"מישהי כתבה שהטור האישי שהיה לי 'משמים'. להיות משעמם זה הכי גרוע. אני גם חושבת שהיא צדקה"

שפרה קורנפלד, נשואה לעורך 'ארץ נהדרת' מולי שגב ואם לשתיים, נולדה בשנת 1980 וגדלה בירושלים למשפחה חרדית. ניגנה בקרן יער בתזמורת הנוער של ירושלים. למדה באחינועם בנות, באולפנת חורב ("עד שהעיפו אותי על זה שעליתי לתורה במניין של נשים, זה היה רפורמי מדי") ומשם המשיכה לאולפנה תורנית לאמנויות. התגייסה למשמר הגבול, שירתה כמ"כית, ובמהלך השירות חזרה בשאלה. למדה בבצלאל וסיימה עם תואר ראשון בעיצוב תעשייתי. בהמשך הייתה דיילת אוויר באל על ואז נכנסה לעונה הראשונה של 'האח הגדול', וזכתה. בהמשך הגישה את תוכנית הבוקר של קשת, את 'ציפורי לילה' בגלי צה"ל ואת תוכנית התרבות של תאגיד כאן. הוציאה ב־2012 את ספרה הראשון 'החצי השני של הלילה'. בימים אלה סיימה את ספרה השני והעלתה אתר פופ־אפ למכירת רקמות, מעשה ידיה.

לפני הכל, איך פגשה אותך הקורונה?

"אם אתה מדבר על הסגר הראשון, אני הייתי בהיי. להזכירך, יש לי ניסיון בלהיסגר בבתים. תחשוב על זה. לא סתם פרחתי בתנאים האלה. יש לי מקום פנימי שנוח לו בצמצום. יש לי סקילס שערוכים לזה, תן לי רק להכין לחמי מחמצת ולרקום. איפשהו גם היה פטור מכל המטלות של העולם האמיתי, והרבה אנשים הרגישו ככה בסגר הראשון. עשיתי פאזלים, נהניתי מהבנות ומהמשפחה, עשיתי כל מיני דברים שאני אוהבת לעשות ונחשבים בזבוז זמן. אז לא סבלתי. ראיתי אנשים מסביב במצוקה וקצת היה לי לא נעים, כי לא סבלתי".

ואז חולף הזמן.

"וזה לא נגמר, וואו. אני זוכרת שהבנתי שזה הולך להיות פה להרבה זמן ואז נחת עליי הדיכאון כמו ערימה של לבנים. אני עובדת עכשיו על ספר שצריך לצאת ממש בקרוב, וברגע שסגרו את החנויות, כל ההוצאות עצרו את ההדפסות. ביום שבו הבנתי שהספר שלי לא ייצא השנה - תראה איזה צר עולמי - זה נגע בי".

ויש לך שתי בנות שפתאום לא יוצאות מהבית. איך הן?

"אולי אני בהכחשה אבל אני מאמינה שילדים שואבים מאיתנו המון, מסתכלים עלינו לראות איך להתנהג עכשיו. אני ילדה ירושלמית של אינתיפאדות, גדלתי באוטובוסים עם שמשות מתנפצות. השאלה היא איך מתווכים את זה. אני רוצה להאמין שהבנות בטוב. אני דואגת שהבית יהיה המקום הטוב והנעים בכאוס הזה. ברור שהתקופה הזו תשרוט את כולנו, אבל אני רואה גם התכנסויות יפות. אני גרה באזור שנקין בת"א והשכונה פורחת, הפכה להיות שכונה עם הקצב והדייג והמעדנייה, כשאנשים עומדים בחוץ ושותים יין. אז זה לא רק שנלקחו מאיתנו דברים, אלא גם קיבלנו".

למשל, יש לך מעין עסק חדש.

"התחלתי לעשות רקמות. מפה לשם נהיה ביקוש, העליתי אתר פופ־אפ שמציע את הרקמות שאני מעלה לאינסטגרם למכירה. אבל זה עדיין פופ־אפ. מלאכת יד היא העולם שלי, אבל בשנייה שהעולם חוזר תשומת הלב שלי תחזור לספר".

מה הזיכרון הכי מוקדם שלך?

"מביאים את אח שלי הביתה מבית היולדות. הוא נולד שנתיים ויום אחריי, וזה גיל מוקדם, אבל אני ממש זוכרת את הבית נערך. יכול להיות שזה רגע טראומטי שנחרת לילדה, כשמביאים תינוק הביתה שיהיה חמוד ותובעני ממנה".

מתי היית הכי קרובה למוות?

