ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    צילום: דודי חסון
    זמנים מודרנים  • 13.09.2020
    "עד שהגעתי אייל ישן ואני הערתי אותו ופקחתי לו את העיניים"
    לדניאל גרינברג חשוב שתדעו שהיא לא רק אשתו־של, שהיא לא דוגמנית אלא מפיקת אירועים שלפעמים מצטלמת, ש־23 השנים המפרידות בינה לבין אייל גולן חסרות משמעות, שהגיע הזמן להתקדם מפרשת הקטינות כי "זה לא מעניין", שבינה לבין רוסלנה הכל קורקטי אבל את אילנית היא ממש מעריצה, ושהיא לא "כישפה־שמישפה" את בעלה, אלא הדפה אותו קלות אל "המקום הכי בריא ונכון עבורו, גם לגילו וגם לקריירה שלו". בראיון שנערך רגע לפני הגעתה לעולם של הנסיכה מיאל, האישה שחצי מדינה מעריצה והחצי השני לא יודע איך לאכול, מגישה את כל האמת בפרצוף
    סמדר שיר | צילום: דודי חסון | סטיילינג: מזל חסון

    אחרי שעתיים של איפור־שיער, ויותר ממאה פוזות של בטן מכוסה וחשופה, מבזיק רעיון נועז במוחו של הצלם דודי חסון. "אולי תיכנסי לאמבטיה?" הוא מציע לדניאל גרינברג, בת 26, שבעת הצילום הייתה לקראת סוף הריונה.

     

    לרגע נופלת בסטודיו דממה. איך תגיב היפהפייה שלא אחת צוירה כמכשפה שנכנסה להיריון כדי להכריח את אייל גולן לשים לה טבעת, הסתכסכה עם האקסיות שלו ובודדה אותו מכל חבריו?

     

    "יאללה, בוא ננסה", היא מתלהבת. ומחייכת. והחיוך שלה באמת שווה מיליון דולר, בדיוק כמו בשיר של בעלה, שהוקלט עבור אהובה אחרת.

     

    הצלם מושיט לה יד כדי שלא תאבד את שיווי המשקל כשהיא מרימה את הרגל ונכנסת. גרינברג מתרווחת באמבטיה ומחפשת מקום לבטן. "זה סוווווווף!" צועק הצלם, כשהיא מלטפת את העוברית מיאל שברחמה ושואלת: "מתוקה שלי, כיף לך להצטלם עם אמא?"

     

    צילום: דודי חסון
    צילום: דודי חסון

     

     

    חשוב לה להכריז שהיא לא רק אשתו־של, חשוב לה להבהיר שהיא לא דוגמנית, אלא אשת עסקים שמדי פעם גם מצטלמת, אבל מה שהכי חשוב זה שאי־אפשר שלא להתאהב בה. גרינברג, אפילו כשהיא מהלכת על חבל דק, פשוט נכנסת לנשמה.

     

    "אמא שלי טוענת שנולדתי תינוקת עם ראש של אישה בוגרת", היא מספרת. "מאז שאני זוכרת את עצמי אמא אמרה לי, 'הגוף שלך הוא בית המקדש שלך' וחינכה אותי להתלבש צנוע, בלי פרובוקטיביות ובלי מחשופים. היא גידלה אותי עם משפטים כמו 'אין צורך שכל העולם יראה את מה שאת יכולה לשמור לעצמך ולאחד שלך' ו'את יכולה למשוך תשומת לב בעזרת החיוך שלך, אל תתייחסי לנשים שמושכות תשומת לב בדרכים אחרות'. אלה דברים שנחרתו בי עמוק. אני לא מבקרת אף בחורה שמרבה לחשוף ולהראות, יש בנות שאצלן זה נובע מחוסר ביטחון, אבל אני שונה. קיבלתי כלים אחרים. וככה בעלי המדהים אוהב אותי".

