"אני ממלא אולמות, וחוזר לבית ריק"

רותם כהן עשה כמעט כל דבר אפשרי כדי לא לשחק בסדרה "ככה זה" של אסי כהן ודנה מודן. הוא הדף את הטלפונים של המלהקת בכל תירוץ אפשרי, ובעיקר קיווה שכבר תפסיק לנדנד לו. משחק? למה להיכנס להרפתקאות מיותרות? "גלית אשכול, המלהקת, אמרה לי שרם נהרי, הבמאי, רוצה לבחון אותי", הוא מספר. "היא צילצלה אליי כל שבוע ושאלה אם כבר למדתי את הטקסט לאודישן, וכל פעם דחיתי אותה. אחרי שלושה חודשים היא התקשרה בפעם המי יודע כמה ואמרה, 'תגיד רותם, מה הסיפור שלך? כל כך הרבה זמן רוצים לבחון אותך, ואתה מתחמק'. אמרתי לה, 'יש לי היום הופעה בזאפה הרצליה. תגידי לרם שיבוא. אם הוא רואה על הבמה את הדמות שהוא מחפש — סטלן שלא דופק חשבון — שייקח אותי'. בסוף ויתרו לי על האודישן והזמינו אותי ישר למבחן מול דורין אטיאס, בת הזוג שלי בסדרה".

כמה דרקונים דורין אטיאס נתנה לך על האודישן?

"דורין צחקה כל האודישן. חשבתי שהייתי גרוע ושבגלל זה היא צוחקת, והרגשתי קצת נבוך, אבל היא אמרה, 'אני לא נושמת מרוב צחוק, הדמות שעשית מצחיקה אותי ברמות'. אחרי יומיים התקשרו להודיע לי שהתקבלתי וכבר לא הייתה לי דרך חזרה".

איך היו הצילומים? זה אתה, השחקן הטירון, מול שמות מפוצצים כמו אסי כהן, דנה מודן ותיקי דיין.

"עוד לפני שנהייתי זמר למדתי משחק במשך שנה אצל ניסן נתיב, אבל עזבתי, ככה שבאמת לא היה לי שום ניסיון. הצילומים היו מרגשים ברמות. שתבין, להיות על הסט עם אסי ודנה זה כבוד גדול. אסי הוא באמת גאון, והחמיא לי שהוא רצה אותי לסדרה שלו. תוך כדי הצילומים גם יכולתי להתייעץ איתו. גם דנה גאונה, חריפה ושנונה ומקסימה. היא אחד היצורים הכי קוליים שיש. המשחק יוצא ממנה גם כשהמצלמה כבר לא מצלמת. לשחק באותה סדרה עם תיקי דיין זה בכלל כבוד גדול. גדלתי על 'קרובים קרובים', ופתאום אני משחק איתה".

הסדרה "ככה זה" החזירה למסך את הזוגיות הטלוויזיונית של אסי כהן ודנה מודן, שנים אחרי ההצלחה של "אהבה זה כואב". גם במרכז הסדרה הנוכחית עומד חיבור רומנטי לא מובן מאליו בין גבר ואישה המגיעים מעולמות שונים, רק שהפעם השניים מנהלים זוגיות תוך שהם גרים דלת מול דלת, והעלילה הקומית־מרירה מנוקדת בשלל דמויות משנה כובשות. אחת מהן הוא דמותו של רותם כהן, המגלם את בן הזוג של גרושתו של אסי כהן.

העונה השנייה של הסדרה עלתה לשידור ב־yes (ב־TV COMEDY, ב־VOD וב־STING TV), וכהן מנסה בימים אלה להתרגל לתגובות המחבקות. "אסי היה שולח לי הודעות: 'יצאת מדהים. התגובות עליך היסטריות', אז למרות שאני חסר ביטחון, אמרתי, 'וואלה, אם אסי הגדול אומר, אולי זה באמת נכון'. נטע גרטי ופיטר רוט כתבו לי, 'אנחנו רואים אותך עכשיו בסדרה ואתה מדהים'. אני מאמין בעצמי, אבל בכולנו יש איזה חוסר ביטחון, איזה קוף שיושב לנו על הכתף וגורם לנו להרגיש לא מספיק טובים. מישהי כתבה לי, 'אני לא יודעת מה אתה יותר, שחקן או זמר?' דברים שזמר עלול להיעלב מהם", הוא מחייך, "אבל ברור שלא נעלבתי".

