לא רק המכות הורגות, גם הבושה הורגת. נשים רבות מדי, שחייהן מאוימים עקב אלימות במשפחה, מעדיפות לשתוק ולהסתיר את הגיהינום שהן עוברות לצידו של גבר אובססיבי, ששולט בחייהן ומבודד אותן מהסביבה, מחברות, ממשפחה ומהיכולת לשתף ולבקש עזרה.
על רקע זה מעודד לגלות שלאחר ארבע שנות הכנה ופיילוט, אושר בימים אלו החוק המחייב את האגף להכשרה מקצועית במשרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים לשלב בהכשרות של הקוסמטיקאיות פרק בנושא "איתור וזיהוי סימני אלימות". מעתה תרכוש כל קוסמטיקאית כלים שיסייעו לה לאבחן מצבי מצוקה בקרב המטופלות, ותוכל להציע להן סיוע ולהפנות אותן לגורמים המטפלים. בקליניקה השקטה והמחבקת, בשהות אינטימית של אחת על אחת, נוצר חלון הזדמנויות להצלת חיים.
את היוזמה מובילות אורנה ובר, יו"ר איגוד הקוסמטיקאיות, יחד עם עמותת רוח נשית, שגייסה למהלך את הח"כית לשעבר עליזה לביא, אשר הובילה את הפרויקט בכנסת בזמן כהונתה. בשנים האחרונות נבדקה יעילות התוכנית באמצעות פיילוט מוצלח שהתנהל בקרב תלמידות בתי הספר "חוה זינגבוים" ו־"KB Pure", ובעתיד היא צפויה להתרחב ולהקיף את כלל מקצועות היופי ולכלול גם את הבלניות במקווה. על היישום בשטח מופקדת אירית גיחז, מפקחת ענף טיפוח החן במשרד העבודה והרווחה, ותמר שוורץ, מנכ"לית עמותת רוח נשית שמובילה את הפרויקט מתחילתו, ורואה בו מהפכה של ממש בפריצת מעגל האלימות, "בדיוק כיוון שהקוסמטיקאית נתפסת כדמות קרובה ולעיתים כחברה, שלקוחה סומכת עליה, נפגשת עימה על בסיס קבוע ולא פעם נוהגת לשתף אותה בענייניה האישיים והאינטימיים".
מרחב בטוח
הרעיון נשען על התפיסה של קליניקת הקוסמטיקאית כמרחב בטוח, שאליו מגיעות מגוון נשים, גם ממעמד סוציו־אקונומי גבוה, הסובלות מאלימות, אבל לא מוכרות לשירותי הרווחה. "המטופלת שמגיעה לקוסמטיקאית מתפשטת מולה לא רק פיזית, אלא גם נפשית", אומרת ובר. "אני רואה בקוסמטיקאיות שליחות קהילתיות שיכולות צעד אחר צעד, בבניית אמון ובסבלנות, גם לזהות את הסימנים וגם לתת את הסיוע הנחוץ ליציאה ממעגל האלימות. גם אני, לאחר 35 שנות ניסיון מול נשים, הבנתי בזכות ההכשרה איך לזהות לעומק את הנורות האדומות ואיך לכוון את האישה להיפתח בפניי".
דוגמאות, למרבה הצער, לא חסרות. "יש לי מטופלת שבאה לטיפול פעם בחודש, בכל פעם היא משאירה צ'ק ואומרת, 'אל תפדי אותו, אני לא רוצה שבעלי יידע. אבוא להחליף לך אותו במזומן'. זו אישה שיש לה הרבה כסף, אין מצוקה כלכלית בבית, אבל לאחר שלמדתי לזהות את הסימנים הבנתי שיש הרבה אלימות בבית, שהוא שולט בה, לא נותן לה להוציא כסף כרצונה, והתחלתי לדובב אותה. ובאמת, כשאמרתי בעדינות לאותה לקוחה שאני מזהה אצלה אלימות כלכלית והפניתי אותה לעזרה ב'רוח נשית', ממש ראיתי את ההקלה על הפנים שלה. היא פתאום הבינה שאולי יש דרך לעזור לה. אנשים לא מבינים איזה גיהינום זה. באיזה מצב נוראי כל כך הרבה נשים נמצאות. הרבה פעמים אנחנו גם רואות סימנים כחולים, סימני מכות, והאישה אומרת, 'לא, נפלתי, לא, נתקלתי בשולחן', ולי זה ברור שהן משקרות. בזכות ההכשרה אני יודעת איך לדובב אותן בצורה חכמה".
לכל הנוגעות בדבר ברור לחלוטין שההכשרה החדשה חשובה עכשיו יותר מאי פעם. "אלימות במשפחה יש כל הזמן, אבל תקופת הקורונה הקצינה את המצב. סוף־סוף הקליניקות שלנו פתוחות ואנחנו שוב יכולות להיות אוזן קשבת עבור הלקוחות", אומרת גילי מלול, קוסמטיקאית מחצור הגלילית. "אני עובדת המון שנים עם לקוחות שהן קורבנות של אלימות מצד הבעל. פעמים רבות אני זו שזיהיתי את האלימות ואותה לקוחה סמכה עליי וסיפרה לי הכל, הייתי עבורה אוזן קשבת".
השאלות הנכונות
מלול יודעת להעריך את הכלים החדשים שקיבלה. "ההכשרה חידדה אצלי המון דברים שהיו קצת מעורפלים. פתאום אני מזהה ומבינה דברים יותר. זו הכשרה חיונית עבור כל מי שעובד עם נשים. לדעת שיש המון סוגי אלימות, לדעת לזהות אותם, לדעת איך לעזור. מבחינתי זו שליחות. למרות כל הניסיון שלי, למדתי סוף־סוף איך לשאול את השאלות כדי לקבל תשובות אמיתיות ולא מתחמקות. אני קרובה ללקוחות שלי, הן סומכות עליי, ובעבר הייתי שואלת את השאלות הללו בצורה ישירה. הבנתי שזו לא הדרך כשאת רוצה לקלף מישהי. צריך לגשת בדרך פחות ישירה ולקלף את הקליפות, ולבנות מצב שבו היא תרצה לבוא ולספר לי. בהכשרה החשובה לימדו אותנו איך בכלל להתחיל לדבר על זה, ולא רק עם הוותיקות, אלא גם עם לקוחות חדשות, כי הרי הזמן הוא קריטי. איך ליצור איתן שיחה ולגרום להן להיפתח. למדתי למשל שאם לקוחה מקבלת המון טלפונים בזמן הטיפול ואני רואה שהיא לחוצה, אז זה לא מקרי, לשאול מה קרה, אם היא רוצה לספר לי משהו. למדתי גם שחשוב שאסביר ללקוחה שאני לא באה כאשת מקצוע, אלא כאשת סוד שיכולה להפנות לגורמים שיסייעו לה. אני הביטחון והמשענת שלה". *
