הסוד של הוואנה הקטנה
ברוכים הבאים לרחוב 8 במיאמי: קובה זה ממש כאן • בליבה הפועם של השכונה עשוי להיות מוכרע הקרב הגורלי על נשיאות ארצות־הברית • 17 אחוז מבעלי זכות ההצבעה בפלורידה הם היספאנים, 58 אחוז מהם רשומים כרפובליקנים, ועבור הנשיא המכהן זו בהחלט בשורה • "אצביע עבורו", מסביר מיגל, "הוא גזען? כולם גזענים" • ורק אלסה, סבתא ונהגת "אובר", נותרה אדישה: "מה זה משנה מי ינצח? זו אמריקה, למחרת אצטרך לעבוד כרגיל"
בכל עיר גדולה באמריקה אפשר לעבור את החוויה הזו: אדם נכנס לרחוב או שדרה, ותוך שניות הוא במדינה אחרת. זה קורה לישראלים שמגיעים לוואלי בלוס־אנג׳לס, ומרגישים כאילו עשו את 15 שעות הטיסה לארץ בכמה דקות.
זה קורה למי שמגיע לרובע הסיני בסן־פרנסיסקו ומוצא את עצמו בבייג׳ין. אבל אולי יותר מבכל מקום זה קורה למי שמגיע לרחוב 8 במיאמי, ליבה של השכונה המכונה “הוואנה הקטנה”. לא שצריך את השם כדי להבין שהגעת לקובה.
השפה אך ורק ספרדית, המבנים צבעוניים, החנויות מוכרות סיגרים, קפה ו־Ropa Vieja (תבשיל בקר וירקות שכל אחד חייב לנסות פעם בחיים), המוזיקה באה מהמולדת, ומכל פינה נשקפת אמנות, על הקירות או בגלריות. זה מקום נעים - אם מתעלמים ממזרן ההומלס שנשען על ציור קיר יפהפה - אטרקציית תיירות חובה במיאמי. אבל אחת לארבע שנים כל העיניים באמריקה נשואות למתחם הקטן הזה, שביום שלישי הבא יכול להכריע את הבחירות לנשיאות החשובות ביותר בהיסטוריה המודרנית של ארה”ב.
1.4 מיליון יוצאי קובה הם בעלי זכות בחירה. 70 אחוז מהם גרים בפלורידה, 58 אחוז מהם מזדהים כרפובליקנים, רובם במיאמי־רבתי. 17 אחוז מבעלי זכות הבחירות בפלורידה הם היספאנים. במדינה בה הבחירות מוכרעות מדי ארבע שנים על חודם של קולות בודדים, קלישאת ה”כל קול קובע” נכונה במיוחד, וקלישאת “הקול ההיספאני יכריע בפלורידה” מעולם לא הייתה נכונה יותר. וכאן בדיוק נמצא היתרון של דונלד טראמפ. בעוד שהיספאנים באופן כללי מצביעים ברובם לדמוקרטים, בפלורידה המצב שונה. לפי סקר של מכון פיו, 58 אחוז מהקובנים בעלי זכות ההצבעה רשומים כרפובליקנים. רובם המכריע גר בפלורידה.
על פניו זה לא אמור להיות ככה. טראמפ הפעיל מדיניות הגירה אכזרית, ואף פעם לא הסתיר את דעתו על מהגרים מדרום אמריקה. אבל כאן בדיוק הטעות בהתייחסות לקהילה ההיספאנית כאל מקשה אחת, במקום הרבה מאוד תתי־קהילות, לכל אחת אינטרסים משלה, וביניהן לא מעט מתח פנימי. ״זה שעושים מאיתנו בלוק אחד, זו גזענות״, אומר מיגל, בריסטה ב”בית הקפה הקובני”, ״יש מעט מאוד קשר ביני לבין המהגר ממקסיקו שגר בניו־יורק. יש לנו צבע עור דומה, אבל הוא ואני מצביעים לגמרי אחרת בבחירות״.
אתה מצביע לטראמפ?
״כן, וכמוני רוב האנשים פה״.
לא מפריע לך שהוא גזען?
״כולם גזענים״.
* * *
לפי המיתוס, הפלישה הכושלת של מורדים קובניים למפרץ החזירים ב־1961 היא הרגע בו אמריקאים ממוצא קובני התחברו למפלגה הרפובליקנית. הם הרגישו נבגדים מהחלטת הנשיא קנדי לסגת ברגע האחרון מהתמיכה הצבאית במורדים שניסו להפיל את פידל קסטרו, ונשבעו לעולם לא להיות דמוקרטים. בפועל, מי שבאמת הפך אותם לרפובליקנים היה רונלד רייגן.
״רייגן פירק את ברית־המועצות״, אומר ג׳ו הרננדז, מוכר סיגרים שהגיע עם הוריו לארה״ב כשהיה בן שנתיים, באמצע שנות ה־80.
ב־2016 נראה היה כי הדמוקרטים הצליחו סוף־סוף להעביר את הדור הצעיר של יוצאי קובה לצד שלהם. ההחלטה של ברק אובמה להסיר אמברגו של 50 שנה על קובה קיבלה תמיכה מפתיעה בקהילה הקובנית במיאמי. הילארי קלינטון, שהבטיחה ללכת אפילו רחוק יותר, ניצחה בקרב הקובנים בפלורידה בהפרש של 30 אחוזים. ארבע שנים אחרי, כל הצעדים של אובמה בוטלו בידי טראמפ: הוא הגביל את הנסיעות לאי והוציא את רוב הדיפלומטים האמריקאים מהוואנה, קוצצו אשרות הכניסה לקובנים כדי לבקר בארה״ב, והממשל הגביל את האופן שבו קובנים־אמריקאים יכולים לשלוח כסף לקרוביהם. ואחרי כל זה, סקרים אחרונים מראים כי היתרון של ביידן על טראמפ בין הקובנים בפלורידה הוא חצי מזה שהיה לקלינטון. 76% מהמהגרים הקובניים האחרונים שנרשמו להצביע הגדירו עצמם כרפובליקנים.
״מי שגדל בבית קובני, או ונצואלי, או אל־סלבדורי, יונק שנאה לסוציאליזם״, אומר מיגל, שב־2016 תמך בברני סנדרס.
איך עוברים מסנדרס, סוציאליסט אמיתי, לטראמפ?
״אני רואה את הדמיון בין דברים שקורים במדינות שההורים שלנו באו מהן לערים שנשלטות על ידי המפלגה הדמוקרטית. טראמפ נלחם נגד הדברים האלה״.
* * *
אם הסקרים צודקים, הבחירות האלה יצביעו על הפער המגדרי הגדול ביותר מאז הוכנס לפני מאה שנה התיקון ה־19 לחוקה, שאיפשר לנשים להצביע. הבסיס של טראמפ הוא גברים. בעיקר לבנים, אבל לא רק. גברים היספנים, במיוחד מתחת לגיל 45, נמשכים לטראמפ בדיוק מאותן סיבות כמו גברים לבנים - הם רואים בו מאצ‘ו כוחני, עשיר ולא מתנצל.
נשים קובניות נכללות בפער המגדרי הזה, אבל זה לא אומר שהן מתכוונות להצביע לביידן. ״אני לא מצביעה״, אומרת אלסה, סבתא נהגת “אובר”, שמנסה להיות חביבה בגבולות החשדנות כלפי הזרה שחוקרת אותה על דיעותיה הפוליטיות. ״טראמפ הוא פוטה, אבל אני לא מצביעה לשמאל. אשאר בבית, מה זה משנה מי ינצח? זו אמריקה, למחרת עדיין אצטרך לקום בבוקר לעבוד ב׳אובר׳ במקום לשחק עם הנכדים״.
לפנייה לכתב/ת 
