עד הרגע האחרון האמנו שיהודה ינצח את הקורונה
יהודה בארקן הצליח לגעת כמעט בכל ישראלי. אין במאי ושחקן שהצליח להביא לאולמות מיליוני צופים כמוהו. הדמויות שלו היו עממיות, טובות לב, תחמניות ולא מתנשאות. המבקרים עיקמו את האף, אבל הקהל הצביע ברגליים. בשנות התשעים זוהרו דעך, הוא הגיע לפשיטת רגל, חזר בתשובה והוסיף את האות א' לשם משפחתו בעצת רבנים. בשנותיו האחרונות זכה לעדנה מחודשת עם תפקיד נהדר בסדרה "פלפלים צהובים" וזכייה בפרס מפעל חיים מטעם האקדמיה הישראלית. את החלום הגדול לצלם את "סנוקר 2" כבר לא יזכה להגשים
בחודש האחרון התפללו מאות אלפי מעריציו של יהודה בארקן להחלמתו, נענים לבקשת בני משפחתו לקרוא פרקי תהילים למענו. "אנחנו מקווים שהתפילות יעזרו להחלמתו של אבא", אמר אז בנו רועי, "לכל תפילה יש את הכוח והאמונה לעזור. גם אבא מאמין בכך ומודה לכל הדאגה ששולחים האנשים מהארץ ומהעולם".
גם בתו דנה האמינה בכל ליבה שאביה ינצח את הקורונה. "משאירים לי וגם לאחיי ולאשתו אילנה אינספור הודעות", סיפרה. "אנשים שלא פגשנו מעולם שולחים סרטונים שהם מתפללים למענו. אבא עדיין מצליח להתבדח עם הרבה חוש הומור. הקורונה לא לקחה לו את זה. מתישהו הגיעו ליצנים לשמח אותו וזה היה מאוד מרגש. הם אמרו שגדלו עליו והם מקווים שיחלים".
גם חבריו האמנים, ביניהם זאב רווח וטוביה צפיר, הצטרפו לבקשה בכל אמצעי תקשורת אפשרי. עידן עמדי, מעריץ של בארקן, כתב: "האיש היקר הזה הוא חלק בלתי נפרד מהילדות שלי. התפללו בשבילו".
אבל שלשום, אחרי שנאבק בקורונה מאז יום כיפור, בארקן, מהשחקנים האהובים בארץ, הלך לעולמו בבית החולים הדסה בירושלים. רועי בנו נפרד ממנו בפוסט מרגש בפייסבוק: "אבא שלי, איך אני יכול לרשום עליך בלשון עבר? איך אני יכול לחשוב על החיים שלי כשאתה לא חלק מהם? היית אבא מדהים, תמיד היית שם בשבילי ועדיין היית 'אבא גנוב' של מדינה שלמה! היית הגיבור שלי והערצתי אותך. אבא, בא לי שתגיד לי שזה הכל מתיחה, בא לי לשמוע אותך צוחק ובא לי לחבק אותך. תשמור עליי מלמעלה אבא, כי אני לא יודע איך בכלל להמשיך את החיים בלעדיך. תצחיק את כולם שם למעלה. אוהב אותך תמיד אבא ומתגעגע ומבטיח לך שאדאג שתמיד ייזכרו כמה מדהים היית!".
"ליבי נשבר ואני בטוחה שגם ליבם של רבים אחרים", אמרה אתמול חברתו הטובה ניצה שאול, שכיכבה לצידו על המסך במספר להיטים, ביניהם כמובן "חגיגה בסנוקר". "אני לא מפסיקה לבכות מאז ששמעתי על מותו. הייתי בטוחה שיהודה יחלים. הרי אי אפשר לראות את העולם הזה בלי החיוך הגדול והמואר של יהודה ובלי הכישרון שלו. בכל השבועות האחרונים הייתי בקשר עם רועי הבן. הסתמסנו או דיברנו כמעט מדי יום. בימים האחרונים רועי סימס לי שאין שיפור במצבו. שלשום הוא כבר כתב שמצבו לא טוב, אבל הייתה לי תחושה שיהיה יותר טוב. לך תדע, המחלה הזאת כל כך מתעתעת. עדיין האמנתי שיהודה יחלים, יתקשר אליי ויצחק על המחלה. יגיד לי: 'רואה, ניצחתי את הקורונה הארורה הזאת'. בכיתי כשנודע לי שיהודה נפטר. מבין הדמעות כתבתי לרועי שקיוויתי בכל ליבי שאבא שלו יעבור את המחלה בשלום, ושהלב שלי שבור, מרוסק. הוא שלח לי לב כתודה. לא רציתי להכביד עליו בשעות הקשות האלו. רק לומר לו כמה אני עצובה וכמה אני אוהבת את יהודה. לא רק אני. כולם".
