בשנת 1977, במהפך הפוליטי הגדול, מונתה בינה ברזל לכתבת ולפרשנית הפוליטית של "ידיעות אחרונות", תחום שבו הותירה חותם. בימים האחרונים, לאחר קריירה מפוארת, היא הלכה לעולמה בגיל 87.

"לבינה הייתה דלת פתוחה אצל כל הפוליטיקאים, בכל שעה", סיפרו אתמול בעלה, פרופ' הלל ברזל, בני משפחתה ועיתונאים. "את הידיעות שלה, ובהם אינספור סקופים, פירסמה רק אחרי שבדקה היטב שכל המידע מדויק ואמין, ולכן אף פוליטיקאי מעולם לא כעס עליה. כולם ידעו שמה שהיא כתבה – נכון. זו הייתה גדולתה כעיתונאית, זאת הייתה העיתונות במיטבה. זן מיוחד".

בינה, ילידת תל־אביב, דור שמיני בארץ מצד אמה, החלה את דרכה המקצועית ככתבת צבאית ב"במחנה נח”ל". לאחר שחרורה הייתה כתבת לענייני תל־אביב בעיתונים "הדור" ו"הבוקר". את עיקר הקריירה שלה עשתה ככתבת פוליטית וכפרשנית פוליטית ב"ידיעות אחרונות", תפקיד שבו הייתה לה השפעה רבה. הפוליטיקאים תמיד חיפשו את הכתבות שלה ואת הפרשנויות החדות שלה, שפורסמו בין היתר במדורה הקבוע במוסף לשבת.

את התפקיד קיבלה אחרי המהפך ב־1977 שבו הליכוד, בראשות מנחם בגין, עלה לשלטון. זו הייתה תקופה קשה לסיקור שבה הפוליטיקה סערה והכותרות רדפו זו את זו. היא החליפה את שלמה נקדימון, שקיבל הצעה לעבוד כיועץ פוליטי של בגין. "בינה הייתה לא רק עיתונאית מוכשרת, אלא גם הגונה וישרה מאין כמוה. בכל קצות הקשת הפוליטית אהבו אותה. היא הייתה מלאת בינה ותבונה וגם אצילת נפש", סיפר אתמול נקדימון. בראיון שהעניקה באחרונה לאגודת העיתונאים סיפרה בינה: "שלמה נקדימון, ידידי עד היום, הוא שהמליץ עליי לתפקיד שבו הייתי שנים רבות".

בתה, שרי אילן, סיפרה כי היה אדם אחד שעליו סירבה אמה לכתוב: מייסד וראש תנועת כך מאיר כהנא שכיהן כח"כ תקופה מסוימת, נודע בהשקפותיו הגזעניות והסית בשיטתיות נגד יריביו.

בעלה הלל הוסיף: "החיים העיתונאיים היו חייה. חיינו יחד 67 שנים שבמהלכם האהבה רק התחזקה".

בינה הייתה גם משוררת, ושיריה התפרסמו בדפי אינטרנט ספרותיים ובהם "פסיפס", "מאזנים", "טרקלין" ו"המסדרון". ספר השירה הראשון שלה, "על דעת המקום והזמן", יצא לאור לפני כשנתיים.

בינה ברזל ז"ל, שהשאירה אחריה שתי בנות, ארבעה נכדים ושמונה נינים, נטמנה בבית העלמין ירקון.