משפט עם נקודה

 שבועיים אחרי הסרט התיעודי בערוץ 8, גם "המקור" חזרה למסך עם פרויקט נרחב המוקדש לאהוד אולמרט, הפעם בדגש על החקירות שהביאו להתפטרותו מראשות הממשלה. הכתבה של רביב דרוקר ואביגיל קוש, שחלקה הראשון שודר אמש, כללה ראיונות עם כמה מהגיבורים המרכזיים של הפרשות לצד הקלטות שטרם נשמעו מתוך אולם בית המשפט.

המאמץ להתחקות אחר תיקים כגון טלנסקי וראשונטורס הוליד כמה כיוונים עלילתיים: ראשית ישנה ההשתלשלות החריגה של האירועים, מחבילת דיסקים שהגיעה בטעות למשרד מבקר המדינה, דרך העיכוב בהחלטה לפתוח בחקירה והעדות המוקדמת (והתקדימית) של משה טלנסקי, ועד העימותים הסוערים בין אולמרט לנמסיס שלו, התובע אורי קורב.

מנגד, וכנראה זה הפן המעניין באמת עבור הצופה הממוצע, ישנו משולש חברות שהתפרק לרסיסים. בין אולמרט, עו"ד אורי מסר ושולה זקן התקיימה מערכת יחסים שהייתה הרבה מעבר למקצועית גרידא. הטריז שנתקע ביניהם אחרי עשרות שנים הוא שמעניק לסיפור את העוצמות התיאטרוניות שלו, את הנקודה שבה אפילו סכומי הכסף מתבטלים לעומת תחושת העלבון והבגידה.

בהקשר הזה, ההקלטות מתוך המשפט אכן עדיפות על הפרוטוקול, כי הקולות טומנים בחובם את האמוציות לעומת הטקסט היבש. ובכל זאת, החלק הראשון לא הציג פיצוח טלוויזיוני מבריק: הקצב היה יכול להיות מהיר יותר, האיורים הבלתי נמנעים לא היו מספיק טובים ובעיקר נדמה שניתן היה להעביר את הפן האישי באופן יותר אפקטיבי. בטור שפורסם לפני השידור כתב דרוקר על התמכרותו לסדרות דוקו־פשע אמריקאיות. לפחות מהבחינה האסתטית, "המקור" לא הציבה להן אמש תחרות.

קשה להתעלם מכך שכל עיסוק במשפט אולמרט הוא למעשה קדימון או חומר להשוואה עם משפט נתניהו, שאמור (בכפוף לטריקים ושטיקים) להיכנס בינואר לשלב ההוכחות. ספק אם נתניהו התרשם מהקביעה של דרוקר, ולפיה המערכת העניקה לו יחס וי.איי.פי לעומת אולמרט. מנגד, מנימת הקול של אולמרט בדיונים אפשר להבין למה דחוף לנתניהו להגיע למשפט כשהוא עדיין מחזיק בתפקיד.

לכן, עם כל הכבוד לשאלה אם היו מעטפות כסף או לא (אפילו אולמרט סוף־סוף הודה שהיו), אם משהו ייזכר מ"המקור" זה הרגע שבו אולמרט אמר על דוכן העדים את מה שכל כך מהדהד בימים אלו: "ברגע שהרגשתי שהדבר הזה (ההסתבכות בפלילים) מתחיל להשיק (לקבלת החלטות קריטיות), אמרתי, 'יותר אני לא יכול לכהן כראש ממשלה'".