השקט בחברון מתעתע. רחבת מערת המכפלה ריקה, מיותמת מאנשים, מחזה כמעט בלתי נתפס בימי חול המועד סוכות. אנחנו יושבים עם סא"ל לירון ארוך, סגן מפקד חטיבת יהודה. בדיוק לפני שבע שנים הוא איבד כאן את אחד מלוחמיו, כשהיה סמג"ד רותם של חטיבת גבעתי. "היו כאן אלפי אנשים - מתפללים, מבקרים, תיירים", הוא נזכר באווירה באותם ימי חג, שהיו כל כך שונים בהשוואה לדממה של היום.

"באותו סוכות עסקנו בהגנה עליהם ובסיכול טרור. יום אחד שמענו בקשר על הפרות סדר, קפצתי לשם יחד עם סמ"ר גל קובי ז"ל, פרקנו מהרכב והתחלנו להדוף את ההמון הפלסטיני. בדרך חזרה שמעתי בקשר שגל נפגע. הגעתי אליו. הוא חצי ישב, חצי נשען על לוחם נוסף. סימן שקיבל כדור בצוואר ולא דיבר. הבטתי בו והבנתי שמצבו אנוש. שעתיים אחרי זה, במהלך סריקות אחר המחבל, קיבלתי את הידיעה שהוא נפטר בדרך לבית החולים".

בזמנו, המחבל שירה את הכדור הקטלני שהרג את סמ"ר קובי לא נתפס. מאז, שבע שנים, סא"ל ארוך לא הגיע למקום. עכשיו הוא חוזר לגזרה עם תפקיד חדש ומכריז שחלומו הוא למצוא קצה חוט לפתרון התעלומה ולהביא את רוצחיו של גל לדין.

שקט ומלא כריזמה

סמ"ר גל קובי ז"ל

סא"ל לירון ארוך (39), תושב מודיעין, עשה כברת דרך ארוכה בצבא. התחיל בסיירת גבעתי, יצא לקורס קצינים וחזר לפקד בסיירת. לפני כארבעה חודשים מונה לסגן מפקד חטיבת יהודה. "המתח בין שקט לאי־שקט מטושטש בחברון. אפשר לעבור שבת רגועה ולהתעורר לאירועי פח"ע. אז, לפני שבע שנים, העצימות הייתה יותר גדולה, אבל זה עדיין מה שקורה כאן. כל אירוע פח"ע שמתרחש בגזרת יהודה זה בלי משחקים. כאן האירועים קטלניים".

סא"ל ארוך מספר איך באותם ימים "החפ"ק שלנו, ובו גל שהיה הנהג, התנהג כמו משפחה אחת גדולה. גל היה הדבק של כל החפ"ק. מצד אחד המרדן שכל פעם יודע לעלות עם טענות ובקשות, ומצד שני ידע לאפס את כל החבורה, ומשום כך היינו קרובים מאוד. הוא היה מסדר לי את כולם בחפ"ק, ולהם היה מסדר מה שרצו ממני. ילד שקט אבל מלא כריזמה וביטחון. מלא חברים. היינו הולכים לבקר בפלוגה והיה לוקח לי עשר דקות להוציא אותו. כולם בגדוד הכירו אותו".

היום שקדם לפיגוע התחיל ברצף של אירועים בחברון. "כבר בבוקר מתחילים פעילות סיכול של מעצרים ופח"ע", נזכר סא"ל ארוך. "יש הרבה דברים בתוך היישוב שצריך לאבטח, למשל את היהודים שחוגגים, סיורים בקסבה, תפילות במערה. הרבה אירועים שצריך לתפעל במגננה וגם בסיכול. וזה נמשך ליום הפיגוע, בו מתחילים מספר אירועים של הפרות סדר במספר מוקדים, כשאני והחפ"ק ובו גל עוברים מאירוע לאירוע. בשלב מסוים אני מגיע לאירוע ב'חסם שוטר' (עמדה סמוך למערת המכפלה). דני המג"ד נמצא שם ואני מקבל בקשר שמתחילה הפרת סדר במקום שנקרא חסם בית המרקחת. אני מגיע לשם ברכב עם גל, פורקים, מתחילים להדוף את המתפרעים כדי לאפשר את הכניסה של האוטובוסים ושל הרכבים שהיו אמורים לעבור משם. אחרי חצי שעה בערך שהדפנו את ההמון אחורה אנחנו מתחילים לחזור. בדרך נשמעת קריאת בקשר שיש פצוע אמת וקריאה לחובש. אנחנו רצים לכיוון הרכבים, אני מגיע ורואה שגל נפגע. הוא סימן לי את מקום הפגיעה ואז משכו אותו למחסה".

