הכפר פוריידיס שרוי באווירה עצובה בעקבות מותו של העיתונאי זיאד אבו־ערישה, שמת לפני כשלושה ימים לאחר שנדבק בקורונה, והוא רק בן 56. אבו־ערישה הותיר אחריו אישה, ארבעה ילדים ונכדה.

"עצוב מאוד, קשה להתמודד בלעדיו", אמרו בני משפחתו אתמול. "הוא היה איש מקסים ומיוחד, ומאז הגל הראשון הוא הקפיד לבקש מאנשים לשמור על הוראות משרד הבריאות, אבל בסוף איבדנו אותו לנגיף".

משפחת אבו־ערישה קשורה קשר אמיץ במערכת הרפואה: שתי בנותיו רופאות, בנו טארק (23) לומד רפואה בישראל, ובן הזקונים מוחמד החל ללמוד רפואה בחו"ל.

זיאד נראה כמתאושש ומחלים, ולפתע מצבו הידרדר והוא נפטר. "תמיד אנחנו מדריכים את האנשים לשמור על הכללים ולהימנע ממפגשים", אמר בכאב ריאד אבו־ערישה, אחיו של המנוח, ובעצמו אח מוסמך. "הוא כבר דיבר וצחק כרגיל, אבל יום לפני השחרור פתאום עלה לו החום והתפתחה אצלו מצוקה נשימתית". זיאד הורדם והונשם, אך למרבה הצער לא יצא מבית החולים.

ריאד מספר שאחיו הביע געגועים רבים לאשתו, לילדיו ולנכדה שלו, שנולדה רק לפני שמונה חודשים, וקיווה לסיים עם הבידוד שהכביד על נפשו. "איבדנו את עמוד השדרה של הבית", אמרה סהאם, רעייתו של זיאד. "לא יודעת איך אני יכולה להתמודד בחיים בלי בעלי היקר".

סהאם ציינה כי בשיחה האחרונה עם בעלה בטרם הורדם והונשם, הוא שיתף בקשיים שחווה במחלקה, וחלק איתה דברים אישיים למקרה שלא יצא מן המחלקה. "הוא כל הזמן היה אומר, 'תשמרו על עצמכם ותמיד תהיו יחד'. מאז שהונשם, עד הרגע האחרון היינו לידו בלי להחליף איתו מילים. רגעים מאוד קשים ועצובים".

אבו־ערישה היה עיתונאי ותיק וידוע בחברה הערבית, בעקבות עבודתו ארוכת השנים בעיתון "כל אל־ערב". "המוות שלו נפל עליי כרעם ביום בהיר, הוא מהראשונים שנקלטו בעיתון", אמר אתמול בעצב פאיז שתיוי, בעלי העיתון. "זיאד עבד 30 שנה במערכת, עד יומו האחרון. הוא עמד בראש הצוות להקמת אתר 'אל־ערב' וניהל את האתר במשך שבע שנים. הייתי המום לשמוע את הבשורה המרה, הוא היה איש נעים הליכות, איש של דבקות במטרה ומסירות גבוהה".

מטעמי בטיחות רפואית, סוכת האבלים המשפחתית מצומצמת ביותר. מרבית הניחומים הגיעו למשפחה דרך הטלפון ובאמצעות הרשתות החברתיות, כולל עיתונאים רבים שעבדו לצידו ב־30 שנותיו במקצוע.