לב אמיץ בגודל 2 ס"מ
הרופאים שחשפו באולטרסאונד את הגידול הנדיר קבעו שאין מנוס מהפלה. אבל זואי וסיליאדי לא ויתרה | כשדמעות בעיניה מצאה ברשת הליך חדשני ואת הרופא שהסכים לבצע ניתוח ראשון מסוגו בישראל, כשהעובר כולו בתוך הרחם | עם מחט דקיקה שהחדיר ללב הזעיר, הוא דאג שאיזבל הקטנה תגיח לעולם | "נאבקנו יחד נגד הגורל", מספרת האם, "ד"ר גיאלצ'ינסקי צילם את הפנים שלה מחייכות בתלת–ממד ואמר, 'תראו איזו תינוקת חמודה, חייבים לעזור לה'. אני אזכור את המשפט הזה לנצח"
איזבל וסיליאדי נאלצה להילחם על חייה עוד לפני שנולדה. פעמיים ניצלה בנס, בטרם הגיחה לאוויר העולם: בפעם הראשונה כשהתברר שהיא סובלת מגידול אלים בלב, שמאיים למעוך את האיבר העדין ולהרוג אותה. בפעם השנייה, כאשר הרופאים הודיעו להוריה כי לא ניתן להציל אותה, וחייבים לסיים את ההיריון. אבל איזבל לא נכנעה. בהליך חדשני ונועז, שבוצע בישראל בפעם הראשונה ואין לו כמעט תקדים בעולם, הוחדרה למעמקי ליבה הזעיר מחט דקיקה שצרבה את כלי הדם שמהם ניזון הגידול ועצרה את התפתחותו. בגיל שלושה ימים בלבד, עברה ניתוח לב פתוח מורכב, שבמהלכו הוא הוסר.
"איזבל היא הנס שלי", מתמוגגת אמה. "היא התאוששה והחלימה במהירות ולא רואים עליה את הדרמה שעברה. היא מקשקשת ומשחקת, אין ספק שהיא אוהבת לחיות".
איזבל, תינוקת יפהפייה וחייכנית בת שמונה חודשים, הגיעה לעולם בהליך שכולו נס מעשה ידי אדם. היא נולדה ביום הראשון של הסגר הראשון, 16 במארס. בת בכורה להוריה, זואי (25), סטודנטית לסיעוד, ויבגני (34), בעל חברת הובלות. ההיריון התנהל באופן שגרתי עד הסקירה המאוחרת, שנערכה בשבוע ה־21.
"ראו אצלה נוזל מסביב ללב, בכמות חריגה", מספרת זואי. "מי שעשה את הסקירה הציע שאלך לעשות אקו לב והפנה אותי גם לייעוץ גנטי. הוא אמר שזה עלול להיות סימן לתסמונת דאון, אבל בגלל שלא התגלה שום דבר חריג פרט לזה, רוב הסיכויים שמדובר בממצא מקרי שייעלם מעצמו".
אבל הממצא לא נעלם. "באקו לא ראו שום דבר חריג. תפקודי הלב והלב היו תקינים", היא מספרת. "הטכנאית שעשתה את הבדיקה אמרה לי, 'תחזרי עוד שבועיים'. גם בבדיקה הבאה הלב היה שוב תקין, וכמות הנוזל קטנה. היא אמרה שמבחינתה אין סיבה לדאגה".
הזמן חלף, ובשבוע 25 עמדו בני הזוג לטוס לחו"ל, לחגוג את יום הולדתה של זואי. "ממש לפני החופשה אמרתי לבעלי שאני רוצה לעשות סקירה חוזרת, רק כדי להיות רגועה. הסקירה נערכה ב־31 בדצמבר, ליל השנה החדשה. הרופא שבדק אותי לא נראה מודאג. הוא אמר, 'זה כנראה כלום. סתם ממצא שכיח'. הלכנו הביתה בהרגשה טובה, ובלילה חגגנו את השנה החדשה. ליתר ביטחון, קבענו בדיקה אצל רופא נוסף.
"יומיים אחרי שחזרנו לארץ מחופשת סקי נפלאה, הלכתי לבדיקה. הרופא בדק ואמר 'הלב תקין'. ואז נעצר ואמר: 'אהה'. שאלתי מה קרה. הוא ענה: 'יש פה ממצא שמתאים לטרטומה'. לא היה לי שמץ של מושג מה זה. שאלתי: מנתחים וזה עובר? הוא ביקש שאפגוש אותו למחרת לאולטרסאונד נוסף בבית החולים".
נבהלת?
