שלישי 24 בנובמבר 2020
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    צילום: גטי אימג'ס
    7 ימים • 04.11.2020
    חשופות
    הערות נוזפות על תדירות הפעילות המינית או על ההחלטה לחכות עם ילדים. בדיקות פיזיות שנעשות ללא אזהרה ותוך התעלמות מוחלטת מזעקות כאב או ממחלות קיימות. הוראות ואבחנות שניתנות בלי הסברים ובלי מענה לשאלות. נגיעות, הטרדות ותקיפות מיניות של ממש, לפעמים בכסות של פעולות רפואיות לגיטימיות. טור של דנה ספקטור על חוויה לא נעימה אצל גינקולוג חשף פצע פתוח של נשים בכל הגילים ובכל הארץ. ברשתות החברתיות, במיילים למערכת, ובתגובה לבקשות של האקטיביסטיות יעל שרר וזהר אלימלך - מאות נשים שיתפו בסיפור שלהן, בהשפלה שלא עברה גם שנים אחר כך, ובחרדה שהן עדיין סוחבות לפני כל כניסה לרופא. אלה 20 מהן
    דנה ספקטור, נעם ברקן

    ב־16 באוקטובר פורסם בעיתון זה טור של דנה ספקטור שעסק בחוויות מביקור רע אצל גינקולוג. בעולם מתוקן, הטור הזה לא היה אמור לעשות רעש. נשים היו אומרות "איזה חוסר מזל, נפלה על רופא גרוע". אבל מה שקרה בפועל מעיד על מציאות שונה לחלוטין.

     

    כבר באותו יום התחיל להגיע לתיבת המייל זרם של מכתבים מנשים שאף הן עברו חוויה לא טובה אצל רופא הנשים שלהן. חלק מהן גם זיהו את הרופא הספציפי שתואר בטור, אבל מלבדן היו עשרות סיפורים על עשרות רופאים, מצפון הארץ ועד דרומה. כמה ימים אחר כך, יעל שרר, מנהלת הלובי למלחמה באלימות מינית אף פירסמה שאלון שניסחה, ולצד הפעילה זהר אלימלך קראה לנשים לספר על החוויות הקשות שלהן מהגינקולוג. תוך פחות משלושה ימים, יותר מ־400 נשים נענו לקריאה.

     

    "הייתי בהלם מכמות הפניות", אומרת שרר. "זה אומר מבחינתי שזה לא יעזור אם קופות החולים או משרד בריאות יערפו את הראש לשניים־שלושה רופאים, מה שמשנה זה שמאות נשים בישראל אומרות שרפואת נשים פוגעת בהן. בחיים לא היו מתנהגים ככה לגברים. כאב של נשים ופגיעה בנשים לא מזיזים לאף אחד. יש פה מקצוע רפואי שלם שהמטופלים שלו רואים איך הוא תוקף אותם, לא פעם אחת ולא שתיים. יש פה המון דוגמאות של רפואה רעה".

     

    סיפורי ההתנשאות, הפטרונות, ההתעלמות מכאביה ומגופה של המטופלת חזרו על עצמם שוב ושוב, רק בשינויים קלים כמו שם הרופא או הרופאה ומקום המרפאה: רופאים שמרשים לעצמם לנזוף בך על תדירות הפעילות המינית שלך. אלו שגוערים בך על "המשקל העודף" שלך ואובססיביים לזה שתעשי דיאטה על אף שאת באת בכלל לבדוק למה מגרד לך וזה לא ממש קשור. רופאים שתוחבים לתוכך מכשירי בדיקה בלי להגיד שלום ובלי שום מילת אזהרה. עשרות רופאים שמתעלמים מהתיק הרפואי שלך שבו מצוין בפירוש שאת סובלת מאחת ממחלות הכאב הנשיות - וגיניזמוס, אנדומטריוזיס, וסטיבוליטיס - מה שאומר שאת תצרחי על הכיסא מכאבי תופת, בעוד הרופא קובע בקור שזה "מפינוק". ובמקרים מסוימים, גם רופאים שלא בוחלים בתקיפה או הטרדה מינית של ממש, בעודם מנצלים את המצב הרגיש שבו המטופלת נמצאת – חשופה וחרדה, שמה את מבטחה באיש המקצוע שניצב מולה. וזה כבר נראה לנו מוזר, הרי השנה היא 2020. אנחנו אמורות להיות אחרי מי־טו ואת העולם מנהלות נשים כמו אנגלה מרקל וג'סינדה ארדרן, ופתאום זה.

