"רק אלוהים יודע איזו מכה ספגנו"
רחוב עומר אלמוכתאר, החוצה את רהט, היה בתחילת שנות ה־70, עם הקמת היישוב, כביש ברוחב 4 מטרים בלבד. רק בשנות ה־80 המאוחרות הוא הורחב, לאחר הבחירות הראשונות לראשות המועצה. לימים הוקמו משני צידיו מרכז מסחרי, קופת חולים ותחנת אם וילד, בניין הסתדרות (שלימים נמכר ונהרס), מתנ"ס, קריית חינוך, קניון, שוק ססגוני ועוד. ברחוב נמצאים גם משרדי ממשלה, בניין העירייה, חנויות, סופרמרקטים ועוד. בימים אלה עובדים בעירייה על שדרוג האזור (וגם על תליית מספרי בתים על בנייני הרחוב, שכרגע אין).
הרחוב נראה השבוע שומם. בימים שלפני הקורונה גם קונים יהודים מיישובי הסביבה, כמו עומר, להבים והמושבים, הגיעו לקניות. כעת כבר לא. בעלי העסקים מדברים על פגיעה קשה שחוו בתקופת הקורונה, וחלקם חוששים שלא ישרדו. "רק אלוהים יודע איזו מכה ספגנו", אומר איוב אבו־מועמר, בעלי סוכנות הנסיעות amaken tours. "אני 20 שנה פה. זו השנה הכי קשה", אומר עסאם אל־עמור מאלמנאר, חנות לציוד תקשורת.
גם כך מצבה הכלכלי של רהט קשה. בעיר, המונה יותר מ־70 אלף תושבים, יש כ־750 עסקים בלבד, רובם לאורך שני הצירים המרכזיים: הרחובות אלמוכתאר ואלסלאם. 70% מהעסקים נמצאים בנכסים קטנים של עד 150 מ"ר. בעוגן העסקי הראשי של רחוב אלמוכתאר יש כ־100 עסקים, במתחם השוק עוד כ־90, ומלבדם יש ברחוב קרוב ל־60 עסקים, מרביתם בתחום המזון (שווארמיות, קבב, תבלינים ומסעדות). שטח התעסוקה לתושב ברהט הוא מהנמוכים בארץ: 2 מ"ר תעסוקה לתושב, לעומת 9.4 מ"ר בבאר־שבע, או 11.2 מ"ר באשקלון. תוכנית המתאר של העיר מאפשרת תשתית לכ־3 מיליון מ"ר תעסוקה, ובתחזית של 160,000 תושבים שיהיו ב־2040, מדובר בנתון יפה של 18.75 מ"ר תעסוקה לתושב. התקווה היא שזה יאפשר לעיר עצמאות כלכלית ללא תלות במענקים ובסבסוד ממשלתי.
לפנייה לכתב/ת 
