כשאליס מילר הגישה בג"ץ ובו ביקשה להתקבל לקורס טיס, היא לא תיארה לעצמה שהמעשה הזה ישנה את פניו של צה"ל, ושל המציאות הישראלית בכלל. 25 שנה חלפו מאז החלטת בג"ץ, וזה בדיוק מה שקרה: מילר עשתה היסטוריה כשסללה את הדרך לנשים נוספות לקורס היוקרתי, שער שעד אז היה נעול עבורן.

לציון האירוע אירחה מילר (48) ביוזמת "ידיעות אחרונות" בסלון ביתה שבקיבוץ חוקוק ארבע לוחמות צוות אוויר מובילות ופורצות דרך בתחומן. אחת אחרי השנייה הן נכנסו לביתה בהתרגשות. חלקן מסרבות תדיר להתראיין, נמנעות מחשיפה תקשורתית, אך למפגש עם מילר הן לא יכלו לסרב.

צילום: יובל חן

"כל כך רציתי לפגוש אותך. הנוכחות שלך ליוותה אותי לאורך כל הקורס", אומרת בהתרגשות רס"ן במיל' שרי רהט־רוזנבלום (43), האישה הראשונה שסיימה קורס טיס לאחר שזה נפתח עבור נשים, ומי שהפכה לנווטת הקרב הראשונה בחיל האוויר. היום רהט־רוזנבלום היא יזמית בעלת חברת סטארט־אפ, נשואה ואם לשלושה.

למפגש הגיעה גם סא"ל ט' (38) שתקרות וזכוכיות לא זרות לה, שכן מדובר במפקדת הטייסת הראשונה בתולדות צה"ל, וכן לוחמת צוות אוויר הראשונה בדרגת סגן־אלוף. מזה כמה חודשים שט' היא רע"ן רציפות בחיל האוויר. במילים אזרחיות - היא אמונה על התמודדות החיל עם איום של טילים והתמגנות. היא נשואה לטייס ואם לשתי בנות. "למדתי עליך בשיעור אזרחות. בזכותך החלטתי לגשת למיונים לטיס", אומרת ט' למילר. "החיים שלי היו נראים אחרת לולא מה שעשית. השפעת על חברה שלמה".

בהנהון וחיוך מצטרפת לדברים גם רס"ן במיל' נ' (30), טייסת מסוקים ונציגת חיל האוויר באוגדת עזה במהלך מבצע צוק איתן. נ' השתחררה לפני כחודשיים. היא נשואה ואם לתינוק ובדרכה להיות מורה לביולוגיה. "אני עוברת לשירות מסוג אחר", היא מכריזה. אחרונה מגיעה סרן ע' (27), נווטת קרב בטייסת 105 וראש מדור תרגילים מערכתיים בלהק אוויר. היא מגיעה שעות ספורות לאחר סיום תרגיל "חץ קטלני" עליו הייתה אחראית. "חסרות לי כמה שעות שינה", היא מתנצלת בחיוך.

בסלון ביתה מספרת מילר, שמחלקת את חייה בין ישראל והודו יחד עם בן זוגה ושתי בנותיה, על עיסוקה בתחום האסטרונומיה, על השיעורים שהיא מעבירה בבתי ספר, הסיורים שהיא עורכת למדבר ועל הספר שהוציאה. כל כך הרבה קרה מאז הבג"ץ ההוא, ובכל זאת, איתו היא מזוהה יותר מכל. "זה פשוט לא ייאמן", היא אומרת. "אני יכולה להיות ראשת ממשלה וזה לא יעניין אף אחד. אני אליס מהבג"ץ".

להגיש את הבג"ץ הצריך ממך תעצומות נפש?

"אם היו אומרים לי, שבי בבית ואל תעשי שום דבר, הייתי צריכה יותר תעצומות. זה פשוט היה כל כך לא הגיוני, כל כך לא נכון. בעל המכולת אצל ההורים שלי היה רואה אותי ואומר 'עזבי, בקושי יש גברים שמתאימים לטיס'. הבת שלו בסוף הייתה נווטת".

כשהנשים שבחדר נשאלות אם היו מגישות בעצמן בג"ץ אם מילר לא הייתה מגישה אותו, הן עונות בשלילה פה אחד. "לא העזתי לחלום בכלל להיות טייסת", אומרת רהט־רוזנבלום.

מילר, כזכור, לא צלחה את המיונים לקורס הטיס, אבל זה היה שולי לעומת המהפכה שחוללה. עזר ויצמן הרשה לעצמו לשאול אותה באחת האמירות היותר שוביניסטיות: "מיידלע, את ראית פעם גבר סורג גרביים?". רבע מאה אחרי, קבוצת הווטסאפ האקסקלוסיבית של נשות צוות אוויר נקראת "סורגות הגרביים", כבוז על ההקטנה ההיא. הן טוענות שבקבוצה יש המון פרגון אחת לשנייה, בייחוד בפריצות הדרך. כך למשל רק לאחרונה פורסם כי סרן ש', האישה היחידה שטסה על מטוס האדיר, תמונה לסגנית מפקד טייסת ה־F-35. "כל אחת עושה קצת ועוד קצת, וזה הכל חלק מסיפור גדול", מסבירה ט', ומילר מסכימה: "אני מתרגשת בכל פעם שאני שומעת שאחת מכן עושה את זה ובגדול. זה כל כך חשוב, אתן מודל לחיקוי".