     

    הטור, התגובות אליו וגל הפוסטים בפייסבוק הגיעו לרופאי ולרופאות הנשים וחוללו אצלם סערה. חלקם הקטן לקח את הביקורת כהזמנה להקשבה, אבל היו גם אחרים, שכעסו. שטענו ש ובאמת חשוב להבהיר: לא מדובר בכל רופאי או רופאות הנשים, אולי אפילו לא ברובם, וישנם לא מעט סיפורים על רופאים מצילי חיים וחדורי שליחות. רפואה היא מקצוע תובעני ואצילי וקשה, ואין כמו תקופת הקורונה כדי להדגיש ולחדד זאת. וכן, יש בדיקות שמטבען הן לא נעימות. אבל זו היתממות מקוממת לחשוב שכל אישה שנתקלה בחוויה קשה אצל גינקולוג – ומדובר כמעט בכל אישה – פשוט התבלבלה לחשוב שמחכה לה כוס שמפניה במקום מפסק ומתמר.

     

    כל מה שנשים רוצות זה שגינקולוגים יזכרו שאנחנו בנות אדם, עם רגשות ותחושות, עם כאבים ולפעמים גם עם טראומות קודמות ופחדים. שיזכרו שאנחנו מכירות את הגוף שלנו היטב ושלא ניתן לזלזל בנו. שלא מגיע לנו שישפילו אותנו, יצחקו עלינו או ינצלו את המעמד החשוף והפגיע שלנו במהלך הבדיקה האינטימית והמביכה. מאות נשים מבקשות דרכנו להשמיע את קולן בתקווה שמשהו בחדרי הטיפולים והבדיקות ישתנה. אלו חלק מהסיפורים שלהן (מרבית השמות בכתבה בדויים).

     

    × × ×

     

    * כשהייתי בת 20, הבנתי שכולן סביבי מגיעות לאורגזמה כשהן מקיימות יחסים ורק אני לא, וקלטתי שיש בעיה. כשהגעתי לגינקולוג הוא אמר לי, "זו לא בעיה, אני יכול ללמד אותך איך לגמור". אמרתי: "מה זאת אומרת, איך?" אמר: "בואי תתפשטי ותורידי תחתונים, תעלי על הכיסא ואני אראה לך". בנקודה הזו כבר הבנתי שהוא סוטה אבל רציתי להיות בטוחה שאני לא טועה. אמרתי: "איך תראה לי? תיגע בי כאילו?" אמר: "כן, אני אגע לך בדגדגן ואת תגמרי בלי בעיה". יצאתי מהחדר במבוכה, השפלה, תסכול – פשוט בסערת רגשות. הלכתי הביתה ובכיתי כמו תינוקת, שעות. בשעות הערב אספתי את עצמי וסיפרתי לאמא שלי. בבוקר היא התקשרה למנהלת הקופה לדווח, והיא זימנה אותנו ורשמה את התלונה. לאחר מספר ימים התקשרה וטענה שביררה מולו את הנושא, שהוא טוען שלא הבנתי אותו נכון ומתחנן שלא אמשיך עם זה הלאה כי הוא צריך לצאת לפנסיה, ותלונה כזו תמנע ממנו את הפנסיה. המנהלת שאלה אותי, "אז מה את מחליטה? את מוותרת לו? הוא מוכן כבר ממחר לפרוש לפנסיה". אז כן, הייתי בסך הכל בת 20, ועברתי כבר הטרדות מיניות בחיי, לא מעט, גם אחרי המקרה. אבל הוא האחרון שוויתרתי לו והראשון שדיווחתי עליו. מאז לא שתקתי. (אניה, 34)

     

    * כשהייתי בצבא הגעתי לגינקולוג לבדיקה. הרופא יצא, והתבקשתי להתפשט ולשבת עם הרגליים על תומכי הרגליים האלה. לא היה פרגוד או וילון. הרופא פתח את הדלת ונעמד בכניסה והחל לשאול אותי שאלות מהדלת הפתוחה בזמן שאני יושבת ככה חשופה, במשך מספר דקות. בזמן הבדיקה עצמה הוא לא הצליח להכניס את המפשק בקלות ולכן העביר לי אותו על הנרתיק מלמטה למעלה, כדי להרטיב אותו, ללא ספק החלק הטראומטי של החוויה. מעולם לא ייחסתי לחוויה הזאת ניסיון להטריד אותי, אלא פשוט אטימות נוראית וחוסר רגישות מוחלט לעובדה שאני בן אנוש. (נעמה, 29)

     

