לרכוב על הלווייתן
"עד הקצה", ערוץ 12, 21:30
רק בסיום של "עד הקצה", אחרי 45 דקות נטו שבמהלכן פניו של דני קושמרו התעוותו שוב ושוב ודבריו נשאו דוק של דיכאון מהקור והאכזבה, מתגלה מה הניע אותו מלכתחילה לחפש דייט עם לווייתן קטלן במים הקפואים. המגיש הבכיר מספר שם כיצד לפני שנתיים הוא נפצע בתאונת אופנוע קשה, מה שרק חיזק אצלו את הרצון לנצל עד תום את שהותו על פני כדור הארץ. לשיטתו, חוויות כגון אלו שוות את המאמץ הפיזי והנפשי, כי "שם, בקצה, זה תמיד הרבה יותר מעניין".
אין מה להתווכח עם הרגלי הבילוי של קושמרו, שמיוצגים נאמנה גם בחלק ניכר מהכתבות שלו בחברת החדשות של "קשת". אולם כדי להעמיד סרט טבע טוב, רצוי שזה יהיה "מעניין" גם עבור מי שנשארו בבית. לשם כך דרושה השקעה בהיבטים כמו סיפור, נרטיב, דרמה, התפתחות ותובנות. והעובדה שאפילו הפרט הבסיסי ביותר – למה אדם עסוק, מפורסם וגם אבא טרי יחסית מתרוצץ ככה – נשמר ממש לסוף, מעידה כמה מעט מכל זה יש ב"עד הקצה".
בהיעדר שכבתיות ועומק, המסע של קושמרו נראה כמו עוד הזדמנות מבחינתו לבדוק את כושר הסיבולת האישי. ואכן עד למפגש המיוחל עם הלווייתן, עיקר האקשן ב"עד הקצה" הוא דיווחי הכאב, הכפור והשעמום שפוקדים אותו. אלה לפחות מציגים פרסונה חשופה ופגיעה, הרחוקה לא רק מההתרחשות בישראל אלא גם מהדימוי הקורקטי והאטום של איש החדשות. אולם גם זה מגיע לכדי מיצוי בשלב מסוים ואילו הדיאלוגים שלו עם עמיתיו לספינה לקוניים ושטחיים, כי כמה אפשר לדבר על "לשחרר את ווילי". ואז לא נותר לקושמרו אלא לחזור לטמפרטורות ולנוף המרהיב.
אלא שזאת לא באמת הייתה ברירת המחדל. נחישותו המרשימה בהחלט של קושמרו, להסתכל לאורקות ישר בעיניים, אמורה לשרת תכלית יותר רחבה. וזוהי הבעיה המהותית של "עד הקצה": הוא כמעט שלא עוסק בלווייתן או בטבע סביבו, אלא בטאלנט שהחליט להקריב מעצמו לטובת, ובכן, גרסה קיצונית של סלפי. הסרט כה ממוקד בהתרגשות, במתח וגם בייסורים האותנטיים של קושמרו עד שכבר לא ברור למה הוא מעולל זאת לעצמו.
ואולי מה שמסמל את "עד הקצה" הוא צורת ההתייחסות לנושא החשוב ביותר, שבאופן לא מפתיע גם דובר הכי מעט. "מה שקורה בתקופה האחרונה זה כמובן ההתחממות הגלובלית", אומר קושמרו לקראת אמצע הסרט. הוא מספר שלפי הערכות, עד סוף המאה הטמפרטורות יעלו בשלוש־ארבע מעלות, מה שישפיע על הקרחונים האדירים ברקע. "והשאלה הגדולה היא...", הוא אומר, ואז נשמע צפצוף. "יש אורקות, בוא", אומר קושמרו לצלם. זה היה רגע מטאפורי נפלא: "השאלה הגדולה" לא נשאלה. היא תיאלץ לחכות עד שלטלוויזיה יהיה אכפת ממנה.
בקטנה
אגב התחממות גלובלית, הטייקון רופרט מרדוק הוא לא רק הכסף והכוח מאחורי גופי תקשורת עם נטייה ימנית-שמרנית, אלא גם אחד המנועים המשמעותיים מאחורי הכחשת
משבר האקלים. גם בשל כך מומלץ לצפות בסדרת הדוקו "עלייתה של שושלת מרדוק" (זמינה לצפייה ב- yes), שמאפשרת הצצה יסודית ומעמיקה לאימפריה שמחזיקה בבעלותה כלי תקיפה משוכללים כמו "הסאן" ו"פוקס ניוז". הסכסוכים המשפחתיים, המאבקים הפנימיים והפרטים העסיסיים, שיותר מאשר מזכירים את "יורשים" המעולה,
הם רק בונוס.