חודשים לפני שנדבק בקורונה, גם בארקן לא האמין שיחלה, הבטיח לכולם שהוא נזהר. "אם אמרו להישאר בבית, אני עושה את זה", אמר אז בראיון ל־ynet, "ואם אמרו לשטוף ידיים או לא להתקרב לאנשים, אני עושה את זה. לכן אני לוקח שיעורי תורה דרך הטלפון. הפסקתי לנשק מזוזות בגלל ההנחיות. אני מסתכל על המזוזה, מעביר לה את המבט - ובזה עשיתי את היומית שלי. אני לא לוחץ ידיים".
ספגטי? בורקס!
בארקן, בן 75 במותו, היה אחד השחקנים האהובים והמצליחים בארץ בשנות השבעים והשמונים. הוא פרץ עם סרטים כמו "לופו" ו"מלכת הכביש" והפך לכוכב־על בזכות שוברי הקופות "כץ וקרסו" ובעיקר "צ'רלי וחצי" ו"חגיגה בסנוקר". בשנות השמונים בארקן היה מזוהה בעיקר עם שורה של סרטי מתיחות שגררו מיליונים לבתי הקולנוע, ואחר כך הגיעה גם סדרת סרטי הקאלט "אבא גנוב". המבקרים לא פירגנו לו על תפקידיו בסרטי הבורקס, אבל הקהל נהר בהמוניו לבתי הקולנוע כדי לצפות בהם. אין עוד שחקן ישראלי שכל כך הרבה צופים קנו כרטיסים לסרטיו, אולי רק זאב רווח — חברו הטוב והחצי השני שלו — יכול להתחרות בו.
גילה אלמגור, ששיחקה עם בארקן בסרט "מלכת הכביש", מתקשה להשלים עם מותו. "כשסיפרו לי שיהודה איננו חטפתי בומבה, אין מילה אחרת לתאר את זה", היא אומרת. 'מלכת הכביש' היה אחד הסרטים הגדולים הראשונים של יהודה. העבודה עליו הייתה מאוד אינטנסיבית וקשה. יהודה היה מצחיק, מקסים ומלא חום. הוא גילם נפלא את התפקיד של הקיבוצניק. הייתה לנו סצנה אינטימית, והוא היה כזה ג'נטלמן ומתחשב. כשלסצנה התלוותה קצת מבוכה, ההומור שלו היה הקלף המנצח. לא יכולת שלא לאהוב אותו. מנחם גולן, שביים את הסרט, מאוד אהב את יהודה. הוא פינק אותו והכין אותו לתפקיד הבא שלו. האמין שיהודה יהיה סטאר גדול. וכשמנחם אהב מישהו, הוא ידע לחבק ולהרעיף עליו מחמאות. היה ברור שמכאן יהודה הולך לקראת קריירה גדולה".
בארקן נולד בנתניה בשם יהודה יחזקאל ברקוביץ' להורים יוצאי רומניה. עוד בילדותו ידע שיהיה שחקן. בצה"ל שירת בהנדסה קרבית ובלהקת פיקוד צפון. עם שחרורו הצטרף ללהקת פיקוד דיזנגוף — להקה שהורכבה מיוצאי להקות צבאיות וביצעה שירים ומערכונים. בין חבריה היו עדנה לב, ששי קשת, צילה דגן ואריה מוסקונה.