    * הלכתי לד"ר ד' כדי להתקין התקן תוך־רחמי הורמונלי. הוא אמר לי להגיע שבוע לאחר מכן, כשאהיה בשלב הווסת, ושקניית ההתקן תתבצע ישירות מולו. כשהגעתי שבוע אחרי הוא שאל למה. הזכרתי שבאתי להתקין התקן. הוא גבה ממני כסף, והתקין את ההתקן (שזה הדבר הכי כואב שחוויתי בחיים). לאחר ההתקנה הוא אמר שאני יכולה ללכת. שאלתי לאילו תופעות לוואי אני אמורה לצפות, והוא ענה שלדימום חזק יותר וכאבי מחזור חזקים יותר. אמרתי שאני מופתעת, כי ידעתי שהתקן הורמונלי אמור להפחית את הדימום, והוא ענה, ממש במילים האלה: "אה, רצית התקן הורמונלי? מה ששמתי לך זה התקן לא הורמונלי". הייתי בהלם והתחלתי לבכות. התגובה שלו הייתה, "תירגעי, אז טעיתי, מה קרה? אם את רוצה נחליף", כאילו זו החלפה של מוצר בחנות ולא הליך פולשני כואב בטירוף. הוא עוד ניסה לשכנע אותי שזאת בעצם האופציה שיותר מתאימה לי, למרות שהסברתי לו שאני אנמית ולא יכולה לחוות איבוד דם מסיבי. הגעתי לפגישה ההיא לבד בתקווה לצאת ממנה מועצמת, אישה חזקה ועצמאית שבחרה באמצעי מניעה מתקדם שמתאים לה, ויצאתי משם מחוללת. הגשתי תלונה לקופת החולים ולמשרד הבריאות, ולאחר יותר מחצי שנה ענו לי שהם סגרו את התיק כיוון שהוא התנצל והציע להחליף להתקן הנכון, כאילו שזה מכפר על הרשלנות הרפואית ושלילת האוטונומיה שלי על גופי. כששיתפתי את הסיפור בקבוצת פייסבוק נתקלתי בהרבה סיפורים נוספים של נשים שסיפרו שאמר להן דברים לא ראויים (כמו לסרב לשמוע על תיאורי וסת כי זה, "לא צנוע"). הוא עדיין מקבל מטופלות כרגיל. (ניצן ברזילי, 24)

     

     

    * ישנו רופא בשם ג'. הרבה מהללות אותו היום, אבל לפני הרבה שנים הגעתי אליו עם כאבים עזים והוא התעקש על בדיקת היריון. כשניסיתי להסביר לו שזו שנת הנישואים הראשונה שלי ושיש לנו קשיים רגשיים ופיזיים ושלא שכבנו כבר הרבה זמן כך שאין טעם לבדיקה, הוא אמר לי את המשפט: "אני הייתי הורג אותך אם הייתי במקומו". מאז שתקתי כשבנות המליצו עליו, אבל את המשפט הזה אני סוחבת איתי כבר 14 שנה. (הילה, 39)

     

    * לפני שנתיים וחצי אובחנתי עם אנדומטריוזיס, באיחור של 15 שנה. זה המסע שלי בין רופאים: בגיל 21 הגעתי לרופא שראה אותי כמה חודשים לפני. במהלך הבדיקה, כשהוא בפנים, המבט שלו פתאום השתנה והוא אמר לי: "אני אוהב שהשמנת קצת, זה יפה לך, התעגלת במקומות הנכונים". ביקשתי שיעצור את הבדיקה, התלבשתי והלכתי. כבר הייתי לאחר מספר טראומות מיניות ופשוט קפאתי, פחדתי לזוז, פחדתי שאם אני אגיד משהו הוא יכאיב לי. בגיל 23, הגעתי לרופא אחר בעקבות כאבים עזים ברחם. הוא אמר לי, "את פשוט צריכה זין", וצחק! יצאתי עליו, צעקתי. כבר לא זוכרת מה אמרתי, רק את המבט ההמום שלו. הוא באמת לא הבין מה לא בסדר. בגיל 24 הלכתי לרופאה. היא הייתה צריכה לעשות לי את בדיקת הפאפ הראשונה שלי והכניסה את הספקולום בכל הכוח. צרחתי ובכיתי מכאבים. התחננתי שהיא תפסיק והיא נזפה בי להיות בשקט, שאני מפונקת. שאם כואב לי שפשוט אקח גלולות ואפסיק להתלונן. והשיא היה בסוף כשהיא אמרה, "אם תינוק יכול לצאת משם, גם אני יכולה לעשות לך בדיקה". בגיל 28, רופא שם לי התקן. לא הסביר לי כלום לפני, למרות שהוא ידע שהגעתי אליו בעקבות תלונות על כאבים כל החודש ובמהלך יחסי מין. כשצעקתי מכאב הוא צרח עליי בכל הכוח שאני לא יודעת כלום, שאני סתם עושה הצגות. והכי גרוע, הוא לא התכונן להתקנה של ההתקן אז כל הזמן היו חסרים לו דברים. הוא השאיר אותי ככה על הכיסא, פתוחה לרווחה, עם כל מיני דברים יוצאים ממני, יצא מהחדר, חזר, סיים להתקין ואז סילק אותי מהחדר בגסות. אמר שאת הביקורת אני יכולה לעשות אצל רופא אחר. המזכירה שלו הייתה זו שתפסה אותי, הושיבה אותי, הגישה לי כוס מים. הייתי על סף איבוד הכרה מהכאבים. היא אמרה שיש לרופא ימים כאלו, שאני לא אתרגש. (הגר מלניק, בת 31)

     

