חמישי 26 בנובמבר 2020
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    צילום: טל שחר
    זמנים מודרנים  • 08.11.2020
    "בפעם הראשונה בחיי אני פוחדת לאבד מישהו"
    בעוד שנייה וחצי בדיוק יעל אלקנה תהיה השם הכי לוהט על המסך שלכם ‑ בסדרה "הטבח" (yes), שבה היא מגלמת שפית עולה וצלע במשולש רומנטי עצבני. אחרי שחרכה את המסך בלהיט "קיבוצניקים", היא מספרת על הצעת הנישואים מבן זוגה השחקן תומר מכלוף (החתונה תתקיים אחרי הקורונה), ועל שלושת הקילוגרמים שהעלתה בהכנות לצילומים, ומגלה שאם הייתה צריכה לבחור בין כוכבי הסדרה, אז עם כל הכבוד לגל תורן ולגורי אלפי ‑ היא הייתה מעדיפה דווקא את רותם סלע
    סמדר שיר ׀ צילום: טל שחר ׀ סטיילינג: הילה ג׳רבי

    מזל שיש לה שתי חתולות שהיא נהנית לקום איתן בבוקר. ומזל שיש לה זוגיות עם מישהו שכבר כרע ברך. זה מה שיעל אלקנה אומרת לעצמה כשהיא מקבלת תשובה שלילית באודישן.

     

    "אני אוהבת אודישנים", היא מספרת. "ביום של אודישן אני מתלבשת ומתאפרת ועפה על עצמי בכיף ונותנת הכל ומתמסרת. וכשאומרים לי 'לא' המצברוח יורד, זה פשוט מבאס, אין מילה אחרת. לכן, דווקא במצבים כאלה אני מזכירה לעצמי את כל הדברים הטובים שקיימים בחיים שלי וגם את הדברים הטובים שכבר עשיתי מבחינה מקצועית, וככה אני מסלקת ממני את המחשבות הטורדניות שצפות משום מקום".

     

    לא שזה קרה לה הרבה, מאז שסיימה את בית הספר למשחק. "עד עכשיו היו רק שני תפקידים שממש התאבדתי עליהם. בשני המקרים האלה נכנסתי לאודישנים בתחושה של 'זה שלי' ושידרתי למלהקים מסר ברור ‑ שאפילו לא יעלו בדעתם לחשוב על שחקנית אחרת".

     

    ומה עלה בגורל שני התפקידים האלה?

     

    "קיבלתי אותם", היא מחייכת. ב"קיבוצניקים" היא גילמה את רז שדה, היפהפייה הסרקסטית וחסרת המעצורים, ותכף נראה אותה בסדרה "הטבח" בתפקיד שפית חרוצה שלא שוברת צלחות, רק לבבות של שני גברים. בגיל 28 ("פתאום אני מרגישה גדולה, בגיל 27 עוד קראתי לעצמי 'בחורה', עכשיו אני כבר אמורה להתנהג כמו אישה מיושבת?") מצחיק אותה להיזכר שבילדותה היא רקמה חלומות שונים לחלוטין.

     

    "ראיתי את עצמי כרופאה", היא מספרת, "נמשכתי לתחום הזה מהמקום הכי תמים של להציל חיים, וגם מפני שאף פעם לא נבהלתי מדם. כשכלב נדרס בכביש לא הייתי מהילדים שברחו או עשו איכס, להפך, ניגשתי לבדוק אותו. במקביל, חשבתי על לימודי היסטוריה בהשפעת סבא שלי, שהיה היסטוריון ואיש אשכולות, איש עם נוכחות ועומק".

     

    כששניים רבים ‑ השלישי לוקח.

     

    "אז כנראה שזה מה שקרה אצלי. מוזיקה הייתה בבית שלנו מאז ומתמיד. אבא שלי, עמוס, מלחין מוזיקה קלאסית מודרנית, בעיקר עבור הרכבים בחו"ל. זו הסיבה שנדדנו הרבה בארץ וגם שהיינו בדנמרק. ואמא שלי, ליאת, קואוצ'רית לעסקים, הופיעה כחלילנית. אהבתי לשיר, כתבתי שירים על הפסנתר, והופעתי בלהקת 'השכנים של צ'יץ'. חשבתי שזה יהיה התחביב שלי, לשעות שבהן ארצה לנוח מהרצאות או מטיפול בחולים".