"בתחושה, כשילדתי בלי אפידורל, בלידה השנייה. זו הייתה לידת בזק, מהירה ומבהילה, את שומעת כריזה שכמה שיותר אנשים יגיעו לחדר עשר ואת מבינה שאת בחדר עשר ורואה מלא אנשים נכנסים לחדר ורואה בעיניים שלהם שהם לא רגועים. הייתי בידיים טובות, אבל החוויה שלי הייתה של אין לי מושג איך אני יוצאת מזה".

אמרת שגדלת בתוך פיגועים.

"כמו רוב הירושלמים. ב־1996, בפיגוע במדרחוב בירושלים, הייתי בברגר קינג שצמוד לקפה עטרה, עם חברה וחבר. יצאנו משם, אני והחברה צעדנו במורד המדרחוב והחבר הלך במעלה המדרחוב. היו שני מחבלים. אחד התפוצץ, השני חיכה כמה שניות והתפוצץ על מי שרץ. החבר שלנו נפגע בפיצוץ השני. הוא שרד, היה עם כוויות דרגה 3, שכב חצי שנה בבית חולים. כששמענו את הפיצוץ, ידענו שהדבר הנכון זה לרוץ לכיוון השני. הגענו לבית של החברה וראינו את החבר שלנו באלונקה".

מאיזה הרגל היית רוצה להיפטר?

"למדוד ארבעה אאוטפיטים לפני שאני יוצאת מהבית ולהשאיר את כל מה שלא לבשתי שרוע על המיטה עד מועד לא ידוע".

מה הפחד הכי גדול שלך?

"שאלו אותי את זה לפני שנכנסתי לבית 'האח הגדול'. אמרתי לעצמי, תמציאי פחד שאין לך, כי מה שתגידי ישמש נגדך. אז אמרתי להם שיש לי פחד מסכינים. אבל יש לי פחד ממחלות. אני קצת היפוכונדרית. אם אני במצב לא טוב, אני ישר משליכה את זה על הגוף ובטוחה שיש לי לימפומה ולופוס. הרופאה שלי מאוד משועשעת ממני. אני לא מוכנה להיות חולה במחלה רגילה, זה חייב להיות נדיר. ויש לי גם פחד מאסונות, מדברים איומים שיכולים לקרות לילדים. אני נכנסת לכל אסון ב־ynet, מתעמקת בדברים שאנשים גוללים מהר. יש לי תחושה שאם אקרא כל פרט, אדע למנוע את זה. נניח, אם הילד טבע בזמן שהיה בהשגחת סבו, אני לא אתן לאף סבא להשגיח על הילדים שלי. זה לא רציונלי, ההיקשים שלי בזה מאוד גרועים".

מה הדבר הכי גרוע שאמרו לך או כתבו עלייך?

"הייתה מישהי שכתבה בטוויטר: 'הטור של שפרה משמים'. עכשיו, זה לא נשמע כזה נורא, אבל זה הדבר הכי גרוע. יכולים לכתוב דברים רעים, אבל לכתוב שאתה משעמם זה עלבון שהיה לי קשה להתגבר עליו. אני גם חושבת שהיא צדקה, ולכן היה לי קשה. הייתי אז אחרי חשיפת יתר שהייתה גדולה על הנטיות האישיותיות שלי ואז נתנו לי טור אישי. לא רציתי לכתוב מה קורה לי בזוגיות, בקישקעס, וכתבתי כל מיני דברים משמימים כנראה. מאז הספקתי לפגוש אותה והיא מקסימה, אבל העלבון צרוב".

התוכנית שהגשת ב'כאן' זכתה בפרס האקדמיה ובכל זאת ירדה מהמסך בגלל רייטינג.

"אני חושבת שרייטינג היה אחד השיקולים. למעשה זכינו בפרס אחרי שהודיעו שאנחנו יורדים, חלק מהסיבה שמיהרו להגיד שאנחנו יורדים זה כדי שלא ייראה קטנוני, אבל אולי זו ספקולציה. זו הייתה שנה של השקה בתאגיד. אני מאמינה שעכשיו, כשהתאגיד יציב ומצליח, יכול להיות שלא היו ממהרים להוריד אותנו".

מי הייתה משחקת בתפקיד שפרה בסרט על חייך?

"נועה קירל. היא מהממת".

מה היה הרגע הכי מביך שלך?

"כשהייתי דיילת, ילד הקיא בנחיתה. אבל זה לא קרה במושב שלו. הוא קם, ניגש למטבח והקיא עליי. הושבתי אותו בחזרה במקום ומיהרתי לנקות את המטבח, את השטיח ואת עצמי. עד שנחתנו, ניקיתי הכל ונעמדתי להיפרד מהנוסעים בחיוך, גאה בעצמי על המבצע המוצלח. רק אחרי שחצי מטוס ירד, אחד הנוסעים רכן לעברי ולחש לי באוזן: 'יש לך קיא בשיער'".