לקבלת הקצינה טיטי איינאו, המסדר יעבור לדום
היא הייתה הכי קשוחה בצוות. עם מדים מאובקים, מנות קרב, אישה אחת בין עשרות חיילים. אף אחד לא האמין ששלושה חודשים אחרי שתשתחרר, תהפוך המפקדת טיטי איינאו למלכת היופי הראשונה ממוצא אתיופי. חזרנו איתה לבסיס המעברים של המשטרה הצבאית ליד בית לחם ושמענו ממנה למה הייתה צריכה להתאמץ יותר מהגברים לצידה כדי להצליח ועל הניצחון שחשה כעולה מאתיופיה ביום שבו קיבלה את דרגות הקצונה. וגם: איזה עונש חטפו החיילים שלה אחרי שגילתה שהפכו את תמונתה לשומר מסך
טיטי איינאו
תקופת שירות: 2013־2009
איפה שירתה:
משטרה צבאית
תפקידים: מ"כ טירונים, מ"מ וסמ"פ, השתחררה בדרגת סגן
אחת בצהריים, בסיס מעברים סמוך לבית לחם. למחסום מגיעה אישה בגובה מטר שמונים, עם שיער גולש ומשקפי טייסים. קשה להתעלם ממנה. ככה זה עם טיטי איינאו, מלכת היופי של ישראל לשנת 2013, וקצינת מעברים בדימוס. במקום שמלה מנצנצת היא עטויה מדי זית, את סרט הזכייה מחליפה רצועת נשק בהצלבה, דרגות הסגן בולטות על הכותפות, ואיינאו נראית נינוחה בתפקיד, למרות שעברו שש שנים מאז שהשתחררה מהשירות.
"הבסיס הזה מכניס אותי לסרט מטורף, ממש חזרתי בזמן", היא לא מצליחה להסתיר את ההתרגשות. "אני עושה המון הרצאות בארץ ובעולם וחלק גדול בהרצאה שלי מוקדש לצבא, כי ברמה האישית אני מרגישה שהשירות שינה לי את החיים. הצלחתי להגיע לתפקידים שחלמתי עליהם, התפתחתי בצבא כבן אדם".
יטאייש (טיטי) איינאו נולדה ב־1991 בכפר קטן במזרח גונדר שבאתיופיה. ב־2003, כשהייתה בת 12,עלתה עם אחיה הגדול לישראל. הוריה נפטרו טרם עלייתה. היא גדלה והתחנכה בנתניה ולמדה בתיכון בכפר הנוער הדתי ליד כפר חסידים. ב־2009 התגייסה למשטרה הצבאית, ואחרי זמן קצר יצאה לקורס קצינים שאותו סיימה בהצלחה. לאחר מכן שובצה כקצינת משטרה צבאית במעברי הגבול.
כיום איינאו היא דמות מוכרת בכל בית, כשעשתה היסטוריה כיוצאת אתיופיה הראשונה שזכתה בתואר מלכת היופי של ישראל. אבל איינאו בכלל לא תיכננה לזכות בשום תואר שקשור ביופי, היא בנתה על תואר במשפטים. "אחרי השחרור עשיתי טיול שורשים לאתיופיה וכשחזרתי חשבתי ללמוד ממשל או עריכת דין. בזמן ההתלבטות החברה הכי טובה שלי מכיתה ז' רשמה אותי לתחרות. תביני, לא ידעתי למרוח אודם, הייתי עם חיילים גברים שבועות בשטח, ובסוף הפכתי להיות מלכת היופי האתיופית הראשונה. צחוק של הגורל".
איזה תגובות קיבלת מהחיילים שלך על הזכייה?
"רוב התגובות היו 'אני לא מאמין שיש לך שיניים', כי שידרתי משהו אחר לגמרי כשהייתי מפקדת, הייתי מאוד קשה ולא חייכתי. זה אשכרה קרה שלושה חודשים אחרי השחרור ועשו לי חמ"ל הצבעות בבסיס ועודדו את כל החיילים להצביע לי".
