תמיד תישאר לה פריז

לפעמים מצב מביך יכול להיגמר דווקא ברגע של נחת. זה מה שקרה ללילי קולינס, כוכבת 'אמילי בפריז', הסדרה שהדיבור עליה עומד ביחס הפוך למשקלה הסגולי. באחד מסיבובי היחצנות הרבים שערכה בשנים האחרונות, שאל עיתונאי אחד את קולינס, ילידת אנגליה, היכן היא גרה. לוס־אנג'לס, ענתה, והוסיפה שהיא גרה שם מגיל חמש עם אמה, אחרי שהוריה התגרשו. ואיפה אביך גר, התעקש העיתונאי. באנגליה, ולפעמים גם בארה“ב, ענתה קולינס. קול פנימי היה צריך להגיד לעיתונאי לעצור שם, אבל הקול נכשל במילוי תפקידו, והעיתונאי דרך על מוקש: ממה מתפרנס אבא שלך?

שאר העיתונאים שישבו סביב השולחן העגול ממתינים לתורם, השפילו מבט, אבל קולינס, מתברר, היא בחורה חביבה. היא הסבירה בסבלנות לעיתונאי, שכנראה לא טרח לעשות אפילו תחקירון קטן לפני הראיון, שאבא שלה הוא פחות או יותר אחד המוזיקאים הכי פופולריים בעולם ב־40 השנים האחרונות. כשהלחיים של העיתונאי ההוא האדימו במבוכה, קולינס המשיכה בחמלה ואמרה לו שהיא מודה לו על כך שלא ידע מי אבא שלה. "אני גאה מאוד באבא שלי", אמרה, "אבל העברתי את כל חיי בניסיון לצאת מהצל שלו".

המאמצים הבלתי פוסקים שעשתה קולינס מגיל צעיר להגיע לרגע שבו תוכל לעבור ראיון שלם בלי להישאל על האבא פיל קולינס, שנעדר מחלקים גדולים של ילדותה, הובילו לתוצאות צפויות למדי: דיכאונות, הפרעות אכילה ומשיכה לדמויות אפלות בסרטים אפלים עוד יותר. אז כשהגיעה ההצעה לגלם צעירה אמריקאית תוססת ומלאת עזוז משיקגו שמקבלת עבודה בפריז, בסדרה שאין בה אפילו רגע אפל אחד, קולינס לא רק קפצה עליה - היא ראתה בה את כרטיס היציאה שלה לחופשי. אבא זה אבא, היא זו היא, ומסדרה שאמורה הייתה להיות עוד לבנה בקיר התכנים הבלתי נגמר ובלתי ניתן לשליטה של נטפליקס, הפכה 'אמילי בפריז' לבינג' אליו, כך נדמה, בורח עכשיו כל העולם.

בכל תקופה אחרת, 'אמילי בפריז' הייתה בקושי הערת שוליים, קונספט חף ממקוריות, אבל לקראת סוף 2020, לא רק שהיא מגדירה מחדש את מושג ה"גילטי־פלז'ר", היא גם כמעט סדרת מדע בדיוני חתרנית. כי הרי אף אחד לא יודע מתי נוכל שוב לנסוע לפריז ולהסתובב חסרי דאגות ומסכות בשאנז אליזה. אז אמילי קופר אוכלת בשבילנו פן או שוקולה, שותה שמפניה במסעדות ומעלה לאינסטגרם תמונות של מגדל אייפל. "נהדר להיות חלק ממשהו שעוזר לאנשים לברוח קצת", אמרה קולינס ל'ווג', "סיפור על אמריקאית בפריז רחוק מלהיות עלילה מהפכנית, אבל כרגע סיפור כזה בלתי אפשרי בחיים האמיתיים, וזה נותן לסדרה ערך שלא תיכננו".