     

    אמה, רחל (65), הביאה לעולם שישה צאצאים, ארבעה בנים ושתי בנות. "היא התחתנה צעירה, ואחרי שתי לידות החליטה שהמקום ההוא לא מתאים לה והמשיכה הלאה. כשהכירה את אבא שלי, רוני, שצעיר ממנה בחמש שנים, היו הרבה מחלוקות במשפחה. אמרו לו, 'אתה צעיר ורווק, למה אתה צריך מישהי גרושה ומבוגרת ממך?' היה בלגן, כי לפני 30 שנה 'גרושה' נשמעה כמו עגלה שאף אחד לא יסתכל עליה. במשך שבע שנים הם אכלו מרורים עד שזכו לעמוד מתחת לחופה".

     

    איך זה קרה?

     

    "הרגשתי ממש קלילה". בהיריון
    "הרגשתי ממש קלילה". בהיריון

     

     

    "אהבה היא חיבור של שתי נשמות, וכשהחיבור הזה חזק הוא מנצח הכל. לא משנה מה יגידו הדודות ומה יפטפטו החברים. אם זה צריך לקרות - זה יקרה. לכן, כשבאתי להוריי וסיפרתי להם שאני רוצה לתת לאייל הזדמנות בפן הרומנטי, הם לא יכלו לומר שום דבר חוץ מ'תעשי מה שאת רוצה'. הם לא רצו שאעבור את מה שהם חוו על בשרם".

     

    בחמש השנים הראשונות לנישואיהם, הוריה הולידו ארבעה ילדים. "צפוף, צפוף נורא", היא פולטת אנחה קלה, "אמא כבר לא הייתה צעירה והם רצו להספיק, וב־20 אצבעות הם הקימו משפחה לתפארת. אבא סוכן ביטוח ובילדות, כשחזר מהעבודה, ארבעתנו עמדנו בפתח הבית ומחאנו כפיים ושרנו לו 'משיח! משיח!' אבא גידל את שני הילדים הראשונים של אמא כאילו הם ילדיו, ומעולם לא הייתה ביניהם חלוקת תפקידים כמו 'אבא מפרנס ואמא מגדלת'. הם עשו הכל יחד, עם תמיכה הדדית והמון אהבה. בכל שבת אבא לקח את כולנו לפיקניק, לסופרלנד או ללונה פארק, כל השבוע חיכינו לשבת. לאמא היה חשוב להימצא בבית כשאנחנו חוזרים בצהריים, להגיש לנו ארוחה חמה ולבדוק את ההתנהלות שלנו. רק כשתמיר, אחי הקטן, הגיע לגיל 13, ואמא ראתה שאנחנו כבר יכולים לחמם לעצמנו ולהסתדר לבד, היא התחילה לעבוד כדיילת יופי בסופר־פארם".

     

    להיות מישהי בעולם

     

    "100 מוזמנים במקום 1,400". בחתונה | צילום: משה ששון
    "100 מוזמנים במקום 1,400". בחתונה | צילום: משה ששון

     

     

    גרינברג, החמישית במניין הצאצאים, נולדה בבאר־שבע ובגיל ארבעה חודשים המשפחה עברה למיתר. היא ואחותה קארין, הגדולה ממנה בארבע שנים, הועמדו למסדר לפני כל יציאה. "אבא שאל, 'דניאל, החצאית שלך לא קצרה מדי?' ובלי להניד עפעף הלכתי להחליף. אמא הייתה אחראית על הוראות להתנהגות בטוחה כמו 'אסור לשתות מכוס של אדם אחר, אם פתחת בקבוק והנחת אותו בצד עלייך לקנות בקבוק חדש'. המראה החיצוני שלי לא היה משהו שהתייחסו אליו. ארבעתנו נולדנו עם עיניים ירוקות, עור שחום וחיוך רחב, שירשנו משניהם. אמא ואבא מאוד דומים זה לזה".

     

    איך דמיינת בילדותך את העתיד שלך?

