מסיבת גינה

בסגר הראשון חשבנו בקטן. פינינו את הגג של הבניין מערימות של גרוטאות ענקיות, שמנו כמה כיסאות בר שצופים לנוף של דוודים ואנטנות מהגג ממול, והעלינו עשרה עציצים. שמנו בהם זרעי שעועית ואפונה, עגבניות, עירית ובזיליקום. אחרי חודשיים היו לנו עשרה עציצים של בזיליקום וגם של פטוניות. הם צמחו בתאווה בלי ששתלנו אותם, אבל היינו טרודים מכדי להתווכח עם הטבע.

בסוף האביב גייסנו את הדיירים האחרים ובמשך יום שלם עישבנו וקילטרנו את אדמת הטרשים שבחזית הבניין, זו שצומחים בה היביסקוס קשיש נטול פרחים ויבלית בחורף. הבאנו כמה שקים של אדמה, אספנו קצת דשן, וסחבנו משטחי עץ מכל מקום שמצאנו. ואפילו קנינו צינור. הרגשנו כמו פלחים אותנטיים.

שתלנו דלועים, עשבי תיבול, עגבניות מסוגים שונים, כרוב ואפילו תירס. השקינו פעמיים ביום, עישבנו, טיפחנו ובעיקר גררנו את כל הבניין להשתתף בפרויקט. אחרי שישה שבועות שמנו בכניסה קופסה עם מלפפונים, עגבניות וזעתר טרי. אחרי חודשיים חילקנו קלחי תירס. אילולא הסגר והקורונה, יימח שמם, לא היינו יכולים לטפח את הגינה הקטנה והמקסימה שלנו, כי היינו כל הזמן בדרכים — מסיעים, רצים עובדים.

כל הבניין השתתף בפרויקט. הגינה של רותי | צילום וסטיילינג: רותי רוסו

קהילה סביב גינה: "אתם אחראים על הגינה הזאת?" זוג אנשים שמעולם לא פגשנו מתבוננים בנו כפופים עם כפות ומזמרות, בשעת פינוק לנבטים של פרחי ציניות שצמחו. הם לא הראשונים שעוצרים לידנו הבוקר. הגינה הפכה להיות מרכז תצפית וטבע לשכנינו העירוניים. הם באים עם הילדים, עם בני הזוג, עם הכלב, לראות את המטעים של רחוב סוטין.

בערב מחכה לנו הפתעה. הזוג מהבוקר הניח בגינה שלנו עשרה שתילים של פלפלים מסוגים שונים, ועוד שני סוגים חדשים של בזיליקום, כולל בזיליקום תאילנדי שרצינו מאוד. שתלנו אותם מיד מסביב, עם סל קליטה דשן, והם הפכו לאזרחים מן השורה, פורחים ומשגשגים.

דחלילה: דוד ודביר, השכנים מעלינו, הגיעו ליריד עבודות יד בצפון, בתקופת בין־הסגרים. הם מצאו שם דחלילה משגעת והביאו אותה לשמור על הקישואים. היא עושה עבודת קודש, ומלווה את הכל בחיוך ובקש. מישהו שם לה על הצוואר מדליית זהב מתחרות ג'ודו. ייתכן שאחת הבנות שלנו.

כל הבניין השתתף בפרויקט. הגינה של רותי

אפונה ריחנית: מעטפה קטנה מוצמדת למדליית הדחלילה באחד מימי הסגר השני. כתוב עליה בצבעי עיפרון "שנה טובה". ובפנים פתק קטן, שוב, משכנים שמעולם לא פגשנו. "אנחנו עוקבים אחרי הגינה שלכם ונהנים לראות אותה מתפתחת. צירפנו פה זרעים של אפונה ריחנית בתקווה שתעשו בהם שימוש". ברור שעשינו. ביום הנטיעות האחרון, עם שתילי הסתיו והחורף, גם האפונה הריחנית קיבלה שטח ועמודי טיפוס.

לא־דלעת: קרובי משפחה נתנו לנו במתנה כמה זרעים של דלעת. שתלנו אותם ובהתחלה כלום לא צמח. ואז נבט עלה אחד רב־אצבעות חדות, המזכיר יותר קיקיון מדלועים. הוא הצמיח גבעול זקוף וגבוה ועלים משוננים שלא הכרנו, ולא התפשט למרחב כמו שדלעת אמורה לעשות. המתנו ולא עקרנו. ואז יצא מהשיח פרח לבן־צהוב־סגול, מפעים ביופיו. ואז האבחנה הגיעה: צמחה לנו במיה.

הגינה של רותי | צילום וסטיילינג: רותי רוסו

כן, מהפרח בקע תרמיל במיה קטנטן. חשבנו להכין ממנו תבשיל במיה ולהגיש לאדם אחד ששונא במיה. אבל במקום התבשיל שמנו את התרמיל בשקית במקפיא. כל פעם שנפתח עוד פרח, דגרנו עליו כדי לקטום את התרמיל בעודו צעיר. כבר יש לנו שני חופנים והשיח עוד מניב.