     

    קלולסית לחלוטין

     

    הוריה התגרשו כשהייתה בת 16. "לא ראיתי את זה בא. אמנם הייתי עדה למריבות, אבל חשבתי שהן חלק מהחיים, משהו נורמלי וטבעי. רבים ומתפייסים. גם כשההורים הושיבו אותי ואת אחותי לשיחה הגורלית לא עשיתי מזה דרמה. שיכנעתי את עצמי שאני לא לוקחת את זה קשה, אבל במבט לאחור אני מבינה שלא במקרה הפכתי לנערה שבודקת גבולות והולכת על הקצה. כנראה שזו הייתה הדרך שלי להביע עצב ואכזבה. בעיקר ניסיתי למשוך תשומת לב".

     

    בצבא היא שירתה כמד"סית. "למדתי אנטומיה, והמשיכה לרפואה התחזקה. השתחררתי והתחלתי להתכונן לפסיכומטרי, עד שצילצל אליי עידן ליפר, שהיה הבמאי שלי ב'שכנים' וסיפר שהוא פותח מסלול הכשרה למחזות זמר. הוא אמר, 'אני אשמח שתבואי' ונכנסתי לסרט של התלבטויות. הייתי אמורה לטוס עם חברות לדרום אמריקה ולחזור לפקולטה לרפואה. בסוף נשברתי, הפיתוי היה גדול מדי. אחרי שנתיים במדים חזרתי לבמה. שרתי, רקדתי, שיחקתי והבנתי שלא אצליח לברוח, אני כבר נגועה. ואז הגיע סוכן שאמר לי 'תשמעי, אם את רוצה לקחת את זה באופן מקצועי את צריכה ללכת ליורם לוינשטיין'. אז הלכתי".

     

    בלי לבדוק בתי ספר נוספים?

     

    "הייתי קלולסית לחלוטין. בניגוד לבוגרי מגמות תיאטרון ויוצאי תיאטרון צה"ל, שבקיאים בשמות ומכירים את המפה, הלכתי בלי לדעת כלום. לא התקבלתי, ולא הסכמתי לקבל את זה שלא התקבלתי. דפקתי על הדלת של יורם ובכיתי וצרחתי 'אתה תקבל אותי! אני אלמד בבית הספר הזה! ואני מתחילה השנה!' יורם פתח את הדלת, הסתכל עליי ואמר 'אוקיי, תתחילי השנה'. עם דמעות בעיניים שאלתי 'איפה נרשמים?' והוא כיוון אותי לקומה השנייה. בהמשך שאלתי את הבוחנים למה נכשלתי באודישן והתשובה הייתה 'הרגשנו שאת עדיין בוסר ושאת לא מספיק רוצה את זה'. שתי האבחנות היו נכונות".

     

    בשנה הראשונה היא אכלה מרורים. "המורים נכנסו בי, ובצדק, הייתי שחקנית כל כך גרועה עד שאפילו לא הבנתי מאיפה הביקורת שלהם מגיעה. גם רמת ההיכרות שלי עם עצמי שאפה לאפס. היה מורה אחד שכיסח אותי ללא רחמים עד שהוא העביר תרגיל 'תעודת זהות' ושם, בפעם הראשונה, פתחתי את הגירושים של הוריי ואת מה שבא בעקבותיהם. זו הייתה נקודת המפנה, המורה התרגש. זו הייתה ההתחלה שלי כשחקנית וזו גם הייתה ההתחלה שלי עם תומר מכלוף (30) שלמד בכיתה המקבילה. בסוף שנה א' עשינו את 'טרויה'. היינו זוג על הבמה, הלנה ומנלאוס, ומשם הכל היסטוריה".