     

    "הרגשתי שאני הולכת להיות מישהי בעולם הזה, אבל לא ידעתי באיזה הקשר. שיחקתי עם אמא ב'תעשי כאילו את מראיינת אותי, צלמי אותי, תשאלי אותי שאלות'. לתחרות 'מיס באר־שבע והנגב' התגלגלתי בגיל 15, ממש לא בכוונה. יום אחד אמא אמרה לי, 'בואי, ניסע לקניון, נקנה לך נעלי עקב'. נסענו וקנינו. אחר כך היא אמרה, 'בואי ניסע לאיזה בית מלון בבאר־שבע, אני רוצה שחברה שלי תראה אותך'. הגענו וחברתה של אמא, אסתריקה נגיד, הזמינה אותי לעלות לבמה. התקבלתי, התחילו חזרות, אסתריקה הדריכה אותנו בהליכה ולא התייחסתי לזה ברצינות. אמרתי לעצמי שביום שאחרי הכל ייעלם ויישכח".

     

    וכשהניחו על ראשך את הכתר?

     

    עם אייל אחרי הלידה
    עם אייל אחרי הלידה

     

     

    "זה היה כיף, זה מרים ומפרגן, אבל כבר אז חשבתי שתחרויות יופי זה סתם. הרי היופי הוא בעיני המתבונן. איך אפשר להכתיר מישהי בתור היפה ביותר מבין כולן? למדתי בתיכון מקיף עומר במגמת גיאוגרפיה, לא הייתי מהבנות שאוהבות להשקיע וללמוד. עשיתי את מה שצריך, לא מעבר, והוריי כיבדו את זה. אמא רק אמרה, 'קחי בחשבון מה תעשי בחיים בלי בגרות ובלי תואר'. זה היה סידור מושלם, מבחינתי. אני לא מאמינה בלחנוק את הילד. אילו הרגשתי שההורים שלי יושבים לי על הווריד, הייתי מתחילה לעשות דווקא ולהבריז".

     

    זה גם מה שתגידי לבתך הבכורה?

     

    "כן. אני מקווה שהקטנה הזאת", היא טופחת על הבטן, "תרצה מסגרת ותאהב ללמוד, אבל אם יהיה לה רצון לעשות משהו אחר, אני אתמוך בה ואהיה שם בשבילה. כשמסתכלים על העולם בשחור או לבן הכל מתחרבש, ואני לא רוצה להיות במלחמות עם הילדה שלי. אני רוצה להיות חברה שלה. שתקשיב לי כמו לאמא, בלי שתהיה לה תחושה שאני מבקרת או שופטת אותה".

     

    את שירותה הצבאי מתארת גרינברג בעיניים נוצצות. "זימנו אותי למיונים כלליים, ופתאום מישהי קראה לי לצד ואמרה שיש תפקיד שלא מופיע במאגר ושלדעתה הוא יתאים לי בול ‑ מש"קית יח"צ ואירועים בבסיס חיל האוויר בחצרים. איזה בול? בראש שלי היה נערי מקא"ם, אבל אמרתי, 'יאללה, ננסה' והיה לי שירות מהמם. הייתי אחראית על הבאת אנשים חיצוניים לבסיס, למשל מפקד חיל האוויר של סין. דאגתי לכל פרט, כמו איזה צבע של מפה אסור לשים על השולחן מפני שאצל הסינים הוא מסמל משהו רע. היום זה המקצוע שלי. הפקות אירועים. למדתי אצל אירית רחמים, קורס מעשיר ומעמיק, פעם בשבוע, במשך שלושה חודשים. רציתי תעודה בשביל הרזומה שלי, למרות שהשנים בצבא נתנו לי את הכלים הכי מדהימים להפקה. לקראת הפקה צבאית הכנתי 'הוראת מנהלה' שאותה שלחתי לרס"ר ולכל הספקים, בעולם האזרחי קוראים לזה 'בריף אירוע'. זה מה שאני אוהבת לעשות. לפגוש אנשים, לשמוע את החלומות שלהם ולבנות הפקה. המשרד שפתחתי קיבל 12 אירועים גדולים, עשרה מהם נדחו בגלל הקורונה ואת השניים האחרונים הפקתי, אבל לא נכחתי בהם כי במצבי", היא מצביעה על הבטן, "אני חייבת להיזהר ולהקפיד".