קולינס ב'אמילי בפריז'. עם לוקאס בראבו

דארן סטאר, היוצר של 'אמילי בפריז', מעולם לא עשה סדרה שבה האנשים לא יפים ולא לבושים פאביולס. דוגמאות? 'בוורלי הילס 90210', 'מלרוז פלייס' 'סקס והעיר הגדולה'. מהאחרונה הוא הביא איתו את פטרישיה פילד, שהייתה אחראית להלביש גם את קארי בראדשו, ויחד הם יצרו את קארי, גרסת המיליאנלז. גם ב'אמילי בפריז' הבגדים, משאנל ועד זארה, הם כוכבים. האאוטפיט שקולינס עצמה העדיפה הוא שמלה שחורה של כריסיטאן סיריאנו בצירוף צמיד יהלום מעודן, "מחווה לירית לאודרי הפבורן", אמרה קולינס ל'סאנדיי טיימס', "וכשאני רצה ליד בניין בית האופרה, אני מרגישה קצת קארי".

בפריז של הסדרה, השמש אינסופית, ואין אף לא מדחום אחד. הכל כל כך אוורירי וחסר דאגות, שקולינס אפילו לא יודעת בת כמה אמילי, המומחית לשיווק דיגיטלי, אמורה להיות. "אני לא מאמינה שאי פעם נתנו לה 'מספר' ספציפי", אמרה קולינס בת ה־31 ל'ווג', "אבל אני מאמינה שהיא בוגרת קולג' די טרייה, אולי זו השנה הראשונה שלה אחרי הלימודים, אני חושבת שהיא בערך בת 22".

בשום עולם או מציאות חברת שיווק גדולה שולחת לפריז צעירה בת 22, שרק יצאה מהקולג', כדי לספק ללקוחות שם, חברת פרסום ותיקה ומוערכת, נקודת מבט אמריקאית. לאינטרנט היה כמובן הרבה מה להגיד על הגיל הלגמרי לא הגיוני של אמילי - בניגוד לשאר מרכיבי הסדרה, כמובן! - וקולינס נאלצה להלקות את עצמה במקום שבו מכפרים סלבריטאים על פשעי מלחמה שכאלה. "סורי, גירל", כתבה בעמוד האינסטגרם שלה, מתחת לצילום של אמילי.

לאמריקאים יש אובססיה עם פריז, בעיקר כי הם לא מבינים אותה, ורובם רואים אותה רק בסרטים. היא נראית להם כמו העיר הכי יפה בעולם, ומכאן הדברים הופכים מבלבלים: מצד אחד כל תושבי פריז נפוחים, מעשנים, בלתי נסבלים ולא טורחים ללמוד אנגלית; אבל, הו אבל, מצד שני הכל כל כך חופשי, כולם שוכבים עם כולם, יושבים במסעדות כל היום, כל הנישואים פתוחים, ובגידות זה הרי הבסיס לחירות, לשוויון ולאחווה. הוליווד רק עזרה לבנות את העיר כמקום אליו אתה אמור לנסוע בגיל צעיר, להתאהב בקלות, לשבור לבבות, להישבר בעצמך, ולבכות על גדות הסיין כשמסביב שלכת.

"נהדר להיות חלק ממשהו שעוזר לאנשים לברוח קצת"

כמו הרבה אמריקאים, גם אמילי מכירה את פריז, ואת אירופה בכלל, רק באמצעות סרטים וטלוויזיה. החוויות שלה בעיר הן די קלישאתיות, וגם בגלל זה קל להתחבר אליה. למעשה, רוב קשיי הקליטה של אמילי עברו על קולינס באמת במהלך הצילומים. "החימום בדירה שלי היה מקולקל במשך שבועיים", סיפרה ל'ווג', "טעיתי בקומה בבניין שלי, המעלית הפסיקה לעבוד, דרכתי ברחוב על קקי של כלבים. זו קלישאה, אבל זה גם תרחיש אנושי ביסודו. דארן סטאר כתב הרבה סיטואציות שקרו באמת לחברים שלו. זה הסיפור הקלאסי של אמריקאי שהולך למדינה אחרת שבה הוא מרגיש ממש מנוכר, אבל בכל זאת מנסה להשתלב. כשהגעתי לפריז עברתי כל כך הרבה דברים כמו אמילי, עד ששאלתי את הצוות, 'עושים לי את זה בכוונה כדי לגרום לי להרגיש אמפתיה כלפי אמילי? כבר יש לי אמפתיה אליה'".