מאז הפך בארקן לשחקן קולנוע עסוק, כזה שמעריציו מדקלמים רפליקות מתוך הסרטים שבהם כיכב. ב־1967 שיחק בסרט "הוא הלך בשדות" של יוסף מילוא. ב־1970 גילם את לופו אברמוביץ', עגלון מזדקן, בסרט "לופו" שכתב וביים מנחם גולן. "הזמנתי את גולן לראות מערכון שבו קראתי לדמות לופו", סיפר בארקן לפני כמה חודשים לרז שכניק בכתבה ב"7 לילות". "הוא בא אליי לאחר מכן ואמר: 'מזה אנחנו נעשה סרט'. אתה יודע מה זה כשמנחם גולן, תותח־על ומלך העולם, אומר לי שנעשה סרט? מדהים".
שנה אחר כך הפתיע בארקן בתפקיד אריק בסרט "מלכת הכביש" וכיוסף (אוסי) קרסו ב"כץ וקרסו". ב־1972 כיכב בסרטים "שתי דפיקות לב" ו"הבריחה אל השמש". שנתיים אחר כך הגיעה הקריירה שלו לשיא עם דמותו של צ'רלי בן חנניה בסרט "צ'רלי וחצי" שכתב אלי תבור וביים בועז דוידזון.
"יום אחד כל הצוות ישבנו ואכלנו ארוחת בוקר על שפת הים בתל־אביב", סיפר בארקן ל"7 לילות" איך נולד הסרט. "אנחנו סועדים את ליבנו, בועז מעלעל בעיתון ופתאום נתקל בידיעה שסרג'יו ליאונה, במאי מערבוני הספגטי, עושה סרט חדש. הוא הרים את הראש ואמר: 'אם הוא עושה מערבוני ספגטי, אנחנו נעשה סרטי בורקס'. משם נולד המושג, הכוונה הייתה לסרטים עממיים. אבל כאן צריך לתת את הכבוד למי שכתב את 'צ'רלי וחצי' וגם את 'חגיגה בסנוקר', אלי תבור. הוא כתב תסריטים מצוינים. בועז הוסיף את התבלינים בערב והביא לנו את הטקסטים כבר למחרת בבוקר. אנחנו קיבלנו אותם והוספנו משלנו. שניהם יצאו גורמה".
גם בסרט "חגיגה בסנוקר" כיכב בארקן לצידו של זאב רווח. בארקן גילם את התאומים גבריאל ועזריאל, ורווח את השדכן חכם חנוכה. התוצאה: סרט קאלט שניפק עשרות ציטוטים בלתי נשכחים והפך את בארקן ורווח סופית לצמד האהוב ביותר אצל הקהל הישראלי. לאורך השנים, בלחץ המעריצים, נעשו לא מעט ניסיונות להפיק סרט המשך לחגיגה בסנוקר. בארקן אף התבטא בחיוב לגבי האפשרות לצלם את "סנוקר 2", אבל החשש שההמשך לא ישתווה למקור השאיר את הפרויקט בגדר חלום. חלום שכבר לא יתגשם.
בהמשך שנות השבעים הגיעו גם "לופו בניו יורק" ו"בוא נפוצץ מיליון". במהלך שנות השמונים הפך בארקן למלך המתיחות עם להיטים כמו "חייך, אכלת אותה" ו"ניפגש בסיבוב". בדרך היו להיטים כמו "נשיקה במצ"ח" עם מיכל ינאי וכמובן טרילוגיית "אבא גנוב" והתפקיד של צ'יקו בן־דוד — ההצלחה הגדולה האחרונה של בארקן.
הקהל אהב והעריץ אותו, אבל הביקורות לא פירגנו לו. "לא פונקתי על ידי המבקרים", אמר. "מה שכן, פונקתי על ידי הקהל. הוא בא בהמוניו. הביקורות הרעות עשו טוב לשונאיי. הם היו מתקשרים אליי ואומרים: 'ראית מה כתבו עליך?'. מאלה שמצלצלים כביכול רק כדי להגיד שכתבו עליך. אלה הכי גרועים, שמחים להשתתף בצערך". בשנותיו האחרונות זכה בארקן להכרה מאוחרת על כישרונו, סוג של הכאה על חטא, תהליך שהגיע לשיאו כשקיבל פרס מפעל חיים מהאקדמיה לקולנוע ישראלי.