     

    עם שחרורה היא בישרה להוריה על צאתה לחופשה ארוכה, עד גיל 25. "טסתי לאמריקה לשלוש שנים, טיילתי, נהניתי וצברתי חוויות. הרגשתי הכי חופשייה. כשאמא דאגה, הסברתי לה שאני חייבת פסק זמן כדי להחליט מי אני ואיפה אני. ככה התעופפתי במשך שלוש שנים, בהפוגות, טסתי וחזרתי, ובפעם האחרונה, כשבאתי ארצה אחרי ביקור בלאס־וגאס, הזמינו אותי לאודישן של 'האח הגדול'. התגובה הראשונה שלי הייתה 'מה פתאום', מה לי ולשטויות האלה, אבל הם המשיכו לצלצל. בסוף נשברתי".

     

    מה קיווית להפיק מהשתתפות בריאליטי?

     

    "לא משהו מיוחד. עוד חוויה. בתור בן־אדם מאוד רוחני אני מאמינה בלזמן דברים ואני גם מאמינה שדברים לא קורים סתם. כשיצאתי מה'אח' סיפרו לי שאייל גולן העלה לאינסטגרם שלו תמונה שלי וקרא למאות אלפי העוקבים שלו להצביע בעדי, אז כתבתי לו תודה. נימוס בסיסי. לא התייחסתי אליו כאל 'אייל גולן המפורסם' מפני שידעתי שהוא ידיד רחוק של הוריי ושכמה שנים לפני כן, כשהייתי בצבא, הוא נפגש עם הוריי ואחותי קארין באיזה אירוע והיא דיברה איתו עליי. אף פעם לא הייתי מעריצה שלו ואפילו לא שמעתי שירים שלו. הפעם הראשונה שהלכתי להופעה שלו הייתה בחורף לפני שנתיים, ב'מנורה', כשהוא לקח אותי. עכשיו, כשאני חושבת על זה..."

     

    היא מדליקה סיגריה ("כן, אני לא מהבחורות המושלמות שמפסיקות לעשן ברגע שהן רואות שני פסים במקלון") ומוסיפה: "אולי זה היה משהו תחושתי. התייחסתי אליו כאל בן־אדם רגיל כי הלב שלי אמר לי שהוא מישהו שהולך להיות חלק מהחיים שלי".

     

    חשבת פעם על רומן עם גבר שמבוגר ממך ב־23 שנה?

     

    "החבר הראשון שלי, בתיכון, היה גדול ממני בשנתיים. אני באמת לא בקטע מתנשא, אבל הרגשתי שהוא לא מספיק בוגר בשבילי. בגיל 18 הייתי בזוגיות של שנתיים עם גבר בן 35. היינו יחד במשך כל השירות שלי, עד שטסתי לחו"ל ודרכינו התפצלו. אין לי מושג אם הוא כבר התחתן".

     

    והוא יודע שהפכת לרעייתו של אייל גולן?

     

    "יש בישראל מישהו שלא יודע?"

     

    טריק הידיד הטוב

    לפני שנתיים, כשגולן קיבל את ה"תודה" שלה והציע לה להיפגש, היא הזמינה אותו לדירה השכורה שחלקה עם שותפה בראשון־לציון. "לא הייתי בראש רומנטי ובקטע של זוגיות, אז אייל אמר 'בסדר' ועשה לי את הטריק של הידיד הטוב שמוכן לעזור בכל מה שצריך. הפגישות הראשונות שלנו היו עם הוריי. לא יצאתי איתו, אבל נכנסנו לאוטו ונסענו שעה, למיתר, כדי לעשות על האש. ראיתי איזה כבוד הוא נותן להוריי וזה קנה אותי. מי שלא מכבד את הוריי זה כאילו הוא לא מכבד אותי. בפגישות אחרות ישבנו עם חברים".

     

    והוא הסתפק בידידות?

     

    "כן, במשך שלושה־ארבעה חודשים. יש מערכות יחסים שמתחילות גבוה, באש. אצלנו זה התחיל מאוד לייט, עם ההורים וחברים, ובכל פעם שהוא ניסה יותר ביקשתי ממנו, 'אל תשים אותי בפינה של אינטימיות, היא עלולה להרוס את מה שיש'. בפעם הראשונה שהוא ניסה לנשק אותי הזזתי את הראש. כבר רציתי להתנשק איתו, אבל שיחקתי את הקשוחה כדי שהוא יבין שלא הכל בא בקלות".

