אמריקאית בפריז

אם מסך הבית של נטפליקס היה חלון הראווה של פטיסרי צרפתי, אז הסדרה "אמילי בפריז" היא מגדל המקרונים הזרחני שבאמצע, זה שברור שהוא מגיע עם אפס ערכים תזונתיים, אבל קשה שלא לקחת עוד ביס ממנו. בטח כשהשמיים סגורים והדרך היחידה לעוף מכאן היא על כנפי הדמיון.

אחרי בינג' לילי שכלל נופים אורבניים, אופנה ואוכל -אין ספק שדארן סטאר, היוצר המנוסה של "בוורלי הילס 90210", "מלרוז פלייס" ו"סקס והעיר הגדולה", יודע לייצר פחזניות טלוויזיוניות. לתוך דכדכת הסגר השני הוא מטיל כעת את פצצת השנטילי החדשה שלו: גילטי פלז'ר שמתאר את החיים בעיר האורות מעיניה של אמילי, מנהלת שיווק אמריקאית (השחקנית והדוגמנית לילי קולינס, הבת של).

אמילי, צעירה מכורה לאינסטגרם ונמרצת מדי שעובדת בתאגיד אמריקאי, מוצנחת אל חיקו השמנוני של הקרוק מסייה ומחליקה בגמלוניות לאורך השאנז אליזה, אבל על הדרך היא גם מצליחה להסביר לצרפתים שהם חיים בסטורי של עצמם. או שלא.

"אמילי בפריז". סיור בכורסה בעיר האורות

הנמסיס שלה היא סילבי (השחקנית הצרפתייה פיליפין לרואה בוליו), שהגיבורה נוחתת עליה בהוראת הבוס האמריקאי שקנה את הסוכנות הפריזאית, ונתקעת לה בתוך החיים כמו בגט בעין. אבל לבוסית הצרפתייה והמרירה אין ברירה אלא לבלוע את הצפרדע הטרנדית, ואפילו לחבב אותה בסוף. אבל ממש קצת. וגם זה, בחצי חיוך עקום. כי כשמנקים מהמסך את הסטייל המהפנט ואת הגלאם הלוהט, הסדרה הזאת, שבאמת יש לה משקל של קרואסון חמאה - והיא גם קריספית ואוורירית כמותו - מביאה סיפור גולמי של הבדלי תרבות, ובעיקר אלה שבין הצרפתים המיזנתרופים - שמקדשים את תענוגות החיים והגוף, לבין האמריקאים ההיפראקטיביים - שנשואים לקריירה ולסטרס. נכון שיש ספרים וסדרות שעושים את זה טוב יותר, אבל היי, בואו לא נהיה קטנוניים עכשיו, מה גם שעל חוט השפגאט המתוח הזה אפשר להצעיד כל כך הרבה אמיתות וקלישאות משעשעות.

לפצח את הקוד הצרפתי

"כשצפיתי בסדרה אמרתי לעצמי, 'וואלה, אלו הרי החיים שלי'", צוחקת נורית גאון, ישראלית שבימים שאינם קורונה מארגנת סיורים קולינריים בדרום צרפת. "הרבה מאוד מהסיטואציות שאמילי האמריקאית נתקלת בהן כשהיא מחליטה לעבור לשנה בפריז, היו מוכרות לי מהמעבר שלי לפרובנס. רק אחרי שאתה חי פה, אתה מבין עד כמה שהצרפתים שונים מאיתנו ומהאמריקאים. אם למשל עבורנו העבודה היא חיינו והיא זו שמגדירה אותנו, אצל הצרפתים אין דבר כזה. החופש והפנאי הם קדושים, ותנסי לשלוח מייל או ווטסאפ או להתקשר למישהו צרפתי באמצע הווקאנס או באמצע חופשה אחרת ורק לשאול מה קורה עם הלקוח או עם המסמך הזה והזה. אף אחד לא יענה לך בכלל".

ובאמת, על המסך, כשאמילי מגיעה למשרד בשמונה בבוקר, זה מבחינתם עדיין לפנות בוקר, והיא מחכה בחוץ עד שמישהו יפתח את השערים, וכשהיא שולחת מיילים לבוסית שלה בשעות שאחרי העבודה, הצרפתייה נושפת עליה עשן ועצבים רושפים.

"הסדרה הרבה יותר טובה ממה שחשבתי. מי שבנה אותה עשה עבודה טובה ועלה על כל הקלישאות ביחסים של הצרפתים והאמריקאים", אומר צבי חזנוב, בעל אתר האינטרנט "פרנקופילים אנונימיים". "נהוג לחשוב על הצרפתים שהם לא נחמדים, אבל זה ממש לא נכון", הוא מתרעם, "הצרפתים מקסימים. אבל יש להם קוד דיבור, קוד התנהגות, קוד התנהלות, וצריך להבין אותו ולנהוג לפיו ואז אין סיכוי שתפספסי. אני מקווה שלאט־לאט, לאורך העונות הבאות, אמילי תבין את הקוד הזה".

גאון, לעומת זאת, צוחקת ומספרת שממש כמו אמילי, גם לה לקח זמן לפצח את הקוד. "למשל, פעם עמדתי מול משלחת של אנשי עסקים בסיור ורציתי להגיד להם: 'אני מתרגשת', אז אמרתי: 'ז'ה אקסיטה', שזה בעצם אני מרוגשת מינית, כלומר אני חרמנית. כשאמילי עשתה את הטעות הזאת על המסך מאוד צחקתי, אבל כשזה קרה לי בתחילת הדרך לא צחקתי בכלל".