    * בגיל 22 בערך סבלתי מדלקות חוזרות בנרתיק והגעתי לד"ר נ'. אני זוכרת שבחרתי בו כי השם היה נשמע לי צעיר. כבר בחדר ההמתנה ראיתי שתי נשים שיצאו בוכות מהחדר, וחשבתי לעצמי שבטח הן קיבלו בשורה רעה או משהו. לאחר כמה דקות של שאלות בשולחן הרופא, הוא שלח אותי לחדר אחר שבו ישבתי על כיסא בדיקות בגובה לא פרופורציונלי, עם רגליים פשוקות, אל מול הדלת הוא הגיח, ממש בגובה העיניים לבין רגליי. הוא החל לבדוק, ובלי לומר כלום דחף אצבע לפי הטבעת שלי, בהפתעה גמורה. לאחר מכן אמר שאני סובלת מדלקות בגלל תחתוני החוטיני שלי. יצאתי משם מזועזעת, וכעבור כמה שנים ישבתי עם חברות וכל אחת סיפרה את סיפור הזוועה שלה מחדר הבדיקות. בהמשך גילינו שכולנו ביקרנו אצל אותו הרופא. נ' מתעלל מינית סדרתי. עד היום אני מתחרטת שלא הפכתי עולמות כדי לשים אותו בכלא. (סיון, 30)

     

    * בגיל 21 הייתה לי פטרייה שחוזרת שוב ושוב. אמרתי לרופא בזמן הבדיקה שזה כל הזמן חוזר, שלא ייתן לי שוב את אותה המשחה והנרות כי הם לא עוזרים. ואז במשך 20 דקות, הוא צרח עליי, בזמן שאני חשופה על הכיסא, שאני לא אגיד לו מה יעיל ומה לא יעיל, שמי אני בכלל שאני אענה לו, שאני אעשה מה שהוא אומר ואסתום את הפה שלי. יצאתי בדמעות. כתבתי מכתב תלונה מפורט, קיבלתי תשובה לקונית שהרופא טוען שזה לא מה שהיה. הרשת מלאה תלונות עליו, והוא עדיין ממשיך לקבל מטופלות. (נעמי, 41)

     

    * הייתה לי בדיקה שמחכים לה הרבה זמן. היה רשום רופא מסוים, וכשהגעתי למרפאה גיליתי שהחליפו לי רופא ולא הספקתי לקרוא עליו. כשנכנסתי הוא ישר התחיל בלהתרברב עד כמה הוא המומחה הכי גדול במרפאה הזו כבר עשרות שנים ואין אף אחד שמשתווה אליו. ואז הוא שאל אותי, "למה את רווקה?" אמרתי לו שזה לא רלוונטי לדיון שלנו. דיברתי איתו על הבעיה שלי ואז אמרתי שאני מבקשת שיהיה עדין איתי כי יש לי כאבים בחדירה. ואז הוא אמר, "בסקס אני אהיה עדין, פה אני אעשה את העבודה שלי". משועשע מעצמו, הוא הושיט יד מעבר לשולחן וליטף לי את כף היד. אבל חיכיתי לבדיקה החשובה הזו כל כך הרבה זמן, שפשוט לא יכולתי לוותר. אחרי המשפט הזה ביקשתי שיכניס פנימה אחות. הזכרתי לו פעמיים שלפני שהוא נכנס או נוגע שיגיד לי לפני, כי זה כואב לי. כמובן שמה שקרה זה שהוא פשוט נכנס. התגובה שלו כשהערתי? "חשבתי שאת מסתכלת". (סתיו פרידברג, 32)

     

    * בגיל 50 היו צריכים להוציא לי את הרחם בגלל צניחת רצפת האגן. ילדתי ארבעה ילדים, זה המחיר שאת משלמת על אימהות לפעמים. עשיתי ניתוח פרטי. הרופא היה ידוע והתייחס יפה, אבל אחרי הניתוח הוא אמר לי כאילו בצחוק, "עבדתי עלייך ממש קשה, העסק אצלך שם כמו של זקנה". גם ככה הייתי בחרדה מזה שבגילי כבר אין לי רחם, ומזה שפתאום, במכה, הגעתי לגיל המעבר. לא ציפיתי שהוא יבין מה זה אומר לאישה, הוא גבר אחרי הכל. אבל העסק שם "כמו של זקנה"? זה מה שאתה אומר לאישה אחרי ניתוח? ועדיין, השיא עוד היה אחרי זה, כשבאתי אליו לביקורת ושאלתי אותו אם אני צריכה לבוא אליו גם בהמשך. הוא גיחך ואמר, "את? את כבר לא צריכה רופא נשים". וככה הבנתי, שכל הנשיות שלי נזרקה לאיזה פח היסטולוגי. לא, זה לא השפיע על מה שאני חושבת על הנשיות שלי, אבל הרופא הגדול הזה, שסמכתי עליו, נראה לי פתאום קטן מאוד. (אלמה, 69)

     