     

    איך הגבת כששמעת אותו מצהיר שוב ושוב, שאחרי שלושה ילדים משתי נשים, הוא לעולם לא יתחתן?

     

    "כשהפכנו לזוג אייל דיבר איתי על ילד, הוא מאוד אוהב ילדים, בתור אחד שגדל רק עם אמא הוא מייחס חשיבות רבה למשפחה, אז הבהרתי לו בצורה הכי ברורה: 'אין ילד בלי חתונה'. יש המון זוגות שבוחרים לעשות ילדים בלי חתונה, זכותם, אבל גדלתי בבית של אמא ואבא נשואים באושר ועושר, זה מה שהכרתי וזה מה שרציתי בשבילי. שמעתי את ההצהרות שלו, ובתוך תוכי ידעתי שזה הרבה דיבורים. הלב שלי אמר לי שלקראת יום הולדתו ה־50 הוא ירצה את הדבר האמיתי".

     

    איך נולד המיתוס "היא כישפה אותו"?

     

    "בואי, כישפה־מישפה הן מילים חסרות משמעות. לא היה לי אינטרס להרחיק או לבודד אותו מאנשים, אבל יש לי אינטואיציות חזקות ומה שעשיתי עם אייל בשנתיים האחרונות הוא משהו שהיה צריך להיעשות. ראיתי מה קורה סביב בן הזוג שאני אוהבת ומותר לי להגיד את דעתי. למה שאשמור בפנים את מה שעלול להשפיע על הילדים שלי או על העתיד של בעלי? העובדה שאצל אייל נדלקו נורות אדומות מוכיחה שעד אז הוא ישן ואני הערתי אותו ב'בוקר טוב' חינני ופקחתי לו את העיניים. להרבה אנשים זה נראה מוזר שפתאום יש לצד אייל מישהי שמדברת ושעומדת על דעתה, הם לא האמינו שאייל יגיע למקום כזה רציני וככה נולד 'היא כישפה אותו' שרק הצחיק אותי. מי שמסתכל על אייל היום, בלי הרעש והצלצולים, רואה שהוא במקום הכי בריא ונכון עבורו, גם לגילו וגם לקריירה שלו. הוא היה צמא למקום הזה, אחרי שעבר כל כך הרבה דברים מטלטלים".

     

    אחד מהם היה פרשת הקטינות.

     

    "והתיק נסגר מחוסר ראיות. כשהפרשה התפוצצה הייתי חיילת ולא התעניינתי במה שפורסם. הראש שלי לא היה במה שכתבו על הזמר. אם לא היו דואגים להזכיר לי כל הזמן את מה שקרה לפני שבע שנים, בכלל לא הייתי זוכרת. יש גברים שעשו דברים חמורים מאלה ואחרי שתיים־שלוש מילים הפסיקו לדבר עליהם. רק לאייל, בן אדם שעוסק כל כך הרבה במתן בסתר, לא שוכחים את הפעם היחידה שבה הוא עלה לכותרות בהקשר שלילי. למה? כי נוח לדבר עליו. יאללה, תתקדמו, שנו את הפאזה, שחררו את הבן־אדם, הוא בחיים חדשים. הבת שלו תכף בת 14, זה כבר לא מעניין".

     

    הקטינות עדיין מצולקות.

     

    "זכותן לדבר ולהשמיע את הצעקה שלהן, אבל עד מתי? זה טו מאץ'. למה להפגין נגד 'זה אני', מחזמר נפלא מהשירים שלו? זאת הזיה. אם אייל לא היה כזה טוב לב, ואם הוא לא היה בוטח באנשים, הוא לא היה מגיע לכל מיני סיטואציות שהורידו אותו".

     

    פגשת את אבא שלו?

     

    "מעולם לא, והוא גם לא נוכח בשיח הביתי. אין לנו שום קשר אליו".

     

    כמה לחצת על חתונה, מאחת עד עשר?