"אמילי בפריז". קיטש מענג עם ערך קלורי של קרואסון

סיור בעקבות הסדרה

אבל עזבו רגע את הבדלי התרבות והבוז ההדדי. בואו נתמקד במה שחשוב באמת ושבגללו אנחנו שקועים במסך כמו תותים בציפוי ג'לי. הכל בזכות התמונות המופלאות של העיר היפה בעולם, שמצולמת בכל הזוויות שעושות מסאז' למוח ולנשמה, וכמובן בזכות שמיטת הלסת המתבקשת בקרב חובבות טקסטיל כמוני נוכח פריימים מושלמים של אאוטפיטים שאפשר רק לחלום עליהם כרגע, בטח כשאת עובדת מהבית ברוב דה שאמברה - שמלת חדר בתרגום המילולי, או פשוט חלוק.

"בימים הקשים האלה, כשאנחנו תקועים בבית, התמונות המושלמות של פריז הן באמת האסקפיזם המושלם", אומר חזנוב, שבדיוק בזמן שאנחנו משוחחים בטלפון, צופה בהנאה בפרקי הסדרה ומבין מדוע היא תפסה בארץ בימים אלו כמו אש בשדה חרדל. הרי מי לא חולם עכשיו לעלות על מטוס ולנחות בפריז, ולטייל בין כל המקומות שרואים על המסך?

מי שלא צריכות מטוס - כי הן כבר שם - הן שרון היינריך וגלי הדרי, צמד הישראליות שבימים כתיקונם מקיימות סיורי אוכל בעיר הקממבר והאקלר, אבל עכשיו קופצות ישר לסטורי של אמילי, ומקיימות סיורי לייב שאותם הן מעבירות באמצעות הרשת בין כל הפינות הטעימות והקסומות שבהן משוטטים גיבורי הסדרה.

"הסדרה צולמה בשכונה שבה מתגוררת אמילי, בקרבת הפנתיאון ברובע החמישי. הבית שלה נמצא בכיכר אסטראפד, שבה נמצא גם הבולנז'רי 'מודרן', שבו נבקר במהלך הסיור".

הבולנז'רי קיים?

"בהחלט. זה בולנז'רי אמיתי וטוב, רק שבמקום מוכרת שמלמדת את אמילי איך להגות נכון את שמות המאפים הצרפתים, במציאות מנהל את המקום שף פטיסייר ונפגוש אותו במהלך הסיור האינטרנטי, כדי לקבל הסברים על המאפים השונים בוויטרינה. מכאן נמשיך אל הביסטרו שבו אמילי יושבת לאכול עם חבריה, ושם עובד השף גבריאל. אחרי שנעבור בביסטרו, נתקדם במרחק של כמה דקות הליכה דרך רחוב מופטאר לעבר שוק מונז', השוק הקטן והרומנטי שבו אמילי עושה קניות. שם נגיע לפרומז'רי שבה נפגוש את הגבנית האמיתית שלנו, ג'וזפה, שגם מופיעה בסדרה יחד עם כל העובדים שלה", אומרת היינריך, ומוסיפה שהבר הספרדי שאליו הולכים הגיבורים כדי לאכול טאפאס נמצא באזור הטרנדי של תעלת סן מרטן, וגם בו עוברים הסיורים המודרכים שהן מקיימות ושאליהם נרשמו כבר למעלה מאלף ישראלים שרוצים לחוות בימים אלו את הטעמים של פריז דרך מסך המחשב. פרטים: https://parischezsharon.com/he

הגיע הזמן להתקדם

אחת הסצנות בסדרה, שבה אמילי כמעט ויוצאת מדעתה כיוון שלא הצליחה להשיג מקום לארוחת ערב עסקית במסעדת יוקרה, מצולמת במסעדת המישלן הוותיקה "לה גראן ופור", בהנהגת גי מרטן. מדובר בהטחת סופלה לפרצוף הצופים, שהרי ממש עכשיו מתמודד מרטין, השף המכוכב של המסעדה, עם טענות להטרדה מינית חמורה מצידו.

"זו שערוריית מי טו שהתפוצצה לא מזמן. ברור לגמרי שאם האמריקאים היו יכולים, הם היו מוחקים אותה מרשימת הלוקיישנים, אבל הסדרה כמובן צולמה כבר מזמן", אומרת היינריך.

ואפרופו מי טו, גם כאשר במהלך צילומי פרסומת דוגמנית עירומה פוסעת על גשר אלכסנדר השלישי וגברים בחליפות לוטשים אליה עיניים, אמילי מנסה להסביר לבעל המותג הצרפתי מדוע להחפיץ נשים זה כל כך 1997. באותה הנשימה, מישהו צריך לספר לבמאי, סטאר, שיש מצב שגם בצרפת כבר יודעים את זה. אז הגיע הזמן להתקדם.

זו לא פריז האלגנטית של הפריזאים, אלא בעיקר הקיטשית של האמריקאים, אבל אם אתם מחפשים כמה שעות של בינג' נטול קלוריות שלא תזכרו בבוקר שאחרי - מצאתם את העוגה הכי גלאמית כרגע בוויטרינה.