"איך אני אסביר לבן שלי שלוחם בגולני, שהמדינה לא סופרת את אבא שלו"

העתיד נראה ורוד עבור השף תומר אגאי. מבקרי האוכל הכתירו אותו כאחת ההבטחות הגדולות של עולם הקולינריה הישראלי ולמסעדת "סנטה קתרינה" שלו בלב תל־אביב היה צריך להזמין מקום כמה ימים מראש כדי לשבת ליד סלבס כמו עומר אדם ועדי אשכנזי. אבל אז הגיעה הקורונה. את הסגר הראשון הוא איכשהו שרד, כשנודע לו על הסגר השני זה כבר היה יותר מדי עבורו. אגאי העלה לפייסבוק פוסט אליו צירף את תמונתו של בנו, רזיאל, לוחם גולני: "אני חייב למצוא דרך להסביר לו למה בערב ראש השנה אני יוצא למלחמה על הפרנסה שלי, ואת זה שאולי אני אצטרך לעבור על החוק במסגרת הסיפור הזה", והוסיף האשטג: #אבארוצהלעבוד.

"זה כל מה שאני רוצה. לעבוד. לא יכול לחשוב ששוב אקום בבוקר ואשאר בטרנינג. זה לא בא לי טוב, זה גורם לי דיכאון. אני גם לא רוצה שיחלקו לי כסף. מענקים זה פלסטר, זה מכונת הנשמה, וכאשר ינתקו אותה שוב ניכנס ללופ כי ספקים ושפים, וגם אני, קבורים מעל הראש במינוסים והלוואות. ומה הלאה? עוד ערבות מול הבנק? לא רוצה טובות מהמדינה, רק תנו לקום בבוקר ולפתוח את המסעדה", אומר אגאי, שנמנה עם ראש החץ של מאבק המסעדנים שנלחמים על הזכות להמשיך לעבוד, גם במחיר של תו סגול והגבלות נוקשות.

"כל כניסה ויציאה מסגירה כזו היא 100 אלף שקל לכל כיוון, וכל פעם זה גורם לי להרגיש נבגד, כי הבן שלי מחרף את נפשו בצפון אבל אף אחד לא מקשיב לי, אף אחד לא פועל לטובתי", הוא אומר.

מי זה אף אחד?

"זה הממשלה וראש הממשלה שלא סופרים אנשים כמוני שקמים בבוקר ועובדים. אני המנוע. אני מעסיק 60 עובדים, אני משלם 55 אחוז מס, אני רץ לבנק, לרואה החשבון, אני גלגל השיניים שמניע את המשק הזה, אני ועוד מיליונים כמוני, אבל אף אחד לא רואה ולא שומע אותנו ואנחנו הולכים לקראת אבדון. מה אמרו לשפים לא מזמן? תעשו הסבה. את מבינה? רוצים להסב לנו את המקצוע. לאן תשלחו אותנו — ללמוד פחחות? אולי במקום להסב את המקצוע פשוט אסב את האזרחות שלי וזהו?".

אתה מתכנן לעזוב?

"מה פתאום, אני מת על המקום הזה, זו המדינה שלי. אם אני אלך מכאן, וחיים (כהן) ילך מכאן, ועומר (מילר) ילך, ויובל הג'ינג'י מטאיזו ילך, אז מי יחזיק פה את העיר? קולינריה זו לא פריבילגיה או מותרות, או תרבות פנאי. זה צורך של אנשים לחבור אחד לשני, להיכנס למציאות מבוימת ולברוח לרגע מהחיים של עצמם. תנו לנו להמשיך לעשות את זה. פשוט תנו לי לעבוד. ואם לא לעבוד, אז שמישהו יבוא ויברר איתי מה הנזק שנגרם לי בכל סגר כזה, בלי לחשוב שאני גנב שמנסה לסדר את המדינה ובלי לתת לי לקרוס תוך כדי שאני נלחם ובלי שאצטרך למכור את הבית שלי כדי לכסות חובות. לא מגיע לי. לא עשיתי שום דבר רע לאף אחד, בסך הכל בחרתי מקצוע".