     

    "לא לחצתי בכלל, אבל הייתי ברורה והחלטית. לפני יותר משנה, כשעברתי לגור עם אייל, דאגתי שליאם ואלין יבואו אלינו, ואפילו התחלתי להביא את האחיינית שלי בימים שיאן אצלנו כדי שתהיה לו חברה. היו הרבה נשמות טובות שדאגו לטפטף לי שגרוש פלוס שלושה זה תיק, ולא ראיתי את זה ככה. מה, אבא שלי לא גידל את שני הילדים מהנישואים הראשונים של אמא? כששאלו אותי, 'לא כבד עלייך לדאוג לילדים שלו?' עניתי שאני לא רואה בהם נטל. להפך, בשבת שבה הילדים לא איתנו אנחנו מחפשים את עצמנו אצל חברים. כששלושת הילדים שלו איתנו יש ארוחות ומשחקים ואווירה משפחתית, ואני מנצחת על כל השבט. שבת אחים. בעיניי, הילדים שלו הם מתנה מדהימה".

     

    גם האמהות של ילדיו הן בגדר מתנה מדהימה?

     

    "הילדים של אייל יהיו האחים הגדולים של הנסיכה שלי, יש להם אמהות מהממות והכל טוב".

     

    עם רוסלנה קצת פחות, לא?

     

    "אנחנו לא חברות ולא אויבות. התקשורת יצרה לנו איזה ריב מטופש שמעולם לא היה מפני שאין לנו על מה לריב. רוסלנה היא אמא של יאן ואייל הוא אבא של יאן ואני מכבדת אותה ודואגת לבן שלה. אילנית זה משהו אחר. אם אתחיל לדבר עליה לא אסיים כי אני מתה עליה. היא אישה מדהימה. מהרגע הראשון היא נתנה לי הרגשה טובה וזה מה שאיפשר לי לא להתייחס אליה בתור הגרושה של בעלי שאני אמורה לשנוא או לפחות לא לסבול".

     

    את יודעת מה כל אחד מהילדים אוהב לאכול?

     

    "יותר חשוב זה שאני יודעת מה כל אחד מהם לא אוהב לאכול. לרוב אני קולעת. אין אצלנו פינוקים. הם מתיישבים, שואלים, 'דני, מה יש לאכול?' ואני מביאה את מה שהכנתי. מגיל צעיר למדתי מאמא שלי לבשל קוסקוס ומפרום, ובסגר התחלתי לפתוח מתכונים ולנסות. גם אייל לא בררן גדול באוכל. הוא הכי אוהב את הפתיתים של אמא שלו".

     

    איך אמו קיבלה אותך?

     

    "מהמם. בהתחלה היא חשבה שאני צעירה מדי, עד שראתה את האהבה שיש בינינו, את החיבור והחברות. היא גרה איתנו, בקומה שתחתינו".

     

    לא הפריע לך להיכנס לווילה ברחובות שנשים אחרות התגוררו בה?

     

    "זו הסיבה שעברנו לבית אחר. רציתי שהילדה שלי תגיע לבית עם אנרגיות חדשות. עברנו לקומפלקס עם אולפן וחצר וגינה, וכיוון שאני מתעניינת בעיצוב פנים דאגתי שיהיו בו ארבעה חדרי ילדים. תכף ליאם יתגייס וחשוב שיהיה לו עוד חדר פרטי לחזור אליו. עיצבתי לו חדר של גבר. לאלין עיצבתי חדר של נערה, ויש קיר עם טפט מגניב בשביל הטיקטוק שהיא כל הזמן מצלמת. על חלק מהעיצוב התייעצתי איתם, ודברים אחרים יהיו להם בגדר הפתעה".