הסטירה הגדולה
ב־1993 הכריז בארקן על פשיטת רגל. החובות הצטברו בעקבות כישלון קופתי של הסרט "מחפשת בעל על ארבע" שהפיק, ולאחר שהסתבך בחובות עם השוק האפור. "הסרט האחרון שעשיתי — ואני לא מתייחס לסרטים שבהם הופעתי בתפקיד אורח, אלא בתפקיד ראשי — היה זה שממנו קיבלתי את הסטירה", אמר באחד מראיונותיו האחרונים. "הייתי גם השחקן הראשי וגם המפיק. ברוב הסרטים שהפקתי היו לי שותפים, אבל בסרט הזה הלכתי לבד ואכלתי אותה בגדול. המפלה הייתה טוטאלית, פלופ היסטרי".
בנובמבר 2010 הוגש נגדו כתב אישום בחשד להעלמות מס. הוא הודה והורשע בהעלמת הכנסות בסך 1.6 מיליון שקל מרשויות המס. בית המשפט גזר עליו שישה חודשי עבודות שירות, שנת מאסר על תנאי וקנס של 100 אלף שקל.
לפני כשלושים שנה החל בארקן בתהליך חזרה בתשובה. "תורה היא הווייז הכי טוב שכל יהודי יכול לאחל לעצמו", הסביר וסיפר איך הפך לאדם טוב יותר. "ברגע שאתה דואג שבורא עולם יהיה איתך — הוא ישמור עליך. ורואים את זה. אנחנו עם הבחירה". בעצת רבנים הוסיף את האות א' לשם משפחתו. "קיבלתי את ההצעה מהרב שלי, שאמר שגם אברהם לא נולד אברהם אלא אברם. הוספתי את האות כי עברתי על בשרי רגעים לא קלים". את היעדרותו הממושכת מהקולנוע תלה בארקן בשתי סיבות: הטראומה של אותה הפקה כושלת והמגבלות שמטיל עליו הסטטוס של בעל תשובה. כל הפרויקטים שבהם השתתף בשנים האחרונות, בהם סדרות הטלוויזיה "פלפלים צהובים" ו"כיפת ברזל", לא דרשו ממנו להשתמש בגסויות או להשתתף בסצנות רומנטיות.
תפקידיו האחרונים של בארקן, במיוחד בסדרה "פלפלים צהובים", הוכיחו איזה שחקן נהדר הוא. "ברגע שפגשנו את בארקן זה היה בינגו", סיפרה יוצרת הסדרה קרן מרגלית. "התחברתי אל יהודה בשניות. הוא איש חם ומצחיק ואוהב אדם והייתה בו הרבה צניעות על הסט. אין הרבה אנשים עם כל כך הרבה ניסיון. הוא הביא מיליון איש לקולנוע - ולא בסרט אחד. אין הרבה אנשים שמבינים כמוהו מצלמה ואיך לספר איתה סיפור".
מרגלית מוסיפה: "ברגעים המתים על הסט ראו שהוא מנהל עם עצמו הרבה שיחות על אור הזרקורים וכוחו המסמא. גם שנים אחרי שחזר בתשובה הוא היה עמוק בתוך למידה, כל הזמן. לפעמים הוא היה נזכר בימים ההם ולא כל כך אהב לדבר עליהם. אמר לי לא פעם שהוא היה אז אדם לא טוב.
"בין העונה הראשונה לשנייה יהודה כנראה התחזק עוד יותר. לפני שיצאנו לצילומים הוא ביקש ממני בעדינות לבדוק אולי הוא יכול להיות עם כובע הבוקרים של הדמות גם בסצנות בתוך הבית. אבל להיות עם הכובע בתוך הבית, בלילה, לא היה הגיוני בשום צורה. הוא אמר לי: 'תחשבי על זה, אולי תוכלי למצוא פתרון'. היו קולות בראש שלי שאמרו לי מה זאת הכפייה הזאת, הוא יודע שאני לא יכולה בלעדיו ועכשיו הוא לוחץ אותי. אבל קולות אחרים אמרו את מה שאני תמיד חושבת, שעסקה טובה היא עסקה בה שני הצדדים מרוצים. למחרת הוא הגיע מבסוט ואמר לי: 'תשמעי, מצאתי פסק הלכה שאומר שאם הכובע נמצא במרחק כך וכך אמות מהבן אדם, אז זה בסדר. יהודה בדק עם מי שבדק והחליט שהוא יכול לחיות עם זה בשלום. יהודה התגמש קצת, אנחנו התגמשנו קצת, וכולנו עשינו עסקה מהממת".
להתפלל מכל הלב
בארקן התחתן לראשונה עם אישה ממוצא ברזילאי, וממנה יש לו בת. בתחילת שנות השבעים ניהל מערכת יחסים עם הזמרת עדנה לב, וב־1975 נשא לאישה את נילי ברקן־גולן, אמנית פיסול ואשתו לשעבר של העיתונאי מתי גולן. מנישואים אלו נולדו לו שני בנים ובת. מאז חזר בתשובה התחתן בשלישית ועבר לגור במושב בית גמליאל עם אשתו ובתו המאומצת.
קרן מרגלית, כמו רבים אחרים, התפללה להחלמתו של בארקן. "בימים האחרונים שמעתי את הקריאות של רועי הבן של יהודה להתפלל בשבילו להחלמה מהקורונה", כתבה באחרונה. "ראיתי פוסט של עמוס תמם שנתן נוסח תפילה. אני לא נוהגת להתפלל, אבל זה חשוב ליהודה אז זה חשוב לי, והתפללתי היום מכל הלב".
ניצה שאול, שכיכבה לצד בארקן ב"כץ וקרסו" ובסרטו האחרון "אהבה בשלייקס", כבר מתגעגעת אליו. "בשנים האחרונות היו לו תובנות אחרות על החיים. הוא הפך לאיש אחר. הוא נשאר יהודה המצחיק, השרמנטי, אבל התווסף לזה עומק מדהים. לא היה בו שום דבר שכופה את דעתו. להפך. הייתה בו קשת של גוונים ויכולות. אני מאמינה שקומיקאים משחקים דרמה נפלא, וכזה היה גם יהודה – שחקן קומי ודרמטי נהדר ואדם נפלא".
כל הציטוטים הגדולים
מהתאומים גברי ועזרי ועד צ'רלי והדייג צ'יקו: יהודה בארקן השאיר אחריו עשרות משפטי קאלט ופאנ'צים, שגם צעירים שלא נולדו כשהסרטים יצאו מדקלמים היום בעל פה
"ארליך, תביא אורז, מקרוני וביצים. כמה ביצים? כמה שיש"
(צ'רלי וחצי)
"את מזכירה לי את הכנרת, יפה רגועה, אבל מתחת זרמים סוערים"
(אבא גנוב)
"זה הוא ששכח לברך"
(חגיגה בסנוקר)
"למה אין תמונה? כי התעודה נפלה לכנרת והדג אכל את התמונה"
(אבא גנוב)
"תשמע צ'ייקובסקי, כשאתה נהגת אני הייתי בשקט. עכשיו אתה תהיה בשקט, מובן?"
(צ'רלי וחצי)
"אני מייבא גם רישיונות יבוא"
(צ'רלי וחצי)
"בשבילי אח שירד לתרבות רעה, זה לא אח"
(חגיגה בסנוקר)
"מצאת לי פראייר... לוקס"
(חגיגה בסנוקר)
"כשאני רואה אותך אני מבינה מאיפה לקחה גליה את היופי שלה. ומה לקחתי ממך אבא? את הבקבוק"
(אבא גנוב)
"אני לחופה נכנס רק על קביים"
(אבא גנוב)
"אל תיקח ללב מיקו, אל תיקח! למה מי שלוקח ללב נשאר נמוך"
(צ'רלי וחצי)
"אפשר אולי חלב? אבל מה אני עשיתי? אתה ראית שאני אכלתי קציצה?"
(חגיגה בסנוקר)
"וואלק לי אין כסף לסיגרים, ואתה מבזבז את הכסף על מציתים"
(צ'רלי וחצי)
"אס זוכה קינג בוכה"
(צ'רלי וחצי)
לפנייה לכתב/ת 
