניל'".

איך יהיה לצלם בזמן הקורונה?

"כל עולם הקולנוע השתנה. יש בסרט החדש מחלקת קורונה שכוללת שישה אנשים. הם אחראים לשטח את העקומה בהפקה", היא צוחקת. "דואגים לכפפות ומסכות. יש קפסולות בסט ולפני הצילומים אנחנו נכנסים לבידוד של שבועיים במלון".

היומן של רביץ־בלום תפוס עד סוף 2021. אבל בסוף הראיון היא מפתיעה ומתוודה שברצונה לפרוש ולחזור לישראל. "ואז אשחה כל בוקר ואבלה עם החברים שלי", היא אומרת. "אף פעם לא נטמעתי באמריקה. מה גם שדונלד טראמפ הוא זוועת הזוועות. בכל השנים שאני חיה באמריקה אני מעדיפה לשמוע גלי צה"ל מאשר לצפות בטלוויזיה האמריקאית. כמה שיש לי קשיים עם ישראל, בית זה בית, והאדם הוא תבנית נוף מולדתו. לא יעזור כלום". •