     

    הכל בא ביחד

    אחרי הצעת הנישואים בקפריסין ("רמזתי לאייל שאני לא רוצה משהו גרנדיוזי") גרינברג התחילה לחפש שלוש שמלות כלה, עד לבוקר יום שישי שבו קמה על רגל שמאל. "אין לי מושג מה עבר עליי בבוקר ההוא", היא נזכרת, "אייל הסתכל עליי ואמר, 'מאמי, בואי נעשה בדיקת היריון'. הסתכלתי עליו בהפתעה. 'מה פתאום? עוד לא איחר לי, אני צריכה לקבל' והוא המשיך לשבת עליי, 'מאמי, בבקשה'. לא הייתה לי ערכה לבדיקה ביתית, אז הוא ביקש ממישהו שיקנה. בשישי בערב עשיתי את הבדיקה והיא יצאה חיובית. התחלתי לבכות, ולא ידעתי אם מעצב או משמחה. הייתי מבולבלת נורא. רק פתחתי עסק, עוד לא התחתנתי, תיכננתי לעשות את הדברים בצורה מסודרת, שלב אחר שלב, והרגשתי שהכל בא לי יחד, אחד על השני. בלילה לא נרדמתי. לקח לי זמן לעכל שהכל מלמעלה ושהכל מבורך".

     

    איך הגיב בעלך?

     

    "אייל היה מבסוט ועטף אותי בחיבוקים ונשיקות, אבל באותה נשימה אמר לי, 'אני לא מתרגש יותר מדי כי אני לא רוצה לפתח ציפיות'. רק כשראינו את הדופק של התינוקת הוא זרם עד הסוף".

     

    בכה?

     

    "אייל הוא לא בן־אדם שבוכה. רק אמא שלו והילדים שלו יכולים להעלות דמעות בעיניים שלו, אבל הוא התרגש מאוד־מאוד".

     

    ההיריון, לדבריה, היה קל ונעים. "המון נשים סיפרו לי על הקאות, בחילות וצרבות, זה מכניס קצת לפאניקה, אבל לא הייתה לי שום תופעת לוואי, הרגשתי ממש קלילה. בשלושת החודשים הראשונים טסתי למסיבת רווקות בזנזיבר, ואחרי זה טסתי עם חברה למיאמי, לשבוע, עוד טיסה ארוכה, אבל ברוך השם הכל עבר טוב. אם לא הייתי מסתכלת על המקל ורואה בעיניים שלי שני פסים, לא הייתי יודעת שאני בהיריון. בהתחלה הייתי קצת חרדתית, לא מההיריון, אלא מהעובדה שהוא היה לא מתוכנן והגיע שלושה חודשים לפני החתונה, כשאני בשיא הארגונים, שבבת אחת נראו לי לא לעניין. אמרתי לאייל, 'בוא נלך לרבנות או לבית כנסת ונעשה משהו אינטימי, בשביל מה אנחנו צריכים את כל הטררם? הרי הדבר האמיתי שלנו כבר כאן'. אבל הוא רצה חתונה גדולה עם 1,400 מוזמנים, ובגלל הקורונה ירדנו למאה. מצד אחד הצטערתי על המון כסף שהלך לפח ומצד שני שמחתי. בחתונה ענקית הייתי הולכת לאיבוד ולא מוצאת את עצמי, ואילו בחתונה קטנה הכרתי את כולם ורקדתי בלי סוף. מי אמר שחייבים אלכוהול בשביל ליהנות?"

     

    הספקת לערוך הסכם ממון?

     

    "לא אענה על השאלה הזאת, אבל באופן עקרוני אני מאוד־מאוד בעד".

     

    את השבועות האחרונים של ההיריון היא חילקה בין שיפוצים לעבודה. "כולם חושבים שאני רגועה, אבל זאת אשליה. הלב שלי כל הזמן על 200 קמ"ש. אני עובדת עם אחותי קארין בעסק שלה, 'גולדן מיה', שמייצר קרמים ושמנים במפעל שבשדרות. בפעם הראשונה שהיא הציעה לי להצטרף כשותפה סירבתי כי הייתי חזק בהפקות. הקורונה החזירה אותי אליה ואנחנו מוכרות אונליין. במשרדים של 'ליאם הפקות' יש חדר עם השלט 'ג'י־די פרודקשן'. זו הממלכה שלי. אני לא בונה על חופשת לידה ארוכה".

     

    עם יד על הלב, רצית בן או בת?