    * הייתי בטיפולי פוריות עם הבת הראשונה שלי. אחרי שנה של חוסר הצלחה הייתי ירודה גם נפשית וגם פיזית. הכרתי את הרופא הרבה זמן, חיבבתי אותו, הוא נראה לי כמו סבא כזה חמוד, איש כבן 60 פלוס. באותו היום, הוא שאל אותי כמו תמיד מה שלומי, אבל אני חרגתי ממנהגי ובמקום לענות "בסדר" קצר, עניתי לו ששלומי לא טוב, שאני בודדה, ושאני רוצה או תינוק או מישהו שיישן איתי בלילה. ואז, הדוקטור החביב ממש אורו פניו, והוא אמר "אני רוצה!" וחייך. עדיין תפסתי את זה כבדיחה, ואמרתי לו "ברצינות?" התחלתי לא להבין בכוונה, כמו שעושים במצבים כאלו. ואז הוא אמר "כן", קם מהר, אני בקושי הספקתי לקום, ואז הוא התנפל עליי. זה היה בקיץ, הייתי עם שמלה קיצית, הוא פשוט הרים לי את השמלה עד למעלה, תפס לי בטוסיק, התחיל לצבוט אותי בפטמה, נשך אותי חזק בצוואר, תפס לי את הראש ביד השנייה, וממש דחף לי את הלשון בכוח, התנפלות רבת־זרועות ולשונות כזאת. קפאתי, ויצא לי משפט כזה מהפה: "אתה עושה את זה להרבה מטופלות?" משום מה, זה מה שיצא לי מהפה באמצע התקיפה. ואז, הוא אמר לי משהו סליזי כזה, "לא, רק את, הרגת אותי".

     

    הכל קרה נורא מהר, הוא הרפה וסידר את הבגדים שלו, וכשיצאתי משם, זה ממש מוזר, התחלתי ללכת כמו רובוט וחשבתי שאני הולכת ליפול. למות. לא יכולתי להבין את זה. רגע מה אמרתי, מה עשיתי? הרופא שלי התחיל איתי? לקח לי זמן להבין שהוא תקף אותי, הכאיב לי, וזה לא באשמתי. אחר כך עוד ביקשתי לפגוש אותו, רציתי להבין מה זה היה. רציתי שהוא יתנצל, רציתי להאניש את הסיטואציה, לא להרגיש שהייתי בשבילו סתם גוף. המשפט הראשון שאמרתי לו הוא שאני עוברת רופא, והוא החזיק לי שתי ידיים. "לא, רק אל תעברי לגינקולוג אחר, אני מבטיח שאני לא אעשה את זה יותר". ואמרתי לו לא, אני הולכת. אני לא אשאר אצלך בטיפול. ואז, אולי כי הייתי כל כך נחמדה, הוא שוב ניסה לדחוף את הלשון שלו לפה שלי. עברה שנה, רציתי לשים את זה מאחוריי, ובמקרה באותה תקופה הייתה לי תלמידה שסיפרה לי שהייתה לה בת זוג והן עשו שתיהן טיפולי פוריות אצלו והרופא הזה שאל אותה משהו על הציצים שלה, ושאלות פולשניות כמו איך הן עושות סקס. אפילו המליץ להן על חנות ויברטורים טובה בתל־אביב. ואז בבום נפלה עליי כל הפגיעה, כתבתי למשרד הבריאות ולקופת החולים ושם פירטתי את כל התקיפה. (ננו שבתאי, 45)

     

    * הלכתי לראשונה לגינקולוג בגיל 20 וקצת אחרי יחסי מין עם פרטנרית חדשה, שאחריהם הייתה לי צריבה באיבר המין. סיפרתי לו בדיוק למה אני שם. הוא שאל אם אני בתולה. במילים האלו. אז שאלתי איך בדיוק בתולה אם הרגע סיפרתי לו שאני באה אליו עם תלונה בעקבות יחסי מין? והוא שאל אם שכבתי עם גבר. אמרתי שלא. הוא פסק, "אז את בתולה!" וסירב להמשיך בבדיקה. בסוף זו באמת הייתה סתם תגובה לאנטיביוטיקה ולא מחלת מין, אבל החוויה הייתה כל כך מזלזלת, והוא היה כל כך מרוצה מעצמו ולא דאג להסביר לי למה הוא שואל, שלא רציתי לחזור שוב אי פעם. (דנה, 37)

     

    * לפני חמש שנים אובחנתי עם אנדומטריוזיס והייתי אצל אינספור רופאי נשים. הייתי מאושפזת קרוב לשבע פעמים במחלקות נשים בבתי החולים ועברתי שלושה ניתוחים. בפעם הראשונה, הייתי צריכה לעבור הוצאה של פוליפ מהרחם. עברתי אשפוז של 14 יום, ולקראת סוף האשפוז הרופא המומחה, מנהל המחלקה, היה צריך לבדוק אותי. הוא ביקש שאגיע למרפאה שלו, שנמצאת בצד השני של בית החולים. אח שלי לקח אותי כשאני בקושי עומדת על הרגליים. הוא הסביר לי שאני במצב ממש קשה, והאופציה שלי היא לקחת תרופה בשם דקפפטיל, כדי "לנקות את הכל ואז לעבור ניתוח". שאלתי מה זה אומר, והוא רק שאל, "מה, את מטומטמת? מה את לא מבינה?" הסתכלתי עליו בשוק. לא ידעתי מה להגיד לו. לא חזרתי אליו. למחרת השתחררתי ועברתי לבית חולים אחר, ומצאתי רופא מצוין, רגיש ואנושי. היום אני נוסעת עד אליו בכל פעם שיש לי צורך, למרות המרחק. (סול קנטור, 30)