     

    הם איחדו כתובות בשכונת התקווה, קומה רביעית. "ערב אחד חזרנו הביתה וליד הדלת ישבה חתולה. נתתי לה אוכל ומים, אבל היא החליטה שאנחנו ההורים שלה. כשהפניתי את הראש לדקה היא התגנבה פנימה, קפצה למיטה ועשתה את עצמה ישנה. קראנו לה פאנצ'ה, כשמה של דמות שעליה עבדתי, והתאהבתי בה, למרות שעד אז הייתי טיפוס של כלבים. אחרי חודש תומר ראה בפייסבוק את התמונה של בלה וגם אותה אימצנו. בזכותן הפכנו למשפחה הרבה לפני שידענו שנתחתן".

     

    במהלך הלימודים היא קיבלה אישור לשחק בסדרת הנוער "פלאשבק" ("שמחתי לשחק דווקא את דריה הפחות מקובלת ופחות יפה, זה היה אתגר"), ודקה אחרי תעודת הסיום נשלח אליה התקציר של "קיבוצניקים", שכבר הפכה לסדרת קאלט. "קראתי את הדמות של רז ואמרתי לתומר 'או מיי גוד, אני רוצה אותה'. התאהבתי באופי שלה, היא לא דופקת חשבון ומקיאה מהפה שלה הכל. בגרסה הראשונה של התסריט רז הייתה בחורה הרבה יותר קשוחה ממני, מקועקעת בכל הגוף, ובמהלך העבודה עם הבמאי והיוצרים גרמתי לה להתעדן. כשהתחילו לזהות אותי ברחוב ולקרוא לי רז, שאלתי את עצמי איך היא הייתה מגיבה במצב כזה".

     

    תקופה חיונית

     

    לפני שנה המריאו בני הזוג לחופשה בת חודש שאותה התחילו בפריז. "מהרגע שנחתנו תומר התנהג בצורה מוזרה. הוא לא הסתכל לי בעיניים ולא היה נינוח כמו תמיד. כשחזרנו למלון השתרעתי על המיטה, תומר עמד ליד החלון ופתאום הוא התחיל לגמגם 'רציתי להגיד לך שאת הכל בשבילי'. לפני שהבנתי מה קורה הוא שלף משהו שהחביא מאחורי הווילון וירד על ברכיו ולא הצליח לדבר. הסתכלתי על הקופסה שבידו, ראיתי את הטבעת והדבר הראשון שיצא לי מהפה היה 'מה אתה עושה?' תומר נלחץ, כי חשב שאני עונה להצעה שלו בשלילה, ועברו עוד כמה דקות עד שקלטתי את הסיטואציה וקפצתי עליו והתחלנו לצחוק ולהתנשק. מסכן, הוא תיכנן להציע לי בראש מגדל אייפל ובסוף זה יצא במלון, בחדר. מאז, בכל פעם שהוא נתקל בהצעת נישואים גרנדיוזית הוא מקונן 'איזה עלוב אני'. היינו אמורים להתחתן ביוני, כבר סגרנו תאריך ומקום וקייטרינג, אבל בגלל הקורונה דחינו את החתונה לספטמבר, וכיוון שהקורונה לא ממש מתחשבת בנו החלטנו לחכות עד שהיא תלך".

     

    עושה רושם שהקורונה לא הורידה אותך מהפסים.

     

    "ממש לא. היא גרמה לי להבין שאני יכולה לאהוב את עצמי בלי שום קשר למה שקורה בסביבה. אחרי שבלעתי את נטפליקס החלטתי לצאת מהפיג'מה ולהפוך אותה לתקופה חיונית. חזרתי לשירים שכתבתי בעבר וחזרתי לפסנתר כדי לכתוב חדשים. אם העולם עומד להיגמר מחר אז למה שלא אעשה את מה שאני הכי רוצה? הרי ביטוי עצמי מהווה מרכיב משמעותי בדרך אל האושר. התחלתי לצאת להליכות בפארק הירקון, עד לים ולשקיעה. אני נחה, מציירת, מתפנקת באמבטיות, עושה יוגה בזום, ומבחינה כלכלית אנחנו כמו כולם, שורדים. תומר משחק בהבימה, עכשיו הוא סיים לצלם את ההצגה 'קב"ן'. הקורונה לא מחוררת את הכיס בגלל שאין חו"ל ואין מסעדות ואין בילויים".