     

    "ברור שבת. התחשק לי להתחיל עם מיני־מי. וחוץ מזה, לא רציתי להרוס לאייל את הרצף. יש לו בן ‑ ליאם, בת ‑ אלין, בן ‑ יאן, בן שש, עולה לכיתה א', הוא הרבה אצלנו כי יש להם משמורת משותפת ‑ ועכשיו בת, מיאל. בהיריון הבא יהיה בן, בעזרת השם. השמות ליאם וליאן נוצרו מהאותיות של שמו ושל אילנית. גם בשם שלי יש אותיות של ברכה ואנחנו נמשיך את הרצף".

     

    הלכתם לקורס הכנה ללידה?

     

    "הגזמת. לאייל יש פז"ם, וגם אני לא זקוקה להכנה כי הייתי עם אחותי בשתי הלידות שלה. אמא שלי ואחותי יבואו לישון אצלנו בלילות הראשונים. מקום לא חסר ואני לא מתכוננת להיניק. לא מתחברת לזה. אפילו לא בא לי לנסות".

     

    מי יקום אליה בלילה?

     

    "אני. ברור שאבא שלה יכול לתת לה בקבוק, אבל זה הדיל שסגרנו. דרך אגב, אני לא קוראת לאייל 'המלך' כי המלך שלי הוא אבא שלי. מבחינת אבהות, אייל הוא הגבר היחיד שמתקרב אליו. העיניים של שניהם מקרינות טוב לב ואור".

     

    יכולה לדמיין את חייך אילו התאהבת בגבר אחר?

     

    "יכול להיות שגם עם גבר אחר היה לי מהמם. מה שבטוח זה שהיו לי הרבה פחות כאבי ראש".

     

    "לא הבאתי צוות ביוטי לחדר לידה"

    "הלידה הייתה חוויה מופלאה", מספרת דניאל. "באחת וחצי בצהריים התכוננתי לצאת לסופר, הייתי לבושה ומאופרת, ופתאום ירדו המים. ישר הזעקתי את אייל ואת אחותי, קארין. שניהם נכנסו איתי. אמא נשארה מאחורי הדלת, לא רציתי שהיא תראה אותי כאובה. אמרתי שאני רוצה לידה טבעית לגמרי ואחרי הזירוז קיבלתי את הצירים הכואבים באהבה. הם כאבו כמו מלחמת עולם. משכתי עד שהגעתי לפתיחה של שש אצבעות ואז נשברתי. צעקתי 'אפידורל!' ונדמה לי שכל בית חולים קפלן שמע את הצעקה. ברגע שהאפידורל התחיל לעבוד נרגעתי, נשמתי, וכשהעבירו אותי לחדר לידה ביקשתי מאחותי את הסומק והלובלו. זה לא שהבאתי צוות ביוטי לחדר לידה, ממש לא, אבל כיוון שיש לי מודעות גבוהה לאסתטיקה רציתי להיראות יפה בפגישה הראשונה שלי עם מיאל.

     

    "היא נולדה במשקל 3.360 ק"ג, יפהפייה אמיתית, אייל ואני אמרנו לה 'ברוכה הבאה מיאל שלנו'. רצינו שם שמכיל את האותיות א' ל' ויוד, כמו בשמות שלנו ושל הילדים של אייל. בתחילת ההיריון היינו אצל שגית וחיים רביבו, שמעתי שלבת שלהם קוראים מיאל, ונדלקתי על השם הזה. עכשיו, בחודש הסליחות, מתפללים 'מי אל כמוך'. הכל מלמעלה.

     

    "הופתעתי כשכל כך הרבה נשים התנפלו עליי ב'ככה לא נראית אישה אחרי לידה'. אני לא שופטת נשים שחוויית הלידה שלהן הייתה פחות מהנה משלי. אני מאחלת לכולן לידה קלה ובריאה".  

     

    smadarshirs@gmail.com

     

    הפקה: מיטל ברונר; איפור: נאור אפל; שיער: שגיא דהרי; ע. סטיילינג: לי גורן, צולם בסטודיו אנדרי, שוקן 27, תל־אביב

     

    הלבשה: זארה | צילומים: מהחתונה: משה ששון, שאר הצילומים: אינסטגרם

     


    פרסום ראשון: 13.09.20 , 20:03