ככה הבנו דבר או שניים על במיה: מי שמגדל אותה, צריך לעבור מדי בוקר ולקטוף את התרמילים הצעירים ביד. אין שום אופציה אחרת. זה תהליך שלוקח שבועות. נדרשת מסה אמיתית בשביל שאפשר יהיה להכין משהו עם התרמילים שצומחים בזמנים משתנים. אבל כמה הם יפים וכמה הם פורחים ומשמחים ומטפסים.

עגבניות שרי: כולם דיברו לאחרונה על מחיר עגבניות השרי. שהוא נסק ועבר את 34 השקלים לקילו. איך זה יכול להיות?! צרחו בחדשות. נסו פעם לגדל בעצמכם עגבניות שרי. השיחים נקלטים בארץ היטב. הם סופגים את השמש, מטפסים ומשגשגים. אבל כדי למלא סל פלסטיק של שרי — משהו שהיינו מרימים אצל הירקן כלאחר יד — צריך כל כך הרבה שיחים והשקיה ועבודה וזמן שזה פשוט בלתי נתפס. יש משהו בגידול עצמי של ירקות שגורם לך להבין את ההשקעה האדירה מאחורי התוצרת.

הגינה של רותי | צילום וסטיילינג: רותי רוסו

פרחים: אין גינה בלי פרחים, שגם מושכים את הדבורים והפרפרים – כולם סימן לשגשוג ולשפע. עכשיו אנחנו חולמים על פרחי בר כמו של מאיר שלו: תורמוסים, פרגים, כלניות וכובע הנזיר. ספרו לנו מאיפה משיגים.

צילום: רותי רוסו

זוקיני: שיח הקישואים גדל מתוך קשת צפופה של ענפים, ולא כמו מלפפון למשל — למרחקים. שני שיחים צמחו לנו ובן רגע התמלאו בפרחים. חלמנו על פרחי זוקיני ממולאים בגבינות ומצופים בפירורי לחם, אבל נתנו להם לגדול ולהגשים את החזון הקישואי שלהם. אחרי שלושה חודשים לא יצא לנו קישוא אחד. שכן אמר שהיינו צריכים לאבק אותם ידנית. בקיץ הבא.

מלפפון, דלורית, מלון: שתלנו את שלושתם. וכולם הניבו מלפפונים.

תירס: אולי הצמח הכי מרשים שצומח בגינה שלנו. הגיע כבר למטר שמונים, עם כתר פרחים בראשו וקלח שמתפתח בתוך רחם עלים בתחתיתו. האבקנים מהפרחים מאבקים את שערות השחלות שיוצאות מהקלח, ואלו אחראיות להתפתחות הגרעינים. קלח שצומח קירח הוא קלח שלא אובק כהלכה.

אלא שעל אחד השתילים שלנו צמח קלח קטן על הפרח למעלה. מוזר ומפתיע. הרמנו טלפון ליואב סונינו מ'תירס גילי' והוא הסביר שבתירס יש צד זכרי (הפרח) וצד נקבי (השחלות), ולפעמים מתפתח צד אנדרוגיני שמייצר את שני המינים יחד. תופעה די נדירה ומאוד לא כלכלית שהופיעה, איך לא, בעיר הפלורליסטית תל־אביב.

פסיפלורה: מקץ 30 שנים של נטיעת שתילי פסיפלורה בגן רוסו שבכפר, שמעולם לא הניבו כלום, עברנו לעצים: רכשנו ארבעה שתילים בגודל של סקוויה וגידלנו בחמת זעם, במקומות שונים בגינה, ועם המון מים וזבל אורגני. לפני שבוע נבט פרי אחד מקומט וסגול, ומיד קפץ אל מותו על הקרקע. אז עכשיו יש לנו יש פסיפלור אחד קהילתי!

שלושה מתכוני גינה

עם מנדולינה או קולפן פורסים את הזוקיני השטוף לפרוסות דקיקות ושקופות. מפוררים ריקוטה יבשה (כמו של חוות הבופאלו) או פטה קשה וסוחטים המון לימון מעל הכל. ממליחים ומתבלים בהרבה פלפל שחור גרוס.

ברוקולי עם שקדים קלויים

חותכים 2 תפרחות ברוקולי לענפים דקיקים. מבשלים במחבת סוטאז' רחבה עם כוס מים ו־3 כפות שמן זית עד שהמים מתאדים והברוקולי מקבל צבע שחום מהמחבת. מעבירים לצלחת ארוכה ומפזרים חופן שקדים קלויים קצוצים. משקשקים בצנצנת ויניגרט משמן זית (1/4 כוס), מיץ לימון (2 כפות), דבש (1 כפית) ומלח. מוסיפים קילופי פרמזן או צ'דר מעל הכל.

פסטה עם ירוקים וצנוברים

אוספים את כל הירוקים שמתאימים לבישול: מנגולד, תרד, מה שיש, העיקר שיהיו לכם שלוש כוסות מהם. מקפיצים עם שמן זית ומלח עד שהעלים נובלים. מוסיפים את הירוקים לפסטה שהרגע הכנתם לפי הוראות היצרן. מוסיפים גבינה כמו ריקוטה או צפתית או אפילו גבינה לאפייה. מפזרים מעל צנוברים קלויים, שמן זית בנדיבות וצ'ילי גרוס.