האישה היחידה בפלוגה
למרות העוקבים, הפרסים והריאליטי איינאו מתעקשת שההישג האישי הכי גדול שלה היה ונשאר השירות הצבאי. "המשפחה שלי הייתה כל כך גאה בי", היא נזכרת. "אנחנו מאוד פטריוטים, כל המשפחה המורחבת. חלמנו בלילות להגיע לישראל כדי להגן עליה. מה שמצחיק אצלי זה שעליתי אחרונה אבל הייתי הקצינה הראשונה במשפחה. אחריי התגייסו המון בני דודים שהיום לוחמים ביחידות הכי מובחרות בצה"ל".
הרגשת פעם שהמוצא שלך מהווה מכשול במערכת הצבאית?
"לא הרגשתי שום אפליה. זה בעיקר כי לא באתי בגישה נחותה, אני מביאה את עצמי כמו שאני ולא חושבת שהצבע שלי הוא פקטור כלשהו. אבל אני שומעת המון סיפורים גזעניים שקורים בצבא, עכשיו אני עוזרת לחייל אתיופי שקיבל עונש שלא בצדק. אליי אישית זה לא הגיע".
אחרי שסיימה את קורס הקצינים איינאו שובצה לפקד על מחלקת טירונים, המפקדת האישה היחידה בפלוגה. "הוכשרתי בדרגת רובאי 07, כמו חיילים קרביים. מעולם לא הפחיד אותי להיות בסביבה גברית וידעתי לאן אני מגיעה", היא מתארת. "הייתה תקופה ארוכה שהייתי האישה היחידה בפלוגה שלנו, לפעמים היו עושים עליי פוזות ואומרים 'למה יש לנו קצינה אישה', זה היה דקה לפני שהם מכירים אותי, דקה אחרי הם היו משקשקים מפחד ולא מעזים אפילו להזכיר את השם שלי".
הרגשת שאת צריכה לעבוד יותר קשה כדי להוכיח את עצמך?
"במובן מסוים כן. הרגשתי שאני צריכה להיות טיפה יותר קשוחה מהרבה גברים כדי לפצות על היותי אישה. אבל בצבא כולנו ירוקים, אני רוצה להאמין שהצבא הוא המקום שאפשר לתקן בו את החברה הישראלית כי הוא עמק השווה. בסוף פה זה המקום העיקרי שאין בו כמעט הבדלים וכל אחד יכול להגיע לאן שהוא שואף".
התחילו איתך בשירות?
"פעם אחת הסמל שלי מצא חיילים שהורידו תמונות שלי ושמו בשומר מסך. לא נפגעתי, הבנתי שהם חיילים שיש להם קצינה שנראית סבבה. לא לקחתי את זה קשה, אבל כמובן שהם נענשו בחומרה. נתתי להם בראש".
את חושבת שהצבא יכול להיות פקטור משמעותי בחינוך של גברים בגיל הזה כדי למנוע תופעות של אלימות מינית נגד נשים?
"כמובן. בכל גיל אנשים חייבים ללמוד שלפגוע באישה זה דבר שאסור לעשות. הצבא קיים לא רק לצורכי מלחמה אלא גם לצורכי חינוך. לא הייתי מוותרת על הצבא בחיים כי זה מעצב אותנו מבחינה אנושית ותרבותית. אני מכירה הרבה מאוד אנשים שניצלו מהידרדרות למקומות לא טובים בגלל הצבא, התאפסו על החיים שלהם, השתנו. הצבא נותן לך מסגרת, מלמד ומפתח. אתה לומד לקחת אחריות לא רק על החיים שלך, אלא גם על החיים של החברים שלך".
לא משופשפת
לפני שיורדים למחסום בית לחם המפקדת איינאו חייבת לעבור תרגילי כיתה ולהתאמן בתנועה עם הנשק כדי להיות מוכנה לכל תרחיש. אנחנו עוברים תדרוך על ידי מפקד הכיתה של לוחמי המעבר ועומדים ב"נשק ערוך ומוכן לפקודת המפקד" עם מלכת היופי ושאר הלוחמים. אל איינאו הוצמד חייל שידריך אותה אישית. ירענן את הכשירות המבצעית שלה. "אתם יודעים כמה זמן לא עשיתי את זה?" היא צוחקת במבוכה. אבל זה עובר לה מהר. אש־אש־אש, היא עוברת למצב שכיבה, לא מפחדת להתלכלך. "או, את זוכרת דווקא את הדגשים", מחמיא לה המפקד והיא מתקשה להסתיר את החיוך.
