שלישי 24 בנובמבר 2020
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    צילום: יפעת יפה
    24 שעות • 15.10.2020
    "נדרש זעזוע משמעותי"
    למרות הסולידריות והמודעות הפמיניסטית, הממשלה ומוסדותיה נשארו מאחור
    מיכל גרא מרגליות

    תנועת MeToo איפשרה לנשים שעברו פגיעה מינית להחזיר לעצמן את השליטה על הדבר הנורא שאירע להן. אל מול חוסר האונים שמייצרת הפגיעה, כעת הן אלה שיכלו לבחור האם וכיצד לשתף את סיפורן. התנועה חשפה את פערי הכוח המגדריים העצומים שעדיין קיימים באופן נרחב ובפעם הראשונה עימתה גברים רבים "נורמטיביים" עם היקף התופעה.

     

    שנת 2018 הייתה שנה של סולידריות ושל העלאת מודעות פמיניסטית. שנה שבה הסיפורים על הפגיעות הקשות המשיכו לעלות באופן תכוף בתקשורת והתודעה החברתית השתנתה. אבל השינוי נעצר שם. בסוף 2017 השרה לשוויון חברתי דאז, גילה גמליאל, הצהירה שתיבחן תקופת ההתיישנות על עבירות מין — אבל זה לא קרה. וכן שתוקם ועדה למאבק בתופעת ההטרדות המיניות בחברה הישראלית. הוועדה, בראשות אווה מדז'יבוז, מנהלת הרשות לקידום מעמד האישה, אמנם הוקמה ותוקצבה בכעשרה מיליון שקלים. אלא שלמרות שהמלצות הוועדה פורסמו בינואר 2019 וניתן היה להתחיל ליישמן, הכסף לא הועבר עד היום.

     

    בספטמבר 2018, התחיל הגל השני של המחאה תחת הסלוגן #לאהתלוננתי, שפרץ בעקבות פרשת מינוי השופט קבאנו לבית המשפט העליון בארה"ב למרות עדויות על פגיעות מיניות מצידו. בגל השני, המחאה התמקדה בצורך לשנות את טיפול המדינה בפגיעות מיניות ועברייני מין. אבל בישראל לא נעשו צעדי מדיניות ממשלתיים משמעותיים כדי לייצר מניעה, לשנות את האופן שבו המערכת מתייחסת לנפגעות עבירות מין, האונס השני במשטרה והשלישי בבית המשפט ממשיך לקרות והענישה עדיין מביכה. הציבור והתקשורת השתנו, אבל המדינה לא מדביקה את קצב השינוי. וכשהמערכת עצמה לא רואה את הנפגעות נוצר אצלן חוסר אמון נרחב ועמוק בגורמי אכיפת החוק וברשויות המדינה. פוליטיקאים עדיין כמעט ולא מתייחסים למקרים של פגיעה מינית בנשים.

     

    נדרש זעזוע משמעותי כדי לגרום למערכת לזוז במעט: רק פרסום פרשיית האונס הקבוצתי המחריד באילת, הצליח להביא לכך שאחרי שנים של בקשות נפתח חדר אקוטי באילת לטיפול בנפגעות ונפגעי תקיפה מינית, וראש הממשלה הנוכחי והחלופי התבטאו נגד האונס, בהתייחסות תקשורתית נדירה מצד קברניטי המדינה. התוצאה היא שנשים רבות אינן מאמינות כי דיווח וטיפול מערכתי יספקו להן הגנה עתידית, צדק או ריפוי מפגיעות והטרדות מיניות.

     

    אירועי שלוש השנים האחרונות מלמדים שהמלאכה עוד רבה. הגיע הזמן להוביל צעדי מדיניות ממשלתיים משמעותיים ולשנות את האופן בו המערכת מתייחסת לנפגעות, לטיפול בהן, למניעה וענישה. אלימות מינית ומגדרית מונעת מנשים חופש, מימוש עצמי, פרנסה ועצמאות. הגיע הזמן שהממשלה תקדם בסדרי העדיפויות חיים של נשים, ביטחונן ורווחתן. כן, כן, גם עכשיו, בעיצומו של משבר הקורונה. כי הפגיעות המיניות לא נעצרות על ידי הנגיף.

     

    הכותבת היא מנכ"לית שדולת הנשים בישראל

     

    מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית:

    קו סיוע לנשים 1202, קו סיוע לגברים 1203

    04-6566813: נשים ערביות

    02-6730002: נשים דתיות

    02-5328000: גברים דתיים

    סיוע דרך WhatsApp ב־052-8361202 | צ'אט: https://www.kolmila.org.il

     


    פרסום ראשון: 15.10.20 , 23:18