     

    שני שחקנים תחת גג אחד זה לא מתכון לפיצוצים?

     

    "תלוי מי האנשים ואיך הם לוקחים את החיים. בזוגיות שלנו יש המון גיצים. תומר עובד איתי לפני כל אודישן, מכווין אותי ברמה המקצועית ועוזר לי להעמיק. גם אני מכווינה אותו, אבל במישור האישי של איך להתנהג עם אנשים. כל אחד מאיתנו זקוק לסוג אחר של תמיכה. ההצלחה שלי היא גם ההצלחה שלו, ולהפך".

     

    איך ידעת שהוא האביר שלך?

     

    "בפעם הראשונה בחיי אני פוחדת לאבד מישהו. אותו. ולמרות שזה נשמע קלישאתי, רק עם תומר אני הופכת לגרסה משודרגת של עצמי".

     

    את השדרוג שעברה בעולם הקולינריה היא זוקפת לזכות "הטבח", שכתבו אורית דבוש וארז קו־אל, שגם ביים. "זה סיפור על שני גברים במשבר גיל ה־40. גל תורן הוא שף מצליח וחושני, הוא מרגיש שמיצה את החיים ומחפש משהו חדש, זוגיות, אולי אפילו חתונה. גורי אלפי, לעומתו, הוא הייטקיסט, איש משפחה, שעדיין מחפש את עצמו ומוצא ריגוש במטבח. ואני, שרה פרנסיס, שפית שעברה הכשרה באנגליה ומגיעה למסעדה כדי ליצור משולש רומנטי ולעשות בלגן. מטבח הוא מקום סקסי ומלא יצרים, ועבור כל אחד מהם אני מראה שחורה. זה רואה בי נעורים וזה רואה בי מקצועיות והשראה. אבל הסדרה לא עוסקת רק בתהליכים הנפשיים. היוצרים עשו משהו שעוד לא היה כמוהו ‑ הם שמו את האוכל בפרונט. בעולם יש הרבה סרטים על אוכל, אבל עוד לא הייתה סדרה שמתמקדת באוכל ברמה שהצופים מרגישים את הקרם על השפתיים".

     

    לקראת הצילומים למדת את רזי המטבח על רגל אחת?

     

    "את צוחקת? עברתי חודש התלמדות ב'בר 51', מסעדת שף של מושיקו גמליאל. הגעתי אליה כשחקנית שמשקיפה וביום השני כבר החלפתי בגדים, לבשתי חולצת טבח, את הנעליים מהבית החלפתי בנעליים שלא מחליקות, תליתי על הסינר מגבת להוצאת מגש חם, קשרתי סרט על הראש כדי שהשיער לא יגלוש לצלחת, שטפתי ידיים ויאללה, לעבודה. הורדתי עלים, פילטתי דגים, ניקיתי, וכשהלקוחות הגיעו כבר שכחו שאני שחקנית, הייתי חלק מהצוות. הטבחים הרגישו בנוח לעשות לי פרצופים כשלא עמדתי בקצב, כשלא שייפתי את הסכין או כשהצִלחות לא היה מספיק מרשים. והלקוחות אכלו את המנות האלה. בתקופת הצילומים עליתי שלושה ק"ג, בגלל שבאמת התנהגתי כמו שפית שמבשלת וטועמת".

     

    בעלך לעתיד חגג?

     

    "כל המשפחה שלי זכתה. את מה שלמדתי אני ממשיכה ליישם בבית ומה שלא מגיע לרמה של מושיקו הולך לפח".

     

    באיזה משני הגברים שבמטבח הטלוויזיוני היית בוחרת?

     

    "זה כמו לבחור בין אמא לאבא. אל תגררי אותי לשם. הייתי בוחרת ברותם סלע שמשחקת את אסנת, בעלת המסעדה. היא מהממת. בשבילה אני מוכנה לעבור צד. רותם, שמעת?"

     

    smadarshirs@gmail.com

     


    פרסום ראשון: 08.11.20 , 21:37