הפרסומים והכותרות שהן זוכות להם לעיתים מפרגנים ולעיתים מתמקדים בחריגות העניין. נ' מסבירה: "כשאני התגייסתי זה נראה לי טבעי. זה לא היה עניין בכלל ולקח לי זמן להבין שזה חריג. אבל תמיד כשאני אומרת לאנשים שאני טייסת, העיניים נפערות וחוזרים על זה שוב: 'טייסת?'. זאת הסיבה שהיה לי חשוב להיות מדריכה בבית הספר לטיסה, כך שחניכים וחניכות שמגיעים יראו אישה וזה יהיה להם טבעי".

ע', הצעירה שבחבורה, מסבירה: "אני התגייסתי לנורמה קיימת. זה לא הרגיש כמו אקט פמיניסטי או פורץ דרך. יש לי את הנתונים ואני שם". ובכל זאת היא משחזרת כי נתקלה במפקד שהפריע לו שמדברים בקשר בלשון נקבה. "כשהייתי אומרת 'מתקרבת לנחיתה' הוא היה מתקן אותי 'מתקרב'".

מילר בדיוק נזכרה שפגשה לא מכבר מילואימניק שסיפר לה כי מפקד קורס טיס אחרי הבג"ץ אמר לחניכים: "על גופתי המתה תהיה אישה טייסת". היא מוסיפה כי "הכל זה חלק מתהליך. אני סומכת על חיל האוויר בנושא הזה, רואים את השינוי בתפיסות".

רהט־רוזנבלום, שהייתה בזמנו בלב הסערה, אמרה אז כי היא כלל לא מרגישה פורצת דרך וסירבה לראיונות בנושא. גם היום התחושה היא אותה תחושה. "אז, כמו היום, הרגשתי שזה משהו שהרבה בנות יכולות לעשות ואני לא מיוחדת. הרגשתי שווה בין שווים, לא רציתי למשוך תשומת לב ופשוט להיות כמו כולם. כשהגעתי לטייסת זאת הייתה הפעם הראשונה שאשת צוות אוויר דרכה שם אי־פעם, מעוז הגבריות הישראלית, והתחושה שלי הייתה טובה, שאני במקום שלי".

הקושי שמשותף לכולן היה הבדידות במהלך הקורס. במקרה הטוב היו איתן עוד שלוש נשים. ואם הן במגמות שונות, הן מוצאות עצמן בחדר לבד. "כל אחת רוצה לפרוק את מה שעובר עליה עם מישהי שתבין, ואין עם מי", אומרת נ' בתסכול, וט' מסכימה: "זה מאוד מורכב. להיות שונה בנוף זה גם ככה קשה. יש פעמים שאת רוצה להוריד את הקוקו ולהיראות כמו כולם. גם להגיע לסוף יום לבד זה לא פשוט".

עד היום יש בנות מעטות בקורס טיס. אחת הסיבות לכך היא שנשים לא מחויבות להגיע לגיבוש אם צה"ל שולח להן זימון, להבדיל מגברים שחייבים להתייצב כשצה"ל קורא. כלל היושבות בחדר מסכימות שהפתרון טמון בכך שצה"ל יחייב נשים שעומדות בקריטריונים להגיע לגיבוש. "ההתוויה שלנו מגיל אפס היא מגדרית. זה כל כך מוטמע בחברה, שנשים רבות נמנעות מלנסות להגיע למיונים", אומרת נ'. וט' מוסיפה: "אני חושבת שלנצח יהיה פער. המעצור היום הוא חיצוני. זה החינוך שאנחנו מקבלים בבית והמסרים שהחברה מעבירה בזמן המיון. אני מקווה שהתהליך יהיה אחיד לגברים ולנשים, ואז חלק מההבדלים יתמוססו".

ובכל זאת, להיות במיעוט מכוון אליהן את הזרקורים, לטוב ולרע. רהט־רוזנבלום מספרת: "בגלל שהייתי ראשונה, הרגיש לי שאם אני אעשה פדיחות בדרך אז זה ישליך על כולן, יגידו שנשים לא מתאימות. הרגשתי שזה הרבה אחריות. כל טעות היא יותר בולטת".

ט' מוסיפה כי "גם ההצלחות יותר בולטות. בסוף אנחנו נמדדות בתוצאה הסופית ללא קשר למגדר, ויש המון תגובות חיוביות, שזה נורא כיף".

הן כבר רגילות לתגובות משתאות כשהן נשאלות על עיסוקן. כשהבנות של ט' מספרות שהן גרות בשיכון של חיל האוויר, ישר שואלים אם האבא טייס. ובכל זאת, יש כמה שאלות שמרגיזות אותן יותר מכל. "אז איך זה לטוס?", אומרת רהט־רוזנבלום בנימה גברית מגחיכה. "את טובה ברוורסים?", מוסיפה נ' וחותמת בשאלת השאלות: "מה יקרה אם תיפלי בשבי?". "גם בגברים יכולים להתעלל בשבי בכל מיני צורות קשות", עונה ט' כמעט על אוטומט.

בסיום המפגש נזכרת כל אחת מהן ברגע מכונן בקריירה. למשל, הפעם שנ' פינתה פצועים במהלך צוק איתן באחת ההיתקלויות הקשות ביותר; או רהט־רוזנבלום שהפציצה מטרות חיזבאללה בלבנון, ואז הגיעה הביתה וראתה איך הברים מלאים והחיים מתנהלים כרגיל; ט', שטסה עם מילואימניק שבנו נלחם בשטח באותם רגעים; וע' שלקחה חלק משמעותי בפעולה שלא ניתן להרחיב לגביה.

ומילר? היא נזכרת איך עמדה מול פרקליט חיל האוויר, לאחר שכל טיעוני צה"ל נקטלו בזה אחר זה, וכשהשופטת פנתה אליו בשאלה "אז מה הטיעון?" הוא ענה: "גברתי, אין טיעון".

"וזהו", מחייכת מילר. "אז הרגשתי שאני את שלי עשיתי".