לא הכל שחור

הלכתי אתמול לקבל חיסון נגד שפעת בקופת חולים לאומית שבה אני חברה מהיום שבו נולדתי. קופת חולים לאומית הוקמה בשנות ה־30 כדי לספק שירותי בריאות לחברי התנועה הרוויזיוניסטית על ידי רופאים שפרשו או פוטרו מקופת חולים הכללית בעקבות האשמות פעילים רוויזיוניסטים ברצח חיים ארלוזורוב מראשי תנועת העבודה, ורדיפתם.

בכל שנה אני מקפידה לקבל חיסון נגד שפעת, אבל השנה, שנת הקורונה, אצתי רצתי. חשוב במיוחד, אמרתי לעצמי. לפתע פגשתי אנשים, חוויה מרעננת, אלא שכמעט כל מי שפגשתי שם, שהרי בימי הסגר הללו, ובכלל, אני ממעטת לצאת מהבית, שאל אותי: "מה יהיה? את בטח יודעת. תגידי לנו". פגשתי אנשים מדוכדכים. מיואשים. רובם מבוגרים. שהרי אלה, שעברו כבר הכל בארץ הזאת, ממהרים לקבל את החיסונים. אף אחד מהם אינו חבר בקופת חולים לאומית במקרה. לאיש מהם לא היה מעולם פנקס אדום. הכרתי אחדים מהם, או את בני משפחותיהם. "בסוף יהיה טוב", עניתי. "אבל לפני זה, יהיה יותר רע".

התחושה בציבור קשה. שילוב של כל כך הרבה דברים ובראשם המצב הבריאותי, המצב הכלכלי הקשה ובעיקר בעלי עסקים שמתמוטטים, צעירים חסרי עתיד ואופק ומשפחות שקורסות תחת הנטל. האווירה עכורה. אווירה של קץ העולם. סוף המדינה. יאללה, בואו ניקח את המשפחה והילדים, ניסע לאיזו מדינה ירוקה עם כרטיס לכיוון אחד.

ואני, שמרבה לבקר גם מעל דפי העיתון הזה את ראש הממשלה, את מהלכיו ושיטותיו, שמסתייגת מחלק מנבחרי המפלגה שבה אני חברה וסגנונם, אומרת: אל לכם להקצין ולצבוע בשחור את המדינה, את עתידנו כאן. לא הכל רע. לא אלמן ישראל. יש לנו כוחות אדירים, הדמוקרטיה לא הגיעה ולא תגיע לקיצה. היו לנו ימים קשים פי כמה. כל מי שזוכר את מלחמות ישראל עם אלפי נופלים בכמה חזיתות בו זמנית, אינתיפאדות ואוטובוסים מתפוצצים. תקופות של צנע, רעב, חלוקת תלושי מזון וביצה לשבוע. כל מי שזוכר את המעברות, את הימים שבהם משפחות גרו בחדר אחד. כל מי שזוכר את התקופה שבה יהודים הסגירו יהודים לבריטים. את הרדיפות של ההגנה את אנשי המחתרות, כן, אלה שבגללם הקימו, בין היתר, את קופת חולים לאומית, ואת הפנקס האדום שבלעדיו לא ניתן היה לקבל עבודה.

כל מי שזוכר את רצח יצחק רבין ז"ל על ידי רוצח מתועב, את נוער הנרות, ואת הזמן שלקח לצאת מהלם הזה. אז חשבו שהגיע קץ המדינה. מי שזוכר את היורדים שרבין קרא להם נפולת של נמושות, ואת הבדיחות על "האחרון שייצא מהארץ שיכבה את האור". לא חסרים ימים קשים בארץ הקשה שלנו. אבל לא חסרים בה ימים נפלאים וכוחות נהדרים, ואנשים מופלאים שמתנדבים ותורמים ומעודדים, וגם, כן, נבחרי ציבור שעושים עבודה חיובית וחשובה.אז שאיש לא ינסה להציג תמונה מעוותת כאילו כלו כל הקיצין. לא כך הוא. עוד נדע ימים טובים מאלה. אין כאן חלוקה של ימין ושמאל, של כוחות אור מול כוחות חושך. ניקח כולנו נשימה עמוקה. נסייע כמיטב יכולתנו ונתנדב לאלה שזקוקים, ואל תגידו יום יבוא. הביאו את היום.