נולד לים

ביום חמישי, בטקס סיום קורס חובלים, סגן ים לאובר (21) מגילון יזכה בכבוד מיוחד: בתואר מצטיין הקורס. ונדמה שלא הייתה שום אפשרות אחרת.

סבא שלו, ישראל לאובר, שירת בספינות הטורפדו של חיל הים, ה"טרפדות", לאחר מכן במשחתת אח"י יפו, ולאחר שהשתחרר הקים את בית הספר לימאות שדות ים וניהל את המרכז הימי בחיפה עם בנו דרור, אביו של ים. גם דרור שירת בחיל הים והיה סגן מפקד דבור. האמא, שירלי, שירתה אף היא באותו חיל.

"לגדול בבית כזה זאת חוויה מדהימה", מספר ים, "אני מרגיש שהרווחתי המון: ערכים, חינוך וגם תמיכה. לי תמיד היה ברור שהבחירה שלי תהיה קשורה לים, אבל אני בטוח שאם הייתי בוחר במשהו אחר הייתי מקבל אותה תמיכה".

לפני הצבא בכל זאת הייתה לו התלבטות: הוא היה ספורטאי חבר נבחרת ישראל בשיט, התחרה בסירת מפרש ליחיד, זכה באליפות הארץ, הגיע להישגים יפים בתחרויות בחו"ל ועמד בקריטריון לשירות כספורטאי מצטיין. אלא שהמחיר היה שירות פחות מאתגר בצבא, וים לא היה מוכן לכך. "זאת הייתה החלטה לא פשוטה", הוא מספר, "חשבתי עליה המון ובסוף החלטתי שאת השנים היפות אתרום למדינה. אני שמח על ההחלטה הזאת ושלם איתה למרות שהיא דרשה ממני לוותר על החלום להיות ספורטאי, כי ברגע שלא מתאמנים ברציפות ההישגים לא נשמרים".

ים בימיו כספורטאי מצטיין. ויתר על הקריירה

במהלך קורס החובלים למשפחה היה חלק משמעותי אף יותר מתמיד. "אי אפשר שלא", הוא אומר, "ההורים שלי נמצאים ברגעים היפים והקשים, במיוחד כשפחות הולך. הם ידעו במהלך הקורס להרגיע ולכוון, גם מהידע שלהם. הם נותנים לי כוח, הם באמת המנוע שלי". הוא מספר כי לאימו היו מעט חששות לפני גיוסו. "אמא היא יתומת צה"ל. היא שיתפה אותי בחששות שלה והבנתי אותה, אבל בסוף היא התעלתה מעל הכל, אמרה שזה כבוד גדול עבורה שהבן שלה יהיה לוחם, והסכימה".

מי שהיה מאוד מרוצה מהבחירה הוא כמובן הסבא. "יש לנו קשר ייחודי", מספר ים, "אנחנו כמו חברים, למרות שמפרידות בינינו יותר מ־50 שנה. אנחנו יוצאים להפלגות יחד, מתקנים יחד את הסירה שלו. אני משתף אותו בכל – והעצות שלו תמיד מועילות".

כשים היה בשלב הלימודים האקדמיים של הקורס, הוא החל להתגעגע לספורט הימי. לכן הוא הקים את נבחרת השיט הראשונה של קורס חובלים, שמורכבת מצוערי הקורס. מאז הקמת הנבחרת היא השתתפה בשלוש תחרויות וקטפה פעם את המקום הראשון, פעם את השני ופעם את השלישי. הנבחרת גם טסה לייצג את צה"ל בתחרות של חילות ים מכל העולם שהתקיימה בהודו, וחזרה משם עם שתי מדליות זהב.

"עד שקמה הנבחרת היו שיוטים לזכר הנופלים, שזה מאוד מכובד", מסביר ים, "אבל נראה היה לי חשוב שתהיה גם נבחרת ייצוגית, שתביא כבוד לחיל ולישראל בכלל. אני שמח מאוד שזה קרה".

עם אבא וסבא. "לגדול בבית כזה זו חוויה מדהימה"

ים, המשובץ במגמת שיט באח"י תרשיש, מסיים את המסלול גם כמצטיין של כלל הקורס וגם כמצטיין מגמת שיט. "זה מאוד מרגש", הוא אומר, "זה עושה טוב לדעת שמעריכים אותך".

הוא לא יהיה האחרון בשושלת. אחיו הצעיר, ריף, עבר לאחרונה את גיבוש חובלים ועתיד גם הוא להתגייס בקרוב לזרוע הים.

אתה משאיר לו רף גבוה.

"אני לא דואג. הוא תותח. והכי חשוב – שיאהב את זה וייהנה מכל רגע, כי זה לא חוזר".