"לא ממש. הוא לא הסביר לי שממצא כזה משמעותו הפלה. אמא שלי הגיעה במיוחד כדי ללוות אותי לתור הזה כי בעלי עבד. שתינו קפה בדרך. אבל כשנכנסתי לחדר הבדיקה, עמדו שם המון רופאים. הם הסבירו לי שאם זו באמת טרטומה, מדובר בממצא מאוד־מאוד נדיר. הרופא שבדק אותי אמר שהוא בן 70 ומעולם לא נתקל במקרה כזה. בשלב הזה כבר נבהלתי. אם זה משהו נדיר שלא ראו בעבר, אולי אי־אפשר לטפל בו".
שאלתי: מנתחים וזה עובר?
הבדיקה לא הותירה מקום לספק: מדובר בגידול נדיר בלב העובר, שצומח במהירות. "תוך כדי הבדיקה כולם הסתכלו ואמרו 'וואו'", נזכרת זואי. "הרופא שעשה לי את הסקירה לפני הטיסה אמר: 'זה לא היה פה לפני שבועיים'. בשבועיים האלה, הגידול צמח בארבעה סנטימטרים. אצל עובר קטן, ששוקל פחות מקילו, זה קצב מטורף. בסיום הבדיקה אמרו לי שאין מה לעשות, חייבים לסיים את ההיריון מיד. אני שוכבת על הכיסא ובוכה את הנשמה שלי, ואמא שלי איתי, גם היא בוכה. הרגשתי שהשמיים קרסו עליי.
"כשהסתיימה הבדיקה שאלתי 'מה עושים'? ואחד הרופאים הבכירים שהיו שם אמר לי: 'אתן לך הפניה להפסקת היריון'. שאלתי מה זאת אומרת? כבר הייתי בשבוע 27. אמרתי להם שאם היא תיוולד וינתחו אותה, היא יכולה לשרוד. השיבו לי: 'אי־אפשר לחבר למכונת לב־ריאה בשבוע כל כך מוקדם ולא ניתחו דבר כזה בארץ'. הם הוסיפו שהיא גם לא תשרוד את סוף ההיריון כי רוב הסיכויים שתמות ברחם. התחזית הייתה מאוד פסימית. הלכתי הביתה באמונה שאין יותר מה לעשות. קבעתי תור להפסקת היריון לשבוע אחרי זה".
בבית, התקשו בני הזוג לעכל את הבשורה הקשה. "בעלי התקשר וסיפרתי לו בטלפון מה היה בבדיקה", מספרת זואי. "הוא עזב הכל וחזר הביתה. זו הפעם הראשונה שראיתי אותו בוכה. הבנו שזה הסוף. אבל בערב, לפני השינה, רציתי לחקור את העניין לעומק וראיתי שבארצות־הברית מנתחים ומצילים עוברים כאלה ברחם. החלטתי לבדוק אם יש מישהו שעושה ניתוחים כאלה בארץ, והגעתי לד"ר יובל גיאלצ'ינסקי. כשהוא שמע שמדובר בטרטומה הוא ביקש שנגיע אליו למחרת".
בתום סקירה יסודית שנמשכה ארבע שעות, הודיע ד"ר גיאלצ'ינסקי לבני הזוג שהוא מוכן לנסות להציל את העוברית שלהם. "כולם יודעים שיש ניתוחים תוך־רחמיים שנעשים לפרוצדורות מסוימות, אבל במקרה הזה היה מדובר במצב כל כך נדיר, שגם הרופאים לא ידעו שאפשר לטפל בו. אף אחד מאיתנו לא העלה על דעתו שאפשר לצרוב גידול בלב", אומר ד"ר גיאלצ'ינסקי. "אחרי שמצאתי בספרות הרפואית שני מקרים דומים, ואחרי שהתייעצתי עם קולגה מספרד, שביצעה ניתוח דומה, החלטנו לבצע את הטיפול גם כאן".
"הוא צילם את הפנים שלה מחייכות בתלת־מימד ואמר לנו, 'תראו איזו תינוקת חמודה, חייבים לעזור לה'", מספרת זואי. "אני אזכור את המשפט הזה לנצח".
אין מה להפסיד
שלושה ימים לאחר מכן כבר התאשפזה זואי בבילינסון. "לא היה לנו ספק שנעשה את זה. אחרי הכל, לא היה לנו מה להפסיד. בתחילת הניתוח הזהירו אותי שאם העוברית תתחיל לאבד דופק לא יילדו אותה, כיוון שלא ניתן לבצע בה החייאה. פחדתי מאוד, אבל היה לי גם ביטחון גדול בד"ר גיאלצ'ינסקי. ידענו שאם יש לתינוקת שלנו סיכוי לחיות, זה רק בעזרתו".