     

    * זה היה הביקור הראשון שלי אצל גינקולוג והייתי לבד. הגעתי אליו לבדיקה רגישה ומההתחלה הוא הריץ בדיחות גסות על מחלות מין. כשהגיע הזמן לבדיקה הוא אמר לי להתפשט, והסתכל עליי תוך כדי. הוא גם לא נתן לי משהו להתכסות איתו ופשוט נאלצתי לשכב שם ככה חשופה. הבדיקה כללה אולטרסאונד וגינאלי והוא פשוט דחף לי את המכשיר בלי להסביר מה קורה. כשהתלוננתי שכואב, הוא טפח לי על הבטן התחתונה ואמר שאני חייבת ללמוד לשחרר. לפני שהסתיימה הבדיקה הוא הסתכל לי בעיניים, חייך, התחיל לעשות תנועות של פנימה־החוצה עם המכשיר שנמצא בתוך איבר המין שלי ושאל אם זה כואב לי, בזמן שהוא מחייך. בסוף הבדיקה הוא גם הסתכל עליי מתלבשת. (ורד, 26)

     

    * לפני כשנה הומלץ לי להסיר שרירן מהרחם. החלטתי לקבל חוות דעת שנייה ופניתי לרופא בקופה שקיבלתי עליו המלצות. עשיתי שמיניות באוויר לקבל תור מהיר, והגעתי אליו תוך יומיים. עוד לא הספקתי להתיישב, והוא כבר ראה במחשב את גילי, 36. השאלה הראשונה שלו בערך הייתה, "מה עם ילדים?" הסברתי לו שלא הגעתי בגלל ענייני ילודה אלא לייעוץ לניתוח, אבל הוא המשיך. אחרי כמה דקות נמאס לי. הגשתי לו את המסמכים וביקשתי את המלצתו. הוא שלח אותי לכיסא והתכונן לעשות לי אולטרסאונד. הסברתי לו לפני תחילת הבדיקה שאני סובלת מווסטיבוליטיס, כאב בפתח הנרתיק, וביקשתי ממנו להכניס את המוט לאט ובעדינות. הרופא לקח את המוט ואמר לי, "מה, את בתולה?" ואז דחף לי אותו בצורה אגרסיבית לנרתיק. הדמעות חנקו אותי ופשוט קפאתי. התחושה הייתה קשה, כאונס. בסיום הבדיקה שאל אותי בבוטות למה בכלל באתי אליו, שמה, אני לא יודעת שהוא לא יכול לעזור לי? אז למה בכלל ביצעת בדיקה? יצאתי מהמרפאה לרחוב, ופשוט התיישבתי על הרצפה ולא הפסקתי לבכות. (אלין,37)

     

    * אחרי כמה ניסיונות כושלים עם רופאי הקופה שלא הצליחו להבין איזו מחלת מין יש לי, החלטתי לבקש מההורים שלי כסף לרופא פרטי. הוא נראה חמוד, עם שיער כסוף ומשקפיים, ולכן זה כל כך הפתיע אותי כשבאמצע הבדיקה, כשהאצבע שלו תקועה בתוכי, הוא פתאום אמר "או־אה, אני רואה שאת שובבה גדולה. תגידי, עם כמה פרטנרים מיניים בכלל היית בחודש האחרון?" אחרי זה בשיחה במשרד, הוא המשיך באותו קו חקירה, במין לגלוג כזה. "את בחורה צעירה ויפה, אני מבין, אבל זה לא לעניין שתקיימי כל כך הרבה יחסי מין לא בטוחים עם פרטנרים מתחלפים". הייתי עם שניים וביקשתי מהם לשים קונדום וגם אמרתי לו את זה, אבל הוא רק ניפנף ביד שלו בביטול וראו שהוא לא מאמין לי. את כל זה הוא אמר עוד לפני שהוא נתן לי את האבחנה שלי, איזו מחלת מין זו. מה זה פה, מסיבת הפתעה? הוא מושך את המתח כמו גיא זו־ארץ ב'הישרדות'? שלא לדבר שגם האבחנה שלו בסוף הייתה שגויה, כי אחרי זה הלכתי למעבדה מיוחדת ורק שם פתרו לי את הבעיה. מאז אני מפחדת ללכת לרופאים, כי אני עדיין רווקה ואני מפחדת שאחד מהם שוב ישמיע הערות על יחסי המין שאני מקיימת. (נועה, 27)