קעקוע לכבוד אמא

אז זהו, רותם כהן הוא כבר לא רק מלך הפופ הלטיני הישראלי, האיש שחלק דואט ובמה עם אנריקה איגלסיאס ושר את הפרסומת הכי מצליחה עכשיו בטלוויזיה, "יפה לי בבית" של ACE, אלא גם שחקן מפתיע, מצחיק ומכמיר לב, שהמצלמה אוהבת אותו. עובדה, המלהקים כבר מתקשרים ומציעים לו תפקידים נוספים.

הוא בן 40, גר ליד ההורים בקדמת צהלה, מה שהיה פעם שכונת נווה שרת. ילד של אמא. על היד שלו מקועקעים בין השאר תאריך הלידה שלה ופתק שכתבה לו — "חיים שלי, כמה אהבה לי אליך".

הוא נולד בלוד. ילד עם הפרעות קשב. "נשארתי כיתה שלוש פעמים — בכיתה ט', בכיתה י' ובכיתה י"א, עד שהעיפו אותי", הוא מספר. "בכיתה י' אמרתי להם: 'תעזבו אותי, כבר סיימתי 12 כיתות לימוד'. לצבא הגעתי בגיל 20, כשאחרים כבר משתחררים".

גם הצבא לא בדיוק התאים לו. הוא החל בחיל חימוש וסיים, אחרי הרבה מאמצים, בלהקת פיקוד העורף. "רציתי לעזוב את השירות אחרי חצי שנה וחטפתי על זה ריתוקים. למזלי, היה לי מפקד, המבוגר הזה שכל בנאדם צריך שיאמין בו, ובזכותו לא השתחררתי. לא רציתי גם לאכזב את אבא שלי ועוד פעם להיפלט מעוד מסגרת. מספיק תיסכלתי את ההורים, במיוחד אותו".

גם הפריצה שלו כזמר המתינה עד שמלאו לו 33. "הכל אצלי קרה בדיליי", הוא אומר. "מה שניחם אותי אז היה שגם שלמה ארצי ושלומי שבת זכו בהכרה רק בגיל הזה". אחרי הצבא ניסה את מזלו בסטודיו למשחק של ניסן נתיב. הרפתקה קצרה. "עברתי ברחוב ליד הבית ספר, ראיתי את השלט ונכנסתי", הוא מספר. "נראה לי מגניב. הלכתי לבחינות, וניסן אמר לי, 'אני מקבל אותך, אבל לא לתל־אביב. לירושלים. אחרי שנה ומשהו גיליתי שוב את המוזיקה. נכנסתי לניסן ואמרתי לו שאני עוזב. חזרתי לתל־אביב והתחלתי לכתוב שירים".

ממה התפרנסת עד שפרצת?

"הייתי כל הזמן בין עבודות. מחזיק כמה שבועות בכל עבודה, לא יותר. הייתי מנהל בית קפה שלושה שבועות, מנהל חנות שלושה שבועות. מהבית עזרו לי. הייתה תקופה שהסתובבתי בתל־אביב עם 20 שקלים, וחישבתי את ההוצאות. הייתי קונה פלאפל ושתייה, והולך ברגל כדי שיישאר לי כסף לעוד איזה חצי מנה בערב. לרווחה כלכלית הגעתי בגיל 32, כששירים שכתבתי לאמנים גדולים כמו אייל גולן, שלומי שבת, שרית חדד, ישי לוי ודנה ברגר — הצליחו. עד אז קיבלתי 'לא' על כל דבר שהצעתי. עמדתי גם מול אנשים שאמרו לי שאני לא מספיק טוב. היה איזה זמר שנתתי לו לשמוע דברים שלי. כשבאתי לשמוע את דעתו, הוא אמר לי בפשטות, תוך כדי שהוא מכין לעצמו קפה, 'שמע, אם אתה יכול לעשות משהו אחר, תעשה משהו אחר. אם אתה יכול לא לשיר, אל תשיר'".

