yed300250
הכי מטוקבקות
    סבר פלוצקר
    ממון • 12.11.2020
    מי שולט בשלטון המקומי
    הרשויות המקומיות תלויות כמעט בכל היבט בממשלה, שמקציבה להן עצמאות בקמצנות, וההשלכות ההרסניות לכך בולטות במיוחד בימי הקורונה • בינתיים שווייץ, שבחרה בכלכלה על פני החיים עצמם, בדרכה להפוך למדינה הכי אדומה באירופה • וגם: כך הכלכלה הכניעה את טראמפ
    סבר פלוצקר

    "במארג השלטוני בארץ יש לרשויות המקומיות תפקיד מוגדר: הן משמשות כזרוע הביצועית של הממשלה. עצמאותן מוקצבת להן במשורה על ידי תוספות לפקודת העיריות המנדטורית המשמשת עדיין, בתיקונים טלאי־על־טלאי, בסיס לחוקי לפעילותן. זה בסיס שמאפשר שליטה ריכוזית חסרת תקדים של משרדי הממשלה בשלטון המקומי, מתחבורה ועד חינוך, ממיסוי ועד בריאות", אומר פרופ' יגיל לוי, מייסד בית הספר לשלטון מקומי באוניברסיטה הפתוחה. "בשני הגלים של הקורונה הייתה לריכוזיות זו ולתלות של הרשויות המקומיות בממשלה השלכה הרסנית על יכולתן לבלום את התפשטות המגפה ועל ההתמודדות של כלל האוכלוסייה עם המשבר. הרשויות וראשיהן מוכנים ורוצים לקבל על עצמם תפקידים חשובים כמו להסדיר את פתיחת הלימודים בבתי הספר ואת שלבי פתיחת המסחר, השירותים והפנאי, אך הממשלה בירושלים לא מוכנה ולא רוצה לוותר על השליטה הריכוזית שלה".

     

    המקרים הספורים שבהם גילו ראשי עיריות יוזמות עצמאיות והפעילו - תוך התעלמות מהגבלות החוק - אמצעים משלהם למאבק במגפה ולהסדרת החיים במציאות החדשה רק מוכיחים, לדעת לוי, מה ניתן היה להשיג בחזית התחלואה לו הוענקו לשלטון המקומי מההתחלה סמכויות משמעותיות. בירושלים נוצר שיתוף פעולה בין ראש העיר היהודי לבין הציבור הערבי במזרחה, העיר ירוחם טוהרה מקורונה, רמת־גן - על אף היותה עיר מעבר - שומרת על תחלואה נמוכה מאוד, ובבני־ברק מיוחסת הירידה במדדי התחלואה לפעולות שכנוע ואכיפה של פעילים מקומיים.

     

    בציבור שוררת תחושה שאכיפת תקנות הקורונה רכה מדי, מחוררת מדי - אף שמשטרת ישראל רשמה ממארס עד נובמבר מאות אלפי קנסות על אי־עטיית מסכות ועל קיום אירועים אסורים. אז אולי הבעיה אינה בפעילות המשטרה אלא בעובדה שצבא הפקחים של הרשויות המקומיות לא מגויס למשימה הזאת?

     

    לוי: "לפי החקיקה הקיימת, הפקחים לא רשאים להעניש תושבים שלא עוטים מסכות או עוברים עבירות קורונה אחרות. חייב להתלוות אליהם שוטר. בערים אחדות אכן מסתובבות ניידות המשותפות לפיקוח המקומי ולמשטרה. ברמה היותר עמוקה, כשהממשלה מתעקשת לא לתת לרשות חופש בניהול חיי התושבים תחת קורונה, ראשיה לא נלהבים להתגייס אך ורק לאכיפה הלא־פופולרית".

     

    זה יכול היה להיות התפקיד של המשטרה העירונית, שאת הקמתה הבטיח הליכוד בתוכנית מאה הימים ב־2008.

     

    לוי: "אל תטעה, הרעיון להקים בארץ משטרה עירונית הוכשל בכוונה על ידי הממשלה כחלק מהדיכוי המתמשך של עצמאות השלטון המקומי".

     

    ה־OECD הקדיש בסקירתו האחרונה על ישראל עשרות עמודים לניתוח תפקיד השלטון המקומי עם מסקנה חותכת: ממשלת ישראל ריכוזית בטירוף ורומסת בשיטתיות את הרשויות המקומיות - וזה עוד לפני חקיקת חוק המטרו שמפקיע מהן את שארית העצמאות התחבורתית והתכנונית.