כשהבטת בו הבנת את חומרת המצב?

"אני מבין מיד שמדובר בירי ושמצבו של גל קשה. הוא לא הצליח לדבר בכלל. חשבנו שזה מטווח קרוב וסרקנו את הסמטאות והבתים הקרובים. לאחר מכן הבנו שהירי בוצע מטווח רחוק בגלל הזווית, וככל הנראה מדובר בירי צליפה של כדור אחד בודד. בזמן שהוא מפונה מהמקום התחלנו סריקות וביצוע מעצרים של חשודים. בערך שעתיים אחר כך קיבלתי את ההודעה שהוא נפטר".

אתה מקבל את הידיעה שלוחם שלך נהרג בזמן שאתה מפקד בשטח על חברים שלו. איך בישרת להם?

"ברגע שקיבלתי את הידיעה המחשבה הראשונה היא לעשות הכל כדי לתפוס את המחבלים. לנסות להגיע אליהם ולסגור איתם חשבון. והמחשבה השנייה הייתה בנוגע למשפחה שלו, שאתה מבין שבעוד כמה שעות ידפקו להם בדלת ויבשרו להם את הנורא מכל. והמחשבה השלישית זה על החברים שלו מהחפ"ק שמצד אחד אני חייב אותם איתי, שיהיו חדים, אחרי הכל אנחנו כאן במרדף בשטח מאוד עויין ומסוכן, ומצד שני רציתי אני להיות זה שמספר להם.

"ואז אני מחליט שלא לספר להם עד שנסיים את המעצרים ביעד. שמרתי את זה אצלי במשך שעה ואז אספתי אותם אליי וסיפרתי להם שגל נהרג ושאני צריך אותם עכשיו איתי ושיישארו ממוקדים. עת להילחם ועת להתאבל, אמרתי, ועכשיו זו העת להילחם. ומאותו רגע ועד שבוע קדימה אנחנו לא יוצאים מהשטח. היה המון בלגן ועדיין צריכים לאבטח את אירוע סוכות. אני זוכר שהקפיצו המון כוחות, והגדוד ניסה לקחת על עצמו כמה שיותר משימות במטרה להגיע למחבלים. וככה בעצם אנחנו שבוע בשטח, ורק אז אני מתפנה והולך לבקר את המשפחה. לא הייתי בהלוויה, נשארתי בגזרה לחפש את המחבלים".

שותפות גורל

גדוד רותם, ואיתו סא"ל ארוך, נשארים בגזרת חברון עוד כחודשיים עד שהם מסיימים ויורדים לאימון. התחושה קשה. העובדה שלא הצליחו לתפוס את המחבל שהרג את חברם הייתה מתסכלת. "בימים הראשונים הייתי בטוח שעוד רגע זה קורה, מקבלים את המידע ויוצאים לתפוס את המחבלים. אחרי כשבוע אתה שואל למה זה עוד לא קרה, וכך בעצם עד היום".

מאז הוא סוחב איתו את הרגעים האחרונים של גל. מלווה את המשפחה באירועים, נוהג לבקר לפחות כמה פעמים בשנה. לבנו הקטן, שנולד שנתיים אחרי האירוע והיום הוא בן 5, קרא גל. "גל נכנס לי ולמשפחתי ללב. כשגל בני נולד, באתי אליהם איתו. זו שותפות גורל. שנינו מחויבים אחד לשני באותה מידה".

"אני מאוד אוהבת את לירון ומאוד מעריכה אותו", מספרת סמדר, אימו של גל. "הוא הפך לחלק מהמשפחה. מאוד ריגשה אותי העובדה שהוא קרא לבנו על שם גל".

עכשיו, כשלירון חזר לגזרה, את מקווה שימצאו את המחבלים?

"זה אולי הפצע הכי גדול. עד היום לא מצאו תרמיל או קליע של הירי. לא ממש יודעים פרטים על המקרה. אז נכון שזה לא יחזיר לי את גל, אבל זה חוב שצריך לסגור. מבחינתי הקרב שם לא הושלם. המערכה לא תמה. אני לא מתעסקת בזה ביומיום. בחרתי בחיים".

אחיו הקטן של גל התגייס לגדוד רותם והלך בעקבות אחיו. "הוא לוחם ואמור להשתחרר בעוד שמונה חודשים", מספרת האם. "זה לא קל למשפחה שכולה לחתום על הטופס עבור הבן שלך".

