"לי אין בעיה של סמכויות", הצהיר פרופ' רוני גמזו עם כניסתו לתפקיד הפרויקטור, בסוף יולי. הרקע היה המינוי החפוז, באישון לילה, אחרי כישלון המשא ומתן עם פרופ' גבי ברבש, על רקע שאלת גבולות הגזרה שלו. אבל גמזו נראה כמי שבטוח שהוא רק יפתח את פיו וכולם יצדיעו. "ראיתי כבר ב־24 השעות האחרונות שכל סמכות שרציתי, קיבלתי... אין באמת־באמת־באמת בעיה של סמכויות, כולל הרבה מאוד גם שרים ומנכ"לים של משרדי ממשלה. אני לא חושב שיש כאן שום בעיה".

מאמצי השיווק הגיעו לשיא כעבור שישה ימים, כשגמזו התייצב לאירוע ההשקה החגיגי שלו ודיבר בהתלהבות על חתימת "חוזה חדש" עם הציבור. כמעט כל המדינה ראתה את ראש הממשלה והחליפי שלו מאזינים בקשב ובדממה לדבריו של גמזו, והוא פיתה את הצופים לחשוב שהממונה על המאבק בקורונה אכן יהיה האוטוריטה המקצועית שאין בלתה.

כשכמה ספקנים העזו לשאול, מה התוכנית ומי יתקע לנו שהפוליטיקאים וקבוצות הלחץ לא ייקחו את הפרויקטור בתור פרויקט אישי שלהם, הם שמעו תשובות והערכות שהפליגו בשבחי הפרסונה הכריזמטית של גמזו. כאילו שבתי הקברות לשעירים לעזאזל לא מלאים בדמויות שהתברכו ביכולות דומות. זה עבד כי האומה כה נזקקה לגיבור־על שיציל אותה מאימת הסגר, עד שהיא התמכרה לתסריט פחות ריאליסטי מההיכרות העמוקה של ניב סולטן עם חיי הלילה של בירת איראן ב"טהרן".

אלא שאז התחילו הכרסומים. פה התקפלות, שם זגזוג. "הרמזור" המפורסם עמד בעצמו בפקק התנועה הבלתי נסבל שמכתיב גוף שנקרא "ממשלת החירום", ועם זאת הוא מתנהל כאילו הנגיף נוהג לישון צהריים וגם לצאת מהאטמוספרה בסופי שבוע. הפיצוץ עם האוכלוסייה החרדית, על רקע שאלת הנסיעה לאומן, הותיר את גמזו חשוף לגמרי בצריח. אחר כך גילה שהתרגום העברי למילה "דיפרנציאלי" הוא "זה לא יקרה". והנה, הגענו עד לרגע שבו הוא נאלץ להצטרף להכרזת הסגר בפריים־טיים, מבעד לחלון זום אומלל שגם ממנו הוא נזרק בסמליות.

גמזו, כמו בני גנץ וגם אחרים לפניו, לומד על בשרו מה המחיר של טיסה קרוב מדי לשמש המאכלת שהיא כהונת נתניהו בעידן כתבי האישום. לגנץ עוד היו נסיבות פוליטיות מקילות, אחרי שלושה קמפיינים אכזריים בתוך שנה ובלי אופק פוליטי ורוד מדי. אבל אצל גמזו קשה להחמיץ את היהירות שהופיעה כבר במערכה הראשונה, עם הכרזות ריקות כגון "לי אין בעיה של סמכויות" ו"אין באמת־באמת־באמת בעיה של סמכויות".

ועכשיו, אחרי שהתברר שדווקא "באמת־באמת־באמת" יש בעיה, גמזו מגלם את מוכר הארטיקים המפורסם בים, שצועק מדי פעם (למקורבים ולעיתונאים) "אני הולך" ועדיין נשאר. וזאת על אף שבפועל, הייתה לו רק ציפייה אחת למלא: למנוע סגר כללי, מכת פטיש שרבים לא יקומו ממנה. כבר היה עדיף שיבהיר לציבור מי אחראי למחדל המזעזע שיוליד פיטורים המוניים, חורבן כלכלי ונפשי, וחשש אמיתי להתפוררות. ערב ראש השנה, גמזו יודע שאין "חוזה חדש" וגם לא טיוטה ואפילו לא זיכרון דברים. וכל עוד הוא שם, זאת גם אשמתו. ˆ