בטח חטפת שוק.

"נשימתי ונשמתי נעתקו. יצאתי הלום. מזועזע. לא הבנתי איך אומרים לבנאדם דבר כזה. בנאדם אחר, פחות חזק, היה מוותר. זה ייבש אותי איזה שבועיים. ואז אמרתי, אני לא יכול לוותר. זה לימד אותי לפתח עור של פיל. אוקיי, הוא לא מאמין בי, אבל זה לא אומר כלום".

מה עוד עיכב את הפריצה שלך?

"היה לי חוסר ביטחון כי לא למדתי מוזיקה. הייתי צריך לגלות את הכל לבד. כשאתה אומר לי לא, זה נותן לי אנרגיה לעוד מאה קילומטר. ה'לא' הזה הוא הדלק שלי. כולם רצו שאני לא אעשה מוזיקה, אלא אעבוד בעבודה רגילה. אבא שלי, למשל, רצה שאני אעבוד משמונה עד חמש. הוא אמר שמוזיקה עושים אחרי שעובדים. מוזיקה זו לא פרנסה. אבל דבקתי בחלום. נשבעתי לאלוהים, מרגע שעמדתי על הבמה, שהמשימה שלי היא למצוא חולמים בקהל ולהגיד להם לא לוותר, ושאם מישהו יבקש את העצה שלי לא אענה לו כמו שאותו זמר ענה לי. כל ילד צריך בסך הכל מבוגר אחד שיאמין בו".

כשהצלחת סוף־סוף, הרגשת תחושת ניצחון?

"איזה הצלחתי?! יש לי הרבה מה לעשות כדי להצליח למרות שכבר היה לי דואט עם אנריקה איגלסיאס. אני רק בש.ג, ויש לי עוד הרבה שין גימלים שאני צריך לעבור. להופיע עם אנריקה איגלסיאס מול 60 אלף איש זה באמת דבר מדהים. כשרציתי לעזוב את הצבא, הייתי רואה קליפים שלו. אני, בדיכאון, רוצה לצאת מהצבא, והוא רוקד לי עם בחורה לטינית".

אבל כתבת בינתיים להיטים לשמות גדולים כמו אייל גולן, שלומי שבת, עומר אדם וישי לוי. זה לא הקנה לך תחושת ערך עצמי?

"כל שיר שהצליח גרם לי לשמחה גדולה וגם לעצב גדול, כי אני רציתי לשיר את השירים האלה. אבל בגלל שזכיתי שאמנים מהטופ של הטופ שרים את השירים שלי, יש בזה נחמה גדולה".

איך היה לעבוד עם אייל גולן?

"לאייל גולן אין אגו. הוא איש מדהים ומיד פירגן לי. בניגוד לאמנים אחרים, הוא הסכים שאני אשאר איתו בהקלטות. יש אמנים שלוקח להם זמן להוציא שירים. אייל יכול להקליט שיר היום ושהוא ייצא מחר. זאת ספונטניות ששמורה רק לאנשים במעמדו".

סערה בכוס מים

אם כבר סמלי סטטוס, כהן זכה לחיקוי של אלי פיניש ב"ארץ נהדרת", ואף הוזמן לאחת התוכניות כדי לככב כמלך ספרד לצד יובל סמו בתפקיד מירי רגב. את החיקוי, אגב, הוא לא ראה עד היום. "תגיד, היה נעים לך לראות חיקוי של עצמך?" הוא שואל. "אני חושש להיות מובך מעצמי. אבל זה בהחלט כבוד ומדהים כשאלי פיניש מחקה אותך".

עכשיו גם באה הפרסומת "יפה לי בבית" של ACE, שחורכת את הטלוויזיה, והפכה אותו לדמות מוכרת כמעט בכל בית. "הפרסומת תרמה לקריירה שלי לא פחות מהשירים", הוא מחייך. "זה מטורף כי אנשים מתייחסים לשיר כאילו זה שיר שלי ומפרגנים לי. עוצרים אותי ורוצים לעשות איתי סלפי".