אחרי המערכה בחברון, סא"ל ארוך ירד דרומה עם הגדוד ולקח חלק במבצע צוק איתן. לאחר מכן מילא תפקידים נוספים. עד שבמהלך לימודי התואר השני החזירה אותו שיחת טלפון לאותה סמטה בה איבד את גל. "אני מקבל שיחה ממפקד אוגדת איו"ש, תא"ל יניב אללוף, שאומר לי לבוא לפגישה על תפקיד סמח"ט. לא ידעתי באיזו חטיבה. אחרי שיחה עם אשתי הגעתי לפגישה, ושם הוא מבקש שאחזור לחטיבת יהודה.

"מאז האירוע זו פעם ראשונה שאני חוזר לזירת הפיגוע. יש לי חשבון פתוח עם הגזרה הזו, ואני חוזר גם במטרה לסגור חשבון. הפנטזיה שלי היא שבתקופתי פה נגיע לקצה חוט שיביא לפענוח הפיגוע ולתפיסתם של המחבלים".

לא פחד, דריכות

גזרת חטמ"ר יהודה חולשת על כל הר חברון. "יש משהו מאוד מיוחד בגזרת יהודה ששואב אותך לרצות לחזור אליה כל הזמן", מספר ארוך. "זה שילוב של האוכלוסייה שאתה נקשר אליה ברמה האישית. לדוגמה אליהו ליבמן, ראש מועצת קריית ארבע שהיה קב"ט באירוע בו נהרג גל, ועוד אנשים שנכנסים אליך ללב שנים אחר כך. וגם המקום הזה מייצר אתגר מאוד משמעותי. המתח האמיתי שקיים ביהודה הוא לשמור על הדברים באש נמוכה ולמנוע מהם לגלוש. כמו שמרתיחים חלב ורגע לפני שהוא גולש צריך להוריד אותו מהאש — ככה זה יהודה".

באוגוסט האחרון פורסם ברשתות הפלסטיניות סרטון שבו נראה נער פלסטיני מגיע קרוב מאוד ללוחם צה"ל, משליך עליו אבנים מטווח אפס ונמלט. החיילים במקום לא עצרו את הנער כנדרש והדבר גרר סערה גדולה. בצה"ל טענו לאחר האירוע כי ההתנהלות הנראית בסרטון אינה ההתנהגות המצופה מלוחמים בצה"ל.

מה חשבת על התקרית?

"האירוע שהתפרסם הוא חלק קטן מהפאזל השלם. הסרטון הוא של דקה, והוא מאוד מגמתי. באירוע הספציפי היו טעויות טקטיות של המפקדים בשטח שהן טעויות טריוויאליות לחיילים בגיל ובסיטואציה הזו. לא כל מה שמתאים במקום אחד מתאים למקום אחר. ברור שלא ניתן לאף אחד להתקרב אליך, אבל כשמתפתחת הפרת סדר ואתה עם כוח קטן, לא תמיד זה נכון. מה שחשוב זו סגירת המעגל. והבחור הזה נעצר בלילה, נשלף מהמיטה ונמצא עד היום בחקירה".

מה המצב בחברון ובגדה בכלל היום?

"התקופה הזו מאתגרת. השקט הנוכחי הוא זמני, כי יכול להיות אירוע מיד כשנסיים את הראיון. המתחים נמצאים. נוסיף לזה את הקורונה בהקשר הפיקודי, שאתה צריך לשמור מרחק. הצבא ממציא את עצמו מחדש בקטע הזה. גם חוסר התיאום שיש עם הרשות הפלסטינית יוצר אתגר משמעותי".

אחרי שאיבדת פה לוחם, יש פחד לחזור בדיוק לאותה זירה?

"פחד זו לא המילה, לא מרגיש פחד. מה שחשוב הוא מה שאני לוקח מהאירוע, מה אתה מנחיל לחיילים. אני יותר מחודד בחושים. יש לקחים שהופקו. ברמה האישית המושג פחד מתחלף בדריכות, וכשאתה מסתובב בחברון אתה דרוך".

ארוך נכנס לתפקיד למשך שנתיים. לדבריו, "חלק מהמשימות של החטיבה זה השמירה על הסדר הציבורי, וקיים קשר חזק בין הלחימה בטרור לסדר הציבורי. בכל מקום שאין משילות ואין סדר ציבורי — ייוולד שם הטרור, ולכן החטיבה מתעסקת גם בדבר הזה, בשיתוף מלא עם ההתיישבות. ההתיישבות התבגרה מאוד, גם הם מוקיעים עשבים שוטים. יש כאן אוכלוסייה בוגרת שבאה לחיות פה מתוך אידיאולוגיה ואהבת הארץ".

ובמקביל למשימות השוטפות, ארוך שב ומודה: "הפנטזיה שלי ברורה — לעצור פעיל טרור שיתברר שהיה לו קשר לרצח של גל או שיכול למסור מידע על המחבלים שרצחו אותו. זה חוב שחייבים לסגור". •