מהצד השני של התנגשות התרבויות נמצא האמריקאי הוולגרי, שרוצה את הסטייק שלו עשוי היטב -סקנדל! - ודורש לדבר עם השף עוד לפני שטעם מהמנה; האמריקאי שמגיע לעבודה בפריז ואפילו לא טורח לנסות ללמוד צרפתית, והאמריקאי שבטוח שהוא יודע יותר טוב מהצרפתים מה טוב להם. סטאר, אגב, לא מותיר ספק איזו תרבות הוא מעדיף, וכבר בפרק הראשון עולב באחת הפיצריות המפורסמות ביותר בשיקגו, מה שגרר תגובת אינטרנט נזעמת של המסעדה. כך או אחרת, אין אפילו רגע אחד לא צפוי במסע של אמילי בפריז, כולל הוויברטור שמנתק מהחשמל חצי שכונה לפחות וההידלקות על השכן החתיך שהוא גם שף, למרבה השמחה. כולם יודעים מה עומד לקרות, וכולם, מתברר, רק רוצים מזה עוד ועוד.

× × ×

צילום: גטי אימג'ס

לילי קולינס, 31, היא בתו של פיל קולינס מנישואיו השניים לסוחרת העתיקות ג'יל טבלמן. היא נולדה בגילדפורד, כ־40 קילומטר מדרום־מערב ללונדון, בשיא קריירת הסולו של כוכב להקת ג'נסיס לשעבר. כשהייתה בת חצי שנה הוא הקליט את Another Day in Paradise, ואלטון ג'ון עשה לה בייביסיטר. לילי הייתה ילדונת כשהוריה התגרשו, אחרי עוד סיבוב בגידות שלו. השמועה אומרת שקולינס שלח לטבלמן פקס ובו הודיע לה על סיום הנישואים, ועבר לגור במשך 20 שנה במקלט המס בשווייץ.

לילי ואמה עברו ב־1994 ללוס־אנג'לס והילדה ראתה את אביה רק בחופשות. באחת מהן הבינה לראשונה עד כמה הוא מפורסם. זה קרה כשהיו בטיול בדיסנילנד והיא ראתה גבר לובש חולצה שעליה הפנים העגולות של קולינס. "הייתי על הכתפיים של אבא", סיפרה ל'טיימס' הלונדוני, "והאיש הזה הלך לעברנו, ניגש לאבא וביקש להצטלם. זה היה רגע מאוד מוזר. חשבתי, 'למה הוא רוצה להצטלם עם אבא, ולמה אבא על החולצה שלו?' לאט־לאט התחלתי להבין מי זה אבא שלי".

להבין מי זה אבא שלה היא הבינה די מהר, אבל לקבל אותו לקח לה הרבה יותר. קולינס, שלמדה בבית הספר היוקרתי הרווארד־ווסטלייק בלוס־אנג'לס, שבין בוגריו נמצאים מגי וג'ייק ג'ילנהול, גדלה במצב של חרדה תמידית מרמת הציפיות ממנה ובחוסר ביטחון קבוע. כשהחלה ללכת לאודישנים, שמעה אך ורק דחיות. זה דחף אותה לנסות להגשים חלום אחר: להיות עיתונאית. קולינס כתבה ל־Teen Vogue ול־Elle Girl, וקיבלה עבודה ככתבת בערוץ הילדים ניקלודיאון. בין היתר הלכה לשטיח האדום לראיין כוכבי קולנוע, אבל שנאה את השאלות שהייתה צריכה לשאול. היום, אגב, כשהיא בצד השני של השטיח, יש לה מוניטין של מי שמסרבת לענות על חלק גדול מהשאלות המופנות אליה.