     

    * אני מתמודדת עם אנדומטריוזיס 12 שנים ויצא לי לפגוש עשרות רופאי נשים במהלך החיים. באחד המקרים, כשהייתי עם התקן, הרגשתי שמשהו לא בסדר. חשבתי שיש לי דלקת או זיהום. אחרי שרופא אחד ניפנף אותי וטען שבעצם אין לי אנדומטריוזיס, הכאבים רק החמירו. אפילו הוצאתי את ההתקן בעקבות המלצה, וזה לא עזר. הגעתי שוב למוקד ואמרתי שאולי הדלקת לא עברה. קיבל אותי רופא מאוד לא סבלני. הסברתי לו את כל מה שעברתי, אמרתי שאני מרגישה שהתסמינים חזרו ושאני מבקשת שיעשה לי תרבית. הוא אמר, "לא מתאים לי לעשות לך פה תרבית, זה מסובך מדי בשבילי". הוא בדק אותי באגרסיביות, ואני עם כאבים קשים, והוא צעק עליי, "תפסיקי עם ההצגות האלה. תרפי! תני לי לבדוק אותך". ממש ביקשתי שיעשה תרבית. הוא אמר "הכל תקין". אמרתי לו, "אני חיה בתוך הגוף שלי ואני מרגישה שמשהו לא בסדר". הוא אמר, "תקשיבי לי טוב־טוב. אני 40 שנה גינקולוג. אני יודע יותר טוב ממך על הגוף שלך. את לא תגידי לי מה לעשות". כעסתי, דרשתי שיכתוב בדוח שהוא סירב לעשות לי תרבית וטרקתי את הדלת. אחרי כמה ימים הלכתי לרופא נשים רגיל דרך הקופה, ודרשתי שיעשה לי את התרבית. סיפרתי לו על החוויה הקשה שהייתה לי עם הרופא במוקד, ואז גם הוא צעק עליי ואמר שאני מזלזלת במי שהיה המורה שלו ושהוא סומך על שיקול הדעת שלו. יצאתי מושפלת ובוכה. כמובן שאחרי כמה שבועות חזרתי למומחה שלי, עשו לי תרבית ויצאתי חיובית. למדתי לא לחזור למוקד או לרופאים רגילים. אני הולכת רק למיון. (רביד אדרי, 24)

     

    * אחרי הלידה השנייה, איבדתי כל חשק לשכב עם בן הזוג שלי. זו הייתה תקופה קשה, העבודה דרשה ממני מלא, התינוקת החדשה הייתה בכיינית ולא ישנה בלילות. והכי גרוע, הרופא שיילד אותי בבית חולים תפר אותי לא נכון. הגעתי לגינקולוג כדי להתייעץ איתו, ובעלי נכנס איתי כי אנחנו החברים הכי טובים והוא רצה לשמוע. "אז מה, היא הפסיקה לקיים איתך יחסי מין?" הוא אמר לו. "מסכן, אני במקומך הייתי בורח מהבית". לא יכולתי להאמין שזה קורה. אני מסתובבת כבר חודשים עם ואגינה שמרגישה כאילו שהיא עושה קצר חשמלי בכל פעם שמלטפים אותה, והגינקולוג מרחם על בעלי שלא מקבל מספיק מהאישה? אחרי זה, כשהוא בדק אותי, הוא לא הכאיב והיה יחסית מקצועי, אבל ברגע שזה היה המשפט הראשון שהוא אמר, כשאני המטופלת ואיבר המין שלי הוא זה שנפגע, הבנתי שאני לא רוצה להקשיב לעצות שלו. (עמית, 44)

     