אחרי שסיימנו לתרגל, הגיע הזמן לארוחת צהריים צבאית. טיטי לוקחת חמגשית מפנקת ומתיישבת עם שאר הלוחמים. אני שואלת את החיילים אם המילואימניקית מוכרת להם, "בטח שמכירים, היא זכתה ב־2016", צועק מפקד הכיתה, צח. "ב־2013, אבל היית קרוב", איינאו עונה לו בחיוך.
צח מתעניין באיכות החמג"שית ואיינאו עונה בלי להתבלבל: "בהישרדות אכלתי תולעים אז תהיה בטוח שזה לא יותר גרוע", וכולם צוחקים. השיחה עוברת לעונה האחרונה של הישרדות ולקרב בין אסי בוזגלו לישראל אוגלבו. "האמת היא שקשה לי לראות מאז שחזרתי משם. נדבקתי בקורונה, אני לא יודעת אם שמעתם, והייתי סגורה בבית חודש אז צפיתי קצת, אבל לא יותר מדי".
חייל אחר אוזר אומץ: "את יודעת שהיית המ"מ של בת דודה שלי?". איינאו: "ברצינות? ומה היא אמרה?" "שלא האמנת בה. בת דודה שלי היה לה קצת קשה פיזית". איינאו נזכרת בחיילת שעליה מדובר ולה יש גרסה שונה: "דווקא האמנתי בה במיוחד, הייתי רצה איתה בכל המד"סים, לבד, אומרת לה שהכאב הוא זמני, אבל הגאווה היא נצחית".
שלוש אחר־הצהריים, מעבר בית לחם. מואזין נשמע מהצד השני של המעבר. "באירוע האחרון שקרה פה לא מזמן חיילת עצרה מפגע בודד שניסה לדקור במעבר", מעדכן צח המפקד. "תקשיבו, אם צריך לתפעל איזה אירוע, שתדעו שאני כבר לא המפקדת כמו פעם, האחריות היא עליכם", מכריזה איינאו.
איינאו חשבה שהמחסום הוא המקום היחיד בו לא יזהו אותה, אבל היא טעתה. חמש דקות אחרי שנכנסנו ניגש אליה מאבטח אזרחי, גם הוא יוצא אתיופיה, וביקש סלפי. אחריו ניגשו עוד מספר חיילים וגם פועל מקומי שעובד בניקיון.
הגיע הזמן להיכנס אל מעבר למחסום. שני חיילים קופצים על טיטי ומלבישים אותה באפוד וקסדה. "מזכיר את ההכנות של מלכות היופי", היא צוחקת והפלאשים של הסלולרים מסביב מתקתקים כמו בשטיח האדום. "זה עושה אותי ענקית? איך אני נראית?" איינאו מוודאת מבצעיות. אנחנו נכנסים למעבר. חולפים על פנינו עשרות פלסטינים עם תעודות ותוצאות של בדיקת קורונה. איינאו ניגשת לרכבים עם מסכה ועיניים מחייכות ומבקשת תעודה ו"יפתח אל בגאז'" בערבית. אף אחד לא מזהה אותה, כולם מנסים לחצות בזריזות כדי להגיע הביתה. תיק חשוד בצד הפלסטיני של המחסום מסיים את הפעילות, ואיינאו מוחזרת אל שטח ישראל כדי להימנע מסיכונים מיותרים, לא לפני שהיא מצלמת סרטון טיקטוק עם שתי חיילות.
מה זכור לך כרגע הכי משמעותי בשירות?
"סיום קורס קצינים. זה היה ציון דרך מדהים. עליתי לארץ בכיתה ז', לא חשבתי שאתאקלם ככה, גם ברמת השפה שהייתה לי מאוד קשה כי לא הייתי באולפן. מבחינתי קבלת הדרגה הייתה רגע ניצחון פרטי שלי מול כל המכשולים שעברתי. וכמובן ההשבעה בירושלים של המחזור הראשון שפיקדתי עליו. לפני שעליתי חלמתי לילה־לילה על העלייה לישראל, ושמונה שנים אחרי אני כבר משביעה חיילים בכותל על התנ"ך, זו סגירת מעגל של עולה שחלמה רק להגיע לאדמה הזו". •
לפנייה לכתב/ת 