     

    כמה דוגמאות: הממשלה קובעת 95% (!) ממסי הארנונה שגובות הרשויות לעומת 10%-19% במדינות ה־OECD. משקל התקציב של השלטון המקומי בתמ"ג בארץ הוא הנמוך ביותר בקרב אותן המדינות: 5% אצלנו בהשוואה ל־15% באיחוד האירופי ובהשוואה ל־34% בדנמרק ו־25% בשוודיה, מדינות עם מספר תושבים דומה לנו.

     

    ישראל, קבעו ב־OECD, חייבת להתחיל מיד ברפורמה מקיפה ביחס לרשויות המקומיות כדי לשחררן מרצועת החנק של הממשלה. יש כזו תוכנית? לא באופק הנראה לעין. שר הפנים אריה דרעי אמנם הודיע באחרונה על אימוץ המלצות של צוות פנים־משרדי לכינון "שלטון אזורי", המבוסס על קבוצות של רשויות מקומיות שיזכו ביחד לאוטונומיה נרחבת, אך הסיכוי למימושן אפסי - וכלל לא בטוח שזהו הכיוון הרצוי.

     

    באין נכונות להסתמך לא על העיריות והמועצות המקומיות ולא על הארגונים של החברה האזרחית - למרות הצלחתם המרשימה בהגנה על אוכלוסיות בסיכון בבתי אבות - פנתה הממשלה לסיוע בהול של מערכת הביטחון.

     

    "היעזרות בחיילים לשמירה על סדר ציבורי ובהקמת מתקני בריאות בתקופת הקורונה אינה ייחודית לישראל, אף שהיא מעוררת אי־נוחות בכל מקום דמוקרטי. המהלך החריג אצלנו הוא בתחום הסמכויות", אומר לוי. "את מקומו של המערך האזרחי־בריאותי לשעת חירום תפס פיקוד העורף, את מקומן של הרשויות המקומיות בקטיעת שרשראות ההדבקה תפס צה"ל, בניתוח הממצאים האפידמיולוגיים עוסק אגף המודיעין הצבאי, את החולים והנחשפים לקורונה מאתר השב"כ ואת כלל הטיפול במגפה מרכז המטה לביטחון לאומי. הגופים הללו כופים על המערכת האזרחית דפוסי חשיבה צבאיים ומכניסים את המאבק בהתפשטות המגפה למסגרת של איום ביטחוני־צבאי".

     

    אולי זה הכרחי לנוכח אוזלת היד והכאוס החקיקתי של הממשלה והכנסת? אולי אין מכך מנוס כאשר דיון מקצועי על עוצר בשעות הלילה, הנהוג בעשרות מדינות, הופך אצלנו לדיון פוליטי על הפגנות?

     

    "לצבא יש פרספקטיבה של ניצחון בקרב והכנעת האויב. הגנה על בריאות הציבור בימי מגפה שונה מכך בתכלית: היא ארוכת טווח, אינה מושלמת, לא צפויה בה כניעת הנגיף והצלחתה מותנית בהתנהגות אחראית וסולידרית של האזרחים עצמם. יתרה מזו, כשאגף המודיעין מפעיל את מרכז המידע הלאומי על הקורונה, יש בכך זלזול ביכולותיו של מערך הבריאות הציבורי־אזרחי והחלשה מכוונת שלו".

     

    לדעת פרופ' לוי זו טעות לאומית פטאלית. הוא מציע מתן אוטונומיה רחבה לרשויות המקומיות בטיפול בכל היבטי החיים עם הקורונה. ביזור הסמכויות, לדבריו, יכול להתחיל כמעט מיד אך חייב להיות מלווה ברגולציה "שתפקידה למנוע תחרות בלתי־הוגנת בין הרשויות ולחזק את יכולת העמידה של השלטון המקומי בלחצים מקומיים".

     

    דוגמה בולטת נוספת לשליטת הממשלה היא הנישול המוחלט של הרשויות המקומיות מההחלטות על הסיוע הכלכלי לתושבים ועל ביצוען בפועל. באוצר "מזרימים" מענקים רק מלמעלה למטה, בטפטוף, אף על פי שהרשות יכולה לספק את המידע האמין והמהיר ביותר על עסקים במצוקה אמיתית ועל הצרכים החיוניים של תושביה.

     

    לצפות שבתקופת קורונה משרד האוצר יוותר על כפתור אחד ממאות כפתורי השליטה התקציבית־כלכלית הריכוזית שלו? חלום באספמיה.

     

    התחלואה עלתה?