הקורונה תפסה את כהן בשיא ההצלחה. "הייתי מופיע כמעט כל ערב באולמות של אלף איש, או 400 בזאפות, ועכשיו — כלום", הוא אומר. "אבל למדתי לקחת את זה בצורה טובה. נכנסתי לאולפן וכבר יש לי שני אלבומים מוכנים. פרנסה? מסתדרים ברוך השם. אני לא בנאדם שמבזבז כסף. פחות מעניין אותי לקנות מכוניות מפוארות כמו אמנים אחרים. שמרתי גרוש לבן ליום שחור".

באחת ההופעות שלך, לפני הסגר, לא שמרתם על הנחיות משרד הבריאות לתקופת הקורונה.

"בגדול, הכל היה לפי ההנחיות. היו קפסולות שביניהן הפרידו חוטים, אבל בשיר האחרון הקהל נעמד על הרגליים והצטופף מהתלהבות. הרשתות התמלאו בתגובות, התקשרו אליי מהטלוויזיה לקבל תגובה, אבל זה באמת סתם לעשות סערה בכוס מים. אני מקפיד על מילוי ההוראות, אבל גם מבין את הקהל. רמת הגעגוע שלי לקהל היא ענקית, עד כדי כך שיזמתי בחג שיחות טלפון עם מעריצים. היו שם צרחות ובכיות. אני חייב לגעת בהם, לשמוע אותם. לראות אותם".

להפגנות אתה הולך?

"לא, אין לי את הגן הזה. אני לא טיפוס מחאתי".

"למדתי להניח תפילין"

מדי בוקר כהן מקפיד להניח תפילין. "אני מניח תפילין קרוב לעשר שנים", הוא אומר. "מבחינתי זה כמו לשטוף פנים. כשלמדתי בפנימייה כל הזמן קינן בי הרצון להניח תפילין ולא היה לי נעים לשאול איך כדי שלא יחשבו שאני חמור גדול. אבל למדתי".

גיל 40 זה חתיכת ציון דרך.

"עכשיו, אחרי שהקריירה שלי ברוך השם בסדר גמור, אני רוצה סוף־סוף למצוא את אשתי ולהקים משפחה".

לא חיכית לזה יותר מדי?

"אני מרגיש שזה קרוב מתמיד. הכל אצלי הגיע בדיליי, אני לייט בלומר. אני מרגיש שאני הרבה יותר פתוח בלב. לחזור מהופעה לבית ריק זה בדידות. אני רוצה לחזור לבית שאישה מחכה לי עם הילד שלי".

מתי היית באמת מאוהב?

"לפני תשע שנים הייתה לי אהבה של שלוש שנים שלימדה אותי את כל מה שאני יודע על אהבה, ואחרי זה היו לי מערכות יחסים קצרות. אני באמת לא רוצה להתעורר מאוחר מדי ולהצטער".

הלכת פעם לפסיכולוג?

"בוודאי שהלכתי. אני לא חי חיים רגילים במהות שלהם, במיוחד כשמתלווים לזה הרבה שאלות והיסוסים ופחדים. אתה כל הזמן עם עין אחת ישנה ואחת פקוחה עד שאתה מקבל את הביטחון. אותו הדבר עם נשים. אני צריך להבין שהיא כאן בגלל רותם ולא בגלל רותם כהן. זה אבסורד, אני ממלא אולמות, שר עם אנריקה, ובסוף חוזר לבית ריק".

על מה אתה עוד חולם?

"שנייה לפני הקורונה הייתי אמור להיפגש עם הכותבים של ג'ניפר לופז. החלום שלי הוא להיות הזמר היהודי הכי מוכר בעולם. כמובן שהייתי רוצה גם להמשיך לשחק. אני מת לגלם תפקידי פושעים, ועכשיו אני מתכוון לקחת שיעורי משחק מול מצלמה. ויש לי עוד חלום".

איזה חלום?

"אני רוצה מאוד לכתוב לשלמה ארצי ולעשות איתו דואט, אבל אני לא מעז לפנות אליו. הוא וחוליו איגלסיאס הם הפסקול של החיים שלי. אני שואל את עצמי אם הוא מכיר אותי. הלוואי שכן". •