השאיפה להיות שחקנית בהוליווד, עם מראה כה לא הוליוודי, הובילה אותה בנעוריה לצעדים כמו גילוח הגבות העבות והסתרת המבטא הבריטי. אבל הבעיות האמיתיות התחילו בגיל 16. אביה נפרד אז מאשתו השלישית, המתורגמנית השווייצרית אוריין קבי, וההבנה בגיל כה בעייתי ומורכב כשלעצמו, כי אבא שלה הוא סיבה קבועה לערעור המשפחתי, שלחה אותה לסחרור ממושך. "החיים שלי הרגישו חסרי שליטה, לא יכולתי להתמודד עם הכאב והבלבול סביב הגירושים של אבי, והתקשיתי לאזן בין היותי נערה, לניסיון להתחיל קריירה של מבוגרת, בעולם שבו מה שהכי חשוב זה איך את נראית", כתבה באוסף מאמרים שפירסמה לפני שלוש שנים ונקרא 'ללא פילטר: בלי בושה, בלי חרטות, רק אני'.

עם אבא שלה , פיל קולינס. בגיל חמש עברה לגור ביבשת אחרת

קולינס כתבה עוד כי "חלק גדול מחוסר הביטחון העמוק שלי, נבע מהבעיות שהיו לי עם אבא. לא רק שהתחלתי לראות את עצמי ואת הגוף שלי בצורה אחרת, אלא התחלתי להגביל את האושר שלי על ידי שליטה אובססיבית בהרגלי האכילה". היא החלה להרעיב את עצמה, התאמנה באובססיביות והתמכרה לכדורי דיאטה ולמשלשלים. האנורקסיה והתקפי הבולימיה שלה נמשכו בשנות העשרה ובשנות ה־20 שלה. "הגרון שלי שרף והוושט כאב, והמחזור שלי הפסיק למשך שנתיים, הייתי מבועתת מזה שהרסתי את הסיכויים שלי ללדת", סיפרה בעבר על אותה תקופה.

ב־2009, אחרי שהספיקה ללמוד עיתונות באוניברסיטת דרום קליפורניה, ונשרה בשנה השנייה, זכתה בתפקיד הקולנועי הראשון שלה: בסרט 'הזדמנות שנייה' שהעניק לסנדרה בולוק את פרס האוסקר. מאז עשתה שורה של פרויקטים בעלי פרופיל גבוה: היא הייתה מועמדת לגלובוס הזהב על תפקידה בסרט 'ללא חוקים' שביים וורן בייטי; הייתה שלגייה ב'מראה מראה, הסיפור האמיתי', הופיעה ב'עלובי החיים', המיני־סדרה היוקרתית של ה־BBC; ב־Okja של בונג ג'ון־הו, וב'טולקין', על שנותיו הצעירות של יוצר 'שר הטבעות'. רשימה חלקית. השם שלה פתח לה דלתות, היא מודה, אבל, לפחות כך היא טוענת, איש מעולם לא עשה טלפון בשבילה כדי שתוכל לעקוף את התור.

התפקיד האפל ביותר של קולינס, רגע לפני 'אמילי בפריז', היה בסרט 'משפטו של טד בנדי', על הרוצח הסדרתי שרצח בשנות ה־70 יותר מ־30 ילדות ונשים. היא גילמה את אליזבת קלופפר, חברתו של בנדי שהייתה משוכנעת כי הוא חף מפשע. קולינס כל כך נכנסה לדמות, שהייתה מתעוררת בכל לילה בשעה 03:05 ורואה הבזקי תמונות שכמו נלקחו מזירות הרצח של בנדי. "הייתי יורדת למטה ושותה כוס תה, מנסה להבין מדוע התעוררתי שוב", אמרה קולינס ל'גרדיאן', "עשיתי תחקיר באינטרנט ולמדתי ששלוש לפנות בוקר זה הזמן שבו הגבול בין התחומים הוא הדק ביותר וניתן לבקר בו". קולינס התחילה להאמין שנשים שנרצחו על ידי בנדי מנסות ליצור איתה קשר, ובכך הפכה סוף־סוף לאושיה לוס־אנג'לסית אמיתית.