    * הגעתי לרופא לראשונה עם תסמיני מנופאוזה מוקדמים, מה שמאוד הלחיץ אותי כי אני צעירה ומאוד רוצה ילדים. מכיוון שעשיתי תחקיר, כשקיבלתי את התוצאות ידעתי שזה לא מבשר טובות. הייתי כל כך לחוצה, אז בפגישה השנייה ניסיתי לרמוז לו שייתן לי את החדשות הרעות כמה שיותר בעדינות, כי אני לא רוצה לבכות מולו. במקום זה הוא פשוט בישר לי, בלי שמץ של אמפתיה או הבעת צער, שהגעתי לגיל המעבר, שהשחלות שלי לא עובדות, ושתקוותי היחידה לילד היא תרומת ביציות. את כל הדברים האלו הוא אמר לאישה בת 35 באותן תשומת הלב והרגישות שבהן אומרים למישהו שהוא פיספס אוטובוס. עם לב שבור, שאלתי אותו לגבי IVF, הפריה חוץ־גופית. ואז הוא אמר את המשפט המדהים – "מי יסתכל עלייך ל־IVF. רק מישהו שלא גמר בית ספר לרפואה". ככה מבשרים לאישה שהיא כנראה לא תוכל להביא ילדים לעולם? והכי גרוע, שאם הייתי מקשיבה לו, הייתי מפספסת את החלון הצר שהיה לי כן להצליח להרות. כי למזלי מיהרתי לקבוע תור למומחה אמיתי לפוריות, שהוא גם בן אדם, והוא הבהיר לי שכמעט כל מה שהרופא ההוא אמר לי היה שגוי. כבר בהזרעה השנייה נקלטתי. (לאה אדיבי, 35) * הייתי בת 43 וסיפרתי לרופא הנשים שלי שאני רוצה להיכנס להיריון. הוא הסתכל עליי בביקורתיות ושאל "בגיל הזה?" למרות זאת נקלטתי נורא מהר ובאתי אליו בשיא ההתלהבות. סיפרתי לו שאני בהיריון והוא שאל: "מה את כל כך שמחה. קודם בואי נראה שאין מומים. בגיל שלך..." הוא זרק לי את זה בפרצוף ונכנסתי להתקף חרדה שנמשך שלושה ימים. חשבתי גם לעשות הפלה. זה רופא שאת נותנת בו אמון והוא מדבר איתך על מומים, זה הפחד של כל אישה. אפילו שאלתי אותו, "למה אתה מדבר אליי ככה?" והוא אמר, "מה את נעלבת, את יכולה ללכת לרופא אחר". המון נשים באזור שלנו התלוננו עליו אבל זה לא עזר. אנחנו בפריפריה שבויות. אין הרבה רופאים שרוצים לעבוד באזור שלנו. (שירה, 49)

     

    * חייתי בחו"ל שלוש שנים, ובמהלכן החלטתי להפסיק לקחת גלולות, כי לא היה לי שם רופא נשים או מרשמים ולא חשבתי שכדאי שאקח בלי שזה יהיה מבוקר. בגיל 23 חזרתי לארץ ומיד הלכתי לגינקולוג לוודא שהכל בסדר. הלכתי לרופא באזור מגוריי, ושאלתי אותו אם זה בסדר שהפסקתי לקחת גלולות. הוא אמר לי: "בשום פנים ואופן לא. תארי לך מצב שאת ואני יוצאים לדייט. רגל פה, יד שם, ציצי בחוץ – והופ, הנה את בהיריון, כבר זאת סיבה בשבילך לקחת גלולות". ברחתי משם. (נויה, 43)

     

    האיגוד לגינקולוגיה: "אנחנו קשובים היום הרבה יותר מבעבר"

    "באיגוד הישראלי למיילדות וגינקולוגיה מביעים צער על כל מקרה פרטני של יחס לא נאות למטופלות”, מבהיר פרופ’ רוני מימון, יו”ר האיגוד למיילדות וגינקולוגיה של ההסתדרות הרפואית. “נשמח לקבל כל מידע על מקרים כאלה ואחרים, גם באופן אנונימי, כדי לטפל בהם לעומק ובעיקר כדי ללמוד מהם. בשנים האחרונות קיימת מודעות ערה מאוד לרגישות הדרושה במקצוע הזה, שהיא באופן חד־משמעי חשובה לא פחות מהרמה המקצועית של הטיפול. אנו קשובים היום הרבה יותר מבעבר, ופועלים במישורים רבים כדי להוביל לחוויית טיפול נאותה וראויה, כזו ששמה במרכז את המטופלת, את הצרכים שלה ואפילו את האינסטינקטים שלה. פעילות זו כוללת דו־שיח מתמשך עם מגזרים ורבדים שונים באוכלוסייה הישראלית, לרבות פורומים העוסקים בנושאים כגון היריון ולידה, אנדומטריוזיס, פריון, הלכה ועוד. בין היתר, נכתבה אמנה לבדיקה אינטימית והיא חלק מהקוד האתי של ההסתדרות הרפואית. בנוסף, המתמחים והסטודנטים לרפואה עוברים היום הדרכות וסימולציות בנושאים הרלוונטיים לחוויית המטופלת.

    "אנו משוכנעים כי רופאות ורופאי הנשים ימשיכו מדי יום לעשות את הטוב ביותר שהם יודעים למען מאות אלפי נשים במדינת ישראל - לעזור בבריאה, לשמור על הנולד וללוות את המטופלות במעגל החיים ברגישות, בתבונה ובמסירות בכל ימות השנה, לרבות בתקופת הקורונה הקשה. אל לנו להסיק ולהכליל מהמקרים החריגים שלא מייצגים כלל את המקצועיות, המסירות והרגישות של הרופאים והרופאות - אולם בהחלט מחובתנו לדאוג לכך שהדברים המתוארים יעברו מן העולם". 

     

    בכל מקרה של פגיעה מינית, או במקרים שבהם נשים מחפשות המלצה על רופאים ורופאות נשים עם אוריינטציה לטיפול בנפגעות פגיעה מינית, ניתן לפנות לקו החירום של מרכזי הסיוע בטלפון 1202

     

    spectorit@gmail.com

    noam.barkan@gmail.com

     


    פרסום ראשון: 04.11.20 , 21:28