     

    משרד הבריאות מתנגד - ובצדק רב, לדעתי ולדעת מרבית מומחי הבריאות - לסבב הקלות נוסף. ראשי המשרד מזהירים מפני פתיחה בלתי מבוקרת של עוד ענפים ומוסדות חינוך, אלא שבהתנגדותם הם נעזרים בנימוק בעייתי והוא ש"התחלואה בישראל מתגברת".

     

    מתגברת? לפי נתונים שמפרסם יום־יום משרד הבריאות, בשבוע שחלף לא נרשמה התגברות של התחלואה. נרשמה עוד ירידה קלה במספר חולים קשה (יש לשים לב לקטגוריה חדשה של "חולים קריטיים", כ־160 אתמול), עוד ירידה בתמותה ויציבות יחסית בשיעור נדבקי הקורונה המאומתים מכלל הנבדקים, סביב 2% בהשוואה לקרוב ל־20% ברבות ממדינות אירופה ואמריקה.

     

    במקום בסטטיסטיקות האלה משתמשים מתנגדי ההקלות במספר מעורר אימה ושמו "מקדם ההדבקה R". ה־R הזה, אומרים לנו, עלה ל־0.98. בדיוק. קל להסביר מהו R: מספר האנשים שחולה קורונה ממוצע מדביק בפרק זמן מוגבל, בימים שבהם עומס המחלה שלו כבד. מקדם הדבקה גבוה מ־1 מעיד על סכנה של התעצמות המגפה והתפשטותה האקספוננציאלית (זוכרים?), בשעה שמקדם נמוך מ־1 מעיד על דעיכתה.

     

    ההסבר מובן, אך הקושי מתחיל בסוגיית החישוב של אותו R, כי בניגוד לדעה נפוצה - מקדם ההדבקה לא ניתן למדידה ישירה, הוא אומדן סטטיסטי בלבד. ניתן להגיע להערכה על גודלו ממודלים של התפשטות מגפה שפותחו החל מ־1927, המורכבים בחלקם ממשוואות דיפרנציאליות ומבוססים על מידע אפידמיולוגי זמין ועל הנחות שרירותיות לא מעטות. יש תועלת רבה בחישוב מקדמי ההדבקה, כל המרבה במודלים ואומדנים הרי זה משובח. רק שהחישובים לא מסוגלים לספק נתון יומי ברמת הדיוק שמשרד הבריאות ואמ"ן מתיימרים להציג.

     

    "חוקרים שונים משתמשים במודלים מתמטיים וסטטיסטיים שונים לחיזוי ערכי R", כותב צוות היועצים המדעיים בדף הסבר של ממשלת בריטניה. לכן, רשויות הבריאות שם מפרסמות אומדני R בטווח ערכים די רחב. נזכיר שאומדני מקדם ההדבקה במחלת החצבת נעו בין 3.7 ל־203, ושהאומדנים הראשונים ל־R של הקורונה היו לא פחות מ־5.5. כמה הם עכשיו? תלוי בהרכב האוכלוסייה, בשיעורי התמותה, בהיקף הבדיקות ובגורמים רבים נוספים, אך ברור שכשמספר החולים מזנק משבוע לשבוע ברציפות, המקדם גבוה בהרבה מ־1 - ולהפך.

     

    האתגר של פרויקטור הקורונה החדש, פרופ' נחמן אש, הוא לשכנע את הממשלה, את הכנסת ואת הציבור להימנע מהקלות נוספות דווקא מפני שהתחלואה ממשיכה לרדת, גם אם יותר לאט. לא נוטשים נתיב בטוח בדרך לסיבוב מסוכן.

     

    למה הפסיד טראמפ?

     

    סוציולוגים ומדעני מדינה אמריקאים מושקעים בניתוח תוצאות הבחירות בארה"ב. הם מסתמכים בעיקר על מידע שנאסף בסקרים הנערכים מיד אחרי ההצבעות בפועל. לפי ממצאי ניתוח שנערך במכון ברוקינגס היוקרתי בוושינגטון, התמיכה בדונלד טראמפ עלתה בקרב הציבור הלבן, נשים (בשיעור חד) וגברים בעלי השכלה על־תיכונית - וירדה בקרב ציבור לבן ולא־לבן החסר השכלה על־תיכונית.

     

    טראמפ נחלש אפוא בעיקר אצל מעמד הביניים האמריקאי התחתון - זה שנפגע הכי קשה מההשלכות הכלכליות של משבר הקורונה. הוא לא זכה לכהונת נשיאות שנייה מפני שהתעלם מהזעקה הכלכלית של מעמד בוחרים זה - מעמד שהעניק לו את הניצחון הדחוק ב־2016.

     

    עם היוודע תוצאות הבחירות פירסם הוגה הדעות הפוליטי האמריקאי־יהודי פרופ' פיטר ביינרט מאמר בכתב העת המוביל של השמאל האמריקאי "ניו־יורק רוויו אוף בוקס" תחת הכותרת "איך הפסיד טראמפ". המאמר מבטא בחדות את ההסבר ההולך ומתחזק לסיבת כישלונו של טראמפ באזורי הבחירה הקריטיים: הכלכלה. כן, אותה כלכלה שנטען שהיא הקלף החזק שלו. טראמפ, כותב ביינרט, כשל משום שנטש את המצע הכלכלי הפופוליסטי שלו לטובת השמרנות התקציבית העקשנית של המפלגה הרפובליקנית. הוא עשה את טעות חייו כאשר "נכנע לראשי הסיעה הרפובליקנית בקונגרס במהלך של הרס עצמי קטלני ביותר עבורו", מסכם ביינרט.

     

    במהלך אוקטובר הציע שר האוצר בממשל טראמפ חבילת סיוע נרחבת לנפגעי משבר הקורונה, כולל מענק של 1,200 דולר לכל תושב, תוספת לדמי אבטלה ופיצויים נדיבים לעסקים במצוקה. החבילה הסתכמה ב־1.8 טריליון דולר, כ־16% מהתוצר המקומי האמריקאי. המפלגה הדמוקרטית באופוזיציה הציעה קצת יותר, אך הייתה מתפשרת. אלא שדווקא ההנהגה הוותיקה של המפלגה הרפובליקנית בסנאט חיסלה את התקווה לפשרה. לא יקום ולא יהיה, אמרו ראשיה, זו הרחבה של תקציבי סיוע ורווחה שלא באה בחשבון על פי השקפתנו השמרנית.

     

    המחמאות לא הגיעו והכלכלה שהעלתה את טראמפ ב־2016 הורידה אותו ב־2020.

     

    מדינה לדוגמה?

     

    שאלה: באיזו מדינה מערב אירופית בסדר גודל של ישראל מתים מדי יום 100 איש, שיעור הנדבקים נושק ל־30% - מהגבוהים בעולם - ובתי החולים עמוסים בחולי קורונה עד כדי כך שהמאושפזים החדשים נשלחים לבתי חולים מעבר לגבול?

     

    לא תנחשו. המדינה השועטת להיות האדומה באירופה היא שווייץ. נכון לעכשיו, רק צ'כיה במצב גרוע ממנה. וכן, זו אותה שווייץ שערוצי טלוויזיה ישראליים הביאו שוב ושוב כדוגמה ואידאל למערכת בריאות איכותית, עשירה ויעילה. אותה שווייץ שבגל הקודם לא חסכה בהגבלות וסגרים ונחשבה לאי של ריסון - וכעת שוברת שיאי תחלואה בינלאומיים.

     

    מה קרה? השוויצרים החליטו שדי להם בסגר אחד וש"אין להם כסף" לעמוד בעוד נסיגה בתוצר, בהגדלת החוב הציבורי ובתשלום מענקים לעובדים ועסקים. הכלכלה עדיפה על החיים עצמם, אמרו. לפיכך בוטלו בשווייץ כל ההגבלות על התקהלויות, לא הונהגה חובת עטיית מסכה והמסחר והבידור מתנהלים בתנופה מלאה. שר האוצר בממשלת שווייץ הפדרלית הצהיר בגלוי "אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו הגבלות", הצהרה שהתקבלה בזעם בקהילה הרפואית ובשמחה ברחוב.

     

    התוצר לנפש בשווייץ כפול מישראל, החוב הציבורי ביחס לתוצר נמוך מ־40% (לעומת כ־67% אצלנו), האבטלה עדיין אפסית והפרנק השוויצרי איתן כמו סלע. לשווצרים לא מזיזה העובדה שהם אורחים לא רצויים בכל מדינות העולם ושהתיירות הנכנסת הצטמצמה כמעט לאפס. הם מתים להמשיך בחיים השוויצרים הרגילים הטובים - ומתים פיזית בהמוניהם: אלף מתים בעשרת הימים שחלפו. אולי זה לקח לפוליטיקאים הקוראים לפתוח אצלנו הכל ומיד.

     


    פרסום ראשון: 12.11.20 , 16:11
    yed660100