יהודה היה המורה הכי טוב שלי

עצוב לי מאוד שיהודה נפטר. אני עוד לא מעכל את זה. קיוויתי שהשמועות לא נכונות, שמדובר בפייק. אהבתי אותו מאוד. יהודה היה לי כמו אבא כשצילמנו את צ'רלי וחצי. הייתי אז בקושי בן 13. רצו בדיוק לסגור את מפעל פניציה בירוחם והעובדים יצאו להפגנה. "במבט לחדשות" של יום שישי צילמו אותנו צועקים "לחם עבודה". בועז דוידזון ראה אותי ואמר, "את הילד הזה אני רוצה לתפקיד מיקו". והשאר היסטוריה.

הגעתי מירוחם לצילומים של צ'רלי וחצי בעיר הגדולה. לא למדתי משחק, והייתי בסך הכל ילד, והוא וזאב רווח, ייבדל לחיים ארוכים, היו המורים הכי טובים שלי. הם לימדו אותי את האל"ף־בי"ת של משחק, ובזכותם הצלחתי. עד היום, ועברו כבר עשרות שנים, כשאני הולך ברחוב, קוראים לי מיקו לא פחות משקוראים לי דוד.

ביום ההולדת 75 של יהודה שלחתי לו ברכה בזום והוא שמח מאוד. כשהוא חלה התפללתי שיחלים. שלחתי הודעה לבן שלו רועי, ואמרתי לו שאני מקווה מכל הלב לראות שוב את אבא שלו. חשבתי שיהודה ינצח את המחלה הארורה הזאת בגדול. הוא היה איש טוב, בעל לב זהב, והחזרה בתשובה הפכה אותו לאיש של חסדים. אני אתגעגע אליו מאוד.