אבל אולי התפקיד הטעון ביותר שלה היה בסרט 'עד העצם', על צעירה שמתמודדת עם אנורקסיה כרונית. כשהתסריט הגיע לידיה, זה היה אחרי שהמאבק של קולינס עצמה במחלה נחשף בגילוי לב בספר שלה, שזכה לשבחי המבקרים. קולינס שלחה עותק של הספר למישל אובמה, והודתה לה על שהיוותה השראה עבורה. לא לקח הרבה זמן וקולינס נדהמה לקבל מכתב מהגברת הראשונה לשעבר, שכתבה לה כי אף היא מעוררת השראה. קולינס מיסגרה את המכתב.

עם הארוס, צ'רלי מקדואל. "ידעתי שהוא האחד תכף ומיד"

זמן קצר אחר כך קיבלה קולינס את התסריט ל'עד העצם'. "זה היה בוטה מכדי להיות סתם מקריות", אמרה ל'ואניטי פייר', "הייתי חייבת לעשות את הסרט הזה". היא החלה לרדת שוב במשקל, הפעם בהשגחה רפואית. "הייתה תקופה שבה לא יכולתי לדבר על הסרט כי הוא עדיין לא פורסם רשמית. התחלתי לרזות יותר ויותר, ובלוס־אנג'לס כמובן שאי־אפשר לברוח מהפפראצי. חלק מהתמונות היו ממש מפחידות".

בהכנות לסרט השתתפה גם בפגישות טיפול קבוצתיות עם אנורקסיות מחלימות. "לא רציתי שהן יחשבו שאני סתם סקרנית", אמרה, "רציתי שהן יידעו שאני מבינה. זה עודד אותי להתעמת באמת עם מה שקרה לי, וזה היה משחרר. בהתחלה היה מאוד קשה להתאפק ולא להגיד לנערות שעוקבות אחריי במדיה החברתית, כי 1. אני מרזה ככה בשביל תפקיד. 2. זה נעשה בדרך בריאה ותחת פיקוח רפואי. 3. אני מתייחסת לזה בשיא הרצינות כי זה מצב שחוויתי, אני לא עושה את זה בשביל פרסום. לא קל להיות חלק מתעשייה שבה הפיזיות והמראה שלך הם שם המשחק. הסרט החזיר אותי למה שעברתי, אבל כשסיימתי אותו הרגשתי שבאמת יצאתי מזה סופית. עכשיו אני מרגישה כל כך הרבה יותר בריאה, שיכולתי לחפש דמות מהנה, קומית, שנונה, אופנתית, אוהבת חיים. לשחק את אמילי, בשבילי, היה שחרור אמיתי".

× × ×

אמילי הפכה את קולינס סופית לשחקנית ליגת־על בדור העכשווי, עם גוף עבודות מרשים, ואייקון אופנתי בעל הפרמטר האולי חשוב מכולם: כמעט 21 מיליון עוקבים באינסטגרם. אמילי הייתה גאה בה.

צילומי הסדרה המזליקית הסתיימו ממש בסוף 2019, בעולם הישן, ואז באה הקורונה ואיתה הסגר הגלובלי. המגפה ביטלה את סיבוב יחסי הציבור הגדול שנטפליקס תיכננה לקולינס. "זה סוריאליסטי כשסדרה כזו עולה בזמן שאת תקועה בבית", אמרה קולינס ל'ווג', "אני אדם חברתי ונהנית לנסוע ברחבי העולם כדי לקדם פרויקטים, עכשיו אני רק יכולה להסתובב בלוס־אנג'לס ולראות כמה שלטי חוצות".

במהלך הסגר התמכרה קולינס למדיטציה, קראה ספרי רוחניות, הקשיבה לפודקאסט של ג'יי שאטי, הנזיר הסקסי, ואמרה 'כן' להצעת נישואים מבן הזוג שלה, הבמאי והתסריטאי צ'רלי מקדואל, בן ה־37, בנם של השחקן הבריטי מלקולם מקדואל שמשחקו ב'תפוז המכני' הכניס אותו לפנתיאון, ושל השחקנית האמריקאית מרי סטינבורגן, היום בת זוגו של טד דנסון. "זה היה מטורף, כאילו אני מצהירה משהו", אמרה על כל הייחוס הסלבי הזה. הם הכירו ב־2019, באוגוסט באותה שנה פירסמו את הקשר, בדצמבר אימצו כלב יחד, רדפורד שמו, ולאחרונה התארסו בטיול רומנטי לניו־מקסיקו. "ידעתי שהוא האחד תכף ומיד", סיפרה.

מקדואל נוהג לקחת אותה לקמפינג באוהל שממנו אפשר לראות את הכוכבים. הוא גם ניסה ללמד אותה לגלוש, וכמעט כל ניסיון הסתיים עם גל שהעיף אותה לחוף ונחיתה עם הפנים בחול, שסיפקה למשתזפים מסביב בידור מתמיד. "אני יודעת שמאוד מוזר להגיד שאני נהנית מלהיות בבית עם כל ההגבלות", אמרה קולינס ל'הארפר'ז באזאר', "אבל לא עמדתי במקום אחד במשך זמן רב כל כך והברייק הזה עשה לי רק טוב".

ומה עם אבא? אמנם מאז הסגר הראשון היא לא פגשה את אביה, שגר עכשיו במיאמי, אבל הם ביחסים טובים. היא כתבה לו ברכה נרגשת ליום האב, והודתה לו על היותו "מספר הסיפורים הראשון בחייה" ומי שנתן לה דרייב להכניס את היצירה לחיים. כמובן, גם היא הייתה בין אלה ששלחו לו את הסרטון שהפך ללהיט ויראלי, ובו שני תאומים הנציחו את עצמם שומעים לראשונה את להיטו 'באוויר הלילה' ועפים על התופים, "זה היה קורע, קיבלתי את זה בטוויטר כל כך הרבה פעמים, ואז זה התפוצץ ונהיה מספר אחת. אמילי בטח הייתה כאילו, 'וואו, זה היה ממש מגניב'", אמרה ל'סאנדיי טיימס'.

קולינס התחילה לנקות את האוויר המשפחתי העכור בספר שלה, בו תיארה את "הניתוק הנורא" שצמח בינה לבין אביה כשהתבגרה וגרה ביבשת אחרת, רחוקה ממנו. היא פנתה ישירות לאיש שיש לו חמישה ילדים משלוש נשים שונות, ואף פעם לא היה אבא מוצלח במיוחד לאף אחד מהם. "אני סולחת לך על שלא תמיד היית שם כשהייתי צריכה ולא היית האבא שציפיתי לו", כתבה, "אני סולחת על הטעויות שעשית. ולמרות שזה אולי נראה שזה מאוחר מדי, זה לא. יש עדיין כל כך הרבה זמן. כולנו עושים בחירות, ולמרות שאני לא סולחת על חלק מאלו שעשית, בסופו של דבר אנחנו לא יכולים לשכתב את העבר. אני לומדת לקבל את מעשיך, ונותנת קול לאיך שהם גרמו לי להרגיש. אני מקבלת ומכבדת את העצב והכעס שהרגשתי כלפי הדברים שעשית ולא עשית לי, שנתת ולא נתת לי. הייתי צריכה להיפטר מהרבה מטענים כדי להיות מסוגלת לעשות תפקידים יותר קלים ואופטימיים. נמשכתי אל החושך יותר מדי זמן, טוב לצאת אל האור".