"מדובר בממצא נדיר ביותר, שכמותו לא ראיתי מעולם", אומרת מנהלת מכון הלב במרכז שניידר לרפואת ילדים, ד"ר עינת בירק, שהייתה שותפה לטיפול בזואי. "הגוש היה גדול מאוד וצמוד ללב, שאורכו בשלב הזה של ההיריון כשני סנטימטרים בלבד. לרוב מדובר בגידול שפיר, אבל הוא עלול להשפיע על התפתחות הלב ועל התפקוד שלו. לחץ שלו על הלב עלול להוביל לאי־ספיקת לב ולמות העובר ברחם".
"גידול כזה מתפתח מהר מאוד ותוך מספר שבועות משתלט על הלב, עד שהוא מפסיק לפעום", מסביר ד"ר גיאלצ'ינסקי. "כשהוא מתגלה בשלבים מאוחרים של ההיריון, ניתן ליילד את העובר ולבצע ניתוח לב פתוח מסובך. המקרה שלנו היה מורכב הרבה יותר, משום שהגידול הופיע בשבוע היריון מאוד צעיר והתפשט בקצב מהיר מאוד. למרבה הצער, עובר עם בעיה כזו צפוי למות תוך ימים ספורים, בשל לחץ הגוש על הלב".
עד היום, כאמור, דווחו בעולם שני מקרים בלבד של טיפול תוך־רחמי בגידול נדיר כזה, באמצעות צריבה שלו. הצריבה, שנועדה לפגוע באספקת הדם לגידול, עוצרת את התקדמותו ומאפשרת להמשיך בהיריון. לאחר הלידה ניתן לנתח את התינוק ולהסיר את שאריות הגידול שנותרו. בהליך העדין והמורכב הזה, וכנגד כל הסיכויים, בחרו זואי ויבגני כדי להציל את חייה של בתם.
ד"ר גיאלצ'ינסקי, מנהל המרכז לרפואת העובר בבילינסון, הוא מהרופאים היחידים בישראל שמנתחים עוברים ברחם אמם. בנוסף, הוא מבצע בעוברים עוד מגוון רב של טיפולים מצילי חיים, כמו עירויי דם וצנתורים. רוב המטופלות מגיעות אליו כמוצא אחרון, אחרי שרופאים אחרים כבר הרימו ידיים, לעיתים ממש רגע לפני הפלה. אבל גם הוא לא נכנס מעולם עם מחט לתוך לב של עובר קטן באמצע ההיריון כדי לטפל בגידול. "לא הייתה כאן שום התלבטות כי לא היו אופציות אחרות", הוא אומר. "היה ברור שחייבים לפעול מיד".
לניתוח הייחודי גויס צוות רב־תחומי גדול, שכלל צוות ממחלקת נשים ויולדות בראשותו של פרופ' ארנון ויז'ניצר, צוות בכיר ממחלקת הרדמה וצוות קרדיולוגית ילדים מביה"ח שניידר. העובר הורדם באמצעות זריקה לירך, כך שלא יחוש כאב בזמן הפעולה, ושריריו שותקו, כדי למנוע תזוזות. באמצעות מחט דקה צרב ד"ר גיאלצ'ינסקי את כלי הדם שסיפקו דם לגידול, בארבעה מקומות שונים, במטרה לעצור את צמיחתו.
"מדובר בפרוצדורה מורכבת ומלחיצה מאוד, היות שיש צורך להגיע לגידול המצוי בדופן הלב, שסביבו יש כלי דם רבים וגדולים", הוא אומר. "פגיעה לא מדויקת בלב או בכלי הדם עלולה להוביל לדימום מסיבי של העובר. בנוסף, במהלך הצריבה פעימות הלב עלולות להיעצר ויש להיות ערוכים להחיות אותו בתוך הרחם. הפעולות צריכות להיות עדינות ומדויקות, כי מדובר בעובר קטן שהאיברים שלו סמוכים מאוד זה לזה. צריך גם להימנע מגירוי הרחם, כדי שלא יתפתחו צירי לידה.
"בגלל המורכבות של הפרוצדורה, היה צוות גדול בחדר ניתוח, לכל צרה שלא תתרחש, והכנו כל מה שצריך למקרה שתידרש החייאה של העובר ברחם. האם הייתה ערה במהלך הניתוח ובעלה ישב לצידה, כך שאפשר היה לדבר איתם ולהסביר להם מה קורה בכל שלב. הייתה אווירת שותפות טובה של כל אנשי הצוות במבצע הצלת החיים הזה".
מרבית הניתוחים התוך־רחמיים מבוצעים על ידי הכנסה של מצלמה זעירה, בגודל שלושה מילימטרים בלבד, אל תוך הרחם. במקרה הזה היה צורך באמצעים עדינים עוד יותר, משום שנדרשה כניסה ממש אל תוך הלב של העובר. הצוות השתמש באולטרסאונד עם רזולוציה גבוהה מאוד, שאיפשר את הגישה ללב הזעיר. מחט ארוכה, שעובייה כמה מילימטרים בלבד, הוחדרה לתוך הלב, ודרכה הוחדר סיב לייזר, שצרב את כלי הדם.
הפעולה הדרמטית הסתיימה בהצלחה, וזואי שוחררה הביתה. בדיקות המעקב הראו כי התפתחות הגידול אכן נעצרה. "מדי שבוע עקבנו אחר מצב הגידול יחד עם הקרדיולוגים משניידר", מספר ד"ר גיאלצ'ינסקי. "היינו במתח גדול, בתקווה שהוא לא יחזור להתפתח".
"בסוף השבוע ה־34 התגלה שהגידול חזר לגדול", מספרת זואי. "הניתוח הזה קנה לנו זמן עד שבוע 35 להיריון, המועד שבו התינוקת יכולה להיוולד ללא סיכונים".
קיסרי בימי קורונה
הניתוח הקיסרי של זואי נערך בתחילת הקורונה. לנהלים הקפדניים הרגילים הצטרפה גם שגרת סטריליות מיוחדת שנועדה לספק ליולדת ולתינוקה הגנה מלאה בפני הווירוס. לזואי אסור היה לגעת בתינוקת לאחר הלידה והיא נאלצה להביט בה דרך מחיצות וניילונים שקופים שהקיפו אותה. "ברגע שבו זואי צפתה בתינוקת שלה מבעד למחיצות, היה קשה שלא להזיל דמעה", מספר ד"ר גיאלצ'ינסקי. "היה מאוד מרגש לראות את התינוקת יוצאת מהרחם גדולה, בוכה, חיונית וורודה ומצליחה לנשום בכוחות עצמה. מצד שני, היו לנו חששות גדולים מפני מה שציפה לה בהמשך. רק אחרי שאיזבל עברה בהצלחה את כל הבדיקות ושוחררה הביתה, נשמנו לרווחה".
צוותי קרדיולוגית ילדים משניידר העבירו את התינוקת מיד לטיפול בפגייה. בגיל שלושה ימים בלבד היא הובהלה לניתוח לב פתוח, שבמהלכו הוסר הגידול מתוך הלב. "בניתוח, שנמשך שש שעות, חוברה איזבל למכונת לב־ריאה והגידול כולו נכרת", מספרת זואי. "אז גם התברר שהגידול ישב ממש על העורק הראשי. היה צריך לעשות לה טלאי על העורק עצמו, לאחר שנכרת משם".
"מדובר בניתוח מאוד נדיר בתינוקת קטנה מאוד, בת שלושה ימים בלבד", אומר ד"ר ג'ורג' פרנקל, מנהל היחידה לניתוחי לב בשניידר. "הטיפול בה חייב חשיבה מחוץ לקופסה ויצירתיות רבה. לשמחתנו, התינוקת החלימה במהירות והיא גדלה ומתפתחת באופן תקין".
חמישה ימים לאחר שעברה ניתוח לב פתוח, שוחררה התינוקת איזבל לביתה, כשעל חזהּ היא נושאת למזכרת צלקת גדולה מהניתוח הסבוך והקשה הזה. מצריבת הגידול שעברה ברחם לא נותרו לה שום סימנים. בגיל שבעה חודשים היא כבר נעמדת ומקשקשת. "אנחנו נמצאים במעקב רפואי תכוף, שנצטרך להתמיד בו עד גיל חמש. אבל פרט לכך מדובר בתינוקת בריאה לחלוטין", אומרת זואי. "ד"ר גיאלצ'ינסקי לקח אותנו יד ביד, ונלחם איתנו נגד הגורל. אם לא הוא, היא לא הייתה מגיעה לעולם".
וד"ר גיאלצ'ינסקי עצמו מבקש להעביר מסר לזוגות נוספים שנמצאים במצב דומה. "לא תמיד הפסקת היריון היא הברירה היחידה. סיפור ההצלה הזה מראה שיש לפעמים עוד אופציות. ההורים של איזבל היו נחושים להציל את התינוקת שלהם, ויחד אכן הצלחנו לעשות זאת. מאוד מרגש לראות אותה בידיהם של הוריה, ולדעת שמצאנו מענה רפואי לבעיה קשה ומסכנת חיים".
לפנייה לכתב/ת 