"קולינריה זה ערך"

האמת היא שבאותה המידה המקצוע בחר בו. אגאי, 46, נשוי לשפית איה אשוח, שהייתה סו־שף שלו במסעדת "יפו תל־אביב", ומתגורר בנחלת בנימין בעיר. הוא גדל במסעדות של חיים כהן, שהפך עם השנים להיות המנטור שלו ומי שהלווה לו כסף והחזיק לו את היד כאשר הקים את סנטה קתרינה, שנחשבת לאחד הספוטים הכי חמים וטעימים בתל־אביב.

בימים כתיקונם המסעדה, הממוקמת במתחם הבילוי הפופולרי שהתגבש בשנים האחרונות מאחורי בית הכנסת הגדול ברחוב אלנבי, הומה ורוחשת מסביב לשעון. נציגי אצולת הממון מתענגים שם על המנות של אגאי, לצד סלבריטאים רבים שמחבבים את המטבח שלו כמו בר רפאלי וגם כוכבות בינלאומיות סטייל נטלי פורטמן וגל גדות.

"אני במטבח מגיל 17. אני לא יודע ולא רוצה לעשות משהו אחר", אומר אגאי. "בשבילי זה לא לבוא לעבודה, זה 'מופע הקסמים של תומר', זה החיים שלי כי אני אושיה תרבותית, וכאן, בסנטה, בניתי לי קהל נאמן שהוכיח סולידריות מטורפת. איך שפתחנו אחרי הסגר הראשון אנשים התייצבו כאן. הקהל שלי יצא מהבית בשנייה ונתן לי גב.

"גם היום, דקה לפני הסגר, אמרתי 'לא' לחמישים סועדים שהתקשרו להזמין מקום, כי אני לא רוצה לזייף ולא רוצה למלא מעבר למה שמתיר התו הסגול. אני לא מאלה שאומרים שאין כאן מגפה, אני רק אומר שצריך להתנהל בשכל. קחי את שיטת הרמזור של גמזו. האיש בא עם טריליון כוונות טובות, בנה מתווה רציני, הגיש אותו לממשלה ולקח להם חודש, חודש שלם! להתייחס להצעות שלו. ומה קרה בזמן הזה שייבשו אותו? עלינו ל־4,000 נדבקים ביום, וכל המתווה הזה לא יכול להחזיק מים".

וההתנהלות הזו, של חוסר האכפתיות מהציבור, של היעדר המנהיגות וזה שאף אחד לא באמת מנהל כאן את העניינים כמו שצריך, היא שתוביל בסופו של דבר למה שהוא לא פוחד לכנות טרגדיה. "אם יהיה עכשיו שוב פעם סגר ואנשים לא יוכלו לעבוד, תוך שלושה חודשים מהיום נראה פה ילדים מנקים חלונות של מכוניות בצמתים. איך? חשבון פשוט, אם לי יש 60 עובדים ואני שולח אותם הביתה, מי שקיבל אצלי 9,000 שקל מקבל פתאום 4,000 מהמדינה. איך הוא יאכיל בזה שלושה ילדים? אנחנו לא מרוכזים ולא מבינים את החומר ולא צופים בשלוש בלילה בערוץ 20 בשידורים של קבינט הקורונה ולא רואים את הקרקס הזה של נציגת משרד הבריאות שלא יודעת לענות על 22 שאלות מתוך 25 ששאלו אותה. זה נראה לך נורמלי? שפקידי מדינה לא שולטים בתפקיד שלהם? אני מכיר את כל עשרות העובדים שלי.

"אני הגעתי למעמד שלי על המרפקים, תשאלי את חיים כהן. עבדתי אצלו 300 שעות בחודש, קרעתי את התחת, את הנשמה הוצאתי על המקצוע. הייתי מרוויח 7,000 שקלים בחודש ומשלם 6,000 על שכר דירה בפלורנטין. מתכלב. חיים ילווה לי, אבא ילווה לי, סבתא תלווה לי. והגעתי, עשיתי את כל הדרך. אני שם. אני מוכשר, אני חכם וחרוץ, אני כריזמטי, האירוח שלי מיוחד, ואני יודע לעשות את זה. אבל עומד שם מישהו ולוקח לי את החלום מהידיים".

כלומר המדינה? ראש הממשלה?

"כן, המדינה, הממשלה שלא מבינה שקולינריה זה ערך. לאלן דוכאס בצרפת המדינה משלמת על מסעדה באייפל, עכשיו בקורונה. בריטניה מממנת 15 פאונד בכל ארוחה כדי שאנשים יצאו לאכול בחוץ. אני יודע מה קורה בחו"ל. ושלא יחשבו שאני מכחיש קורונה, אני לא. יש לי משפחה וילדים שאני רוצה לגדל ואין לי שום עניין למות, אבל נצטרך ללמוד לחיות ליד הקורונה ולשלם את המחירים שלה, כמו שמשלמים מחירים של מחלות אחרות ולא סוגרים בגללן את המשק ואת העסקים שאנשים בנו לעצמם עם פטיש ומסמר".

נפש מצולקת וכואבת

אגאי, אותנטי ושפיצי כמו האוכל שהוא מגיש, מדבר אוטוסטרדה גם כאשר מדובר בהתנהלות של ימין ושמאל. ולא שהוא מבין גדול בפוליטיקה, הוא מעיד על עצמו, אבל כמי שמתבונן על המדינה שלנו, שבוערת על להבה גבוהה מדי לטעמו, יש לו הרבה מה להגיד. "לממשלה יש דיל עם סקטורים מסוימים, שמאלצים אותה לעשות סגר קולקטיבי, כשבעצם סגר כירורגי היה מביא תוצאה יותר טובה. הרי אנחנו יודעים איפה הבעיה, בואי נשים את הדברים על השולחן. כולם יודעים איפה רוב הנדבקים. אז אדוני ראש הממשלה, גש למקומות האלה ותייצר מערכת שיודעת לנטרל את ההדבקות.

"התקופה הזו תגרום לאנשים לבדוק שוב מי הם חושבים שבצד שלהם ומי הם חושבים שלא בצד שלהם ולהבין שלא תמיד הם מנתחים את המצב הפוליטי בצורה נכונה. הנה, כשליצמן התפטר כתגובה לאיום בסגר אמרתי לעצמי: 'וואלה, אם מישהו היה מנהיג אותי ככה הייתי מבסוט".

מצד שני, אגאי, כמו כל ישראלי ותיק, יודע גם את סוף הסיפור: "הרי בעוד שלושה חודשים אנחנו נשלם לליצמן מיליארדים כדי שיחזור, ועוד פעם צעירים במדינה ירגישו שלא משתלם להם להישאר פה, ואת יודעת איזה ילדים חכמים יש לנו כאן? ארץ של ים ושמש ועם תיירות שהופכת אותה לפריז של המזרח התיכון. ואנחנו מאבדים את זה, הכל הולך פארש. אני לא פוחד, כי אני מסודר, אבל מה עם הקולגות שלי שלא יחזרו לעצמם אחרי עוד סגר?".

מי לא יחזור לעצמו?

"וואו, וואו, וואו. אין לך מושג. אנשים שאת קוראת עליהם בעיתון ונראים לך רוקסטארים של המטבח הישראלי. ושמות לא תשמעי ממני. אבל אני מקבל טלפונים מכל השפים ושומע אנשים שהנפש שלהם מצולקת, שכואבים, שלא רוצים להמשיך. היום ישב אצלי מפורסם שהמסעדה שלו שווה 7 מיליון שקל. הוא עשה בשכל ולא פתח אחרי הסגר הראשון, ואמר לי שהם ימשיכו להיות סגורים לפחות עוד כמה חודשים. האמת? צודק. אני אם לא היה בוער בי לחזור למסעדה, ללקוחות, הייתי הולך למכור